Metal Battle 2010 - הכירו את הלהקות

ביום רביעי הקרוב ייערך במועדון הבארבי בתל אביב גמר תחרות ה-Metal Battle 2010. זהו הגמר המכריע בו יוחלט איזו מבין ארבעת הלהקות שעלו לשלב הזה, תיזכה לטוס לגרמניה, להשתתף בפסטיבל הענק Wacken Open Air ולהתחרות מול להקות ממדינות אחרות על הפרס הגדול – חוזה בחברת תקליטים (בין שאר הטבות שונות). לפני כשנתיים הייתה זו להקת The Fading שזכתה בגמר הבינלאומי, וכיום כבר עומדת עם אלבום בכורה וסיבוב הופעות מרשים באירופה. בשנה שעברה להקת Ferium עלתה לגמר והגיעה עד למקום ה-5 והלא פחות מכובד. בימים הקרובים תזכו להכיר את כל אחת מהלהקות המשתתפות בתחרות, דרך ראיונות אישיים, ובמידה ותרצו לתמוך בהן, תצטרכו להגיע ולהצביע בערב הגמר ב-7 לאפריל. איזו להקת מטאל ישראלית תעשה זאת השנה?

Desert

כמעט ולא צריך להציג את Desert, להקה "שקטה" מבאר שבע המתפארת בעשיית מטאל מלודי מסורתי המערבב בין עולם הפאוור מטאל לבין קצת מטאל גותי. הלהקה הפעילה כבר שנים כבר הופיעה עם להקות מהארץ ומחו"ל כדוגמת Sabaton ו-Draconian, וסיימה לפני כמה חודשים הקלטת אלבום בכורה. מלבד, 2 אלבומי EP ששוחררו לפני כמה שנים, Desert היא להקת הפאוור מטאל הראשונה בארץ שהספיקה להוציא גם וידאו קליפ (לשיר "More Than My Life"). הפאוור מטאל בארץ רחוק מלהיות בשיאו, וכעת Desert תנסה להוכיח את עצמה בתחרות ה-Metal Battle בתקווה לזכות בתחרות ולהפיץ את המוזיקה שלה לקהל שבאמת יהיה צמא אליה – הקהל האירופאי.

אנא הציגו את הלהקה למי שלא זכה להכיר אותה עד היום. מי אתם? מה אתם מנגנים? כמה זמן אתם מנגנים בסגנון הזה?

להקת Desert חיה ופועלת כבר משנת 2002. את הלהקה הקים הגיטריסט, מקס שפרנסקי, וההרכב הנוכחי (לאחר שינויים בעמדת התופים) קיים משנת 2004. הסגנון שהלהקה ניגנה תמיד הוא מטאל מלודי. בתחילת הדרך הושפענו מאוד מלהקות פאוור מטאל אירופיות ועם הזמן התחלנו להתפתח לכיוונים אפלים יותר ולהשתמש במוזיקה שלנו באלמנטים של Goth ו-Dark Metal. כיום אנחנו מגדירים את עצמנו כלהקת Dramatic Epic Metal, ולדעתנו זה משקף הכי נכון את המוזיקה שלנו, שמשלבת אלמנטים תיאטרליים, אפיים, ריפים כבדים, ועדיין הכול מבוסס על מטאל מלודי די קליט.

מה הולך לצפות לנו בהופעה בתחרות ה-Metal Battle?

בתחרות ה-Metal Battle אתם הולכים לראות את ההופעה הקצרה ביותר שלנו עד היום (אין מה לעשות, אלה החוקים של התחרות) אך יחד עם זאת – הכי איכותית, מקצועית ונותנת בראש עד כמה שזה אפשרי. ההופעה שלנו תכלול שירים שלא ישאירו אף מטאליסט אדיש ונשמח לראות את כולם נהנים ודופקים ת'ראש יחד איתנו.

מדוע מגיע לכם לזכות בתחרות ה-Metal Battle השנה לעומת המתחרות האחרות? מה אתם תביאו שהן לא תוכלנה להביא לעולם המוזיקה?

הלהקה קיימת כבר שמונה שנים על הבמה ובעלת ניסיון רב בהופעות, עבודה כלהקה והקלטות אולפן. בתקופה הזאת הקלטנו שני אלבומי EP ואלבום מלא אשר צפוי לצאת בקרוב. את האלבום הקלטנו בחו"ל ועבדנו עליו עם אנשים מאוד מוכרים בתעשיית המטאל העולמית, כמו המפיק Nick Savio (גיטריסט להקת White Skull ואחראי על אלבומים של להקות כמו Raintime, Power Quest, Arthemis ועוד הרבה להקות מוכרות) ו-Andy LaRocque – גיטריסט להקת King Diamond ואיש אגדי לכל חובב מטאל ותיק. כל זה נעשה במטרה לקבל את התוצאה המקצועית הטובה ביותר, ברמה של חו"ל. הסגנון שהלהקה מנגנת הוא סגנון די ייחודי לארצנו, אך אנחנו בטוחים שיקבלו אותנו באירופה כלהקה ששייכת לסצנה האירופאית לכל דבר.

מה ההשפעות המשמעותיות ביותר שלכם מבחינה מוזיקלית? האם אתם מאמינים שאתם רחוקים מהשפעות אלו, ויוצרים משהו משלכם?

בתחילת דרכינו הושפענו מאוד מלהקות כמו Stratovarius, HammerFall, Rage ,Grave Digger, Manowar, Blind Guardian והרבה להקות פאוור אחרות. עם הזמן, התחלנו להכניס השפעות מלהקות יותר אפלות וקיצוניות כמו Moonspell, Sentenced וכדומה. כיום הלהקה מנגנת בסגנון די ייחודי אשר מבוסס (בניגוד לרוב להקות הפאוור) על שירת בריטון נמוכה של הסולן אלכסי ריימר, ומשלב אווירה ואלמנטים אפלים יחד עם הבי מטאל.

מה המשמעות מאחורי השם שלכם?

