Melechesh – שליחי המטאל המסופוטמי

מרואין: Ashmedi, גיטריסט \ סולן להקת Melechesh

אף על פי שחבריה בכלל לא נולדו פה, Melechesh תמיד תחשב ללהקה ישראלית וזאת מכיוון שהיא הוקמה בירושלים לפני קצת יותר מ-10 שנים. בימים אלו להקת הבלאק מטאל המסופוטמית נמצאת בשיאה וזאת הודות לאלבומה הרביעי, Emissaries, ששוחרר לעולם בסוף השנה שעברה. עם שחרור האלבום תפסתי את Melechesh בהופעתה הראשונה בהולנד – ארץ מגוריו של סולן, גיטריסט ומקים הלהקה, Ashmedi, שחיי בה כבר כ-8 שנים – כאשר יום אחריה, נפגשתי עימו ועם Moloch הגיטריסט הנוסף, לשיחה בפאב המטאל המקומי באמסטרדם.

השיחה שגלשה למקומות שונים ומשונים הייתה זקוקה למספר השלמות ועקב לוח הזמנים הצפוף של חברי הלהקה – המפוזרים בכל רחבי העולם – רק עכשיו, כמעט 5 חודשים לאחר מכן, הצלחתי להרכיב את הפרטים החסרים לראיון ארוך במיוחד. אז הצטרפו אלינו, למסע במסופוטמיה העתיקה, הולנד וכמובן… בישראל.

שלום לכם, אחים שלי, אז איך הייתה ההופעה אתמול בפסטיבל Arnhem Metal Meeting ההולנדי?

זו למעשה הייתה ההופעה הראשונה שלנו בהולנד… הייתה אחלה הופעה. קיבלו אותנו בפנים חמות, מכרנו "טונה" של מרצ'נדייס ועשינו כסף!

איך זה שאתה גר פה (באמסטרדם) כבר כמעט 8 שנים ועוד לא הופעת עם הלהקה בהולנד?

תמיד סירבתי להופיע אבל זה לא שלא רצינו. בהתחלה באמת לא רציתי להופיע בכלל, אבל אז הגיע האלבום Sphynx שאיתו התחלנו קצת להופיע בכל מיני מקומות (כמו ישראל). עכשיו הגיע האלבום החדש, Emissaries, שהרבה מאד אנשים ציפו לו ולזה שנופיע, אז ההצעה מהפסטיבל הייתה טובה והגענו למסקנה שזה זמן טוב להופיע בהולנד.

Melechesh לא הרבתה להופיע במהלך השנים, אבל נראה כי השנה אתם תגיעו להרבה מקומות, עם סיבוב ההופעות שלכם במאי וההופעות המתוכננות לקיץ – מה גרם לכם לצאת מהמחבוא אחרי כל-כך הרבה זמן?

אני לא יודע, אולי בגלל שבעבר המתופף שלנו גר בארה"ב זה הפך את העניינים ליותר קשים. אני אף פעם לא התלהבתי מלעשות הופעות, אבל כשהתחלנו לנגן הבנתי שזה טוב לתקשר עם המעריצים והתומכים שלנו ואני מניח, זה נתן לנו את המוטיבציה לעשות את זה. עכשיו אנחנו נצא לסיבוב הופעות עם Goatwhore ,Keep Of Kalessin ,Enslaved ,Marduk ו-Pantheon ב-19 הופעות באירופה. כמו כן אישרנו למספר פסטיבלים כמו Earthshaker ו-Party.San בגרמניה, Metal Mean בבלגיה ו-Hole In The Sky בנורבגיה. בנוסף אנחנו עובדים גם על סיבוב הופעות בארה"ב שנכריז עליו בקרוב.

עד כה, מה הייתה ההופעה הכי טובה, או גרועה, שהייתה לכם?

קשה לומר… ההופעות שאני זוכר לטובה היו בתל-אביב [אפריל, 2004], ב-Arnhem Metal Meeting בהולנד [דצמבר, 2006] ושבוע אחרי ה-Xmass Fest בבלגיה [ינואר, 2007]. כמו כן אני זוכר לטובה את Day Of The Equinox II בקנדה [ספטמבר, 2006], שזו הייתה הפעם השנייה שהיינו שם והמקום היה פשוט מפוצץ באנשים שזכרתי מההופעה הראשונה שלנו ביחד עם הרבה פרצופים חדשים וכל מיני אנשי אולדסקול שבאו לראות את Sacrifice [אגדת הת'ראש שהתאחדה לכבוד הפסטיבל] שהצלחנו לכבוש אותם.

