Lamb Of God – הזעם מגיע לישראל

מרואיין: Chris Adler, מתופף להקת Lamb Of God

אחת מהלהקות המובילות בסצנת המטאל העולמית היא Lamb Of God האמריקאית. לאחר 5 אלבומים מוצלחים, ששילבו בין מטאל ישן, קיצוני ומהיר, לבין גרוב ומגע קצת יותר מודרני, הלהקה מתכננת לבקר בישראל בפעם הראשונה (ובתקווה לא האחרונה). לכבוד כך, תפסתי פעם נוספת את Chris Adler, מתופף הלהקה, לשיחה קצרצרה, ממש לפני שעלה על המטוס לתחילת סיבוב ההופעות הנוכחי לקידום האלבום Wrath. במהלך השיחה הופתעתי לגלות אדם, שלמרות סדר הגודל המרשים שלהקתו הגיעה אליו, עדיין מדובר במטאליסט וותיק עם אהבה עצומה למטאל ישן וחדש כאחד עם יד על הדופק אודות הסצינה העולמית ומעבר לכך, גם בחור ממולח עם דעה מוצקה על תעשיית המוזיקה ואומנות המטאל.

שלום. זו הפעם הראשונה בה אתה הולך להגיע לארץ ישראל, הא? איך המרגש בנוגע לכך?

זו בהחלט פעם ראשונה שלנו בישראל ושלי באופן כללי. אני מאד מרוצה שסיבוב ההופעות החדש שלנו יאפשר לנו להופיע בכל מיני מקומות שלא הופענו בהם בעבר, מה שרוב הלהקות האמריקאיות מחשיבות אפילו כמקומות 'אקזוטיים' [צוחק]… אני בדיוק מסיים לארוז את המזוודה שלי ויוצא ללונדון, שאינה מקום כה אקזוטי לעומת ישראל, אבל משם אנחנו ממשיכים לכל אירופה והאיזור.

זה בערך החלק ה… מה? חמישי? שישי? מתוך סיבוב ההופעות של Wrath?

האמת היא שהפסקתי לספור. אני מתייחס לזה בתור החלק המיליון במקום לספור את זה באופן מסודר. כל להקה מדי פעם צריכה את ההפסקה הזו בבית להתרענן ואני מאד שמח שלנו יש את ההזדמנות לצבור אנרגיה כמה וכמה פעמים בסיבוב ההופעות הזה. אני חייב לציין גם שלא הרבה להקות מגלות תעוזה להגיע למזרח התיכון ממחשבה שהמקום קצת מסוכן, אפילו אם רק מבחינה כלכלית אם לא בטחונית, אבל אנחנו ממש לא מפחדים לקחת את הסיכון הזה.

האמת היא שאתה תפסת את השנה הכי עמוסה במטאל מבחינת מדינת ישראל. אתם מגיעים שבוע פחות או יותר אחרי Metallica, וחודש בערך לפני Cannibal Corpse. כל זאת מבלי לספור את העובדה ש-Ozzy Ozborne יבקר אותנו בסוף הקיץ, וכמה וכמה להקות מטאל מאירופה פקדו אותנו במהלך החודשים האחרונים וימשיכו ככה גם בחודשים הקרובים.

בדיוק בין Metallica ל-Cannibal Corpse אתה אומר? ובכן, לכבוד הוא לנו. יצא לנו להופיע עם Metallica בשנה האחרונה בתור להקת החימום שלהם והייתה חוויה מעולה. הם ממש להקה ענקית בקנה מידה שלהקות מטאל כמונו או כמו אחינו לסיבוב ההופעות הנ"ל, Machine Head, מתקשות לקלוט בסופו של דבר.

כן, הם בסדר גודל של ה-Rolling Stones בעצם. אבל אם מדברים על Metallica וסיבובי הופעות, יצא לכם בשנים האחרונות גם להופיע לצד Megadeth לאורך סיבוב הופעות לא מבוטל. עם הקלפים על השולחן, איזה סיבוב הופעות היה יותר כיפי?

