Phantom Pain – לא צבועים ולא נעליים

מרואיינים: חברי להקת Phantom Pain

אם יש מילה שיכולה להתאים ל-Phantom Pain, להקת הדת' מטאל העולה מארצנו, היא המילה Brooding. הלהקה הזאת התבשלה על אש קטנה במהלך שירותו הצבאי של סולן וגיטריסט הלהקה דור מידלש, עד אשר בקעה במלוא הזעם בסוף 2006. כעת, כאשר הלהקה מחזיקה EP בכורה הנקרא The Hypocrite, וקצת לפני הופעתה עם Aborted הבלגית, החלטנו במטאליסט לתפוס את החבורה הדרומית הזאת בלשון ולהוציא ממנה את כל המידע האפשרי.

שלום לחברי להקת Phantom Pain, דור (גיטרה ושירה), אדם (תופים) ואנדריי (בס), אנא הציגו את להקתכם בפני אלה שעדיין לא מכירים אתכם.
דור: ובכן, Phantom Pain קיימת במתכונתה הראשונית משנת 2004, ולאחר כמה שנות עבודה לסירוגין שהתסיימו בשנה וחצי של עבודה יותר אינטנסיבית, הוצאנו את EP הבכורה שלנו באוגוסט. החומר המקורי של הלהקה, בתקופה שהייתה לא יותר מחומר שהוקלט באופן ביתי בתחילת הדרך – כבר אינו מייצג אותנו, ואפשר לומר שהתגבשנו להיות להקה של ממש רק בשנים האחרונות.

ובכן, חבריא, השאלה העיקרית שעומדת בפני להקה צעירה שרוצה להקליט אלבום ראשון היא האם להקליט אלבום מלא או EP קצר נגן (כלומר, יצירה שאינה מיועדת רק לחברות התקליטים כדמו, אלא גם לקהל הלהקה). מדוע EP ולא אלבום מלא?
דור: האמת היא שלא הרגשנו בשלים להקליט אלבום מלא. ארבעת השירים של ה-EP הינם החומר שמייצג אותנו הכי טוב בתקופת ההקלטות, ולא רצינו להעמיס שירים שאנחנו לא שלמים איתם רק כדי לתת הספק גדול יותר מבחינת האורך.

אדם: רצינו להוציא את הריליס הראשון שלנו, והאמת היא שיש דברים בגו שמדובר בציפייה להוציא את היצירה הזאת מהתנור כמה שיותר מהר, אבל לא היה מדובר בלמהר סתם לצורך המהירות. זה יותר כמו להשאיר את החותם שלנו, שתהיה לנו קבלה לפני שנאסוף את החומר הרלוונטי בעתיד לצורך אלבום מלא, שיראו שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

אנדריי: מבחינת החומר לבדו, כן, כתבנו מספיק שירים כדי למסגר אותם כאלבום, אבל האם השירים האלה רלבנטיים לתקופה שלנו כיום? אני בספק.

איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם?
דור: טוב, בסופו של דבר זה דת' מטאל, לא משנה איך ננסה להתחמק מההגדרה הזאת, זה יחזור לכדי זה וככה זה אמור להיות.

אדם: אולי עם קצת שילוב של Core, אבל בגדול, Death Metal.

דור: לא מספיק Core כדי להיות מסווגים כלהקת Death-Core לצורך העניין.

ומנין נובע השם The Hypocrite? מה הסיפור מאחורי השם של ה-EP?
דור: לדעתי זה השיר עם השם הכי מגניב.

אדם: בסופו של דבר, השיר "The Hypocrite" ב-EP הוא השיר שמתאר את החומר בצורה הטובה ביותר, הוא השיר המייצג ביותר שלנו.

אנדריי: זה גם היה השיר שזכרתי היטב מהופעות הלהקה, עוד לפני שהצטרפתי להרכב. השיר הזה היה סוג של המנון עוד לפני שהוקלט.

