מרואיין: Max Cavalera, סולן \ גיטריסט להקת Soulfly

הוא לא גאון מוזיקלי, הוא לא גיטריסט יוצא דופן, הוא לא יפה במיוחד, הוא לא שרירי. בקיצור, הוא לא בנוי משום חומר שהופך דמות מוזיקלית לסופרסטאר. מה שכן יש לאיש הזה, הן כמויות בלתי נגמרות של ביצים (במובן של אומץ), כנות, מקוריות ואהבה אינסופית. כן כן, כשמדברים על Max Cavalera, אי אפשר שלא לדבר על אהבה – אהבה למוזיקה, אהבת האדם, אהבה לילדיו, אהבה לאחיו, אהבה למדינה בה גדל. Cavalera הוא גיבור המטאל של ברזיל, ולא רק. הוא מייצג את האדם הפשוט, המאזין הטיפוסי, זה שרוצה לדפוק הדבנגינג מול חומות סאונד עתירות אגרסיה. אבל Cavalera לא עושה הנחות למעריצים שלו. הוא מחפש כל הזמן סגנון חדש, השפעות נוספות, ומאתגר את המאזינים שלו. אלו שאהבו את החומר המוקדם והאלמותי של Sepultura, להקת האם שלו, לא מתרגלים לשינוי הרדיקאלי שכפה על עצמו ב-Soulfly, להקתו הנוכחית. אבל אלו שמעדיפים את הנו מטאל האינטליגנטי של Soulfly המוקדמים, לא יכולים להתרגל לחזרה אל המקורות המטאליים עם Cavalera Conspiracy והאלבומים האחרונים של Soulfly. בקיצור, האגדה המהלכת הזו היא איש מלא בסתירות, ניגודים, ו… אהבה. ממש לאחרונה יצא אלבומה השביעי של Soulfly, שהיה שינוי כיוון מובהק בסגנון של הלהקה. לרגל המאורע, ולרגל חזרתו של Cavalera לברזיל, תפסנו את האיש לשיחה קצרה. קצרה מדי, שלא מכסה אפילו חצי ממה שהיינו רוצים לשאול אותו, אבל אלו החיים.

היי Max, זה נשמע שאני מפריע לחזרה או ג'אם סשן…

לא לא, זה הבן שלי ברקע. הוא מנגן על תופים, והוא בדיוק מתאמן [צוחק]…

אז תגיד, Max, האם אתה בעד או נגד מאמן הכדורגל הברזיאלי דונגה, שעשה בושות במונדיאל האחרון?

אה, הוא גרוע. לא אהבתי אותו מהרגע בו קיבל את הנבחרת, ומהרגע בו לא זימן את רונאלדיניו לנבחרת. זה היה צריך להיות המונדיאל האחרון של רונאלדיניו, ואין לי ספק שהוא היה נותן טורניר מעולה. דונגה הוא פשוט לא המאמן בשבילנו, ויש לנו ארבע שנים להתכונן ולהכין נבחרת טובה יותר, כי המונדיאל הבא יהיה אצלנו.

אתה מתכנן הופעה מיוחדת בברזיל בזמן המונדיאל הבא?

הלוואי וזה יוכל לקרות! אני מת להופיע בבית עם אחת משתי הלהקות שלי (Cavalera Conspiracy ו-Soulfly). זה יכול להיות מרגש במיוחד.

ברשותך, הייתי רוצה לחזור ל-1996: שנתיים אחרי Chaos A.D. של Sepultura, אתם אחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם, אתם להקה משפיעה, מהפכנית. ואז אתם מחליטים להוציא אלבום בשם Roots, שמהווה שינוי כיוון משמעותי. לימים יטענו שאתם התחלתם את עניין הנו מטאל. בעיני זו יצירת מופת, אבל הדעות חלוקות. מה עבר לכם בראש?

