Lacuna Coil – שומרים על הקרמה בדרך למעלה

מרואין: Andrea Ferro, סולן להקת Lacuna Coil

יש מי שחושבים שלהקת המטאל האיטלקית Lacuna Coil היא עוד אחת מגל להקות המטאל שבראשן סולנית, אבל מדובר בהנחה מוטעית. הלהקה, החל עוד משנת 95' יצרה מטאל ששונה מאד מהכיוון הסימפוני-אופראי של מרבית אותן להקות. אלבומם האחרון, Comalies, שבר מספר שיאי מכירות בחברת התקליטים של של הלהקה – Century Media, מה שהוביל את החברה ואת חברת התקליטים הענקית EMI, אחראית ההפצה שלהם, לתת לאלבום החדש של הלהקה, Karmacode עדיפות גבוהה והשקעה מרבית. אנדרה פרו, ששר לצד הסולנית כרסיטינה סקאביה בלהקה, שוחח איתנו על כל הדברים האלו ועוד כמה אחרים.

הי אנדרה, מה קורה איתכם בימים האלה?

פרומושיין, המון המון פרומושיין לאלבום, אנחנו עושים אלפי ראיונות, אני וכריסטינה בדיוק חזרנו מסיבוב באירופה של ראיונות והופעות בכל מיני תוכניות וגם עשינו מופע מיוחד בפאריז לכל אנשי חברות התקליטים ולעיתונאים בלבד. עוד מעט אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות בארה"ב עם רוב זומבי.

רוב זומבי? אתם החלטתם על להופיע איתו, או חברת התקליטים?

זה היה רעיון שלהם אבל אנחנו הסכמנו לזה בקלות.

הסגנון של הלהקות לא ממש דומה..

יש לנו דווקא עבר בלהופיע עם להקות ששונות מאד מאיתנו, עשינו הופעות עם Dimmu Borgir, Cryptopsy, מבחינתנו זה מעניין יותר. מעבר לכל זה אני אוהב את מה שרוב זומבי עושה, אמנם יותר התחברתי למה שהוא עשה כשהוא היה בלהקת White Zombie אבל גם באלבומי הסולו שלו יש כמה דברים שאני מאד אוהב וחוץ מזה יש לנו באלבום החדש גרוב שדי מזכיר את מה שיש לזומבי.

זאת אומרת יסודות אלקטרונים ותכנות?

לא, לא במובן הזה. פשוט יותר גרוב, יותר מקצבים כאלו שגורמים לך לזוז, בזה זה מתבטא.

מה לגבי ההפקה, הבנתי ששוב עבדתם עם וולדמייר… סורטצ'יה? אני מבטא את זה נכון?

[צוחק] זה סור-צ'-יה, אני מבין שזה שם בעיתי, הוא פולני.

אני פשוט אקרא לו וואלי.

[צוחק] זה בסדר, הוא לא מצפה שיקראו לו בשמו המלא.

בכל מקרה, אני מכיר אותו עוד מימיו כגיטריסט…

בלהקת Grip Inc?

עוד לפני, הוא היה בלהקת ט'ראש בשם Despair.

[צוחק] אתה זקן אתה, הא?

תודה, תודה, כן. בכל מקרה, עבדתם איתו כבר בעבר, מה שונה הפעם בהפקה שלו?

בעיקרון הוא הבן אדם שאנחנו הכי אוהבים לעבוד איתו, חשבנו על לעבוד עם איזה מפיק אמריקאי ידוע כל שהוא, היה לזה הסכמה מחברת התקליטים, אבל לא רצינו איזה מישהו שתלטן שיבוא ויגיד לנו אך אנחנו צריכים להישמע, אנחנו איטלקים, ויש לנו טמפרמנט איטלקי, וזה לא רעיון טוב לומר לנו מה לעשות.

יום אחרי בחדשות: "מפיק אמריקאי ידוע נרצח ע"י המאפיה האיטלקית!"

[צוחק]… בדיוק! אז עבדנו שוב עם וולדמייר (וואלי), הוא מבין אותנו הכי טוב, הוא יודע לתת לשירים תוספות ורעיונות כשאנחנו קצת נתקעים, אין אף אחד שיודע אך לעבוד איתנו כמו שהוא. מה שכן שונה הפעם הוא שאת המיקס עשה בחור הולנדי מוצלח מאד שעבד בעבר עם להקות כמו Iron Maiden, Rammstein וכאלה והוא באמת נתן לאלבום משהו חדש שלא היה באלבומים הקודמים.

אז איך בעצם האלבום נשמע יחסית לקודמים?

גדול יותר, סאונד ממש עבה. יש כלי מיתר אמיתיים באלבום, השתמשנו הפעם גם בגיטרות 7 מיתרים, מה שעד היום נעשה רק בהופעות שלנו, וזה גם תרם לסאונד הבשרני של האלבום.

כריסטינה תיארה את זה כאלבום הכי כבד שלכם.

כן, אבל לא שהוא נהיה דת' מטאל או בלאק, אין לי כלום נגד הסגנונות האלו אבל זה לא מה שאנחנו עושים. הוא פשוט נשמע יותר גרנדיוזי, יותר גדול.