ההופעה הכי גרועה הייתה למעשה הפעם הראשונה שלנו בקנדה. ההופעה הייתה טובה ואנשים נהנו ממנה ואפילו עשו מעין "פוגו" מוזר לצלילי המקצב של Melechesh… מבחינה טכנית אבל, זה היה סיוט, מצחיק אבל… כל מה שהיה יכול להשתבש, השתבש וחשבנו שאנשי התקשורת שהיו במקום לא ישקרו, אבל מסתבר שהם אהבו את העובדה שנשארנו על הבמה ועשינו את ההופעה הזו.

אחד הדברים שקרו שם, היה כשה-Pre-Amp שלי נתן לי שוק חשמלי הכי גרוע שאפשר תוך כדי שאני על הבמה לפני אנשים – הצלחתי לספוג את ההלם ועדיין להישאר רגוע ולא להגיב לזה. אבל אז ה-Pre-Amp החל להעלות עשן וכל הלהקות האחרות קפצו כדי לעזור לנו. זו הייתה הופעה מבולגנת, בעיקר בגלל בקליין גרוע, אבל האווירה הייתה טובה. בכללי, זה הלך טוב, בגלל שהמוזיקה החיה משודרת בצורה טובה מאד.

ראיתי בפסטיבל ההולנדי שהיו לכם המון מעריצות… מה אתה חושב על הבנות בהולנד?

הבנות בישראל יותר מעניינות מאשר הבנות בהולנד למרות שבפסטיבל זה היה מטורף… בלי ששמנו לב יצא שעמדנו ליד השירותים של הבנות בזמן שדיברנו עם אנשים שהיו שם וכל הזמן הגיעו בנות ודיברו איתנו – רק אחר-כך הבנו איפה היינו! *צוחק* זו בהחלט, הצעה טובה ללהקות, תעמדו ליד השירותים של הבנות (!!!). אני בכל אופן עדיין מתגעגע לבנות בישראל ולירושלים – לכל "הכוסיות" *צוחק*.

הולנד ידועה בגלל תרבות הסמים שלה, מה דעתך עליה ועל סמים באופן כללי?

יש 2 סוגים של סמים, סוג אחד הוא לגוף, לברוח ממצב של דגנרט, והסוג השני הוא לנפש כמו פטריות הזיה, בהם יצא לי להתנסות מעט כדי להגיע לממדים רוחניים ולגעת באזורים אחרים במוח. אבל אני מדגיש, צריך להשתמש בהם באחריות. בני האדם הרי משתמשים רק ב-10% מתפוסת המוח שלהם, וכמו שאני משתמש בסמים, כך גם בעבר נהגו שאמנים [כהני אלילים], כדי להגיע לכל אותם מקומות נסתרים במוח ומישורי קיום שונים. אז אני לא נגד אבל גם לא מעודד שימוש.

זה נשמע כאילו אתה מנסה להפוך למשהו אחר… מה המטרה שלך כאדם, או כמוזיקאי?

אין מה שהופך אותך למי שאתה. אדם הוא פאזל. חוץ מזה, מאיפה אפשר לדעת שאתה לא נולדת כמו שאתה. אי אפשר לדעת את זה. הדת, לדוגמא, לא קובעת איך תהיה ואיך יראו החיים שלך. איך זה שרק עם 10% מהמוח שלנו הגענו לחלל, המצאנו כלי השמדה, סמים והכל. זה מטורף. אנשים בכלליות הם חרא. למשל בירושלים, כל הבעיות נעשו ע"י האדם. דת זו המצאה של האדם וכל האנשים פתטיים והופנטו ע"י אותו יצור עלוב – האדם – שעושה יותר שלילי מאשר חיובי. אני מנסה להתעלות מעל זה וזה כבר לא מרד, זה בגרות שהגעתי אליה לגבי האנושיות.