בכנות? זה עם Megadeth. לא שאני גורע חס ושלום מ-Metallica שזו פשוט חוויה נהדרת, אבל Dave Mustain הוא האליל שלי, ולהפוך לידיד שלו במהלך הסיבוב הופעות הזה הייתה בין החוויות הכי משוגעות שהיו לי בתור מוזיקאי.

האמת שאני זוכר בראיון הקודם שהזכרת את Megadeth ואת Confessor בתור המשפיעים הגדולים ביותר עליך. אבל אם אנחנו כבר גלויים – יצא לראות דבר מה מהמתח הבלתי נגמר בקרב בין Metallica ל-Megadeth בתור אחד שזכה להסתובב עם שני הצדדים?

אני באמת חושב שכולם אמרו את כל מה שיש לומר על הנושא הזה, גם Metallica וגם Megadeth. אבל אם סופרים את המילה שלי בנושא, ולא סופרים אותה לצורך העניין, אני חושב ש-Dave Mustain הוא אדם עם דחף עצום להביא עצמו למעלה, ולא משנה אם הוא מגיע לפסגה של העולם, כל עוד הוא יודע שהם יהיו שם לפניו או מעליו זה יכרסם לו בעצמות. אבל לדעתי, כל עוד הוא מצליח להביא את הקנאה הזו לכיוון המוזיקה וליצור מוזיקה טובה יותר – לדעתי טובה יותר משל Metallica בפער גדול – אז אנחנו כמאזינים רק הרווחנו.

Lamb Of God היא להקה מאד יציבה מבחינת ליין אפ. מעולם לא החלפתם חבר להקה להוציא לצורך סיבובי הופעות חד פעמיים. אתם מסתובבים אחד עם השני כבר 10 שנים ויותר מאז תקופת Burn The Priest, ואף אחד לא מאס והלך למקום אחר. איך זה קרה? מה הקסם שלכם?

זו שאלה מעניינת, אני חושב שהתשובה לכך היא שאנחנו לא באמת חברים. זה אולי ישמע מזעזע לחלק מהאנשים פה שלא מכירים את הגישה המקצועית הזו של מוזיקה, אבל אנחנו לא מתיימרים להיות חברים הכי טובים ב-Lamb Of God. אנחנו פשוט משפחה גדולה ולא מתפקדת, לצורך העניין [צוחק]… את הבעיות שלנו אנחנו פותרים במכות והויכוחים שלנו לרוב מסתיימים באופן אלים. הלהקה מעולם לא הייתה מקום לחברותא ידידותית שבה ברגע שמישהו יורד עליך אתה לוקח את הרגליים ועוזב. אנחנו לא משדרים גם את האשליה הזו שאנחנו החברים הכי טובים אחד של השני. אבל כולנו מונעים על ידי אותו רעיון, אותה אג'נדה, ליצור ולהפיץ את המוזיקה שלנו, שאנחנו אוהבים, כמה שיותר. זה יותר חזק מידידות נחמדה, כנראה, לזמן הארוך.

באותו נושא, כאשר לאחרונה Don Coyle, גיטריסט להקת המטאלקור God Forbid, הצטרף אליכם בתור בסיסט מחליף עקב העובדה ש-Campbell, הבסיסט הקבוע שלכם, לא יכול היה להגיע במצבו אל סיבוב ההופעות כחימום ל-Metallica, נראו כמה רגעים לא נעימים באינטרנט, בהם מעריצים משליכים לעברו את השתייה שלהם. זה היה מאד מעודד לראות את Randy נעמד על קצות האצבעות שלו להגן עליו – אבל איך זה גרם לך להרגיש, כחבר להקה, לראות מישהו מתייחס בבוז אל נגן הסשן אשר הצטרף אליכם?

