מרואיינים: Yves Campion ו-Jo Amore מלהקת Nightmare

Nightmare היא להקה צרפתית וותיקה עם היסטוריה גדולה. היא בסביבה כבר 30 שנה במצטבר, הוציאה שני אלבומי אולפן בתקופה המוקדמת שלה, התפרקה, חזרה לאחר עשור והוציאה עוד חמישה אלבומים, כשהאחרון שבהם, Insurrection, שוחרר בשנה שעברה. למרות זאת, נדמה שרק עכשיו היא מגיעה להכרה עולמית ובצדק. עם ישראל יש לחברי הלהקה קשרים טובים – הם כבר ביקרו כאן פעם אחת לפני כמה שנים וכעת הם חוזרים לאירוע "הבי מטאל תל אביב", פסטיבל המטאל המלודי הראשון בישראל. עם אלבום חדש שהוא ככל הנראה הכבד ביותר שהוציאו מעולם, ולאחר הופעה קטנה, קצרה, אך מוצלחת בפסטיבל Wacken, הצלחתי לתפוס את הבסיסט Yves והסולן Jo לשיחה מיד לאחר ההופעה ולשאול אותם על העבר, ההווה והעתיד, על הקשרים לישראל והקשיים לפרוץ מלהקה מקומית קטנה בצרפת למעמד של להקה בינלאומית.

היי חבר'ה, ההופעה שלכם היתה מעולה, מאוד נהניתי! ספרו לנו קצת על ההיסטוריה של Nightmare, הייתם בסביבה לא מעט זמן ויש לכם לא מעט היסטוריה…
Jo Amore: אכן יש לנו היסטוריה ארוכה, הכל מתחיל ב-1979. מאותה תקופה מוקדמת היה Yves הבסיסט ואני הזמר. עכשיו יש לנו גיטריסט חדש, Franck Milleliri. עשינו קאמבק ב-1999 ועד עכשיו הקלטנו חמישה אלבומי אולפן (ושניים שהוקלטו בתקופה המוקדמת).

בעצם היתה לכם הפסקה של 10 שנים. מה קרה? הבנתי שהמשבר קרה אחרי הופעה מוצלחת עם Def Leppard.
Jo: כן, עוד הייתי מתופף בזמנו… נכנסנו להפסקה כי היו לנו בעיות עם הלייבל שלנו, לייבל צרפתי, אז לא היינו חתומים בלייבל. בנתיים השתתפנו בלהקות אחרות.

אז בעצם את האלבום הראשון הקלטתם אחרי ההפסקה?
Jo: לא, הקלטנו ארבעה אלבומים בשנות השמונים, ועוד בתקופה המוקדמת שלנו הקלטנו שני אלבומים עם Ebony Records, לייבל אנגלי.

איך קורה שאחרי הפסקה כל כך ארוכה פתאום מחליטים לחזור?
Jo: היתה לנו הופעת איחוד בעיר שלנו, ואחר כך החלטנו שאנחנו רוצים לעשות יותר ולהקליט אלבום חדש. מצאנו מחדש את התשוקה לנגן יחד, ההופעה הטובה עזרה לכך. זה היה כיף אז אמרנו "למה לא".

חתמתם עם הלייבל Napalm Records, לייבל מכובד ורציני. איך לייבל גדול שומע על להקה צרפתית קטנה?
Yves: זה היה קל, כי הוזמנו לסטודיו בצפון צרפת במרסיי. באותו זמן מהליין אפ הנוכחי נשארנו Jo ואני. כבר הכרתי את המנהל של הלייבל, ובאותה תקופה הוא החתים הרבה להקות גותיק מטאל, הכל חוץ מהבי מטאל, ואמרתי לו בצחוק שאני בטוח שהוא לא יחתים את Nightmare כי זה הבי מטאל, צחקנו על זה. הוא הקשיב לשירים בסטודיו, עשינו שם מיני-אלבום, והוא התקשר אליי אחרי שלושה ימים ואמר "זה פאקינג טוב, אני רוצה להחתים אתכם". הייתי בטוח שזו בדיחה, אז לא לקחתי אותו ברצינות… הוא אמר לי שזו לא בדיחה ושהוא באמת רוצה להחתים אותנו, והאלבום שיצא לאחר מכן יצא ב-Napalm Records.