אני לא מבין למה דברים תמיד צריכים לבוא כבחירה מופשטת, "או זה, או זה"… למה לאכול את התפוח או לא לאכול, למה לשתות קולה או לא לשתות… למה שלא נקבל את הכל? למה שאני רוצה הכל אני לא מקבל? אני שונא למשל כשאתה ילד, ושואלים אותך, "כחול או אדום?", למה אין אופציה שלישית, מה אם אני רוצה ירוק, למה האנושיות כל-כך מוגבלת? מבחינתי אין דבר שהוא הכי חשוב, או הכי משמעותי. אבל למה אני עושה מוזיקה? כי זה מה שמניע אותי.

עם האלבום החדש נראה שאתם צוברים פופולאריות עצומה, לאיפה כבר הגעתם?

מגזין RockHard הכניס אותנו למקום שני באלבומי השנה, והפסדנו רק ל-Killswitch Engage שזה הישג גדול כי זה מגזין שמכסה הכל, החל מהחרא הכי קטן ועד למה שבא להם. בכללי, הגענו למקומות חשובים בהרבה מגזינים גדולים, תמיד איפושהו בעשירייה העליונה. כיסו אותנו בכל אירופה ועשינו פרומושן חזק, אפילו באמריקה, ועכשיו אנחנו בדרך לעוד כמה מקומות שם. בנוסף, גם הגענו למגזינים שלא קשורים למטאל או מוזיקה בכלל, כמו Plan B האנגלי שראיין אותנו – וזה בכלל מגזין תרבות.

איך אתה מגדיר מטאליסטים או את עצמך ואת Melechesh?

יש חכמים, יש מורדים, אבל בסה"כ אני זה מי שאני, שזה אדם קיצוני שאוהב מטאל. מוזיקת מטאל זו תת תרבות ואין לה הגדרה או קטגוריה מסוימת שמגדירה את האנשים ששומעים אותה. מצידי אפילו אפשר לקרוא ל-Melechesh "מטאל מזרחי".

מה מושך את Melechesh לנושא המסופוטמי, למה אתם לא שרים על אודין למשל?

מסופוטמיה זה המקור של הכל, של החיים, זו התרבות הכי קדומה. אני לא צריך ללקק לאף אל אחר או לאף דת אחרת. "I'm a leader – not a follower…" – כנ"ל לגבי הלהקה. כמו שאחד המגזינים תיאר אותנו, Melechesh עושים את המטרה – המטרה לא עושה אותם.

אי אפשר להכחיש ש-Melechesh נשמעים "מזרחיים", בכל מיני מובנים, למרות שהייתם בין הראשונים שעשו את השילוב הזה לתוך המטאל. מה אתם חושבים על אלה שלקחו את השילוב הזה למקומות אחרים (כמו Orphaned Land למשל) או להקות שמשלבות את זה סתם כי זה משהו נפוץ כיום?
Moloch: יש לי כבוד ללהקות בתור מוזיקאים, אבל להקות שמחקות אחרות זה בזבוז. מוזיקה צריכה לבוא מהלב. שאלת למשל למה לא "אודין", זה כי אנחנו שומריים ומדברים על התרבות שלנו, ככה שאם יש להקה מישראל ששרה על אלים נורדים זה דפוק לדעתי (בלי לפגוע).

Ashmedi: אני נהנה מלחנים מזרחיים במטאל בדרך כלל כל עוד זה לא התרגום המערבי למוזיקה המזרחית (למרות שגם אז אם זה נעשה נכון זה יכול להיות בסדר). מבחינה מוזיקלית למשל אני אוהב את Orphaned Land ואני חושב שזו להקה מאד יצירתית ואמינה.

אמרת שמכרת הרבה מרצ'נדייז של Melechesh בהולנד, ובאמת, נראה כי ללהקה יש מבחר גדול של מוצרים, כשלאחרונה שמעתי אפילו על בולים. איך אתם מגיעים לכל סוגי הפריטים האלו ועל מה עוד אפשר למצוא את הלוגו של Melechesh?

יש לנו הרבה פריטים עם הלוגו של Melechesh עליהם, בדרך כלל זו חברת התקליטים שמחליטה מה לייצר ע"פ דרישה של אנשים. רוב הסחורה שיש לנו זה חולצות, קפוצ'ונים, פוסטרים, פאצ'ים, כפתורים וכו' – הבולים נעשו ע"י מעריץ, אני לא יודע איך אבל הם אמיתיים ולמרות שהם מומלצים לאספנים, עדיין ניתן להשתמש בהם בדואר.

