Messiah's Kiss – מטאל מסורתי, בינלאומי

מרואין: Georg Kraft, גיטריסט להקת Messiah's Kiss

להקת הפאוור מטאל המסורתי Messiah's Kiss היא הרכב בין לאומי שאין רבים כמוהו. הסולן, מייק טירלי, הוא אמריקאי, הבסיסט, ווין בנקס, הוא אנגלי, והגיטריסט והמתופף של ההרכב הם גרמנים. זו אולי אחת הסיבות שההרכב לא מופיע הרבה, וגם לא מוציא את האלבומים שלו בתדירות גבוהה במיוחד. האלבום השלישי של ההרכב, Dragonheart, שוחרר לאחרונה, שנתיים לאחר שהוקלט, ולשם כך ישבנו לדבר עם Georg Kraft, גיטריסט ההרכב, על הסיבות לעיכוב ביציאת אלבום ועל איך בדיוק עובדת להקה שחבריה מתגוררים כל כך רחוק אחד מהשני.

היי יורג, קודם כל מזל טוב על האלבום, אני חייב לומר שנהניתי ממנו מאד באופן אישי, אבל אני מבין שהוא כבר הוקלט והיה מוכן להוצאה עוד לפני שנתיים.

נכון, קודם כל אני שמח שאהבת אותו, אנחנו נהנינו מאד לעשות אותו, וכן, האלבום באמת היה מוכן כבר לפני שנתיים, בדצמבר 2005. אנחנו כבר סיימנו את הכול די מהר אחרי צאת האלבום השני שלנו, Metal, אך זו הייתה חברת התקליטים שלנו, SPV, שלא הייתה מוכנה עדיין להוציא את האלבום. בהתחלה הם אמרו לנו במרץ 2006, כי בדיוק אמור לצאת Manowar חדש וחבל שהמכירות יפגעו כתוצאה מכך ועוד דברים בסגנון, אז בסדר, הסכמנו. עובר זמן, אין Manowar חדש, ושום דבר לגבי האלבום שלנו! אז אמרו לנו – עדיין לא, זו לא העונה המתאימה לזה, אז חיכינו עוד, והנה, כמעט שנתיים לאחר מכן, הודיעו לנו שהאלבום יוצא, זה יפה וטוב, ולנו יש כבר אלבום חדש שמוכן להקלטה!

מה עשיתם כהרכב בכל הזמן הזה עד שהאלבום יצא?

לא הרבה, מכיוון שאנחנו הרכב רב-לאומי וצריך לתאם את החיבור בינינו מראש, אז לא היה הרבה שיכלנו לעשות. מייק היה צריך להגיע מניו יורק, מה שהוא עומד לעשות עכשיו, כשהאלבום יצא, ווין בנקס, הבסיסט שלנו, מופיע כבסיסט ההופעות של רובין גיב, מה-Bee Gees, והוא מופיע איתו בכל העולם.

הוא מנגן חומר של ה-Bee Gees???

כן, אני יודע שזה לא ממש דומה למטאל שהוא עושה איתנו, אבל הוא בסיסט ממש מוכשר ומאד מגוון. זה המנהל שלנו, של הלהקה, שסידר לו את העבודה, הוא מכיר אישית את רובין גיב והוא חיבר בין השניים… בכל מקרה, מעבר לכל נושא הנגינה, לחלקנו יש גם עבודות של ממש, אני לא חיי מהנגינה שלי, אין לי הרכבים אחרים, ובזמן הזה היה צריך מה שנאמר "לשים אוכל על השולחן" ולכן עבדתי בעבודה שלי במשרה מלאה כאן בגרמניה.

עכשיו כשהאלבום סוף סוף בחוץ, מייק מגיע לצורך הופעות?

כן, בינתיים אין עדיין שום מסע הופעות רציני, אבל יש בתכנון כמה פסטיבלים טובים איתו, הייתי שמח לעשות סיבוב הופעות, אבל זה הכול בהתרעה די קצרה וזה משהו שצריך לסגור מראש, בגלל זה כנראה נסתפק בפסטיבלים.

הסגנון באלבום שלכם הוא מטאל מסורתי לכל דבר, למרות שהוא מזוהה בעיקר כפאוור. קראתי לא מעט תגובות שהאשימו אתכם בכך שאתם מקובעים ולא מחדשים, מה אתה חושב על זה?

אני גאה בזה! רוב התגובות היו מעולות לגבי האלבום, בעיקר פה באירופה, קיבלנו ממוצע גבוה מאד של ציונים כמעט בכל המגזינים האירופאים הידועים, גם הכתובים וגם באינטרנט, ואני חושב שהסיבה לזה היא בדיוק מה שאמרת, אנחנו עושים מטאל מסורתי, אמיתי, לא מחדש, לא עכשווי. כמו שאמרתי – זה בדיוק מה שרצינו לעשות, ואין לי שום בעיה עם זה!