הבנתי שלא ממש היתה סצינת מטאל בצרפת בתקופה ההיא, כשהתחלתם. הייתם אחת מהלהקות הראשונות בסביבה.
Yves: היתה סצינה, קטנה אמנם. בעיקר ת'ראש מטאל.

אז איך קורה שלהקה צרפתית קטנה מופיעה עם Def Leppard וחותמת עם Napalm Records ?
Jo: כי אנחנו להקת המטאל הצרפתית הכי טובה מאז ומעולם! [צוחק]…
Yves: אני חושב שחוץ מ-Gojira, אנחנו הלהקה הצרפתית היחידה שמקבלת פידבקים חיוביים בעולם. בנוגע לצרפת, אנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו שם, הצרפתים לא תומכים בלהקות המקומיות ואנחנו מצליחים ומקבלים יותר פידבקים טובים מליטא וספרד מאשר מארץ המוצא שלנו. בצרפת אנחנו מקבלים תגובות חיוביות, אבל לא את מה שמגיע לנו, אנחנו מקבלים הרבה יותר תגובות מארצות אחרות. אולי התופעה הזו קיימת גם בארצות אחרות, אבל בעיקר בצרפת אין תמיכה בלהקות.
Jo: אולי זה בגלל הלייבלים. הם לא תומכים בלהקות צרפתיות, מעדיפים להחתים להקות בינלאומיות.

זו גם בעיה של להקות ישראליות.
Yves: תראי כאן ב-Wacken – ההדליינריות הן להקות גרמניות שמובילות את הפסטיבלים. בצרפת, אין שום להקה צרפתית כהדליינרית בפסטיבל. אפילו Gojira לא הגיעה למצב הזה.

אבל המצב הזה לא השתנה? כעת יש המון להקות צרפתיות, לדוגמה Heavenly, Adagio, שמקבלות הכרה בינלאומית.
Yves: לא. קחי את Gojira, הם גדולים מספיק כדי לעלות אחרונים ולהוביל את Hellfest בצרפת, אבל במקום הם עולים בחמש בערב.

ואתה חושב שזה באמת בגלל הלייבלים?
Yves: זה בגלל האנשים.
Jo: צרפתים מעדיפים לתמוך בלהקות לא מקומיות, אני לא מבין למה.
Yves: אבל יש לנו תגובות טובות בישראל, ננגן שם בעוד שבועיים, תהיי שם?

בוודאי. מה באמת הקטע שלכם עם ישראל? David המתופף נשוי לישראלית, באתם לכאן כבר פעם, איך נוצרו הקשר החזק שלכם עם ישראל?
Yves: יש לי קשרים טובים עם ישי שוורץ, אני מכיר אותו כבר הרבה זמן והוא זה שהביא אותנו לישראל.

כל החבר'ה הישראלים שבאו איתנו (ל-Wacken), שמעו עליכם ובאו להופעה שלכם היום.
Yves: הרבה זמן שבנינו את ההכרה הזאת, ואני מקווה שבעוד שבועיים היא אפילו תגדל.
Jo: ישראלים הם מאוד חמים.
Yves: הם אוהבים אותנו!

ראיתי איך הגרמנים רואים הופעות – עומדים כמו עציצים ומקשיבים. אנחנו אוהבים להרגיש את המוזיקה! להראות את האהבה שלנו.
Jo: כן, ואנחנו אוהבים את זה!

רק עכשיו אתם מתחילים לקבל הכרה עולמית, וזה מעולה. מדוע רק אחרי 30 שנה של פעילות? אתם חושבים שחוסר התמיכה מהבית קשור לזה?
Yves: שינינו לייבל, ללייבל גרמני, זה יותר קל. בלייבל הקודם היינו להקת ההבי מטאל היחידה, אולי שינוי הלייבל עוזר לנו לנגן ולהחשף יותר. אני חושב שאוהבים את האלבום כי יש לייבל מאחוריך, אם תעשה חמישה אלבומים ותחתום במקום טוב, אנשים יעקבו אחריך.
Jo: הלהקה היא כמו יין, עם השנים אנחנו משתבחים! [צוחקים]…

שמתי לב, כי יש הבדל עצום בין שני האלבומים הראשונים שלכם לעומת האלבום האחרון. Insurrection ממש טוב.
Jo: והבא יהיה אפילו יותר טוב! [צוחקים], אנחנו עוד נהיה הדליינרים!