התשובה שלי תהיה קצת מעורבת בנושא. אני ראשית ממש לא מעודד את ההתנהגות הזו של לזרוק משקאות או דברים אחרים על להקה מופיעה, לא משנה כמה אתה לא מרוצה מהמופע, ואפילו מאד מגנה את זה. אבל מצד שני, אני מבין לחלוטין שיש מעריץ שרוף של ההרכב שבא לראות את הלהקה כפי שהיא ומקבל מישהו שלא שייך אליה, ומרגיש מעט מרומה. המעריצים שלנו, כנראה כל כך אל תוך הלהקה שמבחינתם זה לא רק המוזיקה, אלא כפי שאתה ציינת, ההרכב הסולידי והקבוע הזה. להחליף מישהו מהליין אפ מבחינתם זה לפעמים כמו להרוס שיר אהוב. זה קדוש ואסור לגעת בזה.

אז שאלה שעולה בעקבות כך היא, מה יקרה אם מתישהו מישהו מימכם יחליט לעזוב את ההרכב?

המממ… אני לא יכול לומר שזה לא משהו שעלה. האם אנחנו ממשיכים כרגיל, עם נגן אחר, או שאחד עוזב ואז כולם עוזבים אחריו? איפה עובר הקו. עכשיו שכולנו אנשים עם משפחות או מחויבויות אחרות לעולמות אחרים מלבד עולם המוזיקה, זה מרגיש כאילו הרגע בו הלהקה תצטרך לעשות את ההחלטה הקשה הזו הולך ומתקרב. כשאתה צעיר אתה לא חושב עד הדברים האלה, אבל אנחנו כבר לא בדיוק בנקודת ההתחלה שלנו כבר. מה עושים מפה? אני הייתי רוצה להאמין שבמידה ואני הייתי זה שעוזב אז הלהקה תמשיך בלעדיי – שהמורשת המוזיקלית שלי תמשיך גם אם אני אאלץ לעשות את ההחלטה הכואבת ולעזוב את ההרכב. זה דברים שאתה לא עושה בלב שלם בסופו של דבר, אז שלפחות המוזיקה תמשיך אחריך.

כששמים את התהליך המוזיקלי שהלהקה עברה – מאלבומכם הלפני אחרון Sacrament ועד לאלבום האחרון Wrath – איזה תהליך עברה הלהקה בין האלבומים הללו כדי ליצור את Wrath כפי שהוא?

זו תשובה פשוטה. Wrath מבחינתנו הוא כל הלקחים שלמדנו עם Sacrament אבל פראי יותר, כבד יותר ונטול מעצורים. הוא פשוט גרסה אכזרית יותר של Lamb Of God בצורה מסוימת. אחרי Sacrament היה עלינו לחץ מהתעשייה לעשות אלבום יותר מלודי, יותר קליט, אבל החלטנו ללכת לכיוון השני וליצור מוזיקה יותר כבדה. אני חושב שגם מבחינה מסחרית זה היה צעד חכם כי אני רואה שעולם המטאל כולו הולך ונהיה יותר כבד כל הזמן.

אתה חושב שמדובר במגמה מוזיקלית עולמית, של הקצנה מוזיקלית גם בשוק המוזיקה באופן כולל?

סף הגירוי עולה, אז המוזיקה נהיית קיצונית בהתאם. יש לך להקות כמו Arsis או The Faceless שהן המטאל הכבד החדש, דת' מטאל מובהק, מורכב וקיצוני – בזירת המטאל, אך גם אצל הגדולים יותר כמו Metallica או Megadeth אתה רואה את ההתכוונות מחדש לכיוון היותר קיצוני. זה בכלל סימן מסוים של העשור האחרון בשנות ה-2000, בעוד ששנות ה-90 היו התרחקות מהקיצוניות והתרככות כוללת, שנות ה-2000 הטו את הכול בחזרה לקיצוניות.

מה היא להקת המטאל הכי משפיעה על המטאליסטים בעשור בין 2000 ל-2010?

אני חושב ש-Meshuggah היא הלהקה הכי משפיעה בנושא זה. הם אמנם פעילים הרבה לפני כן, אבל ההשפעה שלהם הגיעה בעיקר בהתפוצצות רבתי בתחילת שנות ה-2000 והם רק עכשיו קוצרים את הפירות על המפעלים המוזיקלים המטורפים שהיו להם בשנות ה-90.