הלהקה הוקמה במקור בבאר שבע – בירת הנגב – ולכן באופן טבעי קיבלה את השם של המקום הגיאוגרפי שהוקמה בו. יתר על כן, מדבר הוא מקום מאוד קסום אשר תמיד מחבר אותנו עם אינסופיות, ואנו מכניסים את הקסם הזה ואלמנטים פילוסופיים אחרים למוזיקה ולטקסטים שלנו.

מה מייצג עבורכם השיר ["Letter Of Marque"] אותו בחרתם לבצע בהופעת חצי-הגמר, מה הרעיון מאחוריו ומדוע בחרתם אותו?

השיר שבחרנו לבצע בחצי הגמר הוא מתוך אלבום הבכורה המלא שלנו. האלבום הוא אלבום קונספט, וכל שיר בו מוקדש לנושא המשותף – חירות ומאבק עליו. מי שיקשיב לשיר מיד יבין שמדובר בו על שודדי ים. "Letter Of Marque" זהו מכתב ממשלתי אשר היה מאפשר לפיראטים לשדוד אוניות עוינות ולמכור כל מה שנלקח מהם באופן חופשי. בחרנו דווקא בשיר הזה כי לדעתנו הוא שיר קצבי מאוד, ריפים סוחפים ופזמון קליט, שילוב של כל זה נשמע פשוט נפלא על הבמה.

במידה ותזכו בגמר הגדול ב-Wacken שבגרמניה – איך תנצלו את התנופה?

במידה ויתמזל מזלנו ונזכה בגמר בארץ ולאחר מכן בגרמניה – נוכל לשחרר את האלבום המלא שכבר מוכן על כל מרכיביו ורק מחכה להשתחרר לעולם דרך לייבל מאוד מכובד שאנחנו בדיוק מחפשים כיום. כמובן שאנחנו מדברים גם על שאיפה להופיע ברחבי אירופה כמה שיותר, כי החיים שלנו זה במה ובשביל זה אנחנו פועלים. חוץ מזה, אנחנו כל הזמן מקבלים מכתבים מחו"ל עם התעניינות ניכרת לגבי הופעות שם.

מה דעתכם על הזוכות בשנים עברו – The Fading שלקחה את הגביע, ו-Ferium שהגיעה למקום החמישי והמכובד?

את The Fading אנחנו מכירים כבר הרבה שנים ולא פעם יצא לנו להופיע איתה על הבמה. היא אחת הלהקות המקצועיות שנראו על במות ארצנו, להקה שדוהרת למימוש המטרות שלה בכל מחיר ובצורה הכי מכובדת וראויה לשבח. אנחנו מאוד שמחים שיש לנו בישראל להקות כאלה. לגבי Ferium – מאוד עצוב שהלהקה קצת נעלמה לאחר התחרות, כי אלה היו חברה צעירים ומוכשרים שהיו כבר על הגל והמומנט היה נפלא עבורם. להקה עם פוטנציאל אדיר שאנחנו מקווים לשמוע ממנה בעתיד.

מה דעתכם על שאר הלהקות המתמודדות מולכם בתחרות זו?

האמת שחוץ מ-Requiem For Dawn אשר הופיעו בהשקת ה-EP שלנו אי שם ב-2007 אנחנו לא ממש מכירים את הלהקות אחרות בצורה מעמיקה (חוץ מסרגיי, שנראה שמכיר את החומר של כל הלהקות בארץ). דבר אחד אנחנו יכולים להגיד בלב שלם – כל הלהקות שהגיעו לגמר, הגיעו בזכות ולא בחסד. להקות מקצועיות ובעלות נוכחות רבה והתמודדות מולן לא תהיה קלה כלל, בכל מקרה אנחנו מאחלים הצלחה רבה לכל הלהקות שאיתן נחלוק במה בגמר.

האם העובדה שהשנה ישנן שלוש להקות מטאל מודרניות לעומת להקת מטאל מסורתית אחת היא הוכחה מסוימת שההצע המטאל המסורתי היותר מקצועי בארץ הוא בגדר פעוט ביותר, או שפשוט מטאל מודרני יותר מושך יותר נגנים ובהכרח סטטיסטית ינפיק יותר להקות טובות?

אין ספק שמטאליסטים בישראל נוטים לכיוון מטאל קיצוני יותר. יש לא מעט סיבות לכך, וממש אפשר לכתוב על זה פרוייקט אקדמי… כמו שזה נראה לנו, הסיבה העיקרית היא האווירה שישראלים חיים בה. מדובר בהרבה מאוד לחץ מכל כיוון אפשרי שרק אפשר להעלות על הדעת. המטאליסטים כאן מחפשים מקום לפרוק את הלחץ הזה, את העצבים, את הייאוש, את השגרה שמצויים בה ובעצם כל מה שרק תוכל לחשוב עליו בחיי מטאליסט ממוצע כאן. ברור ומובן כי ישנו גם קהל שנמצא בצד השני של המטאל, קהל שמגיע להופעות שלנו ותומך בלהקה מתקופת הקמתה, אך ללהקות מלודיות מאוד קשה לשרוד כאן (ולא חסרות דוגמאות) ולא בגלל המקצועיות של נגניה. אנחנו נאמנים ומאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים, ואין לנו כוונות לעשות את זה אחרת כרגע. מבחינתנו – כל מוזיקה היא רלוונטית כל עוד יש למוזיקה הזו מאזינים.

האלבום שלכם כבר מחכה לשחרור. הוא הופק באיטליה על ידי אחד המוחות הקודחים ביותר בפאוור מטאל האיטלקי. מדוע הוא לא שוחרר עד היום והאם הוא ישוחרר לפני ההזדמנות להופיע למעשה בפסטיבל Wacken, במידה ותזכו בתחרות?

