Kna'an – רשמים ראשונים מהתנ"ך המטאלי

מרואינים: חברי להקת Kna'an

Kna’an היא שם ודבר בסצינת המטאל המקומית. תמיד צנועה ומנגנת בחרדת קודש את העיבודים המטאליים שלה לסיפורי בראשית ומהווה את הדוגמה המוחלטת שיש דת' מלודי קצת אחר בארצנו, הלהקה הצפונית (מאיזור נהרייה) הצליחה לשלב בשכל כמה מעולמות המטאל הקיצוניים מבלי להשמע כבליל בלתי ברור. לקראת צאת אלבומם החדש, First Impressions אשר מלכד את סיפורי התורה המטאליים שכתבו לכדי אלבום אחד, מצאנו שזה הזמן הנכון לדובב את דמויות המפתח התנ"כיות של המטאל הישראלי.

קודם כל, הבא תציגו בביוגרפיה קצרה את הלהקה לכל מי שלא הספיק לשמוע עליכם עד כה. מי אתם, מה אתם מחוללים, כמה זמן ובאיזו מטרה?
אדיר: אוקיי, אז קודם כל שלום ואהלן לכל הקוראים. כנען הם מעוז קין על שירה וגיטרה, יוני ביטון על גיטרה, תום חדש על באס, רון עמר על תופים, ואנוכי – אדיר רון, על המיקרופון. כולנו חבר'ה מצפון הארץ, שמרוכזים בעיקר באיזור נהריה ושלומי. אנו מנגנים בהרכב הנוכחי מאז סוף 2006 (אז תום הצטרף לשורותינו), ובגדול אנחנו עושים מטאל. יש כאלה שיגידו "דת' מטאל מלודי" ואני יודע שאתה (יותם) מתעקש לקרוא לנו גם קצת בלאק, אבל מבחינתי אנחנו עושים בראש ובראשונה מטאל – באנו לפה לתת בראש, להפציץ בדיסטורשן, ומעל הכל לעשות את המוזיקה שכולנו אוהבים וגדלנו עליה. אה, ולכבוש את העולם ולהשתיל בכולם שבבים ביומטריים.

איך Kna’an רקמה עור וגידים? ספרו לנו על ההתחלה הראשונית ביותר של הלהקה.
מעוז: Kna'an החלה דרכה לאחר התפרקותה של הלהקה Demolition בסוף שנת 2002. Kna'an דאז היו מעוז קין, אדיר קולונה, רם בולטניקוב ועמרי סגל. באותה התקופה ניגנו דום/דת' אטמוספרי והספיקו להקליט דמו בשם The War of Kna'an, אשר נגנז כאשר אדיר קולונה עזב את הלהקה בתחילת שנת 2004. עם עזיבתו של אדיר קולונה, עזב גם עמרי סגל המתופף. רם ומעוז נשארו לבדם והחליטו להחיות את Kna'an עם חומר חדש ונגנים חדשים, הלו הם יוני ביטון על הגיטרה, רון עמר על התופים ואדיר רון על המיקרופון. השאר הוא היסטוריה (אל תדאגו, זה לא יהיה במיקוד).

השם Kna’an כאמור נלקח מתוך הרצון להביע רעיונות מסורתיים ביהדות באמצעות מוזיקת מטאל. בזמנו הדבר נחשב לחדשני, ואולי נחלק עם הטריטוריה הקטנה של Orphaned Land, אך מאז המסורת היהודית, מסיפורי התנ"ך, דרך שירת ביאליק וכלה בנשיאת דגל הציונות – הפכו כמעט לנחלת הכלל של להקות מטאל ישראליות רבות. מה דעתכם בנושא ואיפה מתייחדת Kna’an עדיין מכל שאר החבורה?
מעוז: אנו חושבים שהחיבור של להקות ישראליות למסורת היהודית הוא ברור, מכיוון שאלה תכנים שחברי הלהקות בארץ היו חשופים להם כל חייהם. מן המתבקש שאלה יהוו מקור השפעה עבורם. אני חושב שזה דבר מבורך, וזהו דבר שמייחד את הסגנון הישראלי משאר העולם. כל להקה ישראלית שתכניה נוגעים בנושאים אלה היא ייחודית, מבחינת סגנון ומבחינת דרך ההתייחסות לדברים, Orphaned Land בחרו להתייחס לצד הרוחני יותר שבמסורת היהודית, Amasefer בחרו להתייחס לצד הסיפורי והציורי יותר, ולהתמקד באווירה. הייחוד שלנו הוא שאנו בוחרים לספר את סיפורי התנ"ך מנקודת מבט שלנו ולהעביר מסר אנושי באמצעות המילים בשירים, בין אם בצורה גלוייה או מובלעת. המסר שמועבר יכול להתפרש גם לסיטואציות יומיומיות ומודרניות, וכל מאזין יכול לקחת אותו למקום אחר, בהתאם לתחושותיו הפנימיות.