שמע, ב-Roots היו כמה שירים קטלניים במיוחד כמו "Roots", "Cutthroat" ו-"Attitude" – שירים חזקים מאד. עשינו גם סיבוב הופעות גדול מאד באירופה בשביל לחזק את האלבום, והעבודה עליו הייתה תהליך מדהים. זה שעזבתי את הלהקה במהלך סיבוב ההופעות לאלבום באותה שנה, לא אומר שאני חושב על האלבום (או על התקופה הזו) מחשבות רעות. להיפך. אני גאה מאד באלבום הזה, זה היה סיכון ענק לעשות אותו – עם הקונספט של מוזיקה שבטית מברזיל. אני חושב שהיינו להקת המטאל הראשונה שעשתה משהו בסגנון הזה. כשהייתי בלהקה, היה לנו רעיון שאומר "לעולם לא נעשה את אותו אלבום פעמיים", ואני חושב שהשינוי בין Chaos A.D. לבין Arise ו-Roots מדגים היטב את הרעיון הזה. עבדנו קשה מאד על האלבום, ואני ממש גאה בו.

זה נראה שאתה ממשיך את הקונספט הזה גם ב-Soulfly, כשכל אלבום נשמע שונה מהקודם, והאחרון הוא שינוי כיוון דרסטי במיוחד.

הרעיון מאחורי Omen היה לחזור לשורשי המטאל שלי, לשחזר את הרגעים שאהבתי בתור נער עם הסאונד של Soulfly. זה נכון שאני מנסה לשנות כיוון בכל אלבום, כדי לשמור על עצמי מעוניין… ב-Omen רציתי לנגן גם חומר אחר, אפילו הבי מטאל קלאסי. "Kingdom" נשען על מבנה של הבי מטאל קלאסי, כמו Iron Maiden. הרעיון היה להשאיר בחוץ את כלי ההקשה, את מוזיקת העולם, את ההשפעות הברזילאיות שלי, ולעשות אלבום מטאל לפרצוף.

תוכל לספר קצת על תהליך העבודה על Omen? אחרי הכל, זה אלבום שונה מאד, אתה גם הפקת אותו, יש בו המון מרכיבים שלא שמענו מ-Soulfly אף פעם (וממך בכלל) כמו פאנק ות'ראש מסורתיים, סולואים מרשימים ומלאי טכניקה של Marc Rizzo ועוד.

זה היה תהליך אחר, וכיף. אני מכיר את החבר'ה הרבה יותר טוב עכשיו, ולכן ידעתי עד כמה אני יכול לדחוף את הגבולות איתם (בעיקר Marc על הגיטרה ו-Joe Nunez על התופים). נכנסתי לאולפן עם רעיונות ברורים מאד לגבי מה אני רוצה לעשות, בכל הנוגע לחזרה למקורות. אתה צודק כשאתה מזהה פאנק במוזיקה, הרי האלבום נפתח עם "Bloodbath & Beyond", שהוא שיר פאנק לכל דבר (גם בלחן וגם בטקסט). הקו המנחה היה פשוט – אלבום שנעשה למעריצים ע"י מעריץ. ניסיתי לחשוב כמו מעריץ של Soulfly ולנגן את מה שאני חושב שהמעריצים היו רוצים לשמוע. היו פחות ניסיונות מוזיקליים, ופשוט הרבה מטאל אגרסיבי באוויר, שזה משהו שאני יודע שחיכו שאעשה שוב. בינתיים, אני מקבל תגובות מעולות מהקהל – ניגנו חלק מהשירים החדשים בהופעות, והמעריצים נראים מרוצים, אז זה אומר שהצלחתי להשיג את המטרה שלי, ואני מאד מרוצה מהאלבום הזה.

איך היה לחזור לנגן עם Igor, אחיך, בפרויקט Cavalera Conspiracy, אחרי שלא ניגנתם כמעט עשר שנים ביחד?

זה היה מאד מרגש. התגעגעתי ל-Igor במשך עשר שנים, זה היה מאד קשה לא לראות אותו ולא לדבר איתו במשך עשר שנים. קודם כל נפגשנו כאחים, וחזרנו לקשר, וזה היה תהליך מלא רגשות. אחרי זה הגיעה המוזיקה – הזמנתי אותו לג'מג'ם קצת, ואחרי זה הופענו עם כמה שירים של Sepultura בהופעה בארה"ב, והשלב הבא, והמתבקש, היה הקלטות. אז החלטתי להקים להקה של שנינו, כדי שנוכל להתראות כמה שיותר, לצאת לסיבובי הופעות, ופשוט לנגן ביחד, שזה מה שתמיד אהבנו לעשות. בגלל שאנחנו לא מופיעים כל הזמן עם הלהקה שלנו, כל מפגש הופך להיות חגיגה כיפית ומיוחדת. עכשיו אנחנו מסיימים לעבוד על האלבום הבא של Cavalera Conspiracy, שייצא בשנה הבאה (סיימנו להקליט). זה הולך להיות אלבום מעולה, הרבה יותר חזק ואגרסיבי מהאלבום הראשון.

