מרואין: Moti Rokah, סולן להקת Spawn Of Evil

במהלך העשור האחרון קשה היה למטאליסט שפוקד אירועים מקומיים, לא להבחין בתופעה שנקראת Spawn Of Evil. דמואים שיצאו כקלטות בצורה המסורתית עוד לפני חלוף המילניום והופעות מחתרתיות במרתפים ומועדונים הביאו את הלהקה בדרך חתחתים לעמדה הבהירה ביותר שלהקת דת' מטאל ישראלית אי פעם עמדה עליה. Spawn Of Evil היא להקת הדת' מטאל היחידה שלא מנסה להתערבב בדת' מטאל מודרני או ברוטאלי ושומרת על גחלת האולדסקול פועמת בלי הפסק מזה עשור – מבלי להוציא אלבום רשמי או EP או כל דבר דומה במשך תקופה ארוכה, ורק בזכות הופעות כובשות של מרחצי דמים במעגלי פוגו, ונוכחות בימתית מפלצתית להגיע למקומות שלהקות מלוטשות ומעודנות יותר לא הספיקו או יספיקו להגיע בחייהן. החברותא המרושעת מחדרה, היא הדוגמא לכך שבזיעת אפינו נאכל שרצים מרושעים. רגע לפני הופעת העשור של הלהקה, תפסנו את מוטי רוקח, מנהיגה הבלתי מעורער של Spawn Of Evil לשיחה בגובה העיניים (כשאנחנו עומדים על כיסא כדי להגיע לגובה העיניים המדובר) על העבר, ההווה והעתיד של מפלצת הדת' מטאל המשריצה של ישראל.

שלום מוטי רוקח, הידוע גם בכינויו מוטי "השרץ"! מה שלומך ומה בפיך לרגל המאורע החגיגי?

אהלן אהלן שלומי מצויין וכך גם כל אחיי השרצים – ירון, מיקו וגרגי! אנחנו שמחים מאוד לחגוג את "הפסטישרץ" – עשור של מטאל מטורף – ואנחנו הולכים לעשות את זה במועדון הקולטורה בתל אביב ביום שישי הקרוב עם החברים הכי מטורפים שיש. יופיעו איתנו מפלצות הבלאק מטאל Azazel ו-Winterhorde, ובהמות הדת' מטאל Immaterial ו-Concrete Facial. בהופעה שלנו יתארחו אגדת הדת' מטאל Lehavoth, הגנגסטר ג'ונס מ-Whorecore, והחיות הרעות משוורצחעייה. אנחנו חוזרים ואומרים "נא לאגור את הזעם עד האירוע – אנחנו כבר ניתן לכם סיבה לפרוק אותו בפסטישרץ! כמו כן לפי המסורת יהיה הפי-אוור על הבר מפתיחת הדלתות בשעה 20:00 עד 22:00.

ההרכב Spawn Of Evil קיים מזה עשור, יש אומרים שאפילו יותר – רק בגלגולים שונים. אתה, מיקו (הגיטריסט) וירון (האחראי על עמדת התופים) נשארתם עד היום עמוד השדרה המאיים של מורשת של דת' מטאל מסורתי בהתהוותה – אך בחלוף השנים המון חברי להקה חלפו לצידכם. בואו תספר לי קצת על ההתחלה של Spawn Of Evil, עוד מהימים שהקלטתם קלטות דמו כמו Lion Den Of God והייתם ידועים בשם Spawn בלבד.

נכון הרבה עבר על הלהקה וכך גם עלינו לאורך העשור ההזוי הזה, התחלנו בתור השלד של Spawn ולמעשה במהלך השנים הצטרפו והתחלפו נגנים משוגעים למיניהם שתמיד הוסיפו לנו את הטירוף של התקופה. כולנו חברי ילדות שלמדו ביחד והיו חברים טובים עוד לפני הלהקה, יצא ככה שאת הזמן שבילינו ביחד בחדר כביסה מעובש אצל ירון ניצלנו יום אחד לנגן ביחד וכך בעצם נוצרה הלהקה, ומאותו רגע המוזיקה פשוט נעשתה חלק נכבד מאוד מהחיים שלנו. הבנו שבלי לצעוק, לקרוע את הגיטרה ולשבור את התופים אנחנו לא מצריכים לחזור לבסיס שפויים. לאחר כמה חודשים שניגנו לעצמנו בסופי שבוע הקלטנו בטייפ 8 ערוצים את הדמו הראשון שלנו Spawn, ולאחר כמה הופעות החלטנו לשדרג אותו בהקלטה מקצועית יותר עם שירים נוספים.