האלבום החדש שלכם, Emissaries, נשמע כמו שילוב של כל האלבומים שעשיתם עד כה, ועם זאת, האיכות שלו והסאונד הם ברמה אחרת. מה עשיתם כדי שזה יצא כך?

עבדנו קשה על ההלחנה, היה לנו יותר ביטחון ואני מניח, יותר בגרות עם הכתיבה. היה לנו גם אולפן טוב. ניסינו לחיות על פי ציפיות הנגינה שלנו, זו לא הייתה נסיעה קלה, אבל עשינו זאת.

מה מהלך העבודה על שיר חדש של Melechesh? איך אתם מוצאים את הליריקה המתאימה והטקסטים המיוחדים שחלקם אף בשפה השומרית?
Moloch: הכל מתחיל מדמו, כשאני או Ashmedi מביאים את הריפים, ואז Ashmedi עושה קומפוזיציה ומרכיב את המוזיקה עצמה. אחר-כך מתכנסים כל החברים ועושים חזרות על החומר כמה חודשים. הליריקה מגיעה רק בשלב מאוחר יותר. כשאתה מתחיל לכתוב איזה ריפ, אתה מקבל תמונה מסוימת בראש שלך ומשם אתה מגיע לכתוב את המילים. בסוף כשאתה מוצא מילים לתאר את התמונה שראית עם המוזיקה, זה עושה את החוויה ליותר גדולה – אפשר לומר, כמו סמים.

בשיר "Deluge Of Delusional Dreams" (שמחולק ל-2 קטעים) למשל, כש-Ashmedi כתב את הריפ המרכזי, הוא חשב על סופה (שמסמלת התחלה מחודשת, וספציפית במיתולוגיה השומרית, כשהאלים רצו לבטא את הכעס שלהם זה היה דרך רעידות אדמה וסופות), וכשחיפשנו את המילים שיתאימו לאותה תמונה, נתקלנו בטקסט שומרי בן 500 שנים שמדבר בדיוק על העניין הזה שהאלים העתיקים הביאו סופה על האלים החדשים כדי להשמיד אותם. זה קרה לגמרי במקרה, אבל זה קורה לא מעט. חוץ מזה, דברים מגיעים אליך מהניסיון והחיים.

Ashmedi: הליריקה מאחורי "Deluge Of Delusional Dreams" מגיעה מטקסט עתיק שנקרא "Seven Evil Spirits" והמקריות בסיפור היא שלילה אחד היו לי חלומות מוזרים וכשהתעוררתי הרגשתי שאני מנגן גיטרה ובדרך מסוימת השיר יצא, כשהנושא שלו היה קשור למה שהטקסט מדבר עליו. לאחר מכן, כשקראתי את הטקסט עצמו, הבחנתי שהרבה מהנושאים דומים, אז שילבתי את מה שראיתי ביחד עם שורות מהטקסט. אולי זה ישמע מוזר לאנשים שחושבים כמו רובוטים מהופנטים וחסרי רוחניות מנטאלית, אבל אלו שלא כאלה יוכלו להבין. בכל מקרה, כולם יכולים להנות מהמוזיקה. יש לנו גם מילים שנכתבו בשומרית ואקאדית שתורגמו ע"י מישהו שמתמחה בשפות האלו, אבל אלה בעיקר נכנסו לקטע האחרון בשיר "Ladders To Sumeria".

מי עשה את קולות הרקע באלבום? זה באמת מוסיף לכל התחושה "העתיקה" שהוא נותן לך.

ב-2 שירים זה היה אני, Moloch ו-Al Hazred [באס] ביחד עם איזה מתמחה שעבד באולפן בשם Matthias, שנראה לי למד שירה קלאסית. אני מסכים שקולות המקהלה נתנו משהו לאלבום, תמיד רצינו להשתמש בהם ועשינו זאת פחות או יותר בעבר, אבל הפעם באולפן זה נעשה בצורה הנכונה.

נראה כי עטיפת האלבום החדש בנויה מהמון אלמנטים, כמו מגדל בבל למשל. מה המשמעות מאחורי העטיפה ומאחורי השילוב הזה?