והאם אנחנו, בישראל, נוכל לצפות לביקור של האחים Cavalera, אולי אפילו Soulfly?

אני מאד מקווה בנאדם! אנחנו תיכף יוצאים לסיבוב הופעות עולמי עם Soulfly ויש לנו אפילו כמה הופעות עם Cavalera Conspiracy מתוכננות, ואני ממש מקווה שמישהו יזמין אותנו לבוא לישראל. הפעם היחידה שהייתי אצלכם הייתה כשצילמנו את הקליפ ל-"Territory" עם Sepultura, וממש לא הספקתי לראות את כל מה שרציתי לראות. היינו אצלכם שלושה ימים, וכל הזמן עבדנו, אבל ממה שהספקתי לדבר עם המעריצים ועם מטאליסטים, הבנתי שיש לכם קהילה גדולה מאד של אוהבי מטאל – אז נראה לי שיהיה כיף לנגן אצלכם.

אתה יודע, לקהל הישראלי יש אהדה ברורה אליך, ואל הלהקות שלך – גם בגלל שהייתם פה וצילמתם את "Territory", גם בגלל שקראת לבן שלך "ציון" (Zyon, למרות ש-Max קרא לו כך בגלל שזה נויז במהופך – א.ג), וגם מכיוון שאתה מצטייר בראיונות כאדם רוחני מאד, מאמין באלוהים, אבל לא קורא לעצמך נוצרי. כל אלו הופכים אותך ליקיר האומה בישראל.

וואו, איזה כיף! אני מת לחזור אליכם, באמת. אני מת לראות כמה מהמקומות הקדושים, לטייל. לא היה לנו זמן לעשות כלום בזמן שהיינו אצלכם, כי כל הזמן עבדנו. שמע, אני בן ארבעים כבר, ועדיין לא נמאס לי להופיע ולראות מקומות חדשים. אז לחזור לישראל, אחרי שכבר הייתי אצלכם קיבלתי טעימה קטנה, זה בהחלט משהו שהייתי רוצה לעשות.

ציינת שאתה בן ארבעים, אז אני חייב לשאול – איך אתה מסתדר עם המחויבויות המשפחתיות מול שתיים ולפעמים אפילו שלוש להקות בו זמנית? הרי אף אחד מאיתנו לא נהייה צעיר יותר?

את האמת, לי יש המון מזל. זה כאוס אחד גדול, אבל זה לא נותן לי רגע לנוח, וככה אני אוהב לחיות. חוץ מזה, אשתי ואני עובדים ביחד – היא מנהלת את Soulfly, אז יוצא שלהרבה הופעות וסיבובים היא מגיעה עם הילדים, והם נהנים מכל רגע. שניהם, Zyon ו-Igor, מתופפים, ולפעמים הם מנגנים איתנו בהופעות. ב-Omen יש קטע נסתר בסוף המהדורה המיוחדת, ושניהם מנגנים תופים בקטע הזה. אני די בר מזל בעניין הזה, שיש לי משפחה שמבינה לחלוטין את המקצוע שלי, ולוקחת בו חלק פעיל, כך שזה לא עובד לרעתי, אלא לטובתי – ולטובת כולנו. אני בטוח שיש מוזיקאים שנתקלים בבעיה הזו בנקודה מסוימת, בה המשפחה מתנגשת עם המוזיקה, והם לא מצליחים להפריד בין השתיים. בשבילי, זו בכלל לא בעיה.

שמע, אתה מצטייר כאדם פוליטי ומעורב בצורה יוצאת דופן – בכל האלבומים שלך יש טקסטים חריפים ומחאתיים, היית חלק בכמה תנועות, אתה לא פוחד להשמיע דעה. למעשה, הדימוי שלך הוא של אדם מאמין מחד, ופוליטי מאידך. ולכן, זה די מתבקש שאשאל אותך האם אתה מודע למצב בישראל, והאם יש לך דעה בעניין?