מדוע למעשה שיניתם את השם מ-Spawn ל-Spawn Of Evil? הרי כך או כך השם עצמו תפוס על ידי להקות ותיקות מימכם, האם זה בגלל הרצון להימנע ממותג הקומיקס האפל שנקרא Spawn ולהתקדם יותר לכיוון הרעיון המטאלי שעומד מאחורי הלהקה?

האמת שלאחר שנתיים שהיינו קיימים בשם Spawn קיבלנו מכתב מחברת עורכי דין מגרמניה שייצגה להקה נוספת שנקראת Spawn. לכן שינינו את השם ל-Spawn Of Evil, גם ככה עם השנים נהפכנו ליותר מרושעים!

כמה וכמה הוצאות זכורות לטובה מהידיים של Spawn Of Evil במרוצת השנים, משתי הקלטות הראשונות – האחת The Lion Den Of God ואף הקודמת לה, שפשוט נקראה Spawn – דרך אלבום אוסף שריכז הקלטות מחודשות של רוב השירים, ועד לאוסף חדש שמרכז את כל ההקלטות של העשור האחרון, כולל שירים חדשים ביניהם הקאבר ל-Therapy?. מדוע החלטתם כעת לשווק את המוזיקה של Spawn Of Evil בחינם דרך האינטרנט?

אף פעם לא חיפשנו רווח במוזיקה שלנו ותמיד דאגנו שהאירועים שבהם אנחנו מופיעים שווים לכל כיס על מנת לכסות עלויות ולא מעבר. לכן כשהזדמן לנו לאחד את כל החומר שלנו ולשחרר אותו באינטרנט קפצנו על הרעיון ואנחנו רק נהנים מהדרך שבחרנו ללכת בה.

אם יש משהו שאי אפשר לקחת בשום צורה מ-Spawn Of Evil – זה את תואר "השורדת האחרונה של הדת' מטאל הישן" בארץ. אמנם הלהקה קמה קצת אחרי כל שאר הלהקות כמו Incarnation או Cerebral Coma, אבל בסופו של דבר, היא ממשיכה מסורת על מנת שלא יגווע פה ז'אנר שלם. בסופו של יום Spawn Of Evil היא להקת הדת' מטאל היחידה פה בארץ. האם זו מבחירה – או שזה פשוט מה שנולדתם לנגן?

אנחנו פשוט נולדנו כנראה לנגן דת' מטאל כי זה הדבר היחד שנותן לנו את האיזון שאנחנו צריכים כדי לשרוד בעולם הרצחני של ימינו. זה המקור שלנו ולשם אנחנו שייכים.

נדמה כאילו היה ל-Spawn Of Evil כמה הזדמנויות להגדיל את מעמדה בעיני ציבור המטאל בארץ ואף בעולם. הופעות בגרמניה, הקלטות מרובות באולפן, חידוש הרכב, עמידה לצד אומני ענק על הבמה כמו Pungent Stench ו-Konkhra – והופעות בכל הארץ מכל סוג ומכל מקום. למה בעצם לא הצלחתם לחדור לתודעה המרבית בחלוף השנים – דוגמת להקות עם וותק זהה כמו Betzefer, Lehavoth או Distorted או להקות צעירות יותר כמו Whorecore – ונשארתם פחות או יותר בנישה שלכם?

אחת הסיבות היא שמעולם לא הוצאנו אלבום באורך מלא תחת הפצה ועבודת יח"צ מקצועית, כל מה ששחררנו היה בהוצאה עצמית במספר מוגבל של עותקים ובאותה תקופה לא היה את האינטרנט כדי להגיע עם המוזיקה שלנו לאוזניים הנכונות שידממו באהבה.

ללהקה יש עבר עשיר בניהול חיי להקה במקביל לחיים פרטיים מוצלחים – חלק מהם אף כולל שירות בלתי מבוטל בתור נגדים בקבע. איך הצלחתם לאזן את החיים הכפולים האלה?

המילה איזון היא מילה חזקה בשבילנו כי כל מה שאנחנו עושים בחיים הפרטיים שלנו, כל ההצלחות שלנו, הן פשוט נגזרת מהתנהלות הלהקה באותה תקופה. שמנו לב שככל שאנחנו מתמידים לנגן ולעשות חזרות קבועות אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב בחיים הפרטיים שלנו. כאשר אתה מתמיד במה שאתה אוהב לעשות זה תמיד חוזר אלייך ומחזק אותך.