לעטיפה יש מספר נושאים. העיגול מסמל את הגירוסקופ [מכשיר המשמש לניווט] ועליו נמצא טקסט עתיק בשומרית [Sumerian] שנכתב במיוחד בשבילינו ע"י בלשן. בנוגע למגדל, אפשר להסתכל עליו בשני מובנים, הראשון כזיגורט [סוג של מקדש שומרי] והשני כמגדל בבל. אני אומר זיגורט, כי השיר "Ladders To Sumeria" מדבר על אותם מקדשים, במיוחד על זה ב-Ur [עיר עתיקה בדרום מסופוטמיה]. האריה מסמל את Nergal [יישות קדומה] וההילה מאחוריו מסמלת את אל השמש Shamash – וזה משקף את השיר "Double Helixed Sceptre". כמו שאתה רואה, העטיפה, ביותר מהיבט אחד, משקפת את המשמעות של השירים באלבום. בנוסף גם רציתי שהאומנות של העטיפה תראה כמו ציור אייקוני עתיק ומכיוון שהשגנו את המטרה הזו, אני מרוצה.

מלבד נושאי האלבום על שומריה \ מסופוטמיה, יש לכם גם באלבום כמה שירים אישיים, כמו "Leper Jerusalem". מה המשמעות מאחורי השיר ואילו עוד היבטים אישיים נכנסו לאלבום?

מבחינה לירית הכל פחות או יותר אישי, בגלל שאילו נושאים שמאד מרתקים אותי. לשיר "Leper Jerusalem" יש משמעות מאד מיוחדת בשבילי. הוא מדבר על הצד הקסום והמסתורי של ירושלים שנמצא באוויר, שאתה פשוט צריך לתעל את עצמך אליו. בדרך מסוימת, ירושלים היא עיר מקוללת, כולם נלחמים עליה עוד משחר הזמנים, ורובם מחמיצים את הייחודיות והערך של שלה… גם כן אנושות. מלבד זאת, יש לנו גם שיר על "הקבלה" באלבום, אבל זה תמיד היה ככה אצלנו.

בסוף האלבום יש לכם מעין קטע אינסטרומנטאלי מסתורי, ללא שם. האם זה נכון שהקלטתם אותו בצורה ספונטנית ובטייק אחד?

כן זה נכון. אני חושב שמוזיקה תמיד צריכה להיות דבר ספונטאני. המוזיקה שלנו היא שילוב של סדר וכאוס, חלק מהשירים מתוכננים בקפידה, ובחלק אחר, אני פשוט אומר לטכנאי ללחוץ על ההקלטה בזמן שאני אומר לאחד מחברי הלהקה לנסות משהו… החלק שאתה דיברת עליו קרה יום אחד כשהרגשתי מאד לחוץ וסטינו קצת מלוח הזמנים של ההקלטות כדי לאלתר. אחר-כך, רק עברנו על זה קצת כדי להוסיף כמה אלמנטים… זה מזכיר לי קצת כל מיני להקות משנות ה-70 שעשו את זה. למעשה, בחדר החזרות אני מביא לפעמים גיטרה 12-מיתרים ואחרי שאנחנו מסיימים לעשות את הסט הרגיל של Melechesh, אנחנו מאלתרים ומג'מג'מים שיר אחד מתמשך במשך איזה שעה, שעה וחצי… אנחנו צריכים להקליט את זה יום אחד.

מאז שהוצאתם את Sphynx, הספקתם להחליף עוד מתופף ועכשיו יש לכם את Xul. איך העבודה איתו בהשוואה לזו עם Proscriptor, ולמה הוא הוחלף?

Xul היה נגן סשן שלנו במספר הופעות, אז אני דיברתי עם Proscriptor והסברתי לו ש-Xul עושה עבודה טובה מאד כנגן ומכיוון שהתחלתי כבר לכתוב את Emissaries ו-Xul גר דיי קרוב אלי בשביל חזרות, הוא היה האופציה ההגיונית בשבילנו. Proscriptor קיבל את זה בהבנה מלאה והסכים עם מה שאמרתי, אנחנו עדיין חברים טובים, הוא אפילו עשה כמה קולות באלבום והוא גם ישחרר מחדש את ה-EP הראשון שלנו (The Siege Of Lachish) דרך הלייבל שלו, Tarot Productions.