למרות שדור ואדם נשארו חברים קבועים בהרכב מתחילתו המעשית, שאר העמדות התחלפו פעמים מספר בתקופה קצרה. גם עכשיו נפרדתם מגיא, הגיטריסט שליווה אתכם במהלך ההקלטות. מדוע זאת?
דור: אנחנו נפרדים מגיא עקב חילוקי דעות מוזיקליים. אין ספק שאנחנו מאד מרוצים מהעבודה המשותפת שלנו איתו, ומאד מרוצים מהתוצר הסופי שלנו ב-EP שהקלטנו, אבל כנראה שהוא מעוניין פחות להמשיך בכיוון הזה ומעדיף למצוא את עצמו מנגן מוזיקה אחרת…

אדם: כל אחד מאיתנו נכנס במקום אחר…

דור: למה אתה נכנס לי לדברים?

אדם: כי אני יודע שזה מעצבן אותך.

דור: גיא רצה להכניס מוזיקה יותר קלילה להרכב, וזה לא כל כך נראה לנו. הדבר ודאי תסכל אותו והוא החליט לעזוב.

אדם: אנשים מתפתחים, אנחנו גם התפתחנו מוזיקלית, פשוט גיא התפתח לכיוון אחר.

הבנתי שבמקום גיא יש לכם גיטריסט חדש, אפשר לשמוע עליו קצת?
דור: ברק הוא הגיטריסט החדש שלנו. הוא האיש הנכון בזמן הנכון לעשות את העבודה. הוא מתאים לנו כמו כפפה.

בוא תספרו לי קצת על ההתחלה, איך Phantom Pain בעצם התגבשה להרכב ונהייתה מה שהיא היום?
דור: היה לי פרויקט סיום בבית הספר, ורציתי מתופף שיודע לנגן על דאבל-בס – אז העלתי את השיר הראשון שלי "Obidian" לרשת, וקטפתי לא מעט תגובות חיוביות. באותה תקופה, היה פורום שבו כל אחד ניגש להתעדכן על הדברים הנעשים במוזיקת מטאל בארצנו, וזה החמיא מאד שרבים ממאזיני המטאל הקבועים בארץ קיבלו באהדה גדולה את השיר.

אדם: הגענו לסוף שבוע שבו חגגנו יום הולדת לאוהד, הבסיסט הראשון של ההרכב, והזמנתי את דור למסיבה. במסיבה הגענו להבנה ונוצר 'קליק' והחלטנו להקים את הלהקה ולקחת אותה ברצינות. אם דור היה לוקח את ההרכב ללא חיפוש הנגנים המתאימים זה כנראה היה נגמר יותר מוקדם משזה התחיל, בעיטת הפתיחה שהביאה לנו את הרצינות בעבודה היוותה את המוטיבציה שלנו להשקיע בלהקה, כל אחד בתפקיד שלו – ובכך נוצרה הלהקה שעד היום חיה ובועטת היטב.

דור: גם לא הייתי בטוח שבעוד חודשים מספר מאז אותה המסיבה, אני אעשה מסלול של שנה וחצי עם יציאות הזויות באמצע שירות צבאי קרבי.

אדם: באותה תקופה אני ניגנתי בלהקת דת' מטאל מלודי שנקראה Varjo (הוגים את ה-J כ-Y) – שהפסיקה פעילות כי אני ואוהד החלטנו שההרכב כבר אינו רלוונטי עבורנו.

זה מפתיע שלהקה הצליחה לשמור על רמת פעילות גבוהה כך במהלך שירות צבאי קרבי, איך זה קרה?
דור: השירות שלי התחלק לשתי תקופות עיקריות. לא הבנתי מה תהנה ההשלכות על הלהקה, אבל מסוף 2004 ועד סוף 2006 לא היינו פעילים להוציא סינגל אחד. הצבא היה מאד גמיש איתי – מה שאפשר לי יציאות נוחות כדי לקדם את ההרכב. באמת ראיתי בהרכב כראש סולם העדיפויות שלי הרבה מאד פעמים כשיצאתי הביתה, ועליו הוקעתי את הזמן הפנוי שלי, על חזרות והקלטות.

