Niko Skorpio – פטריארך הפיונרל
מרואין: המוזיקאי Niko Skorpio (לשעבר Thergothon)
Niko Skorpio הפינלנדי יכול בהחלט להיחשב כאחד מהאבות הרוחניים של הז'אנר הנקרא כיום Funeral Doom, בעיקר כי הוא היה הסולן והקלידן של אחת הלהקות הראשונות שייצרו אותו, הרבה לפני שהומצא לו שמו הנוכחי. Thergothon עשתה דת' איטי קודר ואיטי במיוחד עוד בשנת 1990, והיא אחת הלהקות שעיצבו את פניו של הז'אנר. עם הדמו Fhtagn Nagh Yog-Sothoth שיצא ב-1991 והאלבום הראשון והיחיד של הלהקה, Stream From The Heavens, שיצא ב-1994, שינתה בעצם הלהקה את פניו של המטאל הקיצוני.
מאז פירוק ההרכב, Skorpio עסק בז'אנרים קיצוניים לא פחות, אך שונים מאד מזה שבו התחיל, כאלו שמוגדרים בין השאר כ-Free Noise, אקספרימנטאליים, Dark Ambient ושאר קיצוניות מבוססת אלקטרוניקה, כשהוא מוציא אותם דרך חברת התקליטים Some Place Else, אותה הקים בעצמו. Niko שמח לספר לי יותר גם על הלהקה שאיתה היה מעורב ביצירת הז'אנר המטאלי הקיצוני וגם על כל אותם פרויקטים רבים ויוצאי דופן בהם הוא פעיל כיום.
הי ניקו, תודה על שיתוף הפעולה בראיון. הייתי רוצה להתחיל עם אירועים עכשוויים. אני מבין שיש לך אלבום חדש מוכן להוצאה, מה אתה יכול לספר עליו ועל הקונספט שבו הוא עוסק?
כן, הוא נקרא Half Born In Half Light עם תת-כותרת בשם The Fourth And Final Appearance. הוא כמעט מוכן, כרגע אני עובד על המיקס הסופי. התחלתי לעבוד עם כמה מהקטעים בקיץ האחרון כשאין לי מושג ברור איך הם ישמעו, מעבר למושג Half Born… שמרחף איפשהו מעליהם. אז החלטתי לשלוח רנדומאלית חלק מהשירים האלו על דיסקים צרובים, רק כדי לראות מה התגובות ואם הן ינחו אותי הלאה. לא כדי לקבל תגובות ישירות בסגנון "זה נהדר, תוציא את זה" או "זה חרא, תעזוב את זה", אלא כדי לתת לכלבים מחוץ לתחום העבודה ללכת ולראות עם מה הם חוזרים אלי, אם בכלל.
בכל מקרה, עכשיו כשאני עומד לסיים את האלבום החזון והקונספט נראים די ברורים לי. האלבום עובד בכמה מישורים, אולי הברור ביותר מהם הוא שהוא חוקר "מרחבים ספיים" ואת אלו שמשוטטים בהם. הוא ישוחרר בקיץ הקרוב, בחברת התקליטים Some Place Else, כרגיל. יש לי די הרבה חומר שלא יתאים לאלבום הזה מנסיבות תמאטיות או אחרות, כולל כמה טרקים שלא סיימתי עדיין אבל אני כבר אוהב מאד. הם כנראה יופיעו במקום אחר במועד מאוחר יותר, אבל זה כבר סיפור שונה…
מה לגבי הפרויקטים האחרים שלך? אילו מהם עדיין פעילים?
כרגע אלו שפעילים הם Is Haeretici 7o74, הפרויקט המשותף שלי ושל Ovro. לאחר הפסקה של שנה בערך בגלל התחיבויות אחרות אנחנו עובדים על חומר להופעה חייה משותפת וכמה אלבומים חדשים. כרגע כל שאר הפרויקטים Reptiljan, Kaaos In Eccentris, Rajapinta נמצאים בהקפאה, אם הם יופעלו שוב בעתיד או לא – רק הזמן יאמר.
איך היית מתאר את ההבדל בין הפרויקטים השונים האלו, מנקודת מבט טכנית וגם פילוסופית?