זו הפעם הראשונה שלכם ב- Wacken?
Yves: לא, השלישית.

אני חושבת שהייתם צריכים להופיע על אחת הבמות הראשיות, מול קהל גדול.
Yves: זה משעשע, לפנייך ראיינו אותנו ממגזין Scream בנורבגיה ושבעה אנשים מהעיתונות כבר אמרו לנו שאנחנו צריכים להופיע על במת ה-True Metal.

כן, כי אחרי הכל אתם טובים, נשמעים טוב, יש לכם שואו נהדר…
Yves: את מהעיתונות, את צריכה ללכת ליחצ"ן ולשאול "למה הם לא על במת ה-True Metal"?
Jo: אנחנו יכולים לעשות משהו בשבילך בתמורה? [צוחקים]

היי, הפצתי את השמועה בין כל הישראלים כאן… היו לכם שתי הופעות גדולות בניו ג'רזי ובלונדון. אתם חושבים שזה תרם לכם להכרה באיזורים האלה? הייתם הלהקה הצרפתית הראשונה שהופיעה שם, לא?
Jo: כן, זה היה אתגר בשבילנו להגיע להכרה בארצות אחרות, בגלל שבצרפת זה קשה. כשמנגנים כל כך רחוק כמו בישראל או בניו ג'רזי זה אכן אתגר גדול, אבל כשראינו את הקהל ששמח לראות אותנו, זה כיף ונותן לנו אנרגיות להמשיך ולהתאמץ, להיות יותר טובים. כן, אני חושב שההופעות ההן הביאו לנו הכרה ותמיכה שם. בצרפת מכירים אותנו יותר מאשר ב-Wacken או במקומות אחרים, שחשובים במטאל.

חשבתם פעם על מעבר לארה"ב על מנת לפרוץ שם?
Yves: זה די קשה, צריך הרבה כסף, ויזות הגירה. יש לנו קצת קשרים אבל אין לנו סכום כסף בשביל להטיס את כל הלהקה מעבר לים ולעשות שם סיבוב הופעות קטן. זה עולה הרבה מאוד. יש לנו אהדה מקנדה וארה"ב, אבל לא מספיק בשביל לנגן שם. בדרום אמריקה יש לנו יותר הכרה, היינו צריכים לעשות סיבוב הופעות בסתיו בברזיל, ארגנטינה ואורגוואי, המפיק מאוד רצה שנבוא אבל זה לא הלך מסיבות כספיות. בשנה הבאה הוא ינסה שוב ונראה. בארצות האלה הכל מאוד יקר ונופל על הלהקה, יותר קל לבוא לישראל אפילו שזה עולה לא מעט, ויש את עניין התנאים והאבטחה. בדרום אמריקה צריך מטוס כדי לנוע, כל הופעה מרוחקת מהשניה אלפי קילומטרים. נוכל לעשות את זה בשנה הבאה בגלל המפיק שם שמנסה כל הזמן להביא אותנו וכנראה גם יישא בעלות.

רציתי לדבר על האלבום החדש. הוא נשמע הרבה יותר כבד והרבה יותר אפל. למה ואיך?
Jo: בגלל הגיטריסט החדש ובגללי, הבאנו את השירים החדשים לקצה היכולת, מוזיקה עוצמתית יותר, ריפים אגרסיביים יותר, יותר ת'ראש. אנחנו אוהבים ת'ראש ומוזיקה קצת קיצונית.