אדם: בגדול, היו הרבה חבר'ה שמאד תמכו בנו בתקופה ההיא. חברים טובים שהיו כמעט חברי להקה לכל דבר, רק שהם לא חלקו איתנו את הבמה, אלא בעיקר את מאחורי הקלעים. כל חזרה הייתה מבצע לוגיסטי מורכב שהצליח בעיקר בזכות תמיכה של חברים.

מה הכוונה תמיכה?
אדם: יש צוות של חברים ותיקים, ואפשר לתייגם כ-Road Crew של Phantom Pain, מהאזור של רחובות שאנחנו חייבים להם הרבה.

אנדריי: אני חושב שבכללי כל להקה כיום יכולה להגיע לחשיפה תקשורתית. בעבר לא היה כל כך הרבה מידע על להקות – בזמנו להקות היו קונות את השם שלהן בהופעות הרבה לפני שהן נכנסות להקליט דמו או סינגל, והתמיכה של הקהל היא בעצם מה שהרים הרבה מאד להקות, גם את Phantom Pain למעלה.

מה אתם מתכננים לנו לכבוד 2009?
אדם: אנחנו מניחים שנהיה במהלך שנת 2009 בעיצומה של עבודה על אלבום מלא – ונשאף כמובן לרמה הכי גבוהה שאפשר, במיוחד בעקבות הסטנדרט שהצבנו לעצמנו.

דור: מתכוננים להמשיך בדרך הזו, מה שאנחנו עושים למעשה מ-2006, רק הרבה יותר טוב.

בתור להקה שמשלבת גם דת' מטאל וגם הרבה אלמנטים של גרוב, מה דעתכם על כל טרנד הדת'קור – כל אותן להקות שמשלבות אמנם מוזיקה ברוטאלית וקיצונית, אבל ללא בסיס או תמיכה אמיתית, רק לייבל שחושב שזה מגניב ופופולארי ועל כן הן משווקות היטב?
אנדריי: אפשר לבכות על האופנה על מחר, אבל זה יהיה שקר לא להודות בכך שאנחנו נהנים מהמומנטום. אמנם אנחנו ממש לא דומים למרבית הלהקות המודרניות האלה, אבל אני יכול להבין מדוע תופסים מאיתנו בעקבות אופנה זו. כמובן שאנחנו עשינו את זה לפני שהאופנה הזאת עלתה, ומתכוונים להישאר עם הסגנון הרבה אחרי שהיא תחלוף.

דור: אנחנו גם לא אותה הנישה לדעתי. למרות שאנחנו נהיים יותר כבדים – אבל לא לכיוון שלהקות ה-Deathcore לוקחות את הכבדות שלהן, אלא לכיוונים אחרים, יותר קיצוניים.

בואו תספרו לי טיפ טיפה על תהליך היצירה של The Hypocrite.
אדם: יצא לנו לשבת המון ולבחור בפינצטה כל קטע מוזיקלי שלנו בכל אחד מהשירים, גם ברמות שלא הכרנו כמו איך הדבר ישמע מבחינה הפקתית. מדובר בתהליך ארוך ופדנטי – אבל כמובן הכרחי על מנת ליצור מוצר שלם ומקצועי.

אנדריי: אני האמת הצטרפתי בעיצומן של ההקלטות. דור ואדם יצרו איתי קשר ואמרו לי "אתה רוצה להצטרף להרכב?" אמרתי שכן, ובשמחה ואז הודיעו לי "אחלה. אתה נכנס להקליט תוך שבועיים, תתכונן." זה די נפל עלי בהפתעה.

אדם: מאז שהקלטנו את התופים עד שהדיסק יצא עברה האמת כמעט שנה. התהליך הזה יצא הרבה יותר ארוך ממה שחשבנו.