בכל אופן, דרך העבודה עם התופים לא השתנתה, אני כותב את קטעי התיפוף ונותן אותם למתופף כדי שיבצע אותם. על Emissaries עבדתי עם מתופף במשך כשנה וחצי-שנתיים, ללא הפסקה, עד שלפני ההקלטות הוא עבר לאמסטרדם לכמה שבועות כדי לכוון דברים אחרונים. אז בהקלטה, אני הייתי נוכח והשקענו הרבה זמן כדי להשלים את תבניות התופים והכל ואני מאד מרוצה מהתוצאה הסופית.

מה עם התוכניות לגבי ה-DVD של Melechesh ולמה ההקלטות של ההופעה שלכם בישראל לא יראו את אור היום?

זו הייתה אכזבה. בקצרה, רצינו לשחרר DVD של ההופעה החיה בתל-אביב עם תמיכה מלאה מהלייבל שלנו. היה צוות מצלמה מוכן והם עשו עבודה מעולה, אבל גם הובטחו לנו שיהיו במועדון כלים המתאימים להקלטת הסאונד – כשהגענו, זה לא היה שם. כמובן שיש לנו כלים כאלה פה באמסטרדם, אבל הובטח לנו שהציוד הזה יסופק בישראל. זה לא קרה, אז קיבלנו צילום מצוין וסאונד מאד רע. דברים כאלה קורים לא מעט כשמתכננים להקליט DVD, ובהרבה מהמקרים אותן הקלטות לא משתחררות בגלל שהסאונד לא טוב מספיק. היינו יכולים להימנע מהמצב אם הייתה תקשורת יותר טובה, אבל עדיין, ההופעה הייתה חוויה טובה.

אחרי ההקלטות של Emissaries, אמרת שהרופא שלך יעץ לך לעשות הערכה פסיכיאטרית. איך הגעת למצב הזה ומה קרה לך לאחר מכן?

זה היה מוזר, איבדתי שליטה על דברים שבדרך כלל יש לי שליטה מלאה עליהם. זה היה שילוב של כמה דברים, המון ציפיות שהיינו צריכים לממש, תקציב הקלטות מאד גבוהה שהלייבל שלנו השקיע בנו, מיקס גרוע שעשה לנו מפיק אחד וגרם לנו להתחיל את כל התהליך מחדש, כמו גם פציעת גב שהייתה לי ותרופות חזקות שלקחתי (דברים כמו מורפיום) שגורמות לאנשים מסוימים לתופעות לוואי כמו אגרסיה ודיכאון. אני הייתי אחד מאותם אנשים… הפכתי למאוד לא צפוי וחסר היגיון. למזלי מצאנו את מה שגרם לבעיה הזו ותיקנו אותה.

הרבה אנשים שהיו בהופעה בתל-אביב ב-2004 עוד זוכרים את הרגע בו מישהי קפצה על הבמה באמצע ההופעה והחלה לרקוד ללא חולצה. איך הרגשת כשהדבר הלא מתוכנן הזה קרה, והאם גילית מי זאת הייתה סוף סוף?

אני לא יודע, בהתחלה חשבתי שאני לא אוהב את זה, אבל אז אמרתי "תאירו את המקום" – כל העניין זה להיות ספונטאני וזה הקסם בהופעות, אז, אני מעריך את מי שעשתה את זה. דברים כאלה לא קורים בכל יום. וכן, בסופו של דבר גיליתי מי זו הייתה.

מה בנוגע לחיים הפרטיים שלכם. אני יודע ש-Moloch הוא מרצה לפילוסופיה, אבל מה בנוגע אליך ואל שאר חברי הלהקה – אתם עוסקים במשהו אחר חוץ מב-Melechesh?

ל-Moloch יש מלגה לעשות דוקטורט (PHD) בפילוסופיה בארה"ב. הוא נמצא שם עכשיו אבל להופעות הוא מגיע ועושה מה שצריך. לדוגמא, להופעה ב-Arnhem Metal Meeting הוא הגיע יומיים לפני ההופעה ואני אספתי אותו מהשדה תעופה ישר לחדר החזרות כדי לעבוד על הסט. בנוגע אלי, כרגע אני צייד כישרונות ויש לי חברה קטנה משלי, אבל אני הולך לשים את הכל בצד כדי לעבוד על התואר שלי במשך שנה, אולי אני אקבל מלגה בארה"ב אבל אני עדיין לא יודע איפה אני יעשה את זה. כמובן שזה לא משפיע על המוזיקה, אבל זה משהו שאני רוצה לעשות. ל-Al Hazred יש עסק ואולפן ו-Xul עושה משהו באיזה חברת מחשבים, לא ממש שאלתי.