קלטתי שם אפילו קצת השפעות של בלאק מטאל.
Jo: נכון, זה נותן לנו רעננות וסטייל חדש למוזיקה, יש לנו כל מיני השפעות ועכשיו יכולים להיות לנו ריפים מאוד ת'ראשיים יחד עם מלודיה וליריקה, מצאנו את הדרך הטובה לשלב אותם יחד.

אז זה יהיה הכיוון של Nightmare מעכשיו?
Jo: כן, כן. זה עוצמתי יותר, ראינו שאנשים מתלהבים מזה.

יש לכם הרבה השפעות, מהן בעצם? Iron Maiden?
Jo: דווקא לא Iron Maiden, בהתחלה זה היה Dio, עכשיו אני מקשיב ל-Symphony X, Masterplan ו-Nevermore. פרנק אוהב את Arch Enemy.
Yves: אני מעריץ מאוד מאוד גדול של Jeff Lumis מ-Nevermore, אני מקבל ממנו הרבה השראה.

מי הכותב העיקרי של החומר שלכם?
Jo: בהתחלה הגיטריסט מביא ריף, המתופף עובד על התפקיד שלו, אנחנו עובדים ביחד על מנת להכניס את תפקידי השירה. עכשיו זה קל יותר כי יש לי יותר מקום לשירה, להרמוניות. אני מעדיף את הדרך בה אנחנו עובדים עכשיו. בתקופה הראשונית שלנו היה לי קשה כי המוזיקה נכתבה ברובה על ידי הגיטריסט, עכשיו יש לי יותר מקום לשירה, אני אוהב את זה והתוצאה טובה יותר עבורי.

התחלת בכלל בתור מתופף. איך הגעת לקצה השני, שירה? יש לך קול מרשים, זה לא היה ברור מלכתחילה שתשיר?
Jo: זה סיפור ישן, בהתחלה הייתי המתופף של הלהקה, בתקופה המוקדמת שלה.
Yves: והוא לא היה טוב!
Jo: באמת לא הייתי ממש טוב… הקמתי את הלהקה, וחיפשתי במשך זמן רב זמר ולא מצאתי, אז פשוט לקחתי את המיקרופון. ניסינו כמה זמרים ויכלתי לשיר טוב יותר מהם, הלכתי ללמוד פיתוח קול במשך שלוש שנים.

שני האלבומים הראשונים נשמעים הרבה פחות בוגרים מהאלבומים האחרונים. האם אתם חושבים שזה רק בגלל בעיות תקציביות?
Yves: לא, זה היה זמן אחר וצורה אחרת של הלחנה, היינו עמוק בתוך רוח התקופה, הבי מטאל ולהקות כמו Iron Maiden, בימים אלו אנחנו מושפעים יותר מלהקות חדשות, אנחנו לא רוצים להשמע כמו שנשמענו ב-1984, רצינו סאונד חדש וחומר חדש. אנחנו מושפעים מלהקות חדשות כמו Symphony X, לשם המוזיקה הולכת. אנחנו לא רוצים להשמע כמו בעבר, כי אני לא חושב שהיינו כאן היום אם היינו נשארים בראש ההוא.
Jo: אם היינו ממשיכים להשמע כמו באייטיז, אני לא חושב שהיינו מעניינים אף אחד. יש לנו השפעות חדשות עכשיו.

היו לכם הרבה שינויים בליין-אפ, לא הצלחתי כבר לעקוב. מה בדיוק קרה שם?
Jo: החלפנו הרבה גיטריסטים, אני לא בדיוק יודע למה.
Yves: אולי בגלל שעברנו שינויים כל הזמן, התחלנו לנגן ביותר הופעות ולכמה מהם היו בעיות עם העבודה שלהם, הם לא יכלו לעזוב את העבודה כל הזמן לצרכים האלה.

אז אתם לא מוזיקאים במשרה מלאה?
Yves:כמובן שלא, כמעט כל מטאליסט נאלץ להחזיק עבודה, אם אתה לא Iron Maiden או Metallica, אתה חייב אחת. ג'ו עובד בבית חולים, ואני עורך של מגזין מטאל צרפתי בשם Metallian.

אז אתה יכול לדחוף את Nightmare לכותרות…
Jo: אם זה היה עובד ככה היינו מופיעים היום על במת ה-True Metal!

