Matricide – עדיין בחיים

מרואיינים: יוגב סיטון ואוריה ספיר, להקת Matricide

Matricide הישראלית הוקמה בשנת 2003, ועברה לא מעט תהפוכות: ההרכב הראשוני, יוגב סיטון בראשו, נגרר יותר לכיוון דת' מטאל סטייל Morbid Angel. לאחר כמה הופעות, כשהם על סף ההתברגות לסצינה בארץ, בצעד מפתיע הוחלט על שינוי ליין אפ וסגנון. לאחר כמעט שנתיים של שקט, Matricide חזרו ובגדול, משופרים, משופצרים, לא אוהבים להיכנס להגדרות, אבל לבסוף הוסכם על משהו בין דת' מטאל למטאלקור. כעת יוצא ה-EP הראשון שלהם, We Are Alive, ואוטוטו הם עולים לבמה בהופעת השקה חגיגית יחד עם Phantom Pain ו- Requiem For Dawn. לאחר טרגדיה שהשפיעה על חברי הלהקה החומר אמנם מקבל איכות אחרת לגמרי עבורם, אבל עכשיו סוף סוף דברים טובים קורים ל- Matricide.

בואו נתחיל מההתחלה. יוגב, איך קרה המעבר מ-Solitary ל-Matricide ושינוי הסגנון?
יוגב: לא היה מעבר למען האמת, Solitary הוקמה בשנת 2000. שלוש שנים אחר כך קרו דברים בחיים שלי – גיוס, חברה, כל השטויות שמטאליסט טיפש וצעיר עובר וחושב שזה סוף העולם, והרגשתי צורך להוציא את זה החוצה בצורה שלא התאימה ל-Solitary, שעשו אז דת' מלודי.

…אז כתבת חומרים למגירה. אבל איך קמת בבוקר יום אחד ואמרת "יאללה, Matricide"?
יוגב: הקלטתי לעצמי, שלחתי לחברים, העליתי לפורומים של אז (עוד לפני שהיה "מטאליסט"). קיבלתי ביקורות חיוביות, מתן שמואלי ויותם אבני התלהבו מהחומר, ולאוריה סתם היה משעמם… שמחתי שמישהו אהב את המוזיקה שלי עד כדי כך שהוא רוצה לנגן את זה. אמנם החומר היה שלי, אבל הלהקה הזאת היא בעצם יוזמה של יותם ומתן, בדחיפה שלהם. אלעד מנור ניגן ב-The Fading והיה הבסיסט של Solitary, אז הכנסנו אותו ל-Matricide גם. בהתחלה חשבנו להפריד בין שתי הלהקות, אבל אז אלעד התגייס והבאנו את שחר גיא, שהצטרף בסופו של דבר גם ל-Solitary והרגיש לא נעים שהוא גנב לאלעד את שתיהן… בהתחלה גם לא יכלתי לסבול שינויים במוזיקה שלי, הייתי מסרב לכל שינוי שהיו מציעים. אח"כ הבנתי שזה מאוד לא טוב והפסקתי להיות פוץ כזה, וברגע שהחלטנו על השינוי הזה, עם העזיבה של יותם ומתן, זה בעצם בא ממקום שהגענו לנקודה שזה הולך לכאן או לכאן.

הסוויץ' שעשית ביחס האישי לחומר לא היה בעקבות הפרידה מיותם ומתן?
יוגב: לא, להפך, הפרידה מיותם ומתן הייתה בעקבות ההחלטה שלי להתחיל להקשיב לאנשים בעצם. הגענו למצב שאנחנו לא מרוצים ממה שקורה. אוריה ושחר לא כ"כ מרוצים מהחומר, לי זה לא מרגיש כמו להקה.

אוריה: ובגדול, הרגשנו שיותם ומתן לא מתחברים כ"כ לחזון העתידי של הלהקה.

יוגב: ואז הגיעה ההחלטה המשותפת לגבי העזיבה. במשך שנה היינו רק אוריה, שחר ואני בלהקה, בלי סולן ומתופף. כל הזמן נפגשים, כותבים ומקליטים. הגענו למצב שהיה לנו שיר מוקלט שאנחנו ממש מרוצים ממנו (לא נכנס לאלבום). זה היה מאוד נכון לאותה תקופה ואמרנו אוקיי, אנחנו במצב מצוין, כולנו אוהבים את החומר והגיע הזמן למצוא אנשים נוספים להשלים את הדבר הזה ולהפוך את החלק לשלם. עוד אנשים לצרף למשפחה. העלינו את הקטע ל-"מטאליסט" והכרזנו ש-Matricide מחפשת סולן ומתופף.

