Jeff Waters – ראיון עם Annihilator
מרואין: Jeff Waters, להקת Annihilator
Annihilator היא הלהקה שכבר באלבום הראשון שלה הגדירה מחדש את ז'אנר הת'ראש מטאל, Alice In Hell נבחר כשיצא לאלבום המטאל הטוב ביותר ע"י מרבית אנשי התקשורת וזכה מאז להצלחה שנמשכת עד היום. הלהקה, ומי שעומד בראשה, Jeff Waters, הדהימה כשבכל אלבום החליפה הרכב, ולא מעט סיפורים על אופיו הבלתי נסבל של Waters דלפו לתקשורת, העובדה כי הוא נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בז'אנר, וכי הוא היה מועמד לתפקיד הגיטריסט המוביל ב-Megadeth לפני שסירב והוחלף ע"י Marty Freidman רק מגבירה את ההילה שסביבו. בראיון לקראת צאת אלבומם החדש, Schizo Deluxe, קיבלתי כמה פרטים ממנו על האמת שמסביב לכל השמועות, וגם על האלבום החדש, חלק ראשון מתוך שניים.
היי ג'ף, יש סיכוי שהפעם תגיעו לישראל להופיע?
אני מאד הייתי רוצה, משום מה אף פעם לא היה לנו סיבוב הופעות גדול של ממש, עשינו את אירופה, צפון אמריקה, אבל לא מדינות כמו טורקיה או ישראל, ואני הייתי שמח להגיע לשם. זה גרוע אצלכם מבחינה ביטחונית כמו זה נשמע?
הרבה פחות, בשנים האחרונות כבר לא מתפוצצים כל יום, נותנים איזה חודש בין לבין..
הא, נשמע פחות מפחיד [צוחק], אז בהחלט אשמח להגיע.
מה עם האלבום החדש? אפשר לצפות למשהו דומה לאלבום האחרון, All For You?
לא במיוחד. תראה, אני ככותב שירים בבעיה, בכל פעם שאני עושה אלבום לפחות חודש אחריו אני משוכנע שזה החומר הכי טוב שכתבתי וזה האלבום הכי טוב שעשיתי, אבל אחרי כמה חודשים אני יותר פיכח בקשר לזה ויכול לומר "זה אלבום פחות טוב" או "את השירים האלה לא הייתי צריך להכניס אליו", והפעם נראה לי שמצבי טוב כי מתוך העיתונאים שאני מדבר איתם 99% אמרו שזה אלבום מעולה, אז נראה לי שמצבי טוב.
מבחינת אך האלבום נשמע, הייתי אומר שהוא יותר ישיר ויותר רציף מהאלבום האחרון. ב-All For You היה גיוון גדול, יש מי שאמרו גדול מידי, בלדות, קטעים אינסטרומנטליים, בכל שיר Dave Padden, הסולן שלנו, שר שונה מבשיר שלפני, והיו הרבה עיתונאים שאמרו אז שזה מעצבן אותם, הפעם זה יותר מרוכז, יותר הדוק.
דייב באמת הדהים הרבה אנשים ששמעו אותו, כי הוא היה משהו כמו זיקית ווקאלית, מה קרה שהפעם החלטתם כל סגנון שירה אחיד?
זה היה לפני שנכנסו לאולפן, זה התחיל בכך שדייב ניגש אלי ואמר שאולי כדאי הפעם לא להכניס בלדות, אלא ללכת על אלבום יותר ישיר, יותר עצבני, יש בו עדיין דברים מלודים אבל בלי בלדות שקטות. אז אני הצעתי שמבחינת השירה שלו נשב ונחשוב על איזה שלוש או ארבע סוגי שירה שהוא מעדיף, ונתרכז בהם, והוא הסכים. באלבום שעבר לא כל כך ידענו אך הוא נשמע באמת, רק איזה דברים הוא מסוגל לעשות, הפעם הוא החליט על השירה שהכי מתאימה לו, והיא נעה בין קול אגרסיבי מאד, לשלוש או ארבע טונים יותר מלודים.
מה מבחינת המוזיקה עצמה?