מה הם הנושאים המובילים את Spawn Of Evil לכתוב שירים? האם זו רק אהבה למטאל ישן וטוב, על רעיונותיו השטניים והשנויים במחלוקת או שיש סוג של אמירה מיוחדת סביב הלהקה?

אנחנו בעיקר כותבים על ההשפעות הנפשיות מחיי היום יום שלנו כתוצאה מהתופעות שאנחנו נתקלים בהן בסביבה שבה אנו חיים. אם זה "Soldiers" שנכתב בתקופה שכולנו שירתנו בצה"ל והיינו בלבנון והיה לנו את הצורך לפרוק את ההרגשות האלו, ואם זה "Victims Of The Mind" שנכתב על אדם שחיפש בתוכו את המפלצת שלו עד שמצא ואיבד את השפיות שלו. כמו כן, גם על חלומות הזויים כאלו ואחרים שלבשו צורה ובשר בדמות "Lion Den Of God" ו-"It's Contagious".

עמית "מיקו" הגיטריסט של ההרכב הוא מפיק שעבד עם כמה וכמה הרכבים פה בארץ (The Afterlife, Abed, Winterhorde ועוד) כיצד מתבטאת התרומה שלו להפקה ודרך העבודה של הלהקה?

זה עוזר לנו להקליט את החומר שלנו במהירות ולשחרר אותו לקהל שלנו. אנחנו תמיד מרגישים שמעבר לכל מה שמיקו תרם לשרצים הוא תורם בסצינה בזה שהוא עוזר ללהקות צעירות להקליט ולשחרר את המוזיקה שלהם בסטנדרט גבוה בלי לאבד את הרגליים.

מה הם לדעתך הקשיים הגדולים ביותר שהלהקה מתמודדת איתם, שמבדילים אותה מלהקות מטאל אחרות בארץ?

אפשר להגיד שבארץ הזו לאף אחד לא קל וכולם אוכלים חרא. לגבינו מעבר לחרא הרגיל בחרנו לעסוק במקצועות דרשניים מאוד מבחינת שעות ולחצים.

מוטי, אתה משתמש בשירת גראול מאד לא-אופיינית לאיך שאנשים רגילים לשמוע גראולים כיום. השירה שלך, כולה מורכבת מהיותך הר-אדם עם גרון ניחר, בדומה לשירת הגראולים של הרכבים כדוגמת Master, Napalm Death ו-Benediction – מה דעתך על ההשוואות האלה שמגיעות פעמים רבות אליכם (מעבר לעובדה שביצעתם הופעת מחווה ב-2003 ל-Napalm Death) ועל איך שעולם הדת' מטאל (רובו יותר 'ברוטאלי' – אם כי זה עניין של טעם) נראה כיום?

אני יכול רק לייחל שהתופעה שנקראת מטאל ברוטאלי תמשיך לשלוט על העולם. לגבי סגנון הגראולינג שבו אני שואג, זה פשוט הקול שלי ואם אני לא ארגיש את הורידים שלי מתפוצצים בצוואר ואת דפיקות הראש המטורפות אחרי ההופעה מבחינתי לא "הזדאבתי" על הבמה.

האם יש לכם כמה ידידים וחברים שאוהבים את המוזיקה שלכם למרות שהם אינם בשום צורה מטאליסטים בהווייתם, או שאתם רוקחים את המטאל שלכם – למטאליסטים בלבד, וככה הוא אמור להישאר?

יש לנו חברים שהם לא מטאליסטים ששומעים את המוזיקה שלנו ולאחר הכרות איתנו הם גם מבינים על מה כל הרעש. בכל אחד יש את הצד שצריך את הפורקן האגרסיבי של המטאל, כל מה שצריך זה לדעת איך להכניס את זה לבן אדם.

מה הוא האירוע הכי חשוב בחייה הארוכים של הלהקה עד כה לדעתך?