אוריה: אחד מהאודישנים היה רן. בהופעת הפרידה ממתן ויותם, גיא לאוב, שמתקלט ב-"מוסד" אמר לנו שיש מישהו שהוא מכיר, מתופף – והביא את רן אליהו, שאמר שהוא בכלל מעדיף לשיר…

יוגב: איכשהו, בדיבור בינינו ידענו שהוא יהיה איתנו, עוד לפני ששמענו אותו. ידענו שזה יתגלגל ככה שהוא יהיה בלהקה בסוף.

כן, הבנתי שהוא מקבל הרבה מחמאות…
יוגב: הוא מדהים! אחרי שמצאנו זמר, הגיע הזמן לחפש מתופף. היו אודישנים אבל זה לא היה זה. נכנסנו לייאוש כי ממש קשה למצוא מתופף טוב. אחרי חוסר ההצלחה עם המתופפים האחרים, רן אמר שהוא מביא את רום גוב. ידענו מיד שרום בפנים, בכלל בלי לדבר על זה. בחזרה הראשונה איתו הוא כבר התחיל לתת עצות, שינויים, התחיל לתרום למוזיקה שלנו, הוא היה כבר חלק מאיתנו. מאז זה רק נהיה טוב יותר ויותר.

איך אתם מגדירים את Matricide? אני הימרתי מטאלקור…
אוריה: לא לא! בשום פנים ואופן! דת' פופ מלודי!

יוגב: להקת מטאלקור מנגנת דת'. לא! להקת דת' מנגנת מטאלקור. לא, לא! להקת הארדקור מנגנת דת' מטאל! זהו, להקת הארדקור מנגנת דת' מטאל.

אוריה: בדיוק! העניין הוא שאנחנו לא מרגישים שאנחנו שייכים לז'אנר הזה שנקרא מטאלקור. אנחנו מרגישים שאנחנו מביאים הרבה שורשים של דת' מטאל במוזיקה הזאת, שלא קיימים במטאלקור שהוא יותר מהת'ראש. אנחנו באנו רובנו מדת' מטאל, חלקנו מבריטני ספירס… אבל רובנו מדת' מטאל. אני לא אוהב שאומרים שאנחנו מטאלקור, כי זה מרגיש כמו "או, עוד להקה שנכנסה לטרנד". יש לנו את האלמנטים האלה אבל הם לא באים מהמקום הזה, אלא ממקום אחר.

מי כתב את החומר באלבום? יוגב, אתה כבר לא הכותב העיקרי?
יוגב: אין כמעט ריף שהגיע ל-Matricide ונשאר כמו שהביאו אותו. אנחנו מתחשבים בדעה של כולם. האלבום הזה הוא הדבר שאני הכי גאה שעשיתי, כי אף פעם לא היה לי כזה דבר, שהרגשתי שכל האנשים שהיו מעורבים בזה חשובים באותה מידה. אם אחד מאיתנו לא היה חלק בזה, זה היה שונה לגמרי.

אוריה: Matricide זה ממש המכלול של כולם, בגלל זה קשה לי עם ההגדרה של מטאלקור, אבל אני מניח כשאתה בתוך להקה אז נורא קשה לך להגדיר את המוזיקה של עצמך. רום ב-Seek Irony, אז שומעים ניו-מטאל או Sevendust, ורן יותר בקטע של Meshuggah …

עושה רושם שיש חיבור בין השירים, לאלבום יש מן Theme מרכזי?
אוריה: בעיקרון יש קונספט כולל של האלבום שהוא בעצם שם האלבום, שם הלהקה וקונספט כללי שאנחנו מנסים להעביר שחלק מהשירים מדברים עליו וחלק מדברים על משהו אחר לגמרי. משמעות השם Matricide היא "רצח אם". כל מי שמכיר אותנו ולא שומע מטאל שואל קודם כל "אבל למה אתם רוצים לרצוח אותה?". אז אנחנו ילדים טובים ומאוד אוהבים את אמא, אבל זה שם חזק, זה שם טוב.