עבדנו על האלבום די הרבה זמן כי רצינו לקבל את התוצאה הכי טובה ואיכותית שניתן לקבל. חוץ מהליך ההקלטות אשר נערך כמעט חודש באיטליה, עבדנו די הרבה זמן עם Andy LaRoque על הסאונד שלו והתוצאה שקיבלנו בהחלט תפצה על הציפייה הרבה לאלבום הזה, ואנחנו מתרגשים על כך. לפני כמה ימים קיבלנו את העטיפה ואת כל הגרפיקה של האלבום מצייר ברזילאי בשם Jobert Mello, אשר ידוע כמי שעיצב את האלבומים האחרונים של Sabaton. תהליך העיצוב ארך כמה חודשים, אך ליצירת המופת ש-Jobert עשה עבורנו בהחלט היה שווה לחכות, ובזמן הקרוב נציג אותה לקהל. במידה ואנחנו ננצח בגמר, נצטרך לחכות עם הוצאת האלבום עד ההופעה ב- Wacken, אך עוד כמה חודשי המתנה בשבילנו זה כלום לעומת החלום להופיע במקום הקדוש לכל מטאליסט ולאופציות שיפתחו בפנינו במידה ונזכה שם.

בתור הלהקה היחידה שמנגנת מטאל מסורתי, ועוד פאוור מטאל (אם כי לא לחלוטין על הפורמט הקלאסי שלו, אלא יותר נוטה מעט לגות'יק מטאל) האם אתם חושבים שהקהל האירופאי יעריך אתכם יותר מהקהל הישראלי?

עם כל הנטייה שלו למטאל קיצוני, הקהל בארץ הוא מדהים וחם מאוד, ויודע לתת כבוד לכל להקה שעושה משהו בצורה מקצועית. אנחנו בטוחים שהקהל האירופאי יקבל אותנו טוב מאוד ויתחבר למוזיקה שלנו. כמעט כל יום אנחנו מקבלים מיילים מכל רחבי אירופה ממעריצים שמחכים לאלבום שלנו ורוצים לראות אותנו מופעים אצלם.

כבר יצא לכם להופיע לצד להקות בארץ ואף לחמם להקות כמו Sabaton ו-Draconian בהופעותיהן בארץ. האם אתם מאמינים שהניסיון העשיר שלכם בהופעות הולך לשחק לטובתכם בתור נקודת התחלה טובה יותר?

בהחלט צברנו ניסיון רב בהופעות במהלך שמונה שנות קיומה של הלהקה, הופענו במועדונים, בפסטיבלים ועם להקות מחו"ל. הלהקה תמיד רעבה להופיע, אנחנו מאוד אוהבים לתת שואו על הבמה ונשתמש בכל הניסיון הזה באחת ההופעות הכי חשובות בתולדות הלהקה. אסור לשכוח שאנחנו לא היחידים עם ניסיון במה בתחרות הזאת אבל אנחנו בטוחים שבגמר נפתיע גם את המתחרים שלנו וגם את הקהל.

Requiem For Dawn

Requiem For Dawn, להקת הגרוב מטאל אשר שרפה את הבמות בארץ לפני כשנתיים-שלוש, נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. הלהקה חוותה שינויים, בין השאר בעקבות שירות צבאי של חלק מחברי ההרכב, אך הדמות המזוהה ביותר עמה, הלא היא סולנית המטאל בעלת הקול המפלצתי, נופר בר קול, עוד נמצאת בקרבה. בין אם במקרה או לא, Requiem For Dawn תכננו לחזור לבמות, וההופעה הראשונה שלהם לא תהיה עוד הופעה סתמית – כי אם כטוענים לכתר בתחרות ה–Metal Battle לשנת 2010. לקראת החזרה, תפסנו את החבורה לשיחת היכרות קצרה.

אנא הציגו את הלהקה למי שלא זכה להכיר אותה עד היום. מי אתם? מה אתם מנגנים? כמה זמן אתם מנגנים בסגנון הזה?

Requiem For Dawn קיימת כחמש שנים. אנחנו חמישה חברים בלהקה: נופר ברקול – שירה, מאור רביב וערן גורדון – גיטרות, דוד בנימיני – בס, חן ששון – תופים. בהרכב הנוכחי אנחנו קיימים קרוב לשנה. הסגנון שלנו משלב השפעות מגוונות שיוצרות קרוסלה של מוזיקה שאי אפשר לדעת איפה ומתי תעצור. הדבר המשמעותי ביצירה של Requiem For Dawn הוא הצבעוניות והדינאמיות של המוזיקה.

מה הולך לצפות לנו בהופעה בתחרות ה-Metal Battle?

לקהל שיגיע ל-Metal Battle מצפה קרקס אמיתי.

RFD מפיקה מוזיקה שאף פעם לא "דורכת במקום" והופעה תיאטרלית שקשה למצוא בכל מקום אחר.

כל נגן ב-Requiem For Dawn מביא את הסגנון שלו, דבר שמשפיע על הגוונים המרובים של המוזיקה. טעימה קטנה מהם: Mr Bungle, Slipknot, Alice in Chains, Mastodon, Down, Lamb of God. אנחנו מאמינים שהמוזיקה שאנחנו יוצרים היא ערבוב של כל אלה, שהמפגש ביניהם עם האופי המיוחד של כל אחד מהיוצרים יוצר משהו אחר ופרוע.

מה המשמעות מאחורי השם שלכם?

Dawn, כשם לילדה, מייצג סוג של התחלה, של שחר חדש, משהו אופטימי וטוב שמביאים אל העולם הזה. החיבור של ה-Requiem איתו, תפילת האשכבה, מצייר את הקשר הבלתי אפשרי בין הדבר הטהור ביותר – ילד שבא אל העולם, לבין העולם בו אנחנו חיים.

מה מייצג עבורכם השיר ["Nothing To Lose"] אותו בחרתם לבצע בהופעת חצי-הגמר, מה הרעיון מאחוריו ומדוע בחרתם אותו?