Haeretici 7o74 קודם כל מוגדר ע"י הפעילות הזוגית שלי ושל Ovro, למרות שאנחנו משתמשים בשותפים וחברים נוספים במידת הצורך. הוא משלב את האינטרסים והאיכויות המוזיקליות שלנו יחדיו והוא מביע את העניין ההדדי שלנו במחקר של זרמים (בעיקר מערביים) אזוטריים ומוזיקת פולחן. אנחנו בעיקר מכוונים להופעות חיות, אבל יהיו כמה אלבומי אולפן בעתיד. יש לנו לא מעט תוכניות מרגשות שאנחנו מתכוונים להוציא לפועל בעתיד הקרוב.
Reptiljan הייתה\היא (?) יישות ספונטאנית מאד ובלתי צפויה, שמביעה אנרגיה זרה במגוון צורות שונות. Reptiljan חקרה רעש, גריינד-קור דיגיטלי, קאט-אפים ועוד קיצוניות סוניות. בקיץ שעבר חשבתי ש -Reptiljan מתה, לא הייתה שום פעילות במהלך שנתיים, אבל פתאום מצאתי את עצמי מקליט חומרים שהפכו להיות האלבום Archaeodermophagia. אז Reptiljan השילה את עורה, זה היה שונה מבעבר אבל הגיע מאותו מקור אנרגיה. אני לא יודע אם זה יופיע שוב בעתיד או לא, אין סימן לזה מאז הקיץ האחרון…
Kaaos In Eccentris היא להקה עם הרכב שמשתנה באופן תדיר (בין 4 ל-7 חברים) שכולו מוקדש לאלתור באמצעות כלים מוזיקליים ומקורות סאונד שונים. התוצאות נעו בין נופי-סאונד אמביינטים ל-Free Jazz, ממטאל לנויז… ישנן שעות של חומרים מוקלטים, שאף אחד מהם לא שוחרר (מלבד טרק אחד מוקדם בפורמט 7Inch). לא היה לנו סשן כבר כמעט שנתיים ואין לי מושג אם יש לזה עתיד כל שהוא. נראה שכל אחד מאיתנו עסוק מידי עם פרויקטים אחרים. אני מקווה שיום אחד נקח את הקטעים הטובים ביותר של ההקלטות שלנו וניתן לאנשים לשמוע אותן.
Rajapïnta הוא שיתוף הפעולה שלי עם אמן הסאונד Ibrahim Terzic. ניתן לתאר אותו בעיקר כגישה של "שים את שנינו ביחד ונראה מה קורה", שמביאה לתצורות שונות של אלקטרוניקה ניסיונית קיצונית. לא היינו פעילים ביחד כבר זמן מה, בעיקר בגלל התחייבויות אחרות, אבל אני תמיד שמח לנגן איתו, הוא פסל סאונד גאוני ואנחנו תמיד מוציאים חומר מצוין שעדיין לא מצא את הקהל שלו. אולי בעוד עשרים שנה בעתיד…
כשאתה מתייחס לפרויקט החדש שלך, Metaorganism, אתה מציין כי הוא נוצר דרך ניסיונות, מה שמוביל לשאלה – כמה מהיצירות שלך נוצרות באמצעות ניסיונות וכמה באמצעות כתיבה מתוכננת, ומה ההבדל מבחינת התוצאה הסופית מנקודת המבט של המאזין?
אני משתמש בשתי השיטות ובדרך כלל משלב את התוצאות, תלוי באופי ובצרכים של היצירה שעליה מדברים. אני משתמש במחברות כדי לכתוב רעיונות, טקסטים וכו'. כדי להשתמש בהם כקווי מתאר להלחנה או לפיסול הסאונד. מצד שני, אני עושה הרבה אלתור וניסיונות באולפן, ללא תוכניות ידועות מראש. אני מנסה להשאיר את הדלת לתת-ההכרה פתוחה כל הזמן, יש מי שיקרא לזה גישה סוריאליסטית. זה קורה הרבה כשהחומר המאולתר מזכיר לי משהו שכתבתי לעצמי לפני כן, ואיזה שהוא קשר בין שני העולמות – מתוכנן ולא מתוכנן – נוצר. בנקודה הזו עשויה להופיע התכתבות מעניינת ופוקחת עיניים עם עבודות אחרות שלי, וזה מבטיח לי שעליתי על משהו חשוב. לגבי מה ההבדל הסופי, אני חושב שזה תלוי בתפיסה של המאזין.
