Rage – פאוור מטאל שנחצב באבן
מרואין: Peter "Peavy" Wagner, סולן \ בסיסט להקת Rage
אני מודה, Rage היא אחת מלהקות המטאל המלודי האהובות עלי ביותר, והיא כזאת כבר למעלה מ-10 שנים. הלהקה הגרמנית הוותיקה התחילה דרכה ב-1983 תחת השם Avenger ונאלצה לשנות שמה מכיוון שבאנגליה פעלה באותה זמן להקה בעלת שם דומה. מההתחלה הלב הפועם של Rage היה פיטר "פיבי" וואגנר, הסולן \ בסיסט, כשהלהקה גם הייתה מקפצת הפתיחה של יורג מייקל, המתופף שלאחר מכן ניגן עם כמעט כל הרכב פאוור מטאל אירופאי אפשרי.
הלהקה הוציאה ב-25 שנות פעילותה כ-15 אלבומים, כשהחל מתקופת Black In Mind פחות או יותר, היא עברה בכבוד לרשימת 10 הלהקות האהובות עלי, כשהאלבומים XIII ו-Ghosts נכנסו אצלי גבוה ברשימה של האלבומים החזקים ביותר. לאחר Ghosts הלהקה עברה טלטלה כשכל ההרכב מלבד פיבי עצמו עזב – והוא הגיב בלגייס את הגיטריסט העילוי ויקטור סמולסקי והמתופף מייק טראנה. ההרכב הזה הספיק להוציא 4 אלבומי אולפן ו-2 DVD, עד שטראנה לווה אל מחוץ להרכב בשנה שעברה. ועכשיו, 25 שנה לאחר הקמת ההרכב ועם הגעתו של אלבום האולפן ה-16 של הלהקה, Carved In Stone, זו היא סיבה מצוינת בשבילי לשוחח שוב (בפעם השלישית) עם מר ווגנר.
אהלן פיבי, אני מבין שמגיעה שנה חדשה, ואיתה אלבום חדש.
נכון, Carved In Stone אמור לצאת בקרוב מאד, קצת פחות משנתיים לאחר האלבום האחרון – Speak Of The Dead. הוא מכיל 10 שירים מעולים מבחינתנו, נוטה הרבה פחות לכיוון הפרוג כמו החלק הראשון של האלבום הקודם, הפעם ללא תזמורות או עיבודים מורכבים, פשוט 10 שירי מטאל אגרסיבים ומלודים כאחד, וזה גם האלבום הראשון שלנו עם המתופף החדש – אנדרה הילגרס.
אתם בהחלט מוציאים הרבה חומר, והאלבום החדש מגיע די קרוב לזה שלפניו, וגם ההוא יצא די מהר לאחר קודמו.
זה לא היה מכוון הפעם. היה לנו המון חומר שנשאר מכל העניין של ה Into The Light. מדובר באלבום מיוחד לציון 25 שנה לחברת התקליטים Nuclear Blast, והם פנו לויקטור ואלי כדי שנכתוב ונלחין אלבום שלם, כשאת השירים שרו כל מיני סולנים מוכרים מלהקות שחתומות בחברה. זה בעצם אלבום של Rage, שבו אני שרתי בהתחלה, שעליו שרו כל הסולנים שבאו אחרי. אחרי שסיימנו אותו גילנו שיש לנו עוד מספיק שירים לאלבום נוסף של Rage והחלטנו פשוט ללכת על זה. בנוסף זו הייתה הדרך שבה הכרנו את אנדרה, הוא נשכר לתופף באלבום והסתדרנו כל כך טוב שהוא פשוט היה תחליף טבעי למיק טראנה.
יש סיכוי אגב שאותם שירים ב-Into The Light יצאו בצורתם המקורית? כשירים של Rage?
רציתי בזה, התכוונתי להשתמש לפחות ב-2 שירים כבונוס להוצאה המיוחדת של האלבום החדש, אבל כרגע כל זה בבעלות של Nuclear Blast והם לא רוצים שנעשה שימוש בשירים לפחות לעוד שנה שנתיים, כרגע הם מיועדים רק לאלבום שלהם.
לגבי האלבום החדש, מדובר באלבום קונספט כמו הקודם או כמו שהיו לפניו?
לא, יש איזה שהוא קו מאחד רעיונית אבל זה לא אלבום קונספט, זה סוג של מבט ציני על החיים המודרניים אבל זה לא ממש סיפור אחד רצוף.