המילים של השיר נכתבו ע"י נופר, והן מדברות על הרצון להיות נקי מאחריות, רגשות ואופי על מנת לנצח (אם במלחמה או אם בחיים). לאחר שאנו נפגעים, לאחר שאנו מאבדים הכל, קל יותר להתחזק אל מול כל הקשיים שהעולם והטבע האנושי מציבים לנו. השיר הזה גם קצת מייצג את השנתיים האחרונות שעברו עלינו כהרכב והוא נוגע בכל קצוות המוזיקה החדשה שלנו, משלב את הסגנונות ואת ההשפעות ועדיין כבד ונותן בראש.

במידה ותזכו בגמר הגדול ב-Wacken שבגרמניה – איך תנצלו את התנופה?

בין אם נזכה ובין אם לא, אנחנו מקווים שההשתתפות בתחרות תעזור לנו להביא את היצירה שלנו אל העולם הגדול. וזוהי השאיפה הגדולה ביותר שלנו.

מה דעתכם על הזוכות בשנים עברו – The Fading שלקחה את הגביע, ו-Ferium שהגיעה למקום החמישי והמכובד?

ההצלחה של להקות ישראליות אינה מקרית. אנחנו חושבים שהישראלים כאנשים שונים יותר משאר העולם ומכאן גם המטאל שלנו הוא שונה ומיוחד יותר לעומת אירופה וארה"ב. The Fading באו בשלים ומגובשים מאוד, ולכן הם הצליחו עד הסוף גם בתחרות וגם עם האלבום החדש. הסיפור היה דומה גם אצל Ferium, כנראה שהם לא קלעו בדיוק לטעם השופטים, אך הם כן הגיעו למקום גבוה מתוך 21 מתחרים.

מה דעתכם על שאר הלהקות המתמודדות מולכם בתחרות זו?

דרכנו הצטלבה עם דרכן של חלק מהמתמודדות בתחרות בעבר ויש לנו המון כבוד כלפיהן. כל הלהקות יודעות מה הן עושות, ומבצעות את זה על הצד הטוב ביותר. הולך להיות מעניין!

אין עניין של חוסר היצע, כנראה מדובר בתוצר של תקופה. נוצר סגנון שיש בו משהו שסוף סוף מתחבר אל הטמפרמנט הישראלי כפי שהוא כעת. יש משהו מעט זר בסגנונות המסורתיים של המטאל, משהו ממקומות מרוחקים עם מזג אוויר קר. כנראה שהאנרגיה והחום של קליפורניה קשורים אלינו יותר, על אף המרחק. השנה נבחרו להקות שנראו הכי מתאימות בעיני המארגנים של התחרות, אולי בשנה הבאה התמונה תהיה שונה.

RFD היא הלהקה היחידה שניסתה להשתתף בתחרות ה-Metal Battle בעבר, והפעם העפילה מעלה. האם אתם מאמינים שהתקבלתם הפעם בגלל שהשתפרתם באופן משמעותי מלפני שנתיים?

גם לפני שנתיים הלהקה העפילה לחצי הגמר, אך הסרנו את ההשתתפות שלנו בגלל שבדיוק עזב אותנו הגיטריסט ולא הרגשנו שנוכל למצוא מחליף מתאים בזמן. בלי קשר לאותו מקרה, כרגע הלהקה נמצאת במקום בו לראשונה הזהות שלה ברורה לכל האנשים שלוקחים בה חלק. היכולת להאמין בחברים ובחומרים שלה נותן לה כנראה משקל אחר. שינוי כזה מוליד משהו חדש שנראה גם כלפי חוץ.

בערך לפני שנתיים וחצי שמתם פחות או יותר סוף לרצף ההופעות הקדחתני שלכם שפקד את הארץ. הבנתי שהיו חילופים בהרכב – אך מדוע לקח כל כך הרבה זמן להתייצב ולחזור, ולמה לחזור בדיוק ל-Metal Battle?

לא תכננו תאריך ל"קאמבק", בטח ובטח שלא חיכינו לתחרות כדי לחזור. לקחנו החלטה מאוד נכונה לקחת הפסקה מלהופיע – ולהינעל בסטודיו. היינו צריכים את הזמן לגבש הרכב ומוזיקה שיהיה להם גוף ברור שכולנו מאמינים בו ונהנים איתו. זה דרש המון סבלנות כי כולנו נהנים מאוד להופיע, אבל זה אפשר לנו לתת למוזיקה את הזמן שלה היא זקוקה, על מנת ליצור משהו שמשקף בצורה המוחלטת ביותר את מה שאנחנו רוצים לתת. ה-Metal Battle הגיע בדיוק בזמן שבו הכל כבר היה מבוסס. אז חשבנו לעצמנו: "למה לא לנסות?"

בתור הלהקה היחידה שעמדת השירה בה מאוישת על ידי סולנית ולא סולן – ועוד אחת שהפכה עם חלוף הזמן לסוג של מיני-אגדה מקומית על "הבחורה שעושה את הגראולים הכי טובים במדינה" – האם אתם לא חוששים שהמהות המוזיקלית שלכם תאויים על מה שנתפס קצת כגימיק (ועל אף שנופר ברקול הסולנית היא למעשה מחברי ההרכב המקורי ולא נספחת שהצטרפה מאוחר יותר)?

Requiem For Dawn החלה את דרכה כלהקת גראנג', בה נופר ברקול שרה בהתאם לסגנון. עם הזמן והשינויים שהלהקה עברה, נופר עברה ביוזמתה לשירה מעט "מלוכלכת" ומאוחר יותר לגראול. מכאן שלא הייתה כוונה ליצור גימיק. כרגע גם קיימות עוד להקות בהן יש סולנית כמו GodWrath או The Day After The Zombie Came, אז כנראה שהתחלנו לסלול איזשהוא נתיב שלא היה מקובל פה לפני כן (למעט Skinclock שנעלמו לפני המון שנים). בסופו של דבר אנחנו לא מחפשים גימיקים אלא רק לעשות את מה שאנחנו אוהבים. נופר: "אני נהנית ממה שאני עושה; אני אפילו אפתיע אתכם ואומר שאני מרגישה נשית הרבה יותר כשאני שרה ב-Requiem For Dawn מאשר כשאני שרה ג'אז… כנראה שיש אנשים שזה עושה להם גם משהו אחר, אבל זה כבר לא בידיים שלי."