איך הייתה העבודה עם המפיק שלכם, דניאל וורפולומיאוב (גיטריסט להקת Acropolis בין השאר)?
דור: כשאמרנו שאנחנו הולכים להפיק את ה-EP אצל דניאל, אנשים קצת בזו לנו – הם אמרו לנו שהוא ישמע כמו אלבום פרוגרסיב, ולא יתאים לנו מבחינה הפקתית, אבל מבחינות רבות הגענו בדיוק לנקודות דמיון זהות – דניאל גם חיפש הרכב כמותנו, כדי להוכיח שהוא לא מפיק בעל ראש מוזיקלי אחד, אלא יכול לתת לכל להקה כל מה שהיא מחפשת, ואנחנו, להקת דת' מטאל כבדה הרבה יותר מהמוזיקה שהוא מנגן ושומע, הייתה בדיוק מה שהוא היה צריך כדי להוכיח שידו בכול. הוא תרם לנו הרבה מבחינה זו, למשל – הנגיעות האלקטרוניות שהוספנו לאלבום, לא רצינו במקור להוסיף אותן, והוא ידע איך להוסיף אותן ולגרום להן לשמע קשורות ומוסיפות למכלול המוזיקלי.

אדם: הבן אדם ידע בדיוק מה לספק לנו כלהקה. בדיוק מה שרצינו ממפיק. עשינו שיחות עם כמה מפיקים מקומיים – ואחרי השיחה איתו הרגשנו שמצאנו את מה שחיפשנו, הוא ידע בדיוק מה להציע לנו.

התוצר הסופי של ההפקה מרשים מאד יחסית להפקה מקומית. אין ספק שוורפלומיאוב עשה חייל בעבודה זו.
דור: כן, אמרנו לדניאל מה אנחנו רוצים בהתחלה, והעלנו את הרף לסטנדרט גבוה מאד. עסקנו בזה הרבה מאד – באיך שהתוצר הסופי ישמע – מאשר איך זה רק יישב ויבוצע כמו שצריך. גם הקלטנו בציוד מצוין, מה ששיפר את החוויה ואת האיכות הסופית ללא ספק. בסאונד שהוא פחות ממושלם – הדיסק היה נשמע הרבה פחות טוב. אנחנו מעדיפים את הסאונד המודרני ולא את הסאונד של פעם, את האולדסקול, למשל.

מה בנוגע למילים, מי כותב אותן ובמה הן נוגעות?
דור: אני אחראי על החלק המילולי, והמילים בדיסק הן אוטונומיה שלי – בגדול הן מדברות על תחלואות החברה, ועל סמים. השיר "Emptiness Of Conviction" למשל הוא על מקרה אמיתי, בו אב אונס את ביתו, והאימא יוצאת להגנת האב, באומרה שביתה התלבשה באופן פרובוקטיבי, ועל כן הזמינה את האונס. שיר הנושא מצד שני הוא על מקרה אישי, על בחורה מגעילה וצבועה, שעשתה הרבה צרות בחיים שלי ושל הקרובים אליי.

לא פעם ולא פעמיים השוו אתכם ל-Eternal Gray בתחילת דרככם, גם בגלל השירה הדומה, הנגינה האפלה והדמיון המשותף ל-Morbid Angel, ולא בכדי – גם ביצעתם קאבר ל-"War Of Chaos" בתחילת הדרך. כמה הערות?
אדם: אף פעם לא שאפנו להדמות ל-Eternal Gray בצורה זו או אחרת. פשוט מאד אהבנו אותם בעבר.

דור: אבל מדובר, ללא ספק, בשתי להקות שונות בעלות מוזיקה שונה בעליל.

אדם: אם כי בסופו של דבר כולנו עושים מוזיקה כבדה ומשובחת.

מה אתם בעצם אומרים על שאר הלהקות הותיקות בסצינה המקומית? ואיך אתם חשים את עצמכם מתברגים בה?
אדם: אני מעדיף את הלהקות הצעירות יותר, החומר הישן לא מדבר אליי באותה צורה.

ועל ריבוי האירועים כיום, האם הגענו לרוויה?
דור: זה טוב מצד אחד ורע מצד שני. אין ספק שזה מרים את הסטנדרט של האירוע, כי השוק נהיה יותר קשה ואתה צריך לעמוד בסטנדרט גבוה יותר, וזה לא נעים, אבל הכרחי לכל להקה. מצד שני, הקהל צריך להיות בררן יותר, מבחינה כלכלית כמובן, ומחליט להמעיט בלהגיע לאירועים.