זה לדעתך מה שעושה את האלבום למוצלח?

בוא אני אומר לך משהו, אני לא שם ז**ן מה אנשים חושבים עלינו! אנחנו עושים את המוזיקה שאנחנו אוהבים, לא מעניין אותנו אם זה משהו פופולארי, משהו שימכור הרבה, אנחנו רוצים לעשות מטאל אמיתי, כבד, כמו זה שגדלנו עליו, כמו הלהקות Black Sabbath ו-Iron Maiden, או אפילו Manowar. אני מנגן מטאל כבר 25 שנה, אני לא ילד, ואני יודע בדיוק מה אני רוצה לנגן. אם הייתי רוצה לעשות ז'אנר אחר הייתי עושה את זה, אבל אני לא צריך את הכסף, אני לא מחפש להתעשר מהמוזיקה. זה כנראה המזל שלי, וגם של אקארד, המתופף שלנו, אנחנו לא חיים על המוזיקה ואנחנו לא צריכים למצוא חן בעיני אף אחד, האלבומים של הלהקה הם מה שאנחנו רוצים לנגן, ובגלל זה האלבום יצא כמו שהוא.

בוא נחזור קצת אחרונה לאיך בדיוק הכול התחיל, אך יצרתם קשר עם מייק?

זה התחיל בשנת 2000, אני ואקארד ניגנו כבר כמה שנים עם הרכבים מקוריים בעיר שלנו, ארבן שבגרמניה, והסולן שעבד איתנו באותה תקופה נאלץ להפסיק לשיר בגלל בעיות בגרון שהיו לו באותו זמן, אז חיפשנו סולן אחר שיתאים לזה. באותו זמן אקארד הביא דיסק של הלהקה של מייק, Holy Mother, ואך ששמענו את הקול שלו אמרנו אחד לשני – אותו אנחנו צריכים! למזלנו, אקארד הכיר את המפיק של אותו אלבום, כי הוא הופק אצלנו בגרמניה, דיברנו איתו ואמרנו לו שאנחנו רוצים ליצור קשר עם מייק, והוא נתן לנו את הטלפון. שלחנו לו את המוזיקה באינטרנט והוא התלהב וישר אמר לנו שהוא רוצה לשיר איתנו. אז הוא טס לגרמניה, והקליט איתנו את האלבום הראשון, Prayer For The Dying. באותו זמן הוא בדיוק הוציא את האלבום האחרון של Holy Mother והוא ניגש איתו ל-SPV שרצו להחתים אותו, על הדרך הוא גם לקח את האלבום שלנו, ואנחנו די הופעתנו כשהם אמרו שהם רוצים להחתים גם אותנו ולהוציא גם את האלבום שלנו!

למה קראתם לאלבום השני שלכם בשם Metal?

רצינו שהיה ברור לגמרי למי שיקנה – מה הוא הולך לקבל. בימינו אתה קונה הרבה אלבומים ומגלה שהלהקה החליטה שהיא משנה, שהיא מגוונת, שהיא "מרחיבה את האופקים שלה" – אנחנו לא רצינו משהו כזה, רצינו אלבום, שלמרות שיהיה בו משהו מהקלישאה, שיכיל בדיוק מה שכתוב על העטיפה, בלי קישקושים. אתה רוצה מטאל אמיתי? זה מה שיש כאן, בלי יותר מידי שטויות, בדיוק מה שהשם של האלבום מבטיח.

אני מבין שבאלבום היה אמור לנגן במקור הגיטריסט דויד שנקל, שניגן בעבר עם Manowar, למה הוא לא עשה זאת בסופו של דבר?

הוא היה שם שחברת התקליטים הציעה לנו, אבל בגלל שלא הכרנו שום דבר חוץ ממה שהוא עשה עם Manowar באלבום Triumph Of Steel, ובאלבום הסולו שלו, לא רצינו להסתכן ולסגור איתו אלבום שלם. בסופו של דבר הלכנו על הרמן פרנק, גיטריסט להקת Accept. זה היה מסיבה אחת פשוטה מאד, אצל הרמן ידענו בדיוק מה אנחנו הולכים לקבל, הוא גיטריסט אדיר, הוא בדיוק חזר אז מסיבוב הופעות של איחוד להקת Accept, והוא הביא איתו את הרוח של המטאל האמיתי והמסורתי שרצינו באלבום. מעבר לזה, הוא גם הפיק אותו, ונתן לו את הסאונד המטאלי שרצינו. את הלידים באלבום הוא עשה ברובם, והוא ללא ספק היה הבן אדם הנכון עבורנו מכל הבחינות.

טוב, אז עכשיו האלבום בחוץ סוף סוף, מייק בדרך, הולך להיות לכם קיץ מעניין?

כן, אנחנו הולכים לנגן, להשתולל ולעשות מטאל כמו שאנחנו אוהבים אותו, אני אולי כבר לא צעיר, אבל להתפרע אני עדיין יכול!