Missing In Action

כבר זמן רב ש-Missing In Action מסומנת בתור אחת הלהקות המבטיחות ביותר בארץ. בשילוב אלגנטי בין מטאל, הארדקור, רוקנרול וטיפ-טיפה פאנק-רוק הלהקה הזו צברה מוניטין וניסיון על הבמות בארץ והספיקה לצבור קילומטרז' איכותי בשלוש שנים וקצת של פעילות. כיום, עם אלבום מוקלט ומוכן שרק מחכה להשתחרר לאוויר העולם, Missing In Action הולכת לקרוע את הבמה במופע אנרגטי ומלא כריזמה. תפסנו את חברי הלהקה לשיחת היכרות קצרה.

אנא הציגו את הלהקה למי שלא זכה להכיר אותה עד היום. מי אתם? מה אתם מנגנים? כמה זמן אתם מנגנים בסגנון הזה?

אנחנו Missing In Action, ואנחנו מנגנים מטאל שמשלב הרבה סגנונות והשפעות. בהרכב הנוכחי אנחנו מנגנים מ-2006, אך במהלך השנים הראשונות היינו כולנו בשירות צבאי וחלקנו אף ביחידות קרביות, מה שהקשה עלינו מאוד. ללהקה הרבה נסיון, אותו רכשה לצד הלהקות המובילות בסצינה.

מה הולך לצפות לנו בהופעה בתחרות ה-Metal Battle?

צפו להופעה כוחנית ומוזיקה שתעיף לכם את הפרצוף!

השנה הקרב לא הולך להיות קל – מחד, להקות מעולות אשר כל אחת מהן מכירה את הבמה, ומאידך – טווח הז'אנרים אינו רחב, כשלכל להקה הגוון המיוחד שלה. Missing In Action מתמקמת במפה הזו דווקא בתפקיד הלהקה שלא מביאה איתה רק מוזיקה, אלא גם בגרות מוזיקלית מסויימת: עברנו הרבה מאז 2006, ובשורה התחתונה החזקנו מעמד – אנחנו פה ולא מתכננים להעלם כך כך מהר. עכשיו כשאנחנו יודעים מי אנחנו, כל מה שנשאר זה לקחת את זה הכי רחוק שאפשר.

כשהתחלנו לנגן לא היינו סגורים לגמרי על הסגנון שלנו, ידענו שאנחנו רוצים להיות מודרניים אך גם לשמור על הסגנון המסורתי שעליו גדלנו. את רוב החומרים של הלהקה כותב הגיטריסט אורן יעקבי יחד עם אריאל פפא, שאר הלהקה מבצעת את זממה עם העיבוד, ואז עידו מביא את סגנונו המיוחד והמלודי. התוצאה היא מוזיקת מטאל מקורית שאינה נשענת על להקה ספציפית אלא על מגוון של להקות שאותן אנו אוהבים, כגון: Killswitch Engage, Snot, Pantera, Metallica ו-In Flames.

מה המשמעות מאחורי השם שלכם?

Missing In Action או "נעדר בזמן פעילות" נובע מהרקע הצבאי של ההרכב, עוד בשנת 2005, כשהיינו כולנו לובשי מדים ובתוך כל העולם הזה של להגיע הביתה אחת לשבועיים. החלטנו שמה שמדבר אלינו הכי הרבה זה מטאל, וככה לאט לאט, כשכל פעם מישהו אחר סוגר שבת, התחלנו לכתוב שירים ואת חלקם אנחנו מנגנים עד היום.

מה מייצג עבורכם השיר ["The Cost Of Sacrifice"] אותו בחרתם לבצע בהופעת חצי-הגמר, מה הרעיון מאחוריו ומדוע בחרתם אותו?

"The Cost Of Sacrifice" הוא שיר הנושא של האלבום שנשחרר ביוני הקרוב, והוא מתאר בכמה מילים את כל הגישה שלנו לגבי העולם הצבאי ו'מחיר ההקרבה' אותו כל ישראלי נדרש לשלם. שורות כמו "You owe this to those who came before you" לצד "This blood on my hands, a war that is not mine" מתארות בצורה מדוייקת את הניגוד שבין האהבה למולדת והכרה במחוייבות הזו לבין המצב הבעייתי שבו נגזלת ממך הזהות או חופש הבחירה כחלק מהשירות הצבאי.

במידה ותזכו בגמר הגדול ב-Wacken שבגרמניה – איך תנצלו את התנופה?

נשתמש בה על מנת להפיץ את המוזיקה שלנו לכל מקום שאליו נוכל, בין אם זה לצאת לסיבובי הופעות או בעזרת המדיה. עם הזכיה מקבלים חוזה הקלטות, וזה מוסיף בכך שניתן יהיה להקליט דיסק חדש ברמה גבוהה, שיופץ על ידי הלייבל בצורה גלובלית יותר. לסיכום, נשתמש בה כקרש קפיצה לתוך האוקיינוס של המטאל הגלובלי. יש דרך אחרת לנצל אותה?

מה דעתכם על הזוכות בשנים עברו – The Fading שלקחה את הגביע, ו-Ferium שהגיעה למקום החמישי והמכובד?

על הזוכה הגדולה The Fading אין הרבה מה להוסיף שלא נאמר כבר, זו להקה ענקית ברמה עולמית, וכל מי שהכיר אותה באותה תקופה ידע שהיא הולכת לנצח ויהי מה… אנחנו שואבים ולומדים מהם המון. Ferium גם היא זוכה מכובדת בעלת נוסחת התמכרות מיידית וגרוב מטאל מעולה. פשוט אי אפשר להשאר אדישים אליהם, גילם הצעיר בתחרות הוכיח רק דבר אחד: הם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה.

מה דעתכם על שאר הלהקות המתמודדות מולכם בתחרות זו?