לגבי Metaorganism, זה הופיע די באופן נפרד מכל דבר שעבדתי עליו באותו הזמן. כאילו נפתח איזה ערוץ והשידור התחיל… יש אלבום בשם I – Baphomet שהוקלט מאוחר יותר באותה שנה, ואני חושב שיהיו עוד, אולי אחד או שני אלבומים או יותר. זה שונה מהעבודה הרגילה שלי בכך שאין לי שום תרומה יצירתית בזה, מלבד העובדה שאני מקליט ועושה את המיקס. המלחין הוא רשת של מיקסרים, אפקטים ותוכנות שמנגנים את עצמם. או אם תעדיף – משהו שמגיע "From Beyond" (תסלח לי על הקלישאה) ומשדר… משהו.
העובדה שאתה יוצר מוזיקה שהיא כל כך קודרת, רבת תחושות ואם להיות ישר – קשה להבנה כמו זו שאתה יוצר, מגיעה מאיזו שהיא גישה פילוסופית לגבי יצירת מוזיקה וצורתה, שדבקה בגישה מינימליסטית ומופשטת, או מגישה אסטטית לחלוטין, כלומר שאתה פשוט אוהב את איך שהיצירות האלו נשמעות?
אני מנסה ליצור מוזיקה שאני איהנה להאזין לה. אולי אשמע את זה במוחי, אבל לא אוכל לשמוע בשום מקום אחר כך שאני חייב ליצור אותה בעצמי. אני לא מכוון למינימליזם, להיפך, יצירות מסוימות פשוט מתגלות כיותר טובות אחרי שאתה מוריד מהם את הכול מלבד הליבה המרכזית ביותר. אני מנסה ליצור מוזיקה שתשמע עשירה, מעוררת רגשות, צבעונית (שחור הוא צבע כמו כל דבר). אני אוהב לשלב שכבות על גבי שכבות של סאונדים ורעיונות בדרך שבה התוצאה הסופית היא סוג של מטריקס של מרכיבי היסוד.
זה דומה ל-Lament Configuration (מהספר Hellraiser), לפעמים זה נראה פשוט מבחוץ אבל אתה חייב לתת לזה זמן ולהאזין לעומק – זה יתגלה לפניך ויגלה את סודותיו. אני רוצה גם להוסיף שצורות מסוימות של "מינימליזם" אפקטיביות מאד להפעלה ולתכנות מחדש של התודעה, ובאופן הזה סוגים מסוימים של טונים קבועים ורעשי רקע הם שימושיים.
חזרה בזמן. אתה, לצד שאר חברי להקת Thergothon נחשבים לחלק מחלוצי הז'אנר הקרוי Funeral Doom. אם נחזור לראשית הלהקה, מה היה ההגיון שמאחורי יצירת המוזיקה שלכם? מה היו ההשפעות?
אני מניח שההיגיון היה שנמאס לנו לגמרי מגל הדת' מטאל שבדיוק היה בעליה קבועה בתקופה ההיא והחלטנו להרחיק את עצמו מזה כמה שאפשר. בתקופה ההיא אהבנו מאד להקות כמו Black Sabbath, Pink Floyd, The Doors, Paradise Lost, Dead Can Dance, Joy Division ואחרות, וזה כנראה השפיע כל היצירות שלנו פחות או יותר.
המקצבים האיטיים שבהם הלהקה השתמשה, והנופים המוזיקלים שהיא ציירה, יצרו תמונה קודרת מאד. זה היה בגלל מצב תודעתי דיכאוני שנמצאתם בו במהלך כתיבת המוזיקה, או שזה היה פשוט כיוון מוזיקלי כלהקה?
במבט לאחור, הייתי אומר שזה היה כיוון מוזיקלי שהוכתב ע"י מצבי הרוח שהלכו והפכו להיות דיכאוניים יותר אצל כולנו באותה תקופה. המקצב האיטי בא באופן טבעי מאד ושימש כסוג של מיכל וואקום לרגשות שליליים.
מאיפה הגיע העיסוק ב-HP Lovecraft והכתיבה שלו? אתה עדיין משתמש בכתבים שלו כמקור להשראה?
בזמנו בדיוק גיליתי את הכתיבה שלו ואת מה שקרוי המיתולוגיה של קאת'ולו, וברור שמצאתי אותו מעורר השראה מאד. התיאורים שלו של נופים חוצניים נגע בי באופן חזק מאד. למרות שהוא לא היה השראה ישירה עלי מזה זמן רב אני חושב של-Vibe המיוחד שבסיפורים שלו הייתה השפעה נעלית עלי כך שהיא עדיין מדריכה את הבחירות האסטטיות שלי ברמה כל שהיא.