אילו להקות צעירות לדעתכם מהוות את העתיד של הסצינה המקומית, כאלה שלא בטוח שמענו עליהן?
דור: ובכן, לדעתי Capilaris שחיממה אותנו בהופעת ההשקה שלנו היא הבטחה גדולה מאד. היא הדבר הבא לעניות דעתי. Blasphemy גם ממש נחמדים, וכנ"ל Phallanex – ההרכב הזה מקליט כיום אצל דניאל את ה-EP שלו. I Foreign I ו-Ferium מגניבים, ואני מת על Kobalt. הייתי מסמן פה גם את Godwrath בהרכב החדש שלהם. יש להם חומר משובח.

מהחומר שלכם, מהו השיר השנוא עליכם, או לפחות האהוב הכי פחות לדעתכם?
דור: אני לא אוהב את "Bounded By Hate", זה השיר שמייצג אותנו בצורה הכי פחות מוצלחת מה-EP, אבל אין ספק שאת "Obidian", שהוא השיר הראשון, אני כבר ממש לא רוצה לבצע שוב.

אנדריי: אני לא משוגע על "Emptiness Of Conviction".

אדם: ואני על "Natural Disease". הם כולם שירים משובחים, לדעתנו, אבל כל אחד יש שיר שהוא אוהב יותר ושיר שהוא אוהב פחות.

דור: זה רק מראה שאנחנו מתפשרים יותר אחד עבור השני.

מה דעתכם מאפיין את הקהל שלכם?
דור: אני מרגיש שהקהל שלנו הם חברים שלנו. אנחנו ממש סחבקים איתם, במיוחד עם אלה שמלווים אותנו זמן רב. במיוחד אנדריי!

אנדריי: אני הג'ייסון ניוסטד של ההרכב! השתדרגתי ממעריץ לחבר להקה.

אדם: אנחנו יודעים מה זה להיות הקהל שלנו, שמגיע ומתפקד להופעות. אנחנו אוהבים להתייחס לקהל בצורה מכובדת כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.

בואו תספרו לי רגע על החוויה הגרועה שזכורה לרבים בתור ההופעה המקוצרת שלכם בפסטיבל Helleluya בהרצליה.
אנדריי: וואו. היה הרבה בלאגן.

דור: כבר אז ההפקה התייחסה בצורה לא נאותה. אנחנו מבינים שהעניינים שם נוהלו על קצו של חוד, אבל האיצו בנו כאילו אנחנו פרות בעדר, הורידו אותנו מהבמה כמעט עם שימוש בכוח, כל מה שקרה היה מתוצאה של שני אנשים שלא מייצגים למעשה את ההפקה עצמה.

אדם: בגלל שני האנשים האלה שפשוט נכנסו לאירוע שגדול עליהם בכמה מידות. אנחנו לא היחידים שנדפקו כמובן – אבל מסט שתוכנן להיות 25 דקות נשארו רק 11 דקות של נגינה.

דור: הבאנו כמות מאד גדולה של קהל לאירוע, מכל רחבות הארץ, כולל הסעות מהצפון הממש רחוק, וקיבלנו יחס פשוט מחפיר. מצד שני ב-Day Of Dread שנערך ביולי סגרנו את החשבון כראוי, ועובדה שביצענו את הופעת ההשקה שלנו בכוכב השמיני בהרצלייה. הכוכב השמיני בעצמם רוצים לארגן לנו אירוע שיפצה על העוגמה שגרמו שני הטמבלים הנ"ל.

כמה מילים לומר לחברים בבית?
דור: לכל מי שעוד לא ספג את מנת חלקו בהופעה שלנו, אנחנו נופיע עם Aborted לכבוד חתונתם של מירי וסוון ב-6/11/08 – ונהיה המתאבן האולטימטיבי לערב. אנחנו הבורקס פטריות לפני החופה.