הקרב השנה קשה מאוד. יש לנו נגיעה עם כל הלהקות ברמה כזאת או אחרת: את Requiem For Dawn פגשנו לראשונה ב-2007 בהופעה הראשונה שלהם עם הפרצופים (גם אנחנו היינו שם!) ומההתחלה היה ברור שיש משהו בקבוצה הזאת. התקופה האחרונה, אותה הם העבירו בעיקר בחזרות, בהחלט תרמה להם לא מעט. Desert השנה הם נציגי המטאל 'המסורתי' ונופלים לז'אנר שלהם בצורה מופתית, אבל הפייבוריטים שלנו הם Demented Sanity. החבר'ה האלה מופיעים קצת פחות משנה אבל הספיקו לעשות יותר רעש מהרבה להקות ותיקות אחרות. מעבר לרמת הנגינה המדוייקת הם גם חברים טובים מאוד שלנו. חשוב לנו לאחל בהצלחה לכולם ושהלהקה הטובה תנצח!

תמיד יש התקדמות ושינויים בהתאם לתקופות משתנות. המוזיקה של ימינו אנו, ובכלל זה המטאל, עוברת שדרוגים כאלה ואחרים לפי רוח התקופה. כך זה היה תמיד. אך אל תתבלבלו, מאזיננו המנוסים יצליחו לאתר אצלנו גם השפעות מלהקות מטאל מסרתיות כגון Metallica ו-Pantera. אנו נמנעים מלסווג ולמתג את עצמנו בז'אנר ספציפי משום שהמוזיקה שלנו מגוונת ומציעה למאזין מגוון סגנונות רחב מאוד. לגבי בחירת שלוש להקות מטאל מודרני לתחרות – העולם מתקדם, המטאל העולמי מקבל צבע וכיוונים חדשים ושונים ובעצם האוזן שלנו היא שקובעת. גם בישראל, ל-Metal Battle נבחרו ארבע להקות שהיו הטובות ביותר והוכיחו את עצמן, והן לא נבחרו על פי הז'אנר אותו הן מנגנות. בסופו של דבר, אם המוזיקה נותנת בראש חשיבות הז'אנר פוחתת.

האלבום שלכם כבר מוכן לחלוטין, רק נותר לעצב ולהדפיס אותו, אם כן, מדוע אתם מחפשים מקום בתחרות שהפרס הגדול הוא, בסופו של דבר, חוזה הקלטות לאלבום?

את האלבום הראשון שלנו שעתיד לצאת ביוני כתבנו, הקלטנו והפקנו לבד, והוא מספר על המסע המוזיקלי שלנו ומערבב תקופות שונות של כתיבה. על אף שהסאונד בו נשמע מקצועי ואחיד, יהיה ברור לכל מי שיאזין שהוא אינו אחיד מבחינה מוזיקלית אלא מאד אקספרמנטלי. אחת השאיפות שלנו אם נזכה ב-Wacken, פרט להכרה בינלאומית, ציוד ואולי גם סיבוב הופעות באירופה, היא להקליט אלבום נוסף שיורכב מחומרים חדשים ובוגרים יותר אשר יפנו גם לקהל בינלאומי, וכמו כן להקליט באיכות ללא פשרות.

בתור אחת מהלהקות הותיקות והמנוסות יותר שפועלות כאן באופן רציף – האם אתם חושבים שהדגש הכביר שלכם על הופעה אנרגטית הוא הנקודה החזקה שלכם, או שמה המוזיקה הוורסטילית, שנוגעת במטאלקור, ברוקנ'רול ואפילו מעט בהארדקור ופאנק, משחקת לטובתכם יותר?

אנחנו ממש נהנים לספק לקהל את הנגינה המסוגננת שלנו, אנו באים מעולמות מגוונים ובד"כ מספקים את הסחורה למגוון רחב מאוד של אנשים. הדגש שלנו ביום רביעי יהיה על הופעה שתפציץ לקהל את הראש מהמקום שכן אין דבר מספק יותר מלראות את הקהל שלנו קופץ ומשתולל יחד איתנו. לא נשאיר בנאדם אחד עומד!

האם אתם חושבים שבעקבות הקשרים שלכם עם להקת The Fading (מעבר לחברות קרובה, אריאל פפא גיטריסט הלהקה החליף את אלעד מנור בהופעתה של The Fading בפסטיבל Wacken 2009, ו-The Fading אף הזמינו לאחרונה את Missing In Action להופיע איתם כלהקת חימום במופע ההשקה שלהם) ומעבר לכך שאתם מכונים לעתים "The Fading של המטאלקור הישראלי", שמה אתכם במשבצת של העדפה עליונה על האחרות?

הניצחון ב-Metal Battle אינו על בסיס חברי אלא על בסיס מקצועי בלבד. נכון שלהקת The Fading ואנחנו ביחסים מאוד טובים, למדנו מהם המון וממשיכים ללמוד עד היום, אבל את חצי הגמר ל-Metal Battle עברנו בזכות עצמנו, כמו שאנו מתכוונים לעשות בגמר. השם "The Fading של המטאלקור הישראלי" (די מבדר תכל'ס) מקרי בהחלט, אבל עדיין מחמיא. אם זה אומר שנזכה בגמר, כאן ושם, אז למה לא… בשורה התחתונה, בגמר יהיו ארבע להקות שיתנו בראש, בערב עם אווירה מחשמלת. הלהקה שתזכה היא הלהקה שתתן את ההופעה הכי מקצועית, הכי אנרגטית והכי נותנת בראש, גם לדעת הקהל וגם לדעת חבר השופטים. אז בהצלחה לכל המתמודדות ונפגש כולם בגמר לתת בראש!

Demented Sanity

Demented Sanity צצה בשנה האחרונה, כאילו משום מקום, והשאירה בקהל המטאל המקומי את התחושה כאילו הייתה פה כבר שנים מספר. ייתכן שהסיבה נובעת מהעובדה שחברי הלהקה כבר מזמן עברו את גיל הצבא ועדיין מגלים רוח נעורים מצוינת בנוגע לגישה שלהם לחומר, או בגלל שהם עושים את מה שהם עושים עם מקצועיות מקסימלית ועם המון כריזמה וחן. תפסנו את הלהקה לשיחת היכרות קצרה לקראת ההתמודדות שלה ב-Metal Battle לשנת 2010.

