מרואין: Steve DiGiorgio, בסיסט להקת Sadus

תראו לי בסיסט מטאל שלא מכיר את סטיב דיוג'ורג'יו, ואני אישית אדאג לנער אותו היטב. אין ספק שהוא נתפס כבסיסט הטוב ביותר במטאל במקרה הטוב, וכאחד מהחמישה הטובים ביותר במקרה הרע ביותר, ומעבר לכך, הוא גם מנגן באחת מלהקות הט'ראש המיתולוגיות ביותר, Sadus. הלהקה החלה דרכה בתחילת שנות השמונים וקנתה לה לא מעט מעריצים בזכות הט'ראש הרצחני אך עם זאת טכני שיצרה, ולכן אין ספק שאלבום חדש העומד לצאת ללהקה הוא ידיעה מרעישה ללא מעט אנשים. כדי לדעת עוד פרטים על מה שבדרך, שוחחנו עם סטיב על האירועים הנוכחיים.

הי סטיב! הייתי רוצה להתחיל עם האירועים הנוכחיים בלהקה, מתי אפשר לצפות לאלבום החדש?

האלבום, שנקרא Out For Blood, יוצא ב-27 לפברואר בחברת התקליטים Mascot.

איך היית מתאר את החומר החדש?

רוב האנשים ששמעו את החומר תיארו אותו כברוטאלי ונא, אבל עדיין ברור ומוזיקלי. אנחנו להקה אגרסיבית כך שגם המוזיקה היא כזאת. אבל אני חושב שההפקה, הסאונד של האלבום, הם כולם די שקופים ובברורים, אך עם זאת עבים. יש הרבה מוזיקה שמתרחשת בתוך הברוטאליות ואני חושב שהסאונד הברור מפריד היטב את הכלים השונים. אני פשוט קורא לזה ברוטאליות יפה…

אילו שירי בונוס יצורפו לאלבום?

שלושה שירי בונוס בגרסא המיוחדת. יש שיר מתוך דמו שלנו מ-1994, הדמו האדום הוא נקרא. ויש כמה גרסאות כיסוי לשירים של להקות כמו Dark Angel ו-Iron Maiden.

הבנתי שבשיר אחד מתארח צ'אק ביילי מ-Testament.

נכון, זה בשיר Crazy ושם צ'אק בשיאו. זה למעשה שיר דואט יחד עם דארן, הסולן שלנו, הוא שר בסגנון הרגיל שלו, וצ'אק שר בסגנון הלפעמים מלודי ולפעמים דוב ברוטאלי שכולנו כל כך אוהבים אצלו.

מי הפיק את האלבום?

אנחנו מפיקים את האלבומים שלנו בעצמנו, אבל עובדים קרוב עם טכנאי הקלטה. כך שגם במקרה הזה יהיה נכון לומר שהאלבום הופק על ידנו ועל ידי טכנאי, במקרה הזה חואן אורטגה (סולן Ville בין השאר) באולפני Trident ששיכים לו.

תמיד נתפסתם בתור אחת מלהקות הט'ראש הטכניות ביותר, החומר החדש הוא גם כזה?

לכל אחד יש תפיסה שונה על ברמה של הטכניות באלבום… אני מצידי לא חשבתי אי פעם שאנחנו עד כדי כך טכנים, אבל שמעתי את זה הרבה, אז כנראה שיש בזה משהו. בכל מקרה, אני מעריך שהחומר החדש אותו הוא דומה למה שתמיד עשינו, כשאנחנו כותבים אנחנו רוצים לעשות את השירים מעניינים גם מבחינת העניין שבהם וגם מוזיקלית, ואם זה דורש מאיתנו רמה מסוימת של טכניות, אז סבבה. אבל אנחנו לא מנגנים טכנית רק כדי להיות טכנים, אני חושב שהאלבום הזה יותר קליט בבניה שלו, יותר פזמונים, יותר חזרה על שורות, יותר ניסיון לעשות אותו קליט, אבל עדיין בלי לאבד את מה שעושה אותנו Sadus. אני מניח שהוא מאזן נכון את הטכניות והקליטות.

איזה הופעות עשיתם מאז האיחוד האחרון?

כמה פסטיבלים בארה"ב, כמה סיבובי הופעות קצרים באירופה ובדרום אמריקה. אבל אנחנו מחכים עם ההופעות הגדולות באמת לאחרי שהאלבום יצא. הצלחנו לנגן מספיק כדי להשאיר את השם שלנו בתודעה, אבל אנחנו ממש מחכים לעלות עם השירים החדשים להופעה, הם בהחלט שירים שיותר כיף לנגן מאשר החומר הישן, אולי בגלל שהחומר הישן…ישן. ואולי זה בגלל שהפעם עשינו משהו טוב לשם שינוי..!