הייתי אומר ששבע השירים הראשונים באלבום הוא כמו מכה אחת לראש אחרי השנייה, בלי הפוגה, אחרי זה יש קצת רגיעה אבל גם היא כבדה, הלכנו על מהירות וכוח בלתי פוסק. משהו שרציתי באלבום הוא רצף של נגינה מרשימה, ולכן יש בו המון לידים, המון ריפים, עבודת בס מהירה ותיפוף לא מהעולם הזה.
מי מתופף באלבום?
זה מישהו לא מוכר, הוא מתופף מטאל טכני מדהים אבל הוא לא מתופף בשום להקה כבר הרבה שנים, מדובר בבחור שהכרתי עוד כנער בקנדה, ותמיד חזיתי שהוא יהיה הדייב לומבארדו הבא. הוא דווקא החליט להתחתן, לעשות ילדים, ולעבוד בעבודה רגילה, והוא פשוט המשיך לתופף בסופי שבוע, בגלל שהוא גר ממש קרוב אלי היה לנו זמן לשבת המון ביחד ולעבוד על התיפוף באלבום, כך שזה יצא אולי התיפוף הכי טוב באלבום שלי אי פעם.
יש שאלה שהיא אולי שאלת מיליון הדולר של הלהקה, והיא: למה אתה מחליף הרכב מכל אלבום ואלבום? מה שאני כבר יודע הוא, שאתה רואה את הלהקה כפרויקט שלך, ולא להקה של ממש.
נכון, אני כבר לא מתעצבן כששואלים אותי את זה, שנים הרי רצה בעסק השמועה שזה בגלל שהייתי אלכוהוליסט, ואני בן אדם שאי אפשר לעבוד איתו, ואני הייתי מתעצבן. אני כבר לא מתעצבן, אני פשוט מיידע אנשים שמבחינתי זה פרויקט שלי, ואני מחליף הרכבים כי זה מה שנכון לאלבום באותו רגע.
רוב הסולנים עזבו בכלל מנסיבות שלהם, שלא קשורות אלי, אבל מבחינתי אין בעיה עם מה שאני עושה, זה פרויקט שלי, ונראה לי שאנשים כבר מוכנים לזה. זה דווקא מעניין לאנשים, הם שואלים את עצמם אך הולך להישמע אלבום חדש, כמו Alice? כמו Never, Neverland?
האמת זה תמיד הימור גם מבחינתי, אני מכיר את הלהקה מאז Alice, וקניתי כל אלבום ואלבום, וכל פעם אני לא יודע למה לצפות. Set The World On Fire היה מלודי יותר, Remains היה תעשייתי יותר. אז מבחינתך זה חלק מהקסם?
כן, תמיד יש איזה קו שחוזר באלבומים, כי אני כותב בהם את הכל, אבל הם לא אמורים להישמע אותו דבר, ולדעתי זו אחת הסיבות שבגללן אני עדיין כאן, כי אני מגוון ומשנה בכל אלבום.
מה המקור לשם Schizo Deluxe?
זה כמה דברים, הראשון הוא שהיו לנו קטעים אינסטרומנטאליים שנקראו כך באלבומי העבר, וזה מתקשר אליהם. השני הוא האופי של הלהקה, שיש לנו ת'ראש, מלודיה, קטעים אקוסטיים, זה גם סכיזופרני כמו השם, ובעיקר, זה הכינוי של מעריצי הלהקה בפורום שלנו, הוא מבחינתי זה אלבום שעשיתי בשביל מעריצי הלהקה.
מה מבחינת שאר השירים באלבום? אתה כמעט תמיד דואג לכתוב על השירים ולפרט על מה הם.
הפעם זה שונה, אני לא מפרט או מסביר, אני רוצה שכל אחד יבין בעצמו על מה השירים, וזה גם מעניין עבורי כי גם אני לא יודע מה אנשים אחרים יבינו מהם והרבה פעמים אני מקבל תשובות ששונות מאד ממה שאני התכוונתי בכלל…
יש באלבום הרבה מהמוטיבים שהיו באלבומי העבר, יש שיר שהוא שיר טירוף, כמו "Phantasmagoria" או "Allison Hell", ושמו "Invite It". והשיר הראשון, "Maximum Satan", עוסק בטלוויזיה של היום, שלוקחת את המציאות ומעוותת אותה, מציגה רק אלימות ורוע וגורמת לאנשים לחשוב שככה נראים הדברים היום, ואני לא מסכים שזה באמת כך.