אנא ספרו בפרטים על אלבום הבכורה, First Impressions אשר עומד לצאת בימים אלו.
אדיר: קודם כל, האלבום הוא אלבום קונספט המבוסס על סיפורי התורה – החל מבריאת העולם, דרך סיפורי מפתח לאורך ההסטוריה האנושית [כגון אדם וחוה, סדום ועמורה, עגל הזהב וכו'] וכלה בכניסת בני ישראל אל ארץ כנען – מה שמשאיר לנו נק' פתיחה טובה לדיסק הבא!

תום: תהליך ההקלטות לאלבום היה כרוך בלא מעט עבודה מצד כל חברי הלהקה, הרבה דם יזע ודמעות נשפכו תוך כדי התהליך [אנחנו נוטים לאלימות כשכולאים אותנו בחדר אחד עם הנודים של רון להרבה זמן], עם זאת, התוצאה המוגמרת היא יצירה בת כשעה המגוללת את סיפורי התנ"ך באופן שהוא ציורי, אווירתי ונותן בראש כאחד.

בתור להקה שיצאה לה לחלוק לא מעט במות עם להקות גדולות – כדוגמת Samael השוויצרית מצד אחד, או להקות כגון Betzefer, Whorecore ו-Distorted המקומיות מצד שני, מדוע לדעתכם לא הספקתם בכמות הזמן אשר הושקעה להגיע, למעשה, למעמד דומה – אלא שקעתם פעם אחר פעם אל תוך השכחה הקולקטיבית של קהילת המטאל הישראלית, וזאת למרות שכל עותקי הדמו שלכם מ-2005, נמכרו כולם ?
מעוז: היו לנו תקופות טובות יותר וטובות פחות, בתקופה שלאחר הוצאת הדמו הראשון, צברנו תאוצה, וקהל מעריצים רחב, הופענו כמעט כל חודש בכל רחבי הארץ וחיסלנו שתי מהדורות של הדמו בחצי שנה. יש מספר סיבות שלא התקדמנו כמו שהיינו צריכים, הסיבות העיקריות הן קשיים כגון, גיוסם של חברי להקה לצה"ל, התקפת טילים על חדר החזרות שלנו (מלחמת לבנון השנייה), עזיבה של חבר להקה (רם בולטניקוב, אשר הוחלף בתום חדש החתיך). קשיים אלה הביאו אותנו לדחות הצעות רבות להופעות, ולכך שלא יכולנו לקיים חזרות סדירות. קהל המטאל בארץ מתחלף מהר, אנשים רבים שהכירו אותנו ותמכו בנו נעלמו מסצנת המטאל, ואנשים חדשים אינם מודעים אלינו מכיוון שלא הופענו הרבה. בנוסף, אף פעם לא היינו גאוני שיווק גדולים, ותמיד התרכזנו במוזיקה וביצירת אווירה בהופעות יותר מאשר בפרסום וביצירת חשיפה.

האם אתם מרגישים שעם צאת האלבום אתם תעלו הילוך ודברים ישתנו עבורכם בתור להקה בוגרת ומקצועית במטאל המקומי?
מעוז: בהחלט, לאחר צאת האלבום, לקהל הישראלי תהיה יותר גישה לחומר מוקלט שלנו, והוא יכיר את המוזיקה יותר לעומק דרך הדיסק ולא רק על-סמך ההופעות. המוזיקה באלבום מורכבת משירים שנכתבו לאורך תקופה של כ-3 שנים. בכל שיר ושיר השקענו את הנשמה, תוך הקפדה על הלחנה וכתיבה אשר יגרמו למאזין לשקוע לתוך עולם אחר ויפוצצו את תודעתו בתחושות חזקות באמצעות הריפים והמלודיות. הקפדה זו היא אחת הסיבות שבגללן חיכינו זמן רב עד שהחלטנו להוציא את האלבום. אנו מאמינים שכל בנאדם שפוי בדעתו יבין שהמוזיקה באלבום, גם אם היא לא לטעמו, היא מוזיקה של להקה שלוקחת את עצמה ברצינות, ומשקיעה את כל כולה במוזיקה שלה.