אנא הציגו את הלהקה למי שלא זכה להכיר אותה עד היום. מי אתם? מה אתם מנגנים? כמה זמן אתם מנגנים בסגנון הזה?

אנחנו Demented Sanity! יניר תירוש (24) – שירה, רן שנקרמן (24) – תופים, תומר שבילי (23) – בס, גיא בן-דוד (26) – גיטרה. הלהקה קיימת בהרכבה הנוכחי כשנתיים וחצי והתחלנו להופיע ביולי האחרון. יש שיגדירו את הסגנון שלנו כ-"מטאלקור" אך אנחנו מתייחסים לזה כמטאל המושפע מהרבה סגנונות מתוך ומחוץ לז'אנר.

מה הולך לצפות לנו בהופעה בתחרות ה-Metal Battle?

בהופעה בתחרות ה-Metal Battle אתם הולכים לדפוק איתנו את הראש, להוציא אגרסיות, לפתוח את הרצפה ולקבל את ההופעה השוברת, האנרגטית והפראית ביותר שראיתם מה-Demented עד כה.

אין לנו אפון קסמים או מפרט שעשוי מהשן של השטן. אנחנו הולכים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות – לתת בראש. נעשה הופעה כהרגלנו, בצורה הטובה ביותר שאנחנו יודעים, ונפרגן לשאר הלהקות.

כל אחד מאיתנו מגיע מסגנון מטאל מעט שונה, אך הטעם שלנו חופף בלהקות כגון As I Lay Dying, Killswitch Engage, Machine Head, Lamb Of God, Threat Signal, Unearth וכו'… חוץ ממטאל, ניתן לשמוע בשירים שלנו השפעות רבות מסגנונות מוסיקה שונים, לדוגמא – רן הוא פיוז'ניסט \ ג'אזיסט מחונך וגיא בכלל ניגן בלהקת היפ-הופ מספר שנים טובות. תחברו את זה עם בסיס רוקנ'רולי משובח, ונוצר הפיוז'ן הזה שאנחנו אוהבים לקרוא לו Demented Sanity.

מה המשמעות מאחורי השם שלכם?

משמעות השם בתרגום חופשי הוא: "שפיות משוגעת" – מונח שמתאר במובהק את האישיות של ארבעת חברי הלהקה. כולנו "ילדים טובים של אמא" , עובדים בעבודות מסודרות, סטודנטים, יש קצין לשעבר בלהקה, אבל בכל מה שנוגע לכתיבה מוסיקה והופעה על במה, "מיסטר הייד" בוקע, והשיגעון פורץ החוצה. בנוסף לכך, לשם יש משמעות סמלית יותר שמתארת את המצב שבו אנחנו (אנשים בעולם) חיים מיום ליום. מתעסקים במרוץ מטורף אחרי חומריות ועגלים מזהב במסווה של נורמאליות ושגרה.

מה מייצג עבורכם השיר ["Indifference"] אותו בחרתם לבצע בהופעת חצי-הגמר, מה הרעיון מאחוריו ומדוע בחרתם אותו?

חוץ מזה שזהו שיר אנרגטי, נותן בראש, ומעגן בתוכו חלק מה"פיוז'ן" שציינו קודם, יש משמעות חשובה מאחורי המילים. השיר נכתב כאות מחאה על הרצח במועדון הנוער בתל אביב לפני כמה חודשים. הליריקה מרמזת שהרצח, שנעשה בגלל שנאת חינם כלפי הומוסקסואלים, בעצם קיבל גיבוי מדעת הקהל. כמו כן השיר מבקר את אותם אנשים שלא מסכימים עם המעשה אך לא קמים ועושים משהו בעניין בגלל אדישותם למצב (מפה שם השיר, "Indifference", אדישות באנגלית).

במידה ותזכו בגמר הגדול ב-Wacken שבגרמניה – איך תנצלו את התנופה?

בראש ובראשונה נמשיך את השלב הבא ב-"Master Plan" שלנו כלהקה ונקליט אלבום באורך מלא וננצל כל תמיכה אפשרית מ-Wacken Records על מנת להפיץ את האלבום וליצור "כרטיס ביקור" בינלאומי ראשון לשם Demented Sanity. משם? השמיים הם הגבול. נקפוץ על כל הזדמנות שיש לנו לצאת לסיבוב הופעות על מנת לקדם עוד יותר את שם הלהקה והפצת החומר המוסיקלי. המטרה היא להגיע רחוק ככל האפשר – אנחנו להקה שדוחפת קדימה בלי גבולות.

מה דעתכם על הזוכות בשנים עברו – The Fading שלקחה את הגביע, ו-Ferium שהגיעה למקום החמישי והמכובד?

"בואנ'ה אחי, הילדים האלה חיות…" – זה המשפט שאני (גיא) ויניר אמרנו אחד לשני כשראינו את Ferium על הבמה בפעם הראשונה, בהשקת ה-EP בחיפה. אין ספק שהזכייה שלהם ב-Metal Battle בארץ הייתה בזכות ולא בחסד, ואנו בטוחים שהם נתנו בראש כמו שהם יודעים גם בגרמניה. לצערנו הרב, הלהקה מעט "התפיידה" לה (ולא, זה לא מלשון The Fading וזה לא אומר שפורמן ורומנו התחילו לנגן גם איתם). אבל השמועה אומרת שאנחנו עתידים לשמוע דברים טובים מהלהקה אז מסר ל- Ferium – אנחנו מחכים כבר לחלוק אתכם במה. לגבי The Fading, מי שהיה במוצ"ש האחרון במועדון הבארבי בת"א יודע, שהלהקות משאר המדינות שהשתתפו בגמר המטאל באטל ב–Wacken ב-2008, היו יכולות פשוט לחסוך את כרטיסי הטיסה, כי ככל הנראה לא היה להן סיכוי מול הארסנל הדורס של הלהקה. אין מה לומר חוץ מזה שזו אחת הלהקות הכי מקצועיות שנראו על במות ישראל (ואירופה) בשנים האחרונות, הן מבחינת רמת נגינה, שואו וכתיבה. אם ג'ק בלאק היה כותב את "School Of Rock 2" – הוא יכול היה לקחת את הילדים להופעה של The Fading בתור חוויה לימודית.