משהו שרציתי לשאול אותך גם כשדיברנו אחרי שיצא Ghosts ב-1999 וגם כשיצא האלבום האחרון ב-2006, וכל פעם שכחתי לשאול – יש לך משהו עם כל נושא המוות? כמעט כל אלבום שלכם עוסק בצורה אחת או אחרת במוות, ופעם שעברה סיפרת לי שהתחביב שלך הוא איסוף מאובנים…
אההה… אני חושב שעלית על משהו [צוחק]… אני מניח שבאמת יש לי סוג של דיבוק עם הנושא, זה בהחלט גם מתקשר עם התחביב שלי, אי אפשר להכחיש את זה. אני חושב על זה הרבה, קורא הרבה על דברים שקשורים למוות, הרבה מדע. בעיני זה טבעי, הסקרנות האנושית הזאת לנסות להבין לאן אנחנו הולכים בסופו של דבר. זה בהחלט גם קשור לעבודה הקודמת שלי לפני שהתחלתי להצליח עם Rage – הייתי עוזר פתולוג.
אני יכול להבין למה התחלת להתעניין במוות אחרי זה…
כן, רק שזה התחיל הרבה לפני זה אצלי. אבא שלי היה ביולוג, ומגיל צעיר מאד התעניינתי בכל הנושא הזה.
נראה כי הדברים שאתה כותב על כל נושא החיים שאחרי המוות לא באים מנקודת מבט דתית.
בשום אופן לא, לדעתי דת זה הדבר הכי גרוע שקרה לאנושות, הדבר שהוביל רק למלחמות, אמונות תפלות, ושנאה. אני כן יכול להסתכל על הנושא מנקודת מבט שמוגדרת כיום כמיסטית, אבל בעיני היא פשוט מדע שעדיין לא הצלחנו להבין לגמרי. מבחינתי המוות הוא סוג של מעבר לסוג שונה של אנרגיה, ע"פ הפיזיקה אנרגיה לעולם לא נעלמת, רק משנה צורה לסוג אחר של אנרגיה, וזה מה שלדעתי קורה גם לבני האדם – אנחנו משנים את הצורה והמבנה אבל לא נעלמים. בגלל שאנחנו בעצם נמצאים בסוג של מעבר בחיינו, אנחנו לא מסוגלים להבין או לראות את מה שמעבר, אבל מכל מה שקראתי ההתרשמות שלי היא שזה כן שם בסוף.
בחזרה ללהקה, ההתרשמות היא שמאז שויקטור הצטרף ל-Rage אתם כותבים מהר מאי פעם.
נכון, אנחנו שני אנשים שהרבה זמן בתחום, מנוסים מאד בלכתוב חומר, ואם בעבר – לפני ההרכב הנוכחי – זה תמיד היה רק אני שכותב את כל החומר ואחרים רק מנגנים אותו, הפעם גם אני וגם הוא כותבים והתוצאה היא שזה מהיר פי שניים.
בוא נגיע לנושא מייק טראנה, שהבנתי שגם כתב קצת בלהקה. בשנים האחרונות השילוב בין שלושתכם נראה מושלם, וגם נראה שהסתדרתם מאד, מה קרה מאז?
קודם כל זה לא נכון שמייק כתב בלהקה, הוא קיבל קרדיט על שיר אחד באלבום Unity, וגם זה היה רק כי רצינו לדרבן אותו להתחיל להשתתף יותר ולכתוב, אבל בסופו של דבר זה שיר שלא היה לו הרבה חלק בו. האמת היא שבכל התקופה שלו עם הלהקה הוא סירב להשתתף ממש ולכתוב באופן שווה כמו שנינו, אבל זו לא הסיבה שבגללה נאלצנו לפטר אותו. האמת היא שהוא פשוט הפסיק לדבר איתנו.
אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זו האמת. הוא עבר לדנמרק בשנה שעברה, וכנראה שקרה לו משהו בחיים האישיים, סוג של משבר או משהו, והבן אדם לא רצה לדבר איתנו יותר! זה הגיע למצב ממש מגוחך, הוא שכר חברת ניהול שיושבת פה, בהמבורג, ונתן להם לעשות את כל הקשר שלנו איתו. זה הגיע למצב כל כך מטורף שלא דיברנו איתו בכלל, רק עם ההנהלה שלו.
אם היינו רוצים לצאת לסיבוב הופעות נאלצנו לתאם את הכול מראש עם החברה שלו אחרת כלום לא היה קורה. בסופו של דבר החלטנו שזה לא יכול להימשך ככה, ורצינו לשבת איתו ולדבר איתו, לראות אם אפשר לפטור את זה. ניסינו פעם, ופעמיים, ושלוש – ופשוט לא הצלחנו לדבר איתו. בסופו של דבר פשוט התקשרנו אליו ואמרנו לו שהוא מפוטר. זה לא משהו שרצינו לעשות, ובאמת הסתדרנו מעולה בעבר, אבל משהו קרה לו ולא הייתה לנו ברירה אחרת.