נראה כי Osmose Productions הוא לייבל שמאד תומך ב-Melechesh. עם זאת, אתה לא חושב שכדי להפיץ את המוזיקה שלכם ברחבי העולם וספציפית בישראל, אתם צריכים לייבל חזק יותר?

Osmose מאד תומכים ואנחנו נחשבים ללהקה עם עדיפות אצלהם, הם עושים את העבודה כמו שצריך. הייתה לנו עסקה ל-3 אלבומים דרכם ועכשיו שהשלמנו אותה, מספר לייבלים החלו לפנות אלינו, אבל אני עדיין לא מוכן לחפש תחליף, יכול להיות שאני אשאר עם Osmose או ימשיך הלאה, אני עוד לא יודע. העניין עם Osmose זה שיש לנו הרבה חופש יצירתי וקשרים אישיים וחזקים איתם, אני לא יודע מה העתיד יביא, כרגע ההתמקדות שלי היא ב-Emissaries.

עברו מעל 10 שנים מאז ש-Melechesh קמה בירושלים. האם איי פעם חשבת שתגיע כל-כך רחוק עם הלהקה? האם רצית להגיע לפה או שזה עדיין לא הכי רחוק שאתם יכולים להגיע?

התחלתי את הלהקה ב-93' והתגבשנו לליינאפ מלא ב-94', אז כן, אנחנו קיימים כבר זמן מה, וכן, התקדמנו דרך ארוכה. בזמנו לא ידעתי למה לצפות, הייתה המון נחישות והתמדה. עם הזמן סדר העדיפויות השתנה, אבל עדיין יש לנו קהל מעריצים קבוע והרבה אנשים שמכירים ומכבדים את הלהקה אז זה טוב. הדאגה העיקרית שלי עם Melechesh היא ליצור את הצלילים והתמונות שיש לי בראש ואני מקווה שזה יישאר כך, כל השאר זו תוספת. עם זאת, אני לא אומר שזה לא מספק לראות שהאלבומים שלנו קיבלו תארים כמו "אלבום החודש", או "אלבום השנה" בכמה מהמגזינים הגדולים בעולם והרבה מוזיקאים שאנחנו אוהבים, כותבים לנו ואומרים שהם אוהבים את האלבום החדש וכו'.

אתה חושב שיום אחד לא יישארו סיפורים לספר על העולם המסופוטמי? מה יהיה עם הלהקה כשזה יקרה?

נראה לי שתמיד יהיו סיפורים על מסופוטמיה, הגודל של הציביליזציה וכל התקופה שהיא הייתה קיימת יכולים לספק מספיק חומר כדי שלא יגמרו לך הנושאים, אז זה תלוי בנו באמת! אנחנו מתמקדים בנושאים מסתוריים ומיסטיים מהמזרח ובלב הרבה מהסיפורים האלו נלקחו משומריה \ מסופוטמיה וזה מרתק אותנו. בכל אופן, אני לא אוהב להתרכז רק בפינה אחת, אבל זה מה שאנחנו עושים ואנחנו מרגישים נוח עם זה.

אתה ידוע כאדם עם אמונות ודעות חזקות ורציתי לדעת מה אתה חושב על מישהו כמו Jon מ-Dissection – שלקח את חייו בגלל אמונותיו – והאם אתה מסכים עם מה שעשה?

זה ישמע מוזר ואני לא אומר את זה כדי להישמע "מגניב" או משהו… אבל אני תמיד האמנתי שאם אתה בוחר להרוג את עצמך אז שיהיה כך, זה בסדר גמור. הבעיה היחידה היא כלפי האנשים החיים, כמו קרובי משפחה וחברים, אם הם יכולים להשלים בסופו של דבר עם זה. אני לא ממליץ להתאבד, אבל אם מישהו מתכוון לעשות את זה, אני אומר שלפני כן כדאי שייקח הלוואה מהבנק ויצא לחופשה ארוכה ומי יודע, אולי זה ישנה את דעתו, כי חלק מהאנשים עושים את זה בגלל הסביבה שהם מוקפים בה. אם אין לך שום בעיה נפשית ואתה מרגיש שהחיים הם שגרתיים ולא בשבילך, אני יכול לכבד את זה, חיים יכולים להיות מוערכים יתר על המידה לפעמים. עדיין, המוות יגיע לכולנו, אז אולי צריך קצת סבלנות. היו לי הרבה מחשבות כאלה וזה פיתוי שאתה צריך לחיות איתו…

אתה עוד עוקב אחרי מה שקורה בישראל – אם זה מבחינה פוליטית, או מוזיקלית? אם כן, מה דעתך על הלהקות או מה שקורה פה בכללי?