אתם בערך בשנות הארבעים, חמישים שלכם. בוא נגיד, לא בדיוק בני שמונה-עשרה. מאיפה האנרגיות? מה גורם לכם להמשיך לנגן ולהתלהב ממה שאתם עושים?
Jo: כיף לי עם מה שאני עושה. אני אוהב את זה, אז לא קשה לי להמשיך ולתת את הטוב ביותר שלי.
Yves: אנחנו גם מקבלים את זה בחזרה מהקהל, אנחנו נוסעים דרך ארוכה למדינות מרוחקות ואז פוגשים אנשים שנסעו 600 קילומטר כדי לראות אותנו. אפילו כשאנחנו מנגנים בהופעות קטנות יותר, תמיד יש שם אנשים שמחזירים לך את האהבה שאתה נותן, וזה מאוד חשוב. זה נותן את ההרגשה שאתה לא מלחין מוזיקה לשווא. אנחנו רואים הרבה סוגים של אנשים, אם היינו נשארים בצרפת ולא יוצאים החוצה לפסטיבלים ופוגשים אנשים חדשים, זה היה נחמד, אבל זה לא מה שמוזיקאים מצפים לו. לפני שבועיים ניגנו בליטא והקהל היה תומך, פגשנו הרבה אנשים מהעיתונות וזה היה פשוט נהדר, אף פעם לא ניגנו שם לפני כן וקיבלנו תגובות טובות. זה מה שגורם לך לרצות להמשיך.

לחלקכם יש משפחות, זה לא מתנגש? לטוס כל הזמן להופעות וכדומה?
Jo: זה קשה, אבל זה לא סותר. אם אתה אוהב מישהו, אתה צריך לתמוך בתשוקות שלו. אשתי יודעת שזו התשוקה שלי, ואני בטוח שהיא מעדיפה לחיות עם אדם נלהב מאשר עם אדם עם פנים נפולות. כשאני חוזר עם חיוך אני בטוח שהיא שמחה.

לאחר ההופעה הקודמת שלכם בישראל ירדתם אל הקהל, חתמתם, הצטלמתם.. יש לי אפילו חתימה שלך, Jo. יש לכם קשר מאוד טוב עם הקהל שלכם. עכשיו, כשאתם מתחילים להיות מפורסמים יותר, האם אתם חושבים שזה ישתנה?
Jo: לא, לעולם לא.
Yves: אם זה ישתנה, זהו סימן שהלהקה מתה. אם להקה מתחילה להשתנות כשהיא נהיית מפורסמת, זה נגמר עבורה. אפילו להקות כמו Metallica – למשל Gojira הסתובבו איתם בארה"ב בסיבוב הופעות וכבר רצו לחזור להופיע לבד, כי ההצלחה הזאת מסובבת לך את הראש ואתה יכול להיות מישהו אחר. אם אתה מישהו אחר אז איבדת את הכל, אין עוד מה לעשות.

זה בטח קל להגיד.
Yves: אנחנו עושים את זה, לא אכפת לנו. לא משנה לנו אם ננגן מול קהל מועט או גדול, זה אותו הדבר עבורנו. גם אם מדובר בעשרים אנשים, אלו עשרים אנשים שהתאמצו בשביל לבוא ולראות אותנו. אנחנו צריכים לתת להם את מה שהיו נותנים לעשרת אלפים. אם נופיע בפסטיבל גדול או בהופעה קטנה, זה אותו הדבר.
Jo: אנחנו לא עומדים להשתנות, את תראי בעצמך אם תהיי בהופעה בישראל, נהיה אותו הדבר.

מה אתם מתכננים לעתיד, יש אלבום חדש בדרך?
Jo: כן, אלבום חדש ו- DVD, הראשון שלנו, שיצא בחג המולד.

למה אנחנו צריכים לצפות מההופעה בישראל?
Jo: שיהיה כיף, נלהיב את הקהל.

אני חושבת שהרבה אנשים כאן בישראל אוהבים אתכם ומחכים לכם.
Yves: אז נתראה בעוד שבועיים!