למה בעצם התרחקת מהמטאל כש-Thergothon נכחדה? היה מדובר בניתוק מיידי וקיצוני או שזה היה מעבר הדרגתי למוזיקה שאתה יוצר כיום?
בנקודה מסוימת, מוקדם ב-1993 לדעתי, זה היה ניתוק טוטלי ברמה כל שהיא, במובן שהרגשתי שכל סצנת המטאל והאירועים שקרו בה חנקו אותי, הרגשתי שאני צריך לצאת משם. לפני כן מצאתי כל מיני סוגים של מוזיקה (כגון Coil, Dead Can Dance, Joy Division, Nephilim, Lustmord, Sigillum וכו') כך שהנקודה ההיא הייתה המפתח לפתוח עבורי מציאות חדשה לגמרי.
זה התחיל עוד בימים שלי עם Thergothon, כשהקלטנו את Stream From The Heavens כבר נמאס לנו מכל מה שקשור למטאל. אני חושב שברגע מסוימים היה אפילו רעיון להחליף את כל גיטרות הדיסטורשן והגראולים בצלילים נקיים! במבט לאחור, כשאני זוכר את כל המקרים ואת חוסר הנסיון שלנו, אני חושב שזה יכול היה להיות אסון, במובן השלילי של המילה. למה נסחפתי הלאה? ובכן, הקשבתי להארד רוק ומטאל מאז גיל 8 בערך, התחלתי עם Kiss ו-Iron Maiden (כמו רוב הצעירים באותה תקופה) ומשם תמיד ניסיתי למצוא משהו קיצוני יותר.
אני חושב שבתחילת שנות התשעים האבולוציה לקראת ה-"קיצוני" הגיעה לשיא שלה (או לשפל, אם תעדיף) עם הדת' והבלאק מטאל. כשבאותה נקודה נדמה היה כי יש מיליון להקות שעושות בדיוק את אותו הדבר. בלי שום התקדמות, והכול נשמע כבר בעבר. ואז הגיעה ה-"פילוסופיה" שהז'אנר אפילו לא אמור להתפתח, במקום זה ננהג כמו משפחה מפגרת שמזדווגת בתוך עצמה וננגן את אותם ריפים ונחזור על אותן סיסמאות שוב ושוב. תוסיף לזה את הרעיונות הפשיסטים והלאומניים שחלק מסצנת הבלאק מטאל התחילה לאמץ, ואני מצאתי את עצמי מרוחק לגמרי מהסביבה ההיא. כך שהתקדמתי ומצאתי לעצמי סוגים שונים וגדולים יותר של "קיצוניות" בכל מיני סוגים שונים של מוזיקה.
בכל מקרה, מבחינה מעשית המעבר היה יותר הדרגתי, עדיין ערכתי את המגזין Hammer Of Damnation והיו דמואים וחומרים שמגיעים כל יום, מתוך השאריות של הכבוד והנאמנות המשכתי עם זה לתקופה מסוימת. לבסוף כמה מהלהקות כנראה קיבלו ביקורות מעליבות ולא הוגנות רק בגלל שנמאס לי מכל הקלישאות של היצירות שלהן, שיתכן שמלבד כך היו מושלמות.
עד כמה ניסית מאז להתעדכן בז'אנר שאותו עזרת לייצר, ה-Funeral Doom? איך אתה מתייחס אליו כיום?
המושג הופיע כמה שנים מאוחר יותר, בזמנו פשוט קראנו לו Doom / Death או משהו בסגנון, וכמובן שלא היתה סצנה מסביבו, אלא רק כמה להקות שפעלו לצד סצנת הדת' מטאל הענקית. אני מודע לכמה להקות כמו Skepticism ,Esoteric ו-Evoken אבל לא ממש עקבתי אחרי הסצנה. אני עלול לשמוע דברים שנקרים בדרכי, ונהניתי לשמוע דברים כמו Corrupted ו- Nortt למשל, אבל מלבד זה תחומי העניין שלי הם שונים.
במה אתה חושב שהחומר הנוכחי שלך דומה או שונה ל-Funeral Doom?
אני לא אוהב לקטלג את המוזיקה שלי, אני חושב שזה משהו שהמאזינים צריכים לעשות.
מלבד המוזיקה שלך, יש לך גם חברת תקליטים. איך היא נוצרה, ואילו אומנים אתה מחתים? מה היית אומר שצריך להיות במוזיקה של הלהקה כדי שתחליט להחתים ולתמוך בה?