מצחיק, Meshuggah אמרו אותו דבר עליכם. תיאמתם עמדות לפני כן?

[צוחק]… לא, לא, ממש לא. אנחנו מאד מעריכים אותם כמוזיקאים וכאנשים ואומנים מופיעים, ואני מניח שהם גם מעריכים אותנו.

נו אז יאללה, סיבוב הופעות משותף – "הלהקות המשפיעות של שנות ה-2000" זה ילך טוב מבחינה מסחרית.

דיברנו על זה כמה פעמים האמת, אבל תמיד שאנחנו בסיבובי הופעות הם מקליטים אלבום, ותמיד שאנחנו מקליטים אלבום הם מופיעים בסיבוב הופעות, זה אף פעם לא יוצא מסודר מבחינת לוח זמנים, אבל כן – זה יכול להיות חתיכת סיבוב הופעות קטלני.

מה לדעתך האלבום שהכי ישאר מהמורשת המוזיקלית שלך, עד כה, לדורות עתידיים בזירת המטאל העולמית?

אני חושב שאני אבחר ב-As The Palaces Burn. למרות שכשהוא יצא ממש לא חשבתי ככה, במבט לאחור הוא נראה כל כך פראי וכל כך נכון לזמנו שאני עד ימינו שלנו, עם כל אלבום שאני ניגש להקליט, אני שואף להתעלות על מה שעשינו באלבום הזה. נכון שתהליך ההקלטה היה משוגע ובזמנו הייתי משנה בו כמה דברים, אבל אני חושב שבסופו של דבר הוא יצא מעולה כמו שהוא, ועד כה בעיני הוא יצירת המופת שלנו.

טוב, לעבוד עם משוגע כמו Devin Townsend בטח לא קל באופן כללי, אז זה די הגיוני. מה השיר הכי אהוב עליך מהתקופה שלפני Ashes Of The Wake כבדרך אגב – שאם הייתה לך הזדמנות להכניס לסט ליסט היית מכניס אותו?

כולל חומר של Burn The Priest? הייתי אומר Lies Of Autumn בלי ספק.

ומהי חווית ההופעה הכי מחורבנת שהייתה לך עד כה?

חווית הופעה מחורבנת? אני לא יודע אם הייתה לי אחת כזו האמת. ברור, לכל אחד יש הופעות לא טובות כל כך, אבל ממש גרועות… אני לא חושב שאני נזכר באחת.

אוקיי, אז חוויה ממש גרועה מסיבוב הופעות במקום?

אה, כאלה יש אין סוף. כל פעם יש איזו טיסה שמתעכבת או אוטובוס שמאחר. זה לא נגמר. תמיד משהו נדפק אצלנו – אני חושב שיש עלינו קללה.

Roadrunner החליטה לשחרר אלבום אוסף שלכם ממש אוטוטו, יש לכם מילה בבחירת השירים או שגם פה הקללה הלהקתית גורמת לכם להישאר אילמים וחסרי אונים – והלייבל בוחר את האוסף הארוך והכפול הזה לבדו?

אה, פה אנחנו בהחלט בוחרים את השירים. דאגנו להכניס לא רק את השירים הקלאסיים שתמיד מבוצעים בהופעות חיות, אלא גם כמה שירים שאנחנו אוהבים באופן אישי, כולל תקופת Burn The Priest – אני מקווה שהשירים האלה יכנסו לתודעה ונוכל להחזיר אותם לסט ליסט באופן אישי… חלק מהשירים בכלל באים מאוסף הקלטות האישי שלי, מחזרות ישנות ומחומרים נדירים אחרים בשביל ה-Box Set.

ואתה נותן ל-Roadrunner את הזכויות עליהם במקום למכור אותם ב-eBay ב-1500$ לכל יחידה? בוא, בוא לארץ, נלמד אותך לחשוב כמו יהודי טוב.

[צוחק]… אני בהחלט אזכור את זה, אני חייב לזוז – נתראה בקרוב!