מה מבחינת השירה שלך ושל כריסטינה, משהו השתנה?

כן, עבדנו הרבה יותר על הרמוניות קוליות ועל תפקידי השירה שלי ושלה. לא רצינו ללכת על מבנה "היפה והחיה", זאת אומרת שירה נשית ואז שירה גברית, או גראול. עשינו הרבה יותר עבודה מבחינת השימוש בקולות כמו עוד שני כלי נגינה באלבום ולדעתי זה עבד מעולה.

שאלה שאתה בטח מקבל המון, למה נקרא האלבום Karmacode?

זה התחיל מספר שקראתי של מתמטיקאי איטלקי, הוא כתב ספר שניסה להסביר את קיום דמות האל באמצעות נוסחאות מספריות, בהתחלה זה נראה לי כמו רעיון מטורף, אבל הספר, מורכב ומשעמם לפעמים – אני מודה, פשוט ריתק אותי בכך שהוא התיימר ממש לייצג את קיום האל באמצעות מספרים והוכחות מדעיות. ולכן שם האלבום, Code כמו ב-Code Machine, מכונת קוד, הדבר הכי מתמטי ולא רוחני שאפשר לעלות על הדעת, וקארמה, היעוד או הגורל שנקבע מבחינה רוחנית, זאת מעין מטאפורה לחיים בעולם המודרני. אנחנו חיים בעולם שמצד אחד עובדים אלוהים על פי דת אחת או אחרת ומצד שני מוקפים בטכנולוגיה שנועדה להקל על החיים ולא תמיד עושה זאת.

בסוף הספר הוא ממש נותן לאלוהים נוסחא? הוא אומר שאלוהים זה נגיד X+2/4=666 או משהו?

[צוחק]… אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל כן.

לא רוצה להעליב, אבל הוא נשמע פסיכי. בוא נעבור לשאלות קצת פחות עמוקות, יש שיר באלבום בשם Enjoy The Silence, נכנסתי לכמה אתרי מעריצים שלכם והם כולם בדיונים אם מדובר בשיר של Depeche Mode.

זה אכן השיר הזה.

יש לכם נטייה לסבך למעריצים את החיים, יש לכם גם שיר בשם 1:19 שהמעריצים מנהלים מאבקים כדי להבין על מה הוא, ואתם רק נותנים רמזים, זה קטע קבוע שלכם?

כן! אנחנו רוצים לתת למעריצים כמה תעלומות, שיהיה להם יותר מעניין. אבל לגבי השיר זאת לא תעלומה גדולה. עשינו כמה גרסאות כיסוי לשירים שונים כשהיינו באולפן וזה פשוט היה השיר שהכי אהבנו ומעבר לזה הוא נשמע הכי הרבה כמו שיר שלנו. זה שיר שיעבוד מעולה בהופעות, כמעט כולם מכירים אותו, הוא לא ממש טוב לסינגל, אבל הוא בהחלט יעבוד טוב בהופעות.

וזה מוביל אותי לסינגל הראשון מהאלבום, Our Truth, למה דווקא הוא כסינגל?

הוא בדיוק על קו התפר שבין האלבום הקודם, Comalies, לבין החדש, יש בו את כל האלמנטים של הלהקה מהעבר ומהווה, הוא גם כבד וגם מלודי, יש בו קטעי שירה מיוחדים והפזמון שלו: "We Are Raising Our Truth" הוא משהו שהלהקה תמיד עומדת מאחוריו – שאנחנו תמיד נעשה את מה שאמיתי בשבילנו.

יצא גם קליפ מושקע ביותר לשיר, הרעיון היה שלכם או של הבמאי?

הבמאים הם צוות שעשה כבר קליפים ללהקות כמו Linkin Park, הקליפ צולם בלוס אנג'לס והוא היה ללא ספק הכי מושקע וגדול שאי פעם עשינו. הרעיון לקליפ בא מהבמאים, הם נתנו לנו כמה אופציות ואנחנו בחרנו בזאת אחרי כמה שינויים שרצינו לעשות. אני חייב לומר שזה היה מדהים מבחינתי לראות את כל מה שהלך שם, היה שם קייטרינג מפואר, צוות של עשרות אנשים, אחראי אפקטים מיוחדים. כל הקליפ צולם על סרט של ממש, להבדיל מהקליפים הקודמים שלנו שצולמו דיגיטאלית עם אפקטים ממוחשבים, הפעם זה ממש נעשה כמו סרט קולנוע לכל דבר ורואים את זה בקליפ עצמו – יש בו צבעים חדים והוא נראה ממש טוב. האמת היא שזה לא היה יקר כמו שזה נראה, הבמאים הלכו הרבה לקראתנו עם המחיר, הם לא גבו כמו שהם גבו מלהקות גדולות יותר.

מכיוון שאתם זוכים לתמיכה הפעם של אחת מחברות התקליטים הגדולות בעולם – EMI, אתם מרגישים בהבדל בהשקעה בלהקה?

