Suffocation – על דת' מטאל וחיות אחרות

מרואין: Mike Smith, מתופף להקת Suffocation

Suffocation היא כנראה להקת הברוטאל דת' מטאל הראשונה. זה קצת קשה להבהיר זאת בצורה מדויקת, כי גבולות הז'אנר הוגדרו מחדש בדיוק כשהיא פרצה לדרך עם 2 היצירות שלה Human Waste ו-Effigy Of The Forgotten. כיום, עם אלבום חדש ביד הנושא את שם הלהקה, Suffocation מביאים את מה שהם מתייחסים אליו כאל פסגת היצירה מבחינה מוזיקלית שלהם. מייק סמית, המתופף האפרו-אמריקאי המפורסם ביותר במטאל, וממציא