יוגב: השם לקוח משיר של Nevermore, מהאלבום In Memory. שם השיר הוא מטאפורה, הבן לכאורה "רוצח" את אמא אדמה.

אוריה: הקונספט הוא שאנחנו לוקחים את העולם ומה שסביבנו כמובן מאליו. אדמה, חיים, כל הדברים שאנחנו מקבלים כאן. יש התנהגות בסיסית לקויה בין אנשים, עניין הומניטארי, וזיהום, גם בפן האקולוגי אבל לא רק. בעצם לכל שיר יש קונספט. כתבנו אותו ככה שהמילים ילכו יד ביד עם הלחן, כאשר המילים מודגשות, גם אנחנו מדגישים בנגינה. זו ממש הצגה, כל שיר הוא סיפור. בין שאר הנושאים אפשר למצוא גם יחסים בין אב לבנו, סמים…

יוגב: השירים הם סיפורים מאוד אישיים של רן, שכותב בערך 95% מהליריקה. הקונפליקטים של האדם עם עצמו, העולם, החברים, הכלב…

אוריה: אבל הכל בא ממקום אמיתי, וכשרן על הבמה אפשר להרגיש שמה שהוא אומר אמת, שלו ושלנו. ישבנו הרבה על המילים, דיברתי עם רן על אחד השירים, והוא הסביר לי איך הוא מפרש אותו, ואז הבנתי שזה מה שאנחנו רוצים שיקרה, השיר "Eyes Corrected" לדוגמה יכול להתפרש בהרבה מובנים, ונשמח לשמוע מה זה עושה למאזינים ומה הם חושבים. איך הם מפרשים את השיר.

ספרו לי קצת על שיר הנושא. הרגשתי שהוא מאוד שונה מהאחרים, שיש מאחוריו משהו.
אוריה: זה שיר שנכתב על חלום של רן, מן הזיה שהתחלנו לכתוב ביחד, אבל הקונספט שלו השתנה בעקבות מקרה שעברנו. זה פתאום שינה את הצבע של הלהקה.

יוגב: זה שינה את כל הלהקה לגמרי. החומר כבר היה כתוב, אבל זה שינה את כל ההרגשה שלנו כלפי השירים, וגם לגבי מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להעביר. האלבום היה אמור להיות משהו אחר לגמרי, רום הוא המתופף של Seek Irony, שם יש כל הזמן דיבורים על חו"ל. הוא רצה לעשות גם משהו בתחום אחר, יותר מטאל, ותמיד הייתה ההרגשה שהוא אוטוטו עוזב, אז רצינו שיהיה לנו משהו מוקלט ביד. תיכננו תוך שבועיים לסיים עם ההקלטות, מה שייצא ייצא. חשבנו שזה בכלל הולך להיות דמו שאיתו נחפש מתופף ואז נכתוב חומר חדש.

ביום הראשון של הקלטות התופים, לפני שנה בערך, באנו מחייכים ושמחים לחדר החזרות, ופתאום שחר קיבל טלפון וההבעה שלו השתנתה בבת אחת. הוא שאל אותי אם אני יכול להקפיץ אותו לבית חולים, לא כ"כ ידעתי מה קורה ואמרתי לאחרים להתחיל להקליט. בדרך הוא סיפר לי שהאח הקטן שלו שהיה בקורס רכיבה נפל מהסוס ונפצע קשה. אמרתי לו שיתקשר אלינו כשהוא יודע מה קורה ונסעתי בחזרה, כי חשבתי שיהיה בסדר. אחרי כמה דקות הוא הודיע לי שאח שלו נפטר.

אוריה: תביני, אנחנו בנתיים לא ידענו מה קורה, המשכנו להקליט. בדיוק רצינו להקליט את התופים לשיר We Are Alive, כשיוגב התקשר ואמר לעצור הכל.

יוגב: אנחנו לא רגילים לעניין הזה של מוות, בעיקר לא כל כך טרגי. אנחנו כמו משפחה, מכירים את ההורים אחד של השני, את האחים.. כולנו משפחה. הגעתי לחדר ולא ידענו מה לעשות. רצינו להתקשר לשחר ולשאול אותו אם להמשיך להקליט, אבל זה לא היה מתאים באותו רגע והיינו צריכים לקבל איזו החלטה. אחרי שעה שישבנו מבולבלים, החלטנו שממשיכים. התופים בשירים We Are Alive, Hope, My Escape הוקלטו בידיעה שהאח הקטן של שחר נהרג.