סה"כ יש לנו עולם הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו לפני מאה שנה, אנשים כבר לא מתים בגיל 40, יש פחות מלחמות ממה שהיה, זה עדיין רחוק מלהיות עולם מושלם אבל הוא בהחלט יותר טוב. אתה יכול להעיד על זה כמי שחי בישראל, בגלל התקשורת זה נראה כגיהינום, אבל הנה אתה חיי שם.
אתה כבר עסקת בנושא התקשורות, באלבום King Of The Kill, עם השיר The Box
נכון, אבל הוא יותר התרכז בטלוויזיה ובכוח שלה, ופחות בנושא העיוות שלה של המציאות.
מה עם השיר עם השם המאד מוזר Plasma Zombies?
זה שיר עם שם מוזר אבל הוא מבוסס על דבר אמיתי, לאחרונה שמתי לב שהבן שלי מבלה את כל היום בלשחק בבית עם כל משחקי הוידיאו האלה, עם זומבים וכאלה, וראיתי שהוא גם לא משקיע בשעורים וגם לא מבלה עם חברים שלו או עוסק בספורט יותר, אז הגבלתי אותו עם זה. מאז הוא מבלה יותר עם החברים, יותר בריא פיזית, ואני רואה את חברים שלו לעומתו, כולם משמינים ויושבים כל היום מול המחשב, אז מה שעשיתי הוא שלקחתי מקרה משפחתי, והפכתי אותו לשיר מטאל! [צוחק]
האלבום החדש של Annihilator – תגובות לא רעות
בכמה מהאלבומים הקודמים שלך היו לא מעט אזכורים לחיים האישיים שלך, לחיי הנישואים, לגירושין. מה מבחינת האלבום החדש, גם בו אתה עוסק בחייך הפרטיים?
All For You היה אלבום מאד אישי, בעיקר בגלל כל מה שקרה בחיי האישים, בחדש זה פחות משמעותי, האלבום הזה עוסק בעיקר בהתבוננות, אני בעיקר מתאר מצבים וסיטואציות שאני רואה אצל חברים ובני משפחה, בתקשורת, בעולם שמסביבי, זה החלק העיקרי האלבום, ההתבוננות בסביבה.
משהו שחוזר באלבומי העבר הוא העיסוק בכל נושא הפסיכוזה, בטירוף, למה זה?
תראה, הכתיבה שלי של שירים היא בעצמה משהו סכיזופרני, בשנייה אחת יש לי שיר ת'ראש, בשנייה אחרי בלדה, יש לי שירים כמו "Kraf Dinner" שהוא יותר שיר פאנק, יש לי שירי Bay area Thrash, שירים שמושפעים מה-NWOBHM, וככה זה גם מבחינת המילים שלי, אני מתעסק בטירוף וזה אכן מוטיב שחוזר באלבומים שלי, כי זה נושא שמעניין אותי ואני אוהב לגעת בכל מיני דברים שונים, כמו עם המוזיקה שלי.
למה לא יצאתם ל-Gigantour, עם Megadeth ו-Dream Theater בין השאר?
דייב מוסטיין ביקש ממני להצטרף, אבל זה פשוט לא התאים בשלב ההוא, היינו יותר בנושא האלבום אז, אולי נצטרף לזה בהמשך, קצת בעתיד, אבל זה לא התאים אז.
עובדה שדי ידועה כיום היא שאתה בעצם זכית בתפקיד הגיטריסט של Megadeth לפני שאמרת לא, ומרטי פרידמן קיבל את הג'וב, אתה ומוסטיין עדיין מדברים על עבודה משותפת?
בהחלט, אני והוא חברים טובים ואנחנו מדברים כל הזמן, ואולי בשלב מסוים אני והוא נעשה איזה פרויקט משותף, איזה אלבום, אבל בינתיים הוא עסוק מאד עם Megadeth, ואני עם הלהקה שלי, אז זה בהחלט עלול לקרות, אבל לא ממש עכשיו.