בוא נגיע שנייה לעוד אנשים שניגנו איתך בעבר, ושהפרידה מהם הייתה אפילו יותר גרועה, האחים אפימיאדיס וסוון פישר, שעזבו אותך באמצע הקלטת האלבום Ghosts כי הם רצו להקים להקת פופ. מה נגמר איתם?
אני יודע שזה לא יפה לצחוק על אנשים במצב הזה, אבל אני חייב לומר שזה די מצחיק. היה המון רעש על להקת הפופ שהקימו – Sub7even, שהייתה להקת פופ לכל דבר באמת, וחברת התקליטים BMG שמה עליהם משהו כמו מיליון יורו, והם פשוט נכשלו בענק. יצא שחברת התקליטים הפסידה את כל הכסף שהשקיעה, והם כולם יצאו בהפסדים רציניים. פעם אחרונה ששמעתי אחד מהם עבר חזרה לגור עם אמא שלו והוא ישן אצלה בסלון… [צוחק] אני יודע שזה לא יפה, אבל אני יכול רק לומר שמה שאתה מקבל זה מה שאתה נותן…
אתה חושב שהסיבה ש-Rage עדיין מצליחה, ועדיין אקטואלית היא בגלל שמעולם לא שיניתם סגנון או התרככתם?
גם, אבל בעיקר זה שיש לנו מעריצים של ממש, אנשים שאוהבים את הלהקה וקונים את האלבומים שלנו, אני תמיד מכיר להם תודה כי בגללם אנחנו עדיין פועלים כהרכב, בלי אותם אנשים לא היינו יכולים לעשות את זה.
מה מבחינת מטאל עכשווי, אתה מקשיב לדברים חוץ ממה שאתה עושה עם הלהקה?
בהחלט, אני מנסה לשמוע כמה שאפשר כל מיני להקות חדשות, ויש לא מעט דברים טובים בשטח. זה בעיקר מגיע מהמלצות של אנשים שאומרים לי שאני חייב לנסות דבר אחר או אחר.
אתה יכול לזרוק כמה שמות?
הרגת אותי עכשיו… אין לי זכרון בשיט… אני מניח שאם תלחץ עלי, אני אלך עכשיו לאוטו ואבדוק מה יש לי שם בדיסקים אבל זה עלול לקחת כמה דקות…
עזוב, הבנתי את הראש – אתה שומע דברים אבל לא זוכר שמות, זה בסדר. בוא נגיע ל-DVD האחרון שהקלטתם – Live In St. Petersburg. זה ה-DVD השני שלכם תוך סך הכול שנתיים.
נכון, אבל הקודם יצא בחברת התקליטים הקודמת, ורצינו לעשות אחד עם הנוכחית – Nuclear Blast. בעיקרון זה לא היה ממש מתוכנן, אבל כשהיינו בסנט פיטרסברג היה שם את כל הציוד המתאים, ופשוט החלטנו ללכת על זה, היה שם קהל ענק ותומך מאד, וסאונד מעולה, וזה פשוט יצא טוב מאד.
משהו אחר שהתרשמתי הוא שאתם יושבים בדיוק מדהים בהופעה, זה בגלל אובר-דאבים וכדומה, או שאתם באמת כל כך מדויקים בהופעות?
הכול טבעי, אנחנו באמת מנגנים כבר כל כך הרבה זמן, ומעבר לזה עושים כל כך הרבה חזרות, שזה בא לנו טבעי. כל מה שאתה רואה ב-DVD הוא מה שקורה במציאות, בסופו של דבר זה שאנחנו מנגנים כל כך הרבה ביחד הוא הגורם.
האלבום החדש יצא בכמה גרסאות, כמו הקודם?
כן, תהיה גרסה רגילה, וגרסה מיוחדת שתכלול גם DVD שלנו מההופעה שלנו בוואקן 2007.
הבנתי מאחי [אלעד] שזו הייתה הופעה מעולה בשבילכם, עם התזמורת. הוא גם הצטלם איתך אחרי ההופעה.
כן, זו הייתה אחת ההופעות הכי טובות שהיו לנו, הייתה אנרגיה מצוינת וקהל נהדר, זה אחלה בונוס לדיסק החדש, ואני בטוח שהמעריצים יאהבו את זה, אה – ותמסור ד"ש לאחיך!