ההופעות שלכם ידועות בהשקעה כבירה, מתפאורה מושקעת, דרך סיפורי קונספט וכלה ביכולת הופעה מרהיבה. האם לדעתכם המוזיקה קודמת את השואו, או שברגע שעולים על הבמה, השואו קודם את המוזיקה?
מעוז: כשעולים על הבמה, המוזיקה והשואו חשובים באותה המידה. חשוב לנו מאוד לבצע את השירים בהופעה על הצד הטוב ביותר ועם זאת ליצור אווירה אנרגתית וסוחפת על-ידי התרוצצויות על הבמה, קפיצות, ריקודים וכו'. כי ההבדל בין לשמוע אלבום לבין להגיע להופעה, הוא האנרגיות שהלהקה מעבירה דרך השואו והמוזיקה. כל אחד מהם בנפרד, לא שווה הרבה בהופעה.

אדיר: מבחינתי, ברגע שאנחנו עולים על הבמה אנחנו לא רק כמה חבר'ה מגניבים שבאו לתת בראש, אלא חלק מחוויה שהיא גדולה יותר מסך חלקיה – אנחנו, המוזיקה, וכמובן הקהל.

מדוע נקרא האלבום First Impressions ואילו שירים הוא יכיל מהתקופה המוקדמת של הלהקה?
תום: השם First Impressions בגלל שהוא מסמל עבורינו משמעות כפולה: קודם כל, מבחינת קונספט האלבום – סיפורי התורה הם בעצם הרשמים הראשוניים של האנושות כולה.

אדיר: זה בעצם הבסיס, הזיכרון הקולקטיבי הראשון שלנו כגזע אנושי – ואולי גם מה שעיצב בצורה מסויימת את ההתנהגות שלנו כיום.

תום: מעבר לכך, השם מסמל עבורינו את "טבילת-האש" הראשונה שלנו כלהקה בוגרת ומקצועית. בעצם, הרשמים הראשוניים שאנחנו כותבים כלהקה, והרשמים הראשוניים שהקהל חווה מאיתנו.

אדיר: האלבום כולל 11 שירים, כולל אינטרו, ושיר אקוסטי. אל האלבום נכנסו מס' שירים מהתקופה המוקדמת – Slavery ו- One Single Speech אשר היו בדמו ועברו שיפוץ מקיף לקראת האלבום, ו- The 12th Starאשר היה סינגל ששוחרר לרשת ב2006 (וכמובן גם הוא עבר מתיחת פנים ונראה רענן וצעיר מתמיד – בחיים לא תנחשו בן כמה הוא!)

להוציא את גלגולם של סיפורים מקראיים לתצורת שירי מטאל, היו ברשותכם גם כמה שירים שאינם מבוססים על סיפור התנ"ך, החל מעיבוד של שירו של יהודה עמיחי "גשם בשדה הקרב", ועד לשירים כדוגמת Last Dawn. איך אתם בוחרים שירים אלו ובמה הם עוסקים?
אדיר: "גשם בשדה הקרב" היה עיבוד שמעוז הגה בימי הדמו העליזים (אך סטרייטים לחלוטין! לא שיש משהו רע בזה) – אהבנו את הרעיון מאחורי השיר, את העוצמה של המילים, ומצאנו את עצמינו מתחברים לאווירה הכללית של היצירה – ורצינו לתת לה את העוצמה שלדעתינו התאימה לה. מעבר לכך, יש באמתחינו כמה שירים שאכן אינם מבוססים על סיפורים תנ"כיים – אלא יותר שירים אשר בהם כסולן לקחתי יד חופשית וניסיתי להתקיל נושאים שלדעתי ראויים לציון (כגון מערכות יחסים, צבא ומלחמות, והעובדה שלא מספיק אנשים בארץ שומעים בלאק מטאל)

את העטיפה עיצבה, לפי הבינותי, מירי מילמן (Red Design). מה עומד מאחורי הקונספט שלה?
אדיר: הקונספט מאחורי העטיפה הוא וריאציה לסיפור אדם והתפוח, על סמך שם האלבום. בעצם, כשאדם קטף את התפוח מעץ הדעת – נגלה לעיניו חיזיון, הרושם הראשוני שלו מעתיד ילדיו והאנושות כולה – החורבן וההרס שהבאנו עימנו ועל עצמינו.

תום: את העטיפה כאמור עיצבה מירי מילמן, אשר עשתה עבודה נפלאה והצליחה לתפוס את הראש שלנו ולעזור לנו להשלים את חוויית המוזיקה עם צד ויזואלי מרשים לא פחות.