כן, אבל זה לאו דווקא קשור ל-EMI בלבד, האלבום הקודם שלנו הצליח מעבר לכל הציפיות של Century Media וזה היה דבר טבעי שהם ירצו להשקיע הרבה באלבום החדש, אבל כל זה לא שינה לנו. לא רצינו להשתמש באיזה מפיק על או בכותב שירים מקצועי כדי ליצור אלבום שימכור מיליוני עותקים, עברו 4 שנים מאז האלבום הקודם ורצינו לעשות אלבום בצורה הכי טובה ונכונה לנו – אז סגרנו את עצמנו בתוך מעגל האנשים שלנו בלבד ופשוט עשינו אלבום כמו שאנחנו יודעים לעשות, עכשיו זה בידיים של שתי החברות לעשות את זה להצלחה גדולה – אבל אנחנו את שלנו עשינו.

יש תחושה של לחץ בעקבות ההצלחה של האלבום הקודם?

[צוחק]… יש! בטח שיש! אבל אנחנו מנסים לא לחשוב על זה, אין נוסחה בדברים האלה, זה לא שתעשה ככה וככה והיה לך אלבום להיט, אבל אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים ובזה שבעצם העבודה שלנו ביחד כבר יש נוסחא מנצחת ונקווה שזה מספיק!

יש בשנים האחרונות גל של להקות שבראשן זמרות, לדעתך זה שכריסטינה שרה נותן ללהקה עוד סקס אפיל?

בטח, זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, כשהחלטנו לצרף את כריסטינה היינו מודעים לזה, אבל לא ציפינו שזה יביא כזאת רמה של הצלחה. זה אכן טרנד בשנים האחרונות, אבל לדעתי אנחנו שונים מאד מרוב הלהקות בסגנון, אנחנו גם קיימים יותר זמן מכמעט כולם ואין לנו את הקטע האופראי בשירה, ואני מבטיח לך שכריסטינה לא תהיה מוכנה ללבוש כל מיני שמלות גרנדיוזיות ועתיקות… אנחנו הולכים על שילוב של מוזיקה מודרנית עם מטאל קלאסי, ואנחנו נשמעים שונים מאד מרוב הלהקות שאנשים מזהים איתנו.

איטליה ידועה בעיקר כבירה של פאוור מטאל, איך זה שאתם, להקה איטלקית, הלכתם לכיוון כל כך שונה?

[צוחק]… כי אני ממש לא אוהב פאוור מטאל! בלי לפגוע באף אחד כמובן, אבל אני ממש לא קרוב לסגנון הזה. אמנם שמעתי בשנות השמונים Iron Maiden ו-Helloween, כמו שכולם שמעו, אבל תמיד ידעתי שהמוזיקה שאני רוצה לעשות היא שונה לגמרי וההשפעות שלנו כמוזיקאים באות מדברים אחרים.

יש לא מעט סימנים שאתם מיועדים להפוך למשהו כמו ה-Evanescence הבאים, לפחות ע"י חברות התקליטים, אתם מרגישים בזה?

בהחלט, יכול להיות שזה מה שחברות התקליטים באמת רוצות, אבל אני לא חושב שזה יעבוד ככה. קל אמנם למכור אותנו לקהל שלא מכיר אותנו ככאלה, אבל האמת היא שבאנו הרבה לפניהם ואנחנו עושים מוזיקה שונה מאד. זאת אחת הסיבות שבאלבום יש הרבה יותר פן אישי ממה שיש ללהקה להציע, יותר גרוב, יותר כלים אתנים, יותר שירה כפולה שלי ושל כריסטינה. אני לא חשוב שנמכור כמו ש-Evanescence מכרו, אבל מצד שני זמנם עבר ואני מקווה ששלנו רק מתחיל.

מה עכשיו, מעבר לסיבוב עם רוב זומבי, אילו פסטיבלים אתם מתכננים?

יש כרגע שלושה סגורים, Download באנגליה, ורוק אין רינג ורוק אין פארק בגרמניה, אבל אני די בטוח שיהיו עוד. אחרי זה אנחנו נצא לסיבוב הופעות אירופאי גדול.

שאלה אחרונה, אתה מכיר להקות ישראליות כלשהן?

בטח, את אורפנד לנד. הם באותה חברת תקליטים איתנו, אבל אני מכיר אותם עוד משנות התשעים כשהם היו חתומים בלייבל צרפתי קטן… Holy Records נדמה לי. אני מאד אוהב את הלהקה, רק חבל שהם הוציאו כל כך מעט אלבומים עד היום, הם צריכים להוציא עוד חומר כי להתפתח.

את האחרון שלהם שמעת?

בטח, אהבתי מאד את מבול, זאת אחת הלהקות המעטות שאני יכול לומר שיש לה משהו מיוחד משלה שאין לאף להקה אחרת, והאלבום האחרון היה ממש הפתעה טובה.

לפחות אחד מחברי הלהקה אוהב מאד את הלהקה שלך.

סבבה, תמסור להם ד"ש ממני, ושאני אוהב את המוזיקה שלהם מאד, ואני מקווה לפגוש אותם – ואותך, בסיבוב ההופעות שלנו או בפסטיבלים!