אולי דווקא זה נותן לזה את העוצמה והרגש ששומעים שם.
אוריה: זה בטוח. אנחנו מרגישים שיש איזה משחק מסוים שמשחקים איתנו. שם השיר, העובדה שדווקא שחר כתב אותו, חצי שנה לפני המקרה… וממש ברגע שבאנו להקליט אותו קיבלנו את הטלפון מיוגב. נשמע קוסמי כזה. לא שינינו שום דבר במילים, וזה אחד לאחד מדבר על זה.

יוגב: הסולו בשיר הוא הדבר היחידי באלבום שכתבתי אחרי כל המקרה, שמושפע מזה. כל החומר היה אמנם כבר כתוב אבל בראש שלנו הוא קיבל גוון אחר. כאשר קוראים את המילים אפשר לזהות את התוכן בקלות עם אח של שחר, אפילו שהוא נכתב לפני כן.

אוריה: אני חושב שהשיר הזה אומר שאחרי הכל, We Are Alive. בגלל זה גם האלבום נקרא ככה.

יוגב: בתקופה של יותם ומתן, התחילה להיות התעניינות סביבנו ופתאום נעלמנו. והדיסק הזה הוא הצהרה ש-"אנחנו חיים", לא נעלמנו.

אוריה: גם בעטיפה למעלה כתוב It changes everything we are אבל למרות זאת… We are alive.

נשמע כאילו אתם עושים משהו פשוט נכון, כאילו כל מה שקורה לכם, "צריך" לקרות.
יוגב: לחלוטין, בגלל זה אנחנו מפוקסים כולם באותו כיוון, אנחנו ממש מאמינים כאילו יש משהו שקורה כאן. דניאל שטרוסברג מ-Seek Irony עשה מיקסים אולי יותר ממאה שעות, האלבום הזה הוא שלו לא פחות ממה שהוא שלנו. מאור אפלבוים עשה לנו שתי גרסאות מאסטרינג, מחו"ל. אוריה הקליט, העטיפה, הפליירים, החולצות – סידר לנו חבר של אוריה מהצבא. להופעה הקרובה, בא סאונדמן ואמר שהוא רוצה לעשות לנו סאונד. פתאום באו כל האנשים הטובים שרק רוצים לעזור. ההשקעה באלבום הייתה מבחינה כספית די מינימאלית, לכן אנחנו מוכרים אותו בסכום מינימאלי. יש בישראל קטע של קומבינה, מחפשים את המחיר הנמוך. ב-Matricide לא היינו צריכים לחפש, זה בא אלינו. אמרתי פעם לאוריה, זו להקה שלא מנוהלת על ידינו. ב-Solitary כתבתי דף תודות כמו שתמיד כותבים. כאן באמת רציתי להגיד תודה.

הסאונד באלבום מעולה. גם הוא פשוט "יצא ככה" או שהושקעה בו מחשבה?
אוריה: ידענו איזה סאונד אנחנו רוצים בגדול, אבל זה מה שיצא. ככה זה יצא, אבל עם הזמן הבנו שסאונד הוא לא כזה עסק חשוב. יש כאן רגשות, והעובדה ששמעת את זה כשהקשבת ל-We Are Alive, זה מה שיותר חשוב.

יוגב: אמרת משפט שאנחנו אומרים הרבה, "זה פשוט נכון". כל ההתנהלות של הלהקה – הסאונד, וגם ההופעה – פשוט זרמה, לא הייתי צריך לריב עם ה"סאבליים", הם היו מאוד נחמדים, מדהימים. אני לא רגיל לעבוד ככה עם מקומות, בדרך כלל צריך להלחם עם מקומות, אבל כאן גם כשהייתה בעיה הם ניסו לבוא לקראתי ולעזור.

אז מה באמת התכנונים להופעה?
אוריה: אנחנו רוצים שתהיה מסיבה מגניבה, אווירה של כיף.

יוגב: ננגן את השירים מהאלבום, ויש גם שלושה שירים חדשים. כפיר גוב מ-Seek Irony, שהוא אח של רום, בא לשיר איתנו שיר, Phantom Pain ו-Requiem For Dawn באים לעשות לנו כבוד – להקות נהדרות! ממש כיף לי לעבוד על הערב הזה, באמת.