איך הולכת ההתקדמות שלב כשזה מגיע ליציאה מסצינת המטאל הישראלית והפנים כלפי חו"ל? מה הם ההליכים אותם בהם מתכוונים לנקוט?
תום: המחשבות על טור בחו"ל מעסיקות אותנו לא מעט, במיוחד לקראת שחרור האלבום. אחרי לא מעט דיונים (והשלכת שאריות מזון אחד על השני) הגענו למסקנה שכרגע אנחנו לא ממהרים לשום מקום. רון ויוני (תופים, גיטרה) עדיין משרתים בצה"ל ואני מתגייס בקרוב (מאוד! תבואו לאחל לי בהצלחה בהשקה!), אך עם זאת אנחנו יודעים שלהופיע בחו"ל זה חלק חשוב מההתפתחות שלנו כלהקה, ומקווים שכשאתמקם בתפקידי נוכל לקפוץ לגיחה קצרה לאירופה, להראות להם מאיפה משתינים החיתי והיבוסי!

מה הן התגובות שאתם מקבלים על השמעת המוזיקה כלפי אנשים שאינם מקורבים ללהקה או למוזיקה קיצונית בכלליות ואיך הם מתייחסים לעיבוד הטקסטים המקראיים כשירי מטאל?
אדיר: התגובות הן בד"כ מעורבות, רוב התגובות (מעיקר ממבוגרים) הוא "המוזיקה טובה אבל מי צועק שם??" – מצד שני, מי מאיתנו לא שמע את זה אף פעם בחייו כמטאליסט מן השורה? יצא לי לשבת ולהשמיע שירים מהאלבום למס' אנשים שומרי מסורת (חלקם פחות וחלקם עד מאוד), והתגובות היו לא רעות בגדול – הם שמחו על החשיפה שהטקסטים והסיפורים התנ"כיים מקבלים, חלקם גם אהבו את האינטרפרטציה שבחרנו לתת לשירים, וחלק העריכו את היצירה אך בחרו שלא להסכים עם הנאמר בה – וגם זה לגיטימי. בדיוק כמו בלאק מטאל -אז תשמעו את זה, זה טוב!

תום: אין לי מושג על מה הוא מדבר.. התגובות שאני קיבלתי על האלבום לבינתיים, גם מאנשים שאינם שומעי מטאל, היו חיוביות למדי – מעבר לכך שהם הופתעו מעצם זה שאני עומד להוציא אלבום לאור, יצא להם להתחבר גם לפן המוזיקלי, בהתחשבות בקונספט כמובן. מעבר לכך, מטאליסטים שלא הכירו את המוזיקה של כנען הביעו תמיכה רבה בלהקה ובאלבום. אני חושב שיש באלבום משהו שכל אחד יכול לאהוב ולהתחבר אליו – לא משנה איזו מוזיקה הוא אוהב.

אדיר: אבל שיאהב בלאק מטאל.

מה דעתכם על סצינת המטאל הישראלית כיום? אילו להקות צעירות לדעתכם יובילו את הסצינה באף רק בעוד כמה שנים?
אדיר: אני חושב שהסצינה שלנו עומדת בפני תקופה לא קלה מצד אחד – שבה יש ריבוי של אירועים, התעניינות הולכת וגוברת מצד גופים יותר רציניים (כמו הדרן) בהפקות מטאל מחו"ל, וכמות להקות שרק גדלה מיום ליום, אך מצד שני – אני מאוד מעודד. לדעתי כל עוד נמשיך לתמוך ולפרגן – אך גם לתת יד מכוונת כשצריך, ובעיקר נמשיך עם הרוח הטובה ונזכור שכולנו כאן מתוך אהבה למוזיקה – צופה למטאל בארץ עתיד גדול, ואנחנו רואים את ההתחלה של כל זה כבר היום. אני באופן אישי שמתי עין על Laid8 המגניבים, Knifed הרוצחים, ShittyCT שעושים מוזיקה מטורפת לטעמי, וכמובן Dark Serpent שסופסוף מקבלים את ההכרה שהם ראויים לה.

מעוז: הסצנה בארץ שופעת בלהקות, אמנם אין גיוון רב של סגנונות, אך יש המון מוזיקאים מוכשרים. זה קשה להגיד איזה להקות יובילו את הסצנה, כי קשה לדעת איזה ימשיכו לתפקד. להקות צעירות שאני רואה להן עתיד מבטיח במידה וישרדו הן: Pallanex שמשתפרים מהופעה להופעה, Capillaries שיש להם חומר עם המון פוטנציאל, רק צריכים להשתפשף קצת על הבמות, Fidelity – חומר מעניין ומקורי מאוד, וI Foreign I-המפלצות חסרות הרחמים מהצפון.