מה דעתכם על שאר הלהקות המתמודדות מולכם בתחרות זו?

Requiem For Dawn – חוץ מהנוכחות הבימתית המדהימה שלהם והקולות המפלצתיים שהחלק הווקאלי של הלהקה מספקת (שאפו לנופר המדהימה) הלהקה הזו תמיד גורמת לך לזוז. בסה"כ אם אתה מטאליסט שמוצא את עצמו באמצע פוגו או הדבנג עצבני אתה מסופק! ואת זה הם תמיד מספקים.

Desert – ראוי לציין שבסגנון הפאוור מטאל אנחנו פחות חזקים, אך ממה שאנחנו מכירים וממה ששמענו במייספייס ובחצי הגמר, Desert בהחלט מנצלים את כישוריהם על מנת להעביר את הסגנון בצורה הטובה ביותר.

Missing In Action – לתת את דעתנו על הלהקה הזו, זה כמו לכתוב עבודת שורשים על הצד במשפחה שאנחנו הכי אוהבים. חוץ מזה שהם חברים טובים והן אחת הלהקות האהובות עלינו, הם מספקים את הסחורה ברמה הגבוהה ביותר הן מבחינת כתיבה, ביצוע והופעות אנרגטיות שאין כמותן. וכמובן שאי אפשר בלי לציין את עידו אוזן – אחד הסולנים המרשימים ביותר שראינו והעולם עוד יראה. אין ספק שהם מצדיקים את המוניטין שלהם כאחת הלהקות המוצבות גבוה בסצנה המקומית.

האמת שלא ממש מנינו לאחרונה את מספר להקות המטאל המודרניות לעומת המסורתיות, אבל בהחלט ניתן לומר שישנו גידול במספר להקות המטאל המודרני בארץ בשנים האחרונות שלדעתינו נובע מיחס ישר עם גידול להקות המטאל המודרניות בעולם ולוא דוקא מהאטרקטיביות של הסגנון כלפי נגנים או הטיב של הלהקות.

בתור הלהקה הצעירה ביותר מבחינת פז"מ בחודשי קיום, אתם דווקא ממש לא החבורה הצעירה ביותר מבחינת הגיל. האם אתם חושבים שהניסיון שלכם כנגנים – מהרכבי עבר שקשורים ושאינם קשורים למטאל – והעובדה שבשנה האחרונה כיכבתם על כמעט עשרים במות בהופעות מטאל, תשחק לטובתכם בתחרות?

בהחלט כן. נכון, אנחנו הלהקה הצעירה ביותר מבחינת "פז"מ תודעתי" בסצינה המקומית, אך ניסיון במה (לוא דווקא בהופעות מטאל) זהו משהו בלתי מבוטל אשר בהחלט פועל לטובתינו. נכון, יצא לנו מוניטין של "מופיעים יותר מדי", אך השורה התחתונה – אנחנו בכושר ומוכיחים את זה כל ערב מחדש.

לאחרונה הספקתם להפטר מכל העותקים של הדמו הראשון שלכם. האם מתוכננת הדפסה מחודשת או שאתם כבר מכוונים לאלבום מלא בשלב זה?

רק כדי לחדד, לאחרונה הספקנו להפטר מההדפסה השנייה של הדמו שלנו. ייתכן ותצא עוד הדפסה מחודשת – על מנת שעוד אנשים יוכלו ליהנות ולהכיר. אבל כן, אנחנו בשלב מתקדם של עבודה אינטנסיבית על כתיבת החומר לאלבום באורך מלא אשר בשאיפה יצא בתחילת השנה הבאה.

בתור אנשים שגדלו מבחינה מוזיקלית בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90 עצמן – מדוע בחרתם לעסוק ולנגן מוזיקת מטאל מודרנית, שהרי כל המטאל שלעצמו הוא כמעט באופן מוחלט ז'אנר נוסטלגי, ולהקות מטאל מודרניות כמו ז'אנר המטאלקור לרוב במילא נדחקות החוצה מהזרם המרכזי. האם אתם, בידיעה שלא באמת כיוונתם לנגן ז'אנר מסוים, אבל זה פשוט מה שיצא, מרגישים שלמים עם התיוג של מטאל מודרני ואף מטאלקור?

רובנו ככולנו שומעים מטאל. חלקנו גדלו על זה ועל חלקנו – זה גדל. פשוט המשכנו ואנחנו ממשיכים להאזין לסגנון ולהישאר מעודכנים בכל דבר חדש שיוצא. אנחנו נהנים מ-Metallica ו-Iron Maiden באותה מידה שאנחנו נהנים מ-Killswitch Engage ו-All Shall Perish. בניגוד לתגובות כאלה או אחרות בפורומים כאלה או אחרים על גמר של תחרות כזו או אחרת, "מטאלקור" זו אינה מילה גסה, וכן – יש המגדירים אותנו עם המילה הלא גסה הזאת ואולי אפילו בצדק, כי מי שמאזין למייספייס שלנו יכול למצוא הרבה השפעות של הז'אנר. מי שמאזין קצת יותר לעומק לשאר החומר של הלהקה (שנכון לעכשיו ניתן לשמיעה רק בהופעות) יכול למצוא את שאר ההשפעות המגוונות אשר צוינו לעיל, חלקן יותר "מודרניות" וחלקן מתאימות יותר לשנתון הלידה של הלהקה. בשורה התחתונה, אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, זה מהיר, זה כבד זה אגרסיבי, זה מלודי, זה טכני, זה סוחף, זה – מטאל!