עם חברת התקליטים Some Place Else יש לי ערוץ למוזיקה שלי ולדברים דומים, כמו מאמצים משותפים ומוזיקה מחברים שחושבים באופן דומה. מידי פעם אני מוציא גם אלבומים מאמנים אחרים, בשנה שעברה היו אלה Moljebka Pvlse, Bardoseneticcube, Noises Of Russia, Gelsomina ו-No Xivic שכולם הפכו להיות חברים בעלי רעיונות דומים פחות או יותר. מה גורם לי להחתים אמן? אני חייב לאהוב את המוזיקה כמובן.
אני זוכר שיחה עם עיתונאי שאמר שיש חותמת ייחודית של החברה על כל מה שהיא הוציאה, למרות המבחר הנרחב יחסית של סגנונות מוזיקליים שהוצאנו. אני מסכים איתו, למרות שאני לא יכול להניח את האצבע על מה בדיוק אותה חותמת היא, אבל אני חושב שזה קשור בכך שהמוזיקה היא אישית, הרפתקנית ואולי גם חוצת-ז'אנרים. זה לפעמים מתנגש עם התפיסה המסורתית של חברות תקליטים כארגון למטרת רווח, ואני מודה שאני שאנחנו לא ממש מרוויחים כסף, רק מספיק כדי להמשיך ולממן את ההוצאות. יכול להיות שבגלל זה המפיצים הגדולים מתרחקים מאיתנו, מוטיב הבלתי-צפוי והעובדה שהרבה מהאלבומים שלנו קשים או בלתי אפשריים לסיווג (כלומר- למכירה), אולי לא ממש מעוררים פיננסית.
אבל מבחינתי זה הכול מסביב לאמנות – לא העסקים. כמובן שלא אכפת לי אם האומנות גם מושכת כסף כל עוד היא לא מתפשרת, הייתי רוצה מאד להרוויח המון כסף מהאלבומים, זה היה מאפשר לנו לעשות דברים שכיום אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות, אבל אני לא הולך לשנות את האומנות רק בגלל זה. אני רוצה להוסיף שאנחנו לא מחפשים אמנים חדשים, במקום זה אנחנו מתרכזים בפרויקטים הקיימים. יש כמה אלבומים מתוכננים לשנה הקרובה בערך, ובגלל שהזמן והמשאבים שלנו מוגבלים אנחנו מעדיפים להתרכז בהם במקום לנסות לעשות משהו שאנחנו לא יכולים לעשות.
אתה גם עוסק בציור ובעיצוב גרפי, באיזה שלב התחלת עם זה, והאם אתה חושב שיש איזו תמה שהיא קבועה ביצירות שלך. סוג של חותמת?
נהגתי לצייר כילד קטן, לפני שהתחלתי עם המוזיקה, כך שהשורשים נחים בימים המוקדמים ביותר שלי. הייתי "הבחור שיודע לצייר", ובגלל זה ביקשו ממנו הרבה לעשות עטיפות לדמואים, פוסטרים וכדומה. יותר מאוחר למדתי עיצוב גרפי וטכניקות קשורות, והתחלתי לעבוד בתחום הפרסום ודברים דומים. לאחר שנמאס לי מלעבוד תשע-עד-חמש בתוך אורח חיים משרדי הקמתי עסק משלי והתחלתי לנהל את הדברים כמו שאני רוצה. אני לא מרוויח המון כסף, מספיק כדי לשרוד, אבל אני נהנה מהחירות שקיבלתי מאז.
כשאני מצייר אני מעדיף להימשך לכיוון המחוספס, הארצי והספונטאני כשיש אלמנטים שקשורים ליסודות הארציים. מצד שני נהגתי לעשות ציורי דיו מאד מפורטים שלוקחים זמן רב, ואני עדיין עושה כאלה מידי פעם, אבל אני מעדיף את המסלול הספונטאני יותר כיום. עם עיצוב גרפי, זה תלוי בצרכים של כל פרויקט, למשל עטיפות אלבומים צריכות להתייחס למוזיקה שבפנים ולכן זה עלול לנוע בין חלק ומצוחצח למחוספס ומלוכלך, מה שמתאים הכי טוב לפרויקט. אני חושב שמה שאופייני לי הוא שימוש רב-מחשבה בצבע ובטיפוגרפיה אבל אחרי הכול זה תלוי בצופה להחליט אם יש "חתימה" או לא…
אתה חושב שמוזיקה וצורות אחרות של אמנות חולקות את אותן פילוסופיות וגישות אסטטיות? הן צריכות לחלוק?