מה לגבי הפרויקט של Roadrunner United?
מה שקרה הוא ש-Rob מ-Machine Head פנה אלי והציע לי להשתתף באלבום, הם החברה שהחתימה אותנו אי שם בשנת 1989, ואני מכיר שם כמה אנשים טובים, הם רצו אותי רק בנגינת לידים באלבום, אז זה היה די פשוט. ניגנתי, היה כיף ופשוט, ואשמח לעשות משהו דומה בעתיד.
כשיצא All For You הגדרת אותו כ-Back In Black של הלהקה, אתה עדיין מרגיש ככה כלפיו? ואם כך איפה האלבום החדש נמצא לעומתו?
תראה, כשאלבום חדש יוצא אתה תמיד כל כך נתון בתוכו, אתה כל כך מרוכז בו שאתה מרגיש שהוא האלבום הכי טוב שעשית אי פעם, ורק אחרי כמה חודשים אתה מתחיל להתייחס אליו בצורה יותר אוביקטיבית. לפני זה הוא הבייבי שלך, אתה לא יכול לראות אותו אחרת. אחרי כמה זמן אתה מבין שזה היה אלבום טוב מאד של הלהקה, היו לנו קצת חוסר התאמות עם השירה, בגלל שזאת הייתה הפעם הראשונה של דייב באולפן, והוא לא היה סגור על עצמו לחלוטין, הוא עדיין עשה עבודה נהדרת, אבל באלבום הזה פשוט כל חתיכות הפזל נפלו למקום, הפעם הרגשנו שהשירה יושבת בדיוק כמו שצריך, המתופף היה אדיר, וגם הכתיבה שלי היא מהטובות שעשיתי.
פעם גם תיארת את כתיבת המוזיקה שלך כסוג של תראפיה?
כן, בהחלט. כשאתה עצבני, או כשיש לך איזה שהם תסכולים אז לעשות את המוזיקה הזאת זה תראפיה נהדרת, אתה לוקח את הגיטרה ופשוט מרביץ, וזה ללא ספק עזר ועוזר לי, זה בהחלט סוג של תראפיה.
מה לגבי מסיבת ההשקה של האלבום שמתוכננת בחג המולד באנגליה?
נכון, הייתה כזאת גם שנה שעברה, אבל אחותי היא זאת שמארגנת אותה, אני לא ממש מעורב, היא חיה באנגליה ומרכזת מעריצים של הלהקה, זה לא משהו רשמי, אבל אחותי אוהבת לארגן את זה.
מה לגבי כל נושא ההפקה, יש לך אולפן בשם Watersound. אתה עובד גם כמפיק?
אני עושה מיקס לכמה להקות, מפיק קצת, אני גם מנגן לידים לכמה להקות, ויצאתי לסיבובי הופעות עם להקות שהם חברים שלי, כמו Savatage, אבל זה בעיקר כתחביב, כי אני נהנה מזה, לא עשיתי את זה הרבה זמן מכיוון שאני עסוק בדבר החשוב ביותר בחיי כרגע, שזה מטאל, שזה הלהקה, אבל אני בטוח שמתישהו בעתיד אני אעסוק בזה יותר, זה יקרה.
לאיזה מוזיקה אתה מאזין בזמנך הפנוי?
אני לא ממש מאזין לחומר עכשווי יותר מידי, אני עדיין תקוע בלהקות המטאל של שנות השמונים בעיקר, והאמת היא שאני כל כך עסוק עם הלהקה בזמן האחרון שבכלל לא יוצא לי לשמוע מוזיקה, אני עובד כל היום עם להקה ואז בלילה אני חייב לתת קצת מנוחה לאוזניים..
לסיום, מה עם להגיע לישראל? יש סיכוי שזה ייקרה?
האמת? הייתי מאד מאד שמח להגיע אליכם, שמעתי הרבה דברים נהדרים על ישראל ואני מקווה שב-2006 בסיבוב ההופעות העולמי שאני רוצה לעשות נוכל גם להגיע אליכם, אבל בינתיים אתם מוזמנים לשמוע את האלבום החדש, אני מבטיח שלא תתאכזבו!