התשובה כאן מחולקת כי חלקנו הרבה רגעי שיא וחלומות שלא האמנו ולא חשבנו בכלל שיקרו. תמיד יש את ההופעה עם Pungent Stench, שבשבילנו זה כמו להופיע עם הלהקה שגדלת עלייה וכמובן שההופעה בגרמניה הייתה אחת ההזויות והטובות שהיו לנו. גם ההופעה בפסטיבל מטאליסט 2003 בהאנגר 11 שהוקדשה לאחיו השבוי לשעבר של מוטי מ-Arallu ריגשה אותנו מאוד. ויש עוד שהראיון קצר מלהכיל אותן.

מה היא נקודת השפל בקריירה של Spawn Of Evil במרוצת העשור האחרון?

כשירון חקון, המתופף, נפצע בצבא ולא יכולנו לנגן קרוב לשנה ולא ידענו מה הולך להיות כי את המכונה של הלהקה לא רצינו או יכולנו להחליף. לאחר שנה הוא חזר לסורו והמשיך להתפרע בכל מקום שהגיע אליו. תקופה לא קלה עברה על כוחותינו.

Spawn Of Evil בזכות הוותק שלה זכתה לחלוק במה עם כמה וכמה להקות מטאל – חלקן גם נתפסות אגדות מינוריות כאלו ואחרות בימינו שלנו בהיסטוריה של המטאל הישראלי. מי מהלהקות האלה נדמו לך בדיעבד כפוטנציאל המבוזבז ביותר, ומי מהלהקות שאותן אתה מכיר ומוקיר לדעתך מהוות את העתיד של המטאל הישראלי לטעמך?

לדעתנו רובן טובות וכל עוד הן ימשיכו וישקיעו במוזיקה שלהן הם יהיו יותר טובות מהרבה להקות מפורסמות מחו"ל. להקות שאנחנו בעיקר שומעים בארץ מלבד הלהקות שמופיעות איתנו הערב הן Salem, Whorecore, Viscera Trail, The Afterlife, ו-Prey For Nothing שמחזיקים ברוב אמיצותם שרץ בלהקה, כמו גם Orphaned Land, The Fading, Magor, Capillaries, Tales From The Mourge… ואנחנו יכולים להמשיך לכתוב כאן עד מחר.

מה דעתכם על ז'אנר המטאל המלודי יותר, כדוגמת להקות פרוגרסיב מטאל – על הנציגות מעבר לים שלו וגם על הלהקות המקומיות בתחום?

לפי ההופעות האחרונות של Opeth, Prey For Nothing, Immaterial ועוד, יש פרגון חזק לסגנון הזה, ואנחנו שומעים אותנו לפי תקופות ומצבי רוח בדיוק כמו כל סגנון אחר. מה שיפה במוזיקה הזו שהיא מאפשרת לנגנים להתפתח ולהגיע לרמת מורכבות גבוהה בשירים שלהם, מה שבהחלט מאתגר את האוזן.

בתור להקה שפחות או יותר נשבעה על מזבח המטאל המסורתי – האם אתם לא מרגישים קצת לבד בזירת המטאל בטעם של פעם, ואתם, מלבד שוורצעחייה, Arallu ו-Dark Serpent בקושי ממלאים מניין עבור הקהל שבאמת גדל על מטאל מסוג שכזה?

תמיד יהיה דת' מטאל בארץ בגלל שזה הבסיס למטאל הברוטאלי או המלודי ותמיד יהיו חבר'ה צעירים שינגנו את הסגנון הזה ויפציצו בהופעות וייהנו מהטירוף שבו. ככל שיהיו יותר להקות בסגנון הזה יהיה יותר קהל משוגע בארץ.

אילו אומנים גרמו לכם לתפוס את הכלים ולהתחיל לנגן… כן, מעבר ל-Deicide ו-Slayer.

Metallica, Megadeth, Deicide, Slayer, ו-Cannibal Corpse על התופים, Suicidal , Anathema, Tendencies ועוד להקות מסגנונות שאינם קשורים למטאל.

מה הם התוכניות לעשור הבא של Spawn Of Evil?

להשריץ בהופעות ולהשריץ אלבום באורך מלא, ולהמשיך וליהנות מ-Spawn Of Evil בצורה הכי חזקה שאנחנו יכולים.

כמה מילים אחרונות לקוראים של מטאליסט?

תאגרו את הזעם עד ההופעה ותבואו לפרק איתנו את כל מה שגורם לכם לצעוק, לשבור ולרתוח על העולם הזה. הפסטישרץ מזמין את כולם לבוא ולחגוג איתנו את אחד הארועים היותר הזויים! Pure Fun And Anger Release… ושיהיה אחלה שרץ!