תום: הארץ הקטנה שלנו לא חסרים נגנים עם כישרון. לא מעט מהמוזיקה האיכותית שיוצאת מפה היא של של חבר'ה צעירים בגיל תיכון, עם חלקן היה לי הכבוד לחלוק במה ועם כל השאר אני מקווה לחלוק במה בקרוב. הלהקות שמהן התרשמתי מאוד לטובה – Negative Projection, Abrage, Dented Edge, Corege.

מה הן ההשפעות המוזיקליות שעליהן גדלתם ואותן הבאתם איתכם ללהקה?
מעוז: אני גדלתי על להקות כמו Dark Tranquillity, Death, Metallica, Nevermore, Amorphis, Dimmu Borgir, In Flames. בנוסף בהלחנת האינטרו של האלבום Va'Yehi הושפעתי מפסקולים של סרטים כגון המוהיקני האחרון, רקוויאם לחלום, הטוב הרע והמכוער. אה כן, ובלאק מטאל.

אדיר: אני בגדול "נכנסתי למטאל" ישירות מבלאק, להקות כמו Cradle of Filth ו-Satyricon, אך הטעם המוזיקלי שלי השתנה מאוד מאז שהתחלנו את הלהקה ועד שהגענו לעשות את האלבום, ואני בהחלט יכול להגיד שמגוון גדול של אומנים השפיעו על השירה שלי. החל מאמנים כמו רמי פורטיס וחיים צינוביץ', דרך Gojira ו- SYL , וכמובן Death, At the Gates ועוד מספר לא מבוטל של נגנים וסולנים מוכשרים – וכמובן שכל אחד מביא איתו את "המטען האישי" שלו, שלדעתי ייחודי לכל אחד ואחד מאיתנו.

תום: אפשר לומר שאצלי זה מתחלק לשני תחומים בהם אני לוקח השראה מאמני מטאל וגם ממוזיקאים פחות רועשים. כנגן, אפשר לומר שהושפעתי לאורך השנים בעיקר מSteve Digiorgio, Sean Malone וSteve Harris אך במקביל גם מVictor Wooten וMarcus Miller. בנוסף ישנם אמנים שהשפיעו עליי לא מעט כמלחין, Ihsahn, Gojira, Devin Townsend וכו'.

מה לדעתכם ההישג הכי גדול שלכם כלהקה עד כה (מלבד הופעה עם Deep Purple כמובן)?
מעוז: ההישג הכי גדול שלנו כלהקה הוא בעצם בעבודה על אלבום הבכורה עצמו, עשינו טעויות רבות במהלך ההקלטה והעבודה האולפנית עליו, ולמדנו מכך המון. האלבום לא יצא בדיוק כמו שקיוויתי שהוא ייצא, הוא יצא רק כ-80% מאיך שרציתי שהוא יישמע. מה שלמדתי מתהליך ההקלטה של האלבום פיצה על ה-20% באלבום שלא יצאו כמו שקיוויתי. לכן, האלבום הבא שנוציא יהיה כמה שיותר קרוב לשלמות.

אדיר: ההישג הכי גדול שלנו לטעמי הוא המוזיקה שהצלחנו ליצור – אני באמת ובתמים מאמין בכל תו ותו בדיסק הזה, וההישג מבחינתי הוא להצליח "לכלוא" את האווירה שרצינו להעביר כנגנים אליכם – המאזינים. מעבר לזה פסטיבל ההתרמה "הללויה" האחרון בו הופענו מול כ1700 מטאליסטים משולהבים בהחלט נחרט בזיכרון. אה, ואני מקווה שמתישהו יהיו גרופיות, סיפרו לי על זה כשהייתי ילד ועד עכשיו לא פגשתי אחת! אני מתחיל לחשוב שהן כמו סנטה קלאוס…

תום: קודם כל ומעל הכל, האלבום שאנחנו משיקים הוא ההישג שאני הכי גאה בו (לבינתיים )מעבר לכך, ההופעה הבלתי נשכחת בהללויה, כמו שאמר אדיר, היא אירוע שלא נשכח בקרוב.

מה תרצו לומר לקוראי 'מטאליסט' בתור מילים אחרונות?
תום: תאכלו הרבה קבוקים ותהיו לי בריאים. ותבואו להופעת ההשקה!

אדיר: תודה שסבלתם אותנו עד עכשיו, מקווים שתמשיכו לסבול אותנו עוד הרבה שנים לעתיד, תמשיכו להאמין שיכול להיות יותר טוב, ותשמעו בלאק מטאל – זה בריא לעור הפנים!