Satyricon – עידן של בלאק מטאל

מרואין: Frost, מתופף להקת Satyricon

להקת Satyricon אמנם נחשבת לאחת מאבות המזון של ז'אנר הבלאק מטאל, אבל שני האלבומים האחרונים שלה הוציאו לא מעט מעריצים משיווי משקל. Now, Diabolical שיצא ב-2006, כ-4 שנים לאחר Volcano, לקח את הבלאק העמוס והמורכב של הלהקה ופישט את המוזיקה לכיוון שנע איפה שהוא בין Venom ל-Celtic Frost – כלומר, ריפים פשוטים וחד גוונים, מקצבי תופים בסיסים, כמעט שבטיים, וטקסטים ושירה בסיסית שהולכת יותר לכיוון הת'ראש המושחר מאשר לבלאק מטאל מסורתי.

כאילו האלבום הזה לא היה מספיק כדי לעצבן מצד אחד מעריצים וותיקים, ומצד שני לרכוש מעריצים חדשים שלא הכירו את הלהקה בגלגולה הקודם, בשנה שעברה יצא Age Of Nero, אלבום שעל פניו ממשיך את הדרך של Now, Diabolical – כשלדעת אנשים מסוימים ממשיך לחפור את הקבר של הלהקה, וע"פ אחרים מהווה המשך למסלול המוזר והגאוני שבו היא הולכת. כדי לברר מאיפה כל זה הגיע, ומה ההבדלים שחברי Satyricon מוצאים בין שני האלבומים, ישבתי לדבר עם Frost, מתופף הלהקה האגדי, אחד מבכירי מתופפי הבלאק מטאל בעולם, ומי שמגוון את התיפוף הבסיסי ב-Satyricon באמצעות סשנים קבועים עם 1349, אחת הלהקות היותר מהירות שפועלות כיום.

אהלן Frost, אתה נשמע מתנשף קשות.

כן, בדיוק התאמנתי בחדר חזרות שלי בבית, כמעט ולא שמעתי את הטלפון, אני לא משתמש במשתיקים לתופים, אז אתה יכול לתאר לעצמך כמה רעש אני עושה..

כן, אני יכול לנחש… בוא נתחיל מלדבר על The Age Of Nero, לא ממש הבנתי את השם של האלבום, ההתיחסות היא לקיסר הרומאי, נירו?

לשם יש כמה מובנים, אחד מהם שאותו Satyr הסביר לי הוא דווקא ל-Nero כצבע שחור בשפה האיטלקית, והכוונה היא שאנחנו חיים בעידן שחור, קודר. אם חושבים על זה דווקא במובן של הקיסר נירו, שנודע בין השאר בגלל ההאשמות על זה ששרף את רומא תוך כדי שהוא מנגן בכינור או שר את ה-"Sack of Ilium", השיר שמתאר את מלחמת טרויה. ההקבלה בינו לבין התקופה של הטירוף שבה אנחנו חיים היא עוד אחת מהסיבות לבחירה בשם, וזה גם מתקשר עם שם הלהקה – Satyricon, שהוא יצירה ספרותית בלטינית שנכתבה שוב סביב אזור שלטונו של נירו. הכל מתחבר לכדי משהו אחד מוחלט שמתאר חזון אפוקליפטי ותיאור של התקופה שלנו.

יש הרבה שטוענים ששני האלבומים הם סוג של העתק אחד של השני, עם שירים שנשמעים די זהים.

זאת שטות, האלבומים שונים לגמרי, יש בהם תחושה שונה לחלוטין שבהם יסודות מוזיקלים שאולי נשמעים דומים בהאזנה ראשונית ולא לעומק, אבל אם קצת מתעמקים מבינים כי הכיוון שונה. Now, Diabolical עסק יותר באיזה איום נסתר, במגיה, לעומת זאת האלבום הנוכחי יותר אלים ויותר מוחצן. הם אמנם עוסקים בחשיכה בדרך זו או אחרת, אבל האלבום הזה הרבה יותר אגרסיבי, ומצד שני יותר ממושמע, האגרסיה שבו יותר מסודרת.

מה לגבי כל נושא העורבים שחוזר באלבומים אצלכם לאחרונה? על עטיפת האלבום, על העטיפה של ה-EP שהוצאתם, My Skin Is Cold, או בשיר "Black Crow On A Tombstone". מה פירושם?

נושא העורבים מקושר בעיקר לחוויות שהיו לנו בעת כתיבת האלבום, השיר "Black Crow…" מבוסס על חוויה שעבר Satyr בעת ההקלטות – הוא עמד מחוץ לבקתה מבודדת שבה הוא כתב את רוב האלבום, וראה עורב עומד על סלע ומסתכל עליו, זה נמשך כמה דקות וכל החוויה הזו נראתה לו מוזרה, אפילו הזויה, הוא הרגיש כאילו אותו עורב מעביר לו איזה מסר, וזה שזה קרה השאיר בו תחושה מוזרה שבאיזשהו מקום חילחלה לכל האלבום. בהמשך שוב ניתקלנו בעורבים בכל מיני הקשרים שונים ובכל מיני הזדמנויות מוזרות, השיא היה במהלך ההקלטה כשעורב חדר לאולפן ופשוט נעמד על הלוח של הסאונדמן, כששארית של פגר כל שהוא עוד מוחזק לו בפה. כל זה הפך לחלק מהאלבום – ולו בשל העובדה שאי אפשר היה להתעלם מזה.