איזה תגובות אתם מקבלים בינתיים לזה שחזרתם לפעול?

בינתיים, וברמה מאד מצומצמת… מאד חיוביות, מאד מעודדות. אבל אחרי שלהקה לוקחת שמונה שנים של הפסקה, יש צניחה גדולה מאד, נשאר חלל גדול. יש לנו עוד הרבה עבודה קשה לפנינו כדי להעיר את המעריצים מהעבר, אבל אנחנו עובדים טוב ואנחנו בכיוון הנכון. מעבר לכל זה יש תחושה של שינויי בעולם המטאל, הרבה אנשים שמוכנים להקשיב לזה שבעבר לא היו מנסים.

עכשיו, אם אפשר, קצת היסטוריה על הלהקה, לא הייתם להקה טכנית במיוחד כשהתחלתם.

תמיד ניסינו לכתוב מוזיקה שתאתגר אותנו, אני מודע לכל הלהקות הטכניות שקיימות, ואני נהנה בעיקר מהסוג הזה של מוזיקה, אבל איתנו, זה שונה. אנחנו כותבים בשביל עצמנו, אם זה נשמע דומה למשהו אחר שקיים, אני לא יכול לאשר או להכחיש. אבל הכוח של ההרכב הוא גם החולשה שלו, תמיד הייתה לנו היכולת לנגן חומר שהוא שונה מהממוצע ובהרבה מקרים מדהים אנשים, אבל לצערנו זה גם דבר שמונע מאיתנו להגיע לקהל גדול יותר. בהרבה מקרים אנחנו פשוט עוברים ליד האוזניים של אנשים ומתארים אותנו כטכנים מיידי, מצד אחד, זה לא מזיז לי, אנחנו מי שאנחנו, אבל מצד שני זה די משעמם להיות המעריצים היחידים של עצמנו.. אני חושב שהפעם הצלחנו ליצור חומר שהוא Sadus אופייני אבל בנינו אותו בצורה שהוא גם הרבה יותר ידידותי למאזין.

למה הפסקתם לעבוד אחרי האלבום Vision Of Misery ב-92'?

סיימנו את האלבום ההוא ב-92', ואז דברים התחילו להידרדר ללהקה. היה לנו סיבוב הופעות לא ממש מוצלח באירופה, נזרקנו מחברת התקליטים Roadrunner ולא ממש ידענו מה אנחנו רוצים לעשות. אם היינו יודעים שייקחו עוד חמש שנים עד האלבום הבא שלנו אולי היינו עושים כמה החלטות שונות, לא הייתה שום דרך לדעת שייקח כל כך הרבה זמן למצוא חברת תקליטים שתחתים אותנו.


DiGiorgio – פעלולים בעת הנגינה

מה עשיתם בין האלבום ההוא לבין זה שאחריו, Elements Of Anger?

עשינו די הרבה. כולנו הפכנו לאבות בפעם הראשונה בתקופה ההיא, וזה כבר גרם לנו להעדר מהמוזיקה יותר זמן משחשבנו, השירים שכן כתבנו זזו ממש לאט, וכל החיפוש אחר חברת תקליטים גם זחל נורא.
אני ביליתי יותר ויותר זמן עם פרויקט ג'אז/רוק/פיוז'ן שנקרא Dark Hall, וכמו כן הקלטתי והופעתי עם הלהקה של חבר טוב, Death.

מה איחד אתכם לעשות את Elements?

סוף סוף סגרנו עם חברת התקליטים Mascot, שהיו מוכנים לקחת סיכון עם להקת דת'/ט'ראש מפלורידה בתקופה שהסגנון היה בעצם מת, כמו רוב המטאל, וכמו כן נהייתי חבר טוב של סקוט ברנס, מפיק דת' ידוע מאד, והבאנו אותו לעזור לנו עם הסאונד. הרגשנו שהשירים החדשים הם משהו טוב, חשבנו שיש בהם מספיק כדי להחיות את הלהקה.

למה רוב מור, הגיטריסט הנוסף, לא הצטרף להרכב מחדש?

אני חושב שנוצרה בו דליפה וכל הברגים שלו נפלו והתגלגלו לו ברחוב… אני מניח שהוא עדיין זוחל לו על ארבע ומחפש אותם.

עד כמה שונה היה עבורכם להקליט עם גיטריסט אחד?

זה יצא הרבה יותר טוב. הכול זז יותר מהר, הכול נשמע יותר נקי, זה פשוט הרבה יותר קל. דארן פשוט למד לתפוס יותר מרחב עם הנגינה שלו, וזה כיף לנו לעבוד רק שלושה. יש גם יותר מקום לבאס שלי לבלוט במקום רק לתמוך בשאר הכלים, ויש יותר מקום לנסות דברים עם הגיטרה, וכמובן שיותר קל לעשות את המיקס של הלייב, לדעתי אנחנו רועשים יותר ככה!

למה שוב נכנסתם לתרדמת אחרי האלבום ההוא?

שוב חיי המשפחה השתלטו, ולא הבנו כמה זמן עובר מאז הוצאת האלבום, אני ממש לא רציתי שיקח כל כך הרבה זמן להוציא אלבום נוסף ושוב לענות על אותן שאלות! אבל זמן הוא דבר מוזר, אם אתה לא יושב עליו כמו שצריך, הוא מטפס ויושב עליך… ביליתי הרבה זמן בלהקליט ולהופיע עם Testament, ובין לבין הייתי יושב עם דארן ועובד על שירים חדשים. בסופו של דבר העובדה שלא ממש ידענו לאן השירים האלה הולכים, וזה שאנחנו חברים טובים בלי קשר ללהקה גרמה לנו לשכוח את עצמנו ושוב למצוא את עצמנו אחרי כמה שנים, שוב תוהים לאן ברח הזמן.

מה היו הנסיבות שהובילו לאיחוד הנוכחי?

המנהל שלנו, קינג לואי, הוא כל הזמן הזכיר לנו שצריך לקום ולהתחיל שוב או לשבת ולסגור את הבסטה. כמו שאמרתי, אנחנו חברים כל כך טובים בלי קשר ללהקה שאנחנו שוכחים למזוג עוד דלק למדורה שצריכה לבעור כדי שהלהקה תמשיך. מאז Elements היו לנו המון רעיונות לשירים, אבל היינו צריכים לשבת ולהפוך אותם לשירים אמיתיים, האמת היא שהיו גם הקלטות מהתקופה ההיא, אבל רק עכשיו נכנסו והפכנו אותם לשירים רציניים. אני לא בטוח שזה רע, העובדה שזה נעשה ככה, אם זה היה נעשה בצורה של לרוץ לאולפן ולהקליט מה שיש, אלוהים יודע אך זה היה יוצא…

הפתענו את עצמנו עם האלבום הזה בסופו של דבר, הוא יצא יותר טוב ממה שהאמנתי שהוא יצא. זה די מדהים, אנחנו עדיין נשמעים כמו Sadus של פעם, אבל הצלחנו להכניס רעיונות ניסיוניים ולגרום לזה להישמע כמו התפתחות טבעית מאיפה שהפסקנו. בעקבות כל זה הגעתי למסקנה שבלהקה עדיף לתת לדברים לקרות מעצמם, ולא לדחוף אותם.

יש סיכויי להוצאה מחודשת של האלבומים הקודמים?

אין לי שום מידע פנימי מיוחד. חברת Roadrunner היא עדיין הבעלים של הזכויות להם והם בטח יוציאו אותם בשלב מסוים, אני מקווה שיש עניין עכשיו כשיצאנו מהמערה שלנו ואולי הם יעשו את זה. אני כן יודע שאני מופצץ בבקשות להוציא מחדש את שלושת האלבומים הראשונים, אבל כמו שאמרתי, אין לי שום שליטה על זה, וגם לא מידע אם זה יקרה ומתי.

עוד מילים לסיום למעריצים הישראלים של הלהקה?

רק רציתי לומר תודה על העניין, זה טוב לחזור לסצנה ולתרום שוב להיסטוריה המוזיקלית. כל מי שמכיר את ההרכב צריך לדעת שהאלבום החדש הוא אנחנו במיטבנו, ומי שלא מכיר אותנו או רק שמע קצת, אני יכול רק לומר "קנה אותו!" זה אולי קצת צפוי שאני אומר שהוא טוב, אבל הוא כזה! באלבום יש 11 שירים רוצחים, וידיאו של עשיית האלבום מאולפן, ומידע אישי עלינו, וגם 3 שירי בונוס בגרסא המיוחדת, מי שמעוניין, לא לפחד לומר לנו מה אתם חושבים על האלבום, גם ככה אנחנו רוצים לעשות הופעה או שתיים בישראל, אולי בתל-אביב! בינתיים אפשר לשמוע קטעים ולקרוא עדכונים באתר שלנו, שהוא בינתיים גם האתר שלי, יאללה, תכנסו ותחטפו בראש!