אני לא יודע בדיוק מה קורה אצלכם, אבל אני ניזון מחדשות, ואני קורא המון על המצב באזור שלכם. לא הייתי אצלכם המון זמן, וגם כשהייתי לא התעסקתי בזה בעומק רב, אבל אני בהחלט מכיר את המצב אצלכם בצורה מספיק טובה בשביל לומר לך שזה לא ממש משנה מה קורה אצלכם, כי כל העולם כולו צועד לקראת יום הדין או משהו כזה… [צוחק]. באמת, בנאדם, בכל מקום יש צרות, ואני ממש חושב שאנחנו מתקרבים לסוף לפעמים… בכל מקום יש בעיות, המצב חרא, אפילו בארה"ב, איפה שאני מתגורר כרגע, המצב לא קל – יש אינפלציה, המשק במיתון, יש לנו בעיות הגירה עם מקסיקנים, ומה לא. ודווקא בגלל זה אני חושב שאנחנו צריכים מוזיקה, בעיקר בימים קשים כאלו. כשאנשים באים לראות את Soulfly, אני רוצה שהם ישכחו את כל הצרות שלהם לשעה וחצי, וייהנו מהמוזיקה שאנחנו עושים בשבילם, שיזיעו, שיפרקו קריזה ב"מוש פיט", ושכולם יהיו חלק מאותו שבט למשך שעה וחצי – וזה בדיוק מה שאני מקווה שיקרה גם בישראל, אם וכאשר נגיע.

אם מישהו עובר על הביוגרפיה המוזיקלית שלך, הוא יגלה שניגנת או שיתפת פעולה כמעט עם כל אמן חשוב על הפלנטה – Metallica, Megadeth, Dave Grohl, Jonathan Davies, Mike Patton ועוד רבים וטובים. יש עוד שמות שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?

תראה, הרגע שהכי נחקק לי בזיכרון היה כש Sepultura הופיעה עם The Ramones בברזיל. ה-Ramones היו גיבורי ילדות שלי ושל Igor כשהתחלנו לשמוע מוזיקה, וזה היה מאד מרגש להופיע איתם. אתה צודק, השגתי די הרבה מטרות בקריירה מהבחינה הזו… מישהו שעוד לא שיתפתי איתו פעולה עדיין? את האמת, אני חושב שניגנתי כבר עם כל מי שאי פעם רציתי… [צוחק]

כשאתה חוזר לברזיל, איך מקבל אותך הקהל ברחוב? לפי מה שאנחנו יודעים, אתה די אל מטאל בברזיל, הרי לא הייתה באמת סצנת מטאל עד ש-Sepultura פרצה החוצה…

תראה, לא הייתי בברזיל עשר שנים, אז אני יכול לספר לך רק על הפעם האחרונה, שהייתה מדהימה. האנשים היו חמימים, והאווירה הייתה מיוחדת מאד. אני חוזר לשם בעוד כמה שבועות להופעה ראשונה ב"בית" עם Cavalera Conspiracy, וזה מאד מרגש אותי (ואת Igor) לחזור להופיע בבית שלנו. ברזיל היא עניין חשוב מאד באישיות שלי – אני עולה להופיע עם דגל ברזיל, אני דואג להזכיר מתי שרק אפשר שזה המוצא שלי, והקהל הברזילאי מכיר ומעריך את זה, ומכבד אותי על זה, אז אני מניח שיהיה מאד מרגש לחזור עכשיו, אחרי הרבה זמן שלא הייתי בבית.

שמעתי שעשית את הקולות לשחקן דווין ג'ונסון (The Rock), באחד מסרטי המומיה. האם זה נכון?

אה, זה היה משהו חד פעמי. אחד המפיקים של הסרט The Mummy Returns אהב מאד את Sepultura, והוא ביקש ממני לבוא ולעשות קולות לדמות של The Rock. הגעתי לאולפן, ופשוט צרחתי במשך שעתיים למיקרופון – זו העבודה הכי קלה שהייתה לי אי פעם… אז בפעם הבאה כשאתם רואים את "המומיה 2", תדעו שאני צורח בכל פעם ש-The Rock צורח.

אז אין לך תכניות להתחיל לביים סרטים או לשחק בסרטים?

לא, לא בינתיים. הוליווד לא מחכה לי, ואני מעדיף לנגן כמה שיותר…

תודה רבה על הזמן שלך, ואני מקווה שנתראה בישראל בקרוב!

תודה לך בנאדם, וגם אני מקווה שאוכל להגיע אליכם כמה שיותר מהר!