Skinless – על מתים ודת' אמריקאי

מרואין: Noah Carpenter, גיטריסט להקת Skinless

להקת הדת' האמריקאית Skinless קיימת משנת 92' ובמשך לא מעט שנים התקיימה בתנאי מחתרת. אלבומה הקודם – From Sacrifice To Survival הוא שהזניק אותה לאור הזרקורים, אבל זה האלבום החדש של ההרכב Trample The Weak, Hurdle The Dead שכנראה יהווה את הפריצה הגדולה. האלבום, שיצא בחברת התקליטים הנודעת Relapse Records, מהווה נקודת שיא בברוטאליות הבלתי מתפשרת של ההרכב, ולכבוד שיחרורו שוחחנו עם הגיטריסט נואה.

אהלן נואה, בוא נתחיל עם שם האלבום החדש, מה המשמעות שלו?

Trample The Weak, Hurdle The Dead הוא בעצם מה שהאלבום מסמל מבחינת העוצמה המוזיקלית שלו, זה אלבום דת' ברוטאלי ובלתי מתפשר, כזה שמחסל כל דבר שעומד בדרכו, כמו מלחמה, שבה החזק מנצח. ככה האלבום עובד, הוא הכי חזק שיכול להיות, זו הייתה המטרה שלנו בעשיית האלבום, לעשות אותו ברוטאלי וכבד עד כמה שאפשר.

העטיפה גם מתקשרת עם מוטיב המלחמה?

כן, זה מוטיב שחוזר באלבום בכל מיני צורות, והעטיפה היא ביטוי לזה, רציתי שהאלבום יהיה כולו בסימן מלחמה, זה דבר שמעניין אותי ואני קורא עליו הרבה, בעיקר על מלחמות היסטוריות ובעיקר על מלחמות העולם, המטרה היא שהאלבום יעמוד בסימן הזה.

הוא מדבר על מאורעות היסטורים ספציפיים, כמו ש-Bolt Thrower עושים לפעמים?

לא. אני אמנם מעריץ גדול של Bolt Thrower, אחת הלהקות האהובות עלי, אבל השירים יותר כתובים באופן כללי על המלחמה ואופייה. באלבומים הקודמים זה היה הסולן הקודם שלנו שכתב את רוב הטקסטים, אבל הסולן החדש שלנו, ג'יסון, כתב רק חלק אז נשאר לי יותר זמן ומקום לתת מהרעיונות שלי.

מה בעצם רציתם לעשות שונה באלבום הזה? ברוטאליות הייתה שם המשחק?

לא רק, האלבום הקודם שלנו – From Sacrifice To Survival אמנם היה אלבום מצליח מאד עבורנו, אבל הוא היה מלוטש מידי לטעמי, אני מעריך מאד את העבודה המצוינת שעשה עבורנו המפיק ניל קרנון, אבל זה היה קצת חלק ממה שרציתי שזה יצא. באלבום הזה רציתי שתהיה יותר אגרסיה, ולכן עבדנו עם האנשים שעבדנו איתם באלבומים הקודמים, אבל בעצם הפקנו את האלבום בעצמנו, כתוצאה מזה הסאונד עדיין ברור, אבל כבד בהרבה לדעתי.

ציינת שאתה מושפע מהספרים שאתה קורא על היסטוריה, יש שירים שלהם משמעות מיוחדת עבורך?

השיר הראשון באלבום, "Overlord" מדבר על יום הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה, מה שידוע כ-D-Day, זה לא פוליטי או מתאר צד אחד או אחר בלוחמה, זה שיר שמתאר את המצב שם ואני אישית מאד מרוצה מאך שהוא יצא.

האלבום החדש מגוון בהרבה מבחינת השירה שבו, ג'יסון עושה עבודה נהדרת בשירה.

תודה! זה היה ממש רעיון מעולה מצידנו לגייס אותו ללהקה, הוא יכול לעשות גם גראולים עבים ונמוכים וגם צרחות בסגנון בלאק מטאל, הדבר הכי מדהים הוא לשמוע אותו בהופעה, הוא לא פחות טוב מבאלבום.

איך בעצם הגעתם אליו?

כשהסולן הקודם שלנו עזב הוא היה בחירה די מיידית, הוא אח של הבסיסט שלנו, ג'ו, והוא מסתובב איתנו כחבר כבר הרבה זמן, הלך איתנו להופעות וכאלה. חוץ מזה שהוא סולן בלהקה מקומית בשם Detriment שאנחנו מכירים טוב, וידענו מזה שהוא סולן מעולה, הוא גם בחור עם המון התלהבות ואנרגיה והאמת שהוא היה הבחירה הראשונה והאחרונה שלנו.

אתם באים מניו יורק, מקום שלא ידוע בלהקות הדת', אלא יותר בהארד קור, אך הגעתם לז'אנר הזה דווקא?

כשהתחלנו ב092' כמעט ולא היה שום דבר שקשור לדת' באזור שלנו באמת, כולם שמעו הארדקור. בהתחלה הייתה לנו בעיה למצוא מקומות להופיע ולא היה לנו ממש קהל, אבל לאט לאט זה תפס, זה הגיע למצב שיש לנו קהל גדול וקבוע באזור שמגיע לכל ההופעות שלנו, מאז צצו עוד להקות טובות, אבל אפשר לומר שאנחנו התחלנו את זה.

אילו להקות השפיעו עליכם לעשות דת' מטאל?

הלהקה הכי חשובה מבחינתי היא Obituary, שני האלבומים הראשונים שלהם היו השפעה אדירה עלי, גם Bolt Thrower הם השפעה גדולה, האלבום War Master ועוד כמה שלהם הם יצירות אומנות בשבילי. היו גם Deicide, גם Cannibal Corpse, Suffocation, הרבה דת' אמריקאי, אף פעם לא הייתי קרוב במיוחד לדת' מטאל אירופאי.

איך הולך לכם עם הסגנון הקיצוני בימים אלו, כשסצנת האמו היא זאת שבולטת בארה"ב?

זה לא ממש מזיז לנו, הקהל שלנו הוא קהל קבוע שלא שומע את הזבל הזה, אנחנו ממשיכים כבר שנים לעשות את מה שאנחנו אוהבים בלי להתייחס לאופנות מוזיקליות כאלו ואחרות. לא משמיעים אותנו ברדיו, לא ב-MTV וזה לא מטריד אותנו, אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לעשות ונמשיך כל עוד אנחנו יכולים לעשות את זה. ההצלחה שלנו נבנתה במהלך שנים, אנחנו לא להקה כזאת שמזנקת מייד, סוג העבודה של להקה כמו שלנו היא בהכרח כזאת שלוקח לה זמן רב להבנות.

מה באמת עכשיו מבחינת הופעות? האלבום החדש הזה הביא לכם יותר חשיפה?

אין ספק, אנחנו הולכים להופיע באזור שלנו בחודשים הקרובים, ואז יוצאים לסיבוב עם Cryptopsy בקנדה, שאמור להיות מצוין עבורנו. אחרי זה אנחנו טסים לאוסטרליה וניו זילנד, שתי מדינות שבהן אף פעם לא היינו ואחרי זה אירופה. בכל מקרה, בסוף השנה אין לנו שום דבר ונשמח להגיע גם אליכם! אצלכם לא כותבים על מלחמה, אצלכם זה קורה על ממש! אנחנו חייבים לבוא!