והשינוי הזה שחל בכלל בשני האלבומים האלה? אני לא חושב שמישהו צפה את מה שעשיתם ב-Now, Diabolical.

אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לשמוע, בכל מקרה אי אפשר לומר שהאלבומים שלנו נשמעים דומים מידי אחד לשני, בכל אחד יש איזו התקדמות ושינוי, ואני לא חושב שמי שמכיר אותנו מספיק יכול להיות מופתע ממה שעשינו באלבום ההוא. בסופו של דבר אנחנו רוצים להשתפר, כמוזיקאים וכאנשים, וכרגע זה נראה לנו הכיוון הנכון ביותר.

מה עם כל ההשוואות ללהקות כמו Celtic Frost ו-Bathory בעקבות האלבומים האלה?

אם כבר הייתי אומר שדברים מוקדמים של Deceased השפיעו יותר, אני לא ממש שומע Venom אצלנו, למרות שכל השוואה ל-Hellhammer וכו' תמיד מבורכת. אבל האמת היא שכל בלאק מטאל שנעשה חייב להכיל את הלהקות האלה, זה הבסיס שרוב האקסטרים מטאל מגיע ממנו ואנחנו בסופו של דבר לא שונים. אבל אני חושב שמה שעשינו כאן הוא מקורי, מבחינתי פה לראשונה הלכנו לכיוון שהוא מקורי לחלוטין וחדש, שלעומת חומרים קודמים שלנו הוא כמעט לגמרי חף מהשפעות של ממש.

אתה פעיל גם עם להקת הבלאק 1349, שבה אתה יכול ללכת לכיוון שאליו אתה רגיל מהעבר – תיפוף מהיר ורצחני. מה מבחינת העבודה עם שתי הלהקות? איך אתה מצליח לשלב?

לגבי העבודה עם שתי הלהקות – Satyricon תמיד מספר אחת, אם יש לוחות זמנים שמתנגשים אני תמיד אעדיף לסגור קודם את את הדברים עם הלהקה, רק אחרי זה עם 1349. בכל מקרה Satyricon פחות פעילים ומופיעים הרבה פחות, אז אני נוטה למלא את הזמן עם 1349, שאיתם אני מאד נהנה מהעבודה המשותפת. אין ספק שהעבודה איתם נותנת לי הרבה פורקן שאין לי כרגע עם Satyricon, שם אני יכול לשחרר את הרסן ולעבוד על הטכניקה המהירה שלי, אבל כמו שאמרתי – סדר העדיפויות שלי ברור בין הלהקות.

אתם גם מצליחים יפה בארה"ב בשנים האחרונות… אתה יכול להבין למה זה קורה במקום שבו הרבה להקות אחרות נכשלות?

אני מניח שהקהל שם יודע לזהות את האמת שהלהקה מציגה על הבמה ובאלבומים שלה, וכמובן שזה שאנחנו פעילים לא מעט זמן בטח שתורם גם כן, נוצר לנו שם מסוים כחלק חשוב מסצנת הבלאק מטאל המוקדמת שעוררה הרבה רעש…

אתה, מצד שני, לא יכולת להיכנס לשם בסיבובי ההופעות האחרונים.

נכון, זה בגלל קטטה בפאב שהייתי מעורב בה בנורבגיה לפני יותר מ 10 שנים, פתחו לי תיק פלילי ובגלל זה סורבתי ויזה לארה"ב, אז נאלצנו לקחת מתופפי סשן שהחליפו אותי שם.

כמו מי למשל?

היו כמה… Trym, שתופף בין השאר עם Emperor, או Tony Laureno, שתופף עם Nile ועם Dimmu Borgir, וגם Joey Jordison, מ-Slipknot, שהסתבר לנו שהוא מעריץ וותיק של הלהקה.

והם עשו עבודה טובה לדעתך?

בהחלט, כולם מתופפים מעולים עם טכניקה חזקה, הם הצליחו יפה בתפקיד.

מה לגבי חומר משלך? רצית מתי שהוא להוציא אלבום שבו אתה כותב, ולא Satyr?

לא ממש, אני מתופף חזק שעושה הכול כדי להיות יותר טוב במה שהוא עושה, חזרות כל הזמן, טכניקות חדשות, ולא מעט אימונים, והאמת היא שאני לא ממש מוצא צורך בלכתוב משהו, אם כבר הייתי משלים את לימודי בתחום המתמטיקה וההנדסה, שאותם אף פעם לא השלמתי.

בכל זאת, לסיום – אין לך תחושה של חוסר מיצוי מלהיות נגן, ופחות כותב בלהקה?

לא, Satyr הוא לדעתי מגדולי המלחינים שיש במוזיקה הקיצונית, טוב לי לעשות את מה שאני יודע היטב, ולא לנסות בכוח להדחף למשהו אחר כשאני עובד עם אדם שאני מעריך כל כך את היצירה שלו.