תמיד חשבתי שאני ימשיך לעקוב אחר המתרחש, אבל כבר הספקתי לאבד את זה. מבחינה פוליטית, אני עדיין חושב שזה -משחק- מסוכן בו משחקים אנשים מאחורי הקלעים והרבה כבשים נוטים לחזור על מה שהם אומרים. אני מאמין שאנשים צריכים להסתכל על הכל ממבט של הליקופטר ולמצוא פיתרון. אז אני לא אוהב פוליטיקה מנקודת המבט הנוכחית בגלל שאני יודע שמה שנאמר זה כמו קרקס, קרקס תקשורתי – וזה לא מה שקורה באמת אז אני לא נופל למשחק הזה ואני לא אוהב את זה.

מבחינת המטאל, גם לא יוצא לי יותר מדי לעקוב… אני מכיר כמה להקות ושומר על קשר איתן. יש כמה להקות בישראל שהן ממש נחושות ואני אוהב את זה, יש להן המון התלהבות ודחף, אבל יש להקות שמתנהגות ממש ביהירות, אני שונא אנשים יהירים.

מה אתה זוכר מהילדות שלך בארץ חוץ מההתעסקות בלהקה?

טוב זה לא בדיוק כל הילדות, כי העברתי אותה בכל רחבי העולם, אבל ימי הנוער שלי בישראל היו מגניבים, פגשתי המון אנשים משוגעים ומבחינה חברתית זה היה לא נורמאלי… כל-כך הרבה הרפתקאות שאני מחשיב את עצמי כבר-מזל. הסצנה בירושלים באותם ימים הייתה ממש אדירה עם להקות כמו Leviticus ו-Senia שהפכה ל-Incarnation. אז הכל מת ושוב הוחזר לחיים ואני הייתי בין הראשונים שתמכו בבלאק מטאל בירושלים.

היו יותר מדי "ערסים" באותה תקופה והם נהגו להציק ל-"פריקים" ולפעמים הם הגיעו אלי וחשבו שאני איזה פריק פציפיסט, אבל הוכחתי את טעותם תוך 5 דקות כשהם גילו שהם התעסקו עם האדם הלא נכון… זה היה מצחיק לראות את כולם עומדים במעגל בזמן שכיסחתי אחד מהם ממש קשה *צוחק* אף אחד לא העז להפריע או לעזור… היינו חיות שמונעות ע"י ההורמונים של גיל ההתבגרות, אנשים הספיקו להשתנות מאז, בסביבות 91'-93'.

מה דעתך על מצב המטאל בעולם בימים אלו, עם כל האיחודים וגל המטאלקור שמגיע מכל כיוון? איפה Melechesh נכנסת בכל הבלגן הזה?

אני חושב שמטאלקור כבר הרבה פחות פופולארי כיום… טרנדים באים והולכים במוזיקה ולמטאל יש הרבה התגלמויות, ככה שאני חושב שזה דבר טוב כל עוד זה נשאר אמיתי. כל האיחודים האלה מתרחשים בעיקר בגלל שהמטאל חזר לזירה לבנתיים והוא מאד פופולארי. זה עדיין לא ישנה כלום לאנדרגראוונד אבל בנתיים זה עושה טוב. Melechesh עושים עולם משלהם ואנשים מוזמנים להצטרף.

לסיום, יש לך אילו מילים אחרונות לקהל בישראל שמחכה כבר שיגיע האלבום החדש שלכם?

אני מתגעגע לכולכם… ואני כנראה אבוא לביקור ביוני אם לוח הזמנים שלי בין ההופעות ירשה זאת. אני מקווה להתאמן בעברית כשאני אגיע בגלל שהיא מאד מאד חלודה עכשיו.