אני חושב שהן חולקות, הן פשוט דרכים אחרות לביטוי עצמי.
לבסוף, עצה אחרונה לאמנים צעירים שחושבים ללכת בדרך שבה אתה הלכת?
הייתי מציע להיות נאמן לעצמך כשאתה מחפש את התשוקות האמיתיות שלך (כשמצאת מה הן). להיות מרוכז וסבלני זו מעלה, כי התוצאות עלולות שלא להגיע באופן מהיר.
|ENG|Niko Skorpio – Funeral's Patriarch
By: Alon Miasnikov
Interview With: Niko Skorpio, ex-Thergothon
Finnish musician Niko Scorpio is one of the forefathers of that unique form of extreme metal – the Funeral Doom genre. His former band – Thergothon released one demo and one full length – 1994's Stream From The Heavens that changed extreme metal though it the time it seemed it left barely a dent on it.
Since the band's demise Skorpio, their vocalist and keyboardist, has been constantly active with other, and quite different musical projects – from Free Noise, to Dark Ambient to Drones, it seems the man is forever busy in creating music that is generally perceived as difficult and extreme. We spoke to Skorpio about his current activities, his record label, and his past days with Therogothon.
Hey Niko, thanks for doing this interview! I'd like to start with your current activities, I understand there's a new album being completed, what can you tell us about it, and the concept it deals with?
Yes, it's called Half Born in Half Light, and subtitled “the Fourth and Final Appearance”. It's almost completed, I'm currently working on the final mix. I started working on a few tracks last summer, with no clear idea of what they would amount to, except for the title 'Half born…' hovering somewhere above them. I then decided to randomly send out CDRs with some of these tracks on them, just to see if there's a reaction that would guide me forward. Maybe not expecting the kind of "this is great, release it" or "it's crap, just drop it" direct feedback, but rather to let the dogs outside work a walk and see if they come back and what they bring along, if anything.
Anyway, now that I'm close to finishing the work, the vision and the concept appears quite clear to me. The album works on many levels, perhaps most obviously it explores liminal spaces and dwellers therein. It will be released in the summer, on Some Place Else as usual. I have quite a bit of material that won't fit on this album for thematic or other reasons, including a couple of tracks that are not finished yet but that I'm already very fond of. They will most likely appear somewhere else later on. But that's another story…
What about your other projects? Which of them are currently active?
Currently active is Haeretici 7o74, my duo project/band with Ovro. After a break of a year or so, due to other commitments, we're preparing material for future live performances and new releases. At the moment all other projects (Reptiljan, Kaaos in Eccentris, Rajapinta…) are on hold, whether to be reactivated in the future or not, time will tell.
How would you describe the musical differences between these projects, from a technical and philosophical point of view?
Haeretici 7o74 is first of all defined by the duo line-up of me & Ovro, although we may use collaborators or extra members if needed. It brings our interests and musical qualities together, and it expresses our mutual interest and research of certain (mostly Western) esoteric currents. Ritual music. We mostly aim for live performances, but there will be some studio releases in the future, we have plenty of exciting plans waiting to be realized in near future.
Reptiljan is/was(?) a very spontaneous and unpredictable entity expressing an alien radiating energy in various different forms. Reptiljan has explored noise, digital grindcore, cut-ups and other sonic extremities. Last summer I thought Reptiljan was dead, there hadn't been any activity in two years, but suddenly I found myself recording stuff that turned out as the Archaeodermophagia album. Reptiljan had shed its skin, it was different than before but coming from the same source of energy. I don't know whether it'll appear again in the future or not, no sight of it since the last summer…
Kaaos in Eccentris is a group with a fluctuating line-up (4-7 members) entirely dedicated to improvisation by using various instruments and sound sources. The results have varied from ambient soundscapes to free jazz, from metal to noise… there's hours of recorded material, none of which have been released (apart from one early track on a 7"). We haven't had a session in almost two years now and I have no idea whether there will be any the future. It seems each of us is too occupied with other projects. Hopefully some day we'll take the best bits of the recordings and let people hear them.
Rajapïnta is my duo with sound artist Ibrahim Terzic. Mostly defined by "put us two together and see what happens" attitude, resulting in various forms of extreme experimental electronics. We haven't been active together in quite a while, mostly due to other commitments, but I'm always looking forward to play with Ibro, he's a genius sound-sculptor and we've come up with some incredibly good stuff that however haven't really found its audience yet. Maybe twenty years into the future…
When you refer to "Metaorganism" in your blog, you say it was created through experimentation, begging the question – how much of your work is born through experimentation, and how much through deliberate and planned writing, and what's the difference in the end result from a listener point of view?
I use both methods and often combine the results, depending on the nature and needs of the work in question. I use notebooks to write down ideas, lyrics, etc. as potential guidelines for composing and sculpting the sound. On the other hand, I also do a lot of improvisation and experiments in the studio, with no predetermined plans or such. I attempt to keep the door to the subconscious open at all times, one might call it a surrealist approach.
It often happens that some of the improvised stuff reminds me of something I have written down previously, and a kind of bridge between these "two worlds" – planned and unplanned – appears. At this point may appear also some very interesting or enlightening correspondences to other written work, and that assures me I'm onto something important. What the final difference is, I think that's up to each listener's perception.
As for Metaorganism, it appeared kind of separately from anything else I was working on at the time. As if some channel had been opened and a transmission had begun… There's an album called "I – Baphomet" which was recorded late last year, and I think there will be more, maybe one or two more albums. It is different from my usual work in that I have no creative input in it, other than recording and mixing it. The composer is the network of mixers, effects and software playing itself. Or rather, something "from beyond" (excuse the cliché) transmitting… something.
Creating such emotive, dark – and frankly – hard to decipher music as you do, does that stem from a philosophical stance regarding music and it's form, adhering to a minimalist and stripped-down approach, or from a purely aesthetic point of view – you like the way these compositions sound?
I attempt to make the kind of music I would like to listen to. I may hear it in my mind, but I cannot find it elsewhere so I have to make it myself. I do not strive for minimalism, on the contrary, but then again some pieces just end up better after stripping away everything but the fundamental core. I attempt to make music that sounds rich, emotive, colorful (black is a color among others). I like to weave layers upon layers of both sounds and ideas in the way that the end result is a kind of matrix of its core components.
Similar to the Lament Configuration (see Hellraiser), it sometimes appears simple on the outside but if you give it some time and deep listening, it will begin to unfold and reveal its secrets. I might want to add that some forms of "minimalism" are very effective for triggering and reprogramming the mind, and in that way certain kinds of constant tones and drones are useful.
Now back in time for a bit, you're considered, along with other Thergothon members, to be among the forefathers of Funeral doom. Going back to that point in time, what was the logic behind creating the music that you did? What were your influences?
I guess the logic was simply that we were totally sick and tired of the death metal wave that had been on steady rise those days, and decided to distance from that as much as possible. At the same time we were very impressed by other music like Black Sabbath, Pink Floyd, The Doors, Paradise Lost, Dead Can Dance, Joy Division etc. and that probably influenced our creations more or less.
The slowed tempos the band used, and the overall sonic landscape it portrayed, painted a very gloomy picture, was that because of a depressive state of mind when writing the material, or purely as a musical direction for the band?
In retrospect, I would say it was a musical direction dictated by the increasingly depressive states of mind all of us seemed to dwell in at the time. The slow tempo came very naturally and served well as a kind of vacuum container for negative emotions.
What caused the HP Lovercraft fascination? Do you still use his writing and ideas as a source of inspiration?
Back in the day I had recently discovered H.P. Lovecraft's work and the so-called Cthulhu mythos, and evidently found it incredibly inspiring. His descriptions of the otherworldly struck some power chords within me. Although he haven't been a direct inspiration to me in a long time now, I think the particular "vibe" in some of his stories made such a profound effect on me that it keeps on guiding my aesthetic choices on some level.
Why did you drift away from heavy metal as Thergothon died out? Was it a complete and total separation or was it a gradual move into more the music you create today?
At certain point, in early 1993 I think, it was a total separation on some level, in the sense that I felt the whole metal scene and events therein were suffocating me and I seriously needed to get out. I had previously found other kinds of music (like Coil, Dead Can Dance, Joy Division, Fields of the Nephilim, Lustmord, Sigillum S etc.) that at this point served as the key to opening myself up to a new reality altogether.
It had started already in the times of Thergothon, though. By the time we were recording Stream from the Heavens, we had grown sick & tired of most things metal. I think for a moment there was even an idea to replace all the distorted guitars and growling vocals with clean sounds! In retrospect, remembering the circumstances and our (lack of) experience, I think that would have been a disaster. In a bad way. Why did I drift away? Well, I had been listening to almost exclusively heavy rock and metal since the age of 8 or so, starting with Kiss and Iron Maiden (like most of the kids at the time) and from thereon always trying to find something more extreme.
I think in the beginning of the 90's the evolution towards the "extreme" reached its zenith (or nadir, if you prefer) with death metal and black metal, at which point it seemed like there were a million bands doing exactly the same. No evolution, it's all been heard before, and then comes in the "philosophy" that it's not even supposed to evolve, let's instead act like a retarded inbred family playing the same riffs and repeating the same stupid slogans all over again. Add to that the nationalist / fascist ideas that some of the rising black metal scene started expressing, and I found myself totally alienated from those surroundings. So I moved on and found greater and different kinds of 'extremities' on many other kinds of music.
Anyway, in practice the move was somewhat more gradual, I was still editing the Hammer of Damnation fanzine and there were demos and stuff coming in daily, and out of the remains of respect and loyalty left I just had to keep on dealing with it for a while. Unfortunately some bands probably got poor and unfair reviews simply because I was sick & tired of clichés in their possibly otherwise faultless work.
How much did you continue to keep track of the musical genre you helped conceive? Funeral doom in it's current forms? What are your views about it?
The term "funeral doom" appeared some years later, at the time it was called "doom/death" or something, and obviously there was no scene for it, but a few bands alongside the huge death metal scene. I'm aware of some bands like Skepticism, Esoteric and Evoken but I haven't really followed the scene at all. I may listen to the stuff if it comes my way, and I've enjoyed listening to Corrupted and Nortt for example, but other than that my interests are elsewhere.
In what ways are Funeral Doom and your current work similar, or dissimilar?
I don't like to label my music, I think it's up to the listeners to decide.
Apart from creating your own music, you also own a label, how did that come to be, and what kind of artists do you sign? What would you say is that thing you seek in one's music that will convince you to sign and support his work?
Some Place Else acts primarily as a channel for my own music and related works, such as collaborative efforts and music from like-minded friends. We occasionally release music from other artists, like last year Moljebka Pvlse, Bardoseneticcube + Noises of Russia, Gelsomina + no Xivic, who each have become like-minded friends more or less…
What makes me sign an artist for a release? Well, I need to like the music of course. I remember a conversation with a journalist who said there's a distinct "Some Place Else" stamp on everything the label has released, despite the rather wide scope of music styles covered. I agree with him, even though I cannot just put my finger on what exactly this quality is. But I think it has to do with the music being personal, adventurous and possibly genre-hopping, too.
This often conflicts with the traditional aim of record label as a profitable business, and admittedly we're not making any money, just enough to keep on going and financing the next releases. This may also explain why bigger distributors shun us, the unpredictability factor and the fact that most of our releases are hard or impossible to pigeonhole (ie. "sell"), perhaps just aren't financially motivating. But to me, it's all about Art, not business. Of course I don't mind if art attracts money as long as it's not compromised. I'd love to get loads of money from my releases, it'd enable us to do things we cannot otherwise afford, but I'm not going to change the art just because of that.
I want to add that we're not looking for new artists, instead we want to concentrate on our own projects at this time. There are several albums planned for the next year or so, and as our time and resources are limited, we prefer to concentrate on those instead to trying to do more than we can.
You're also an artist and a graphic designer, at what stage did you in that rout, and do you have a certain theme that you think is typical of your work, a signature of some sort?
I used to draw and paint since a little kid, way before I made any music, so its roots lie in the very early days. So I was "the guy who can draw", thus was constantly asked to do demo covers, posters and other such stuff. Later on I studied a bit on graphic design and related techniques, then worked in advertising business and other such stuff, and after getting sick of 9-to-5 sitting in an office lifestyle, I started my own business to run things the way I prefer. I don't make a great deal of money, enough to survive, but I enjoy the freedom I've gained since.
When painting I tend to be drawn more towards the rough, earthy and spontaneous work where certain elemental qualities are present. On the other hand I used to do these very detailed and time-consuming ink drawings, and I still do that sometimes, but I prefer the more spontaneous route nowadays. With graphic design, it depends a lot on the needs of each project, for example album covers should relate to the music inside so it may vary from smooth and polished to rough and dirty, whatever serves the project best. I think typical for me would be thoughtful use of color and typography, but after all it's up to the viewers to decide whether there's a 'signature' or not…
Do you think music and other forms of art share the same philosophies and aesthetics? Should they?
I think they do, they're just different ways of expression.
Finally, any advice for young artists considering walking the same paths you do?
I would suggest being honest to yourself when pursuing your true desires (once you've found out what they are). Being intent and patient is a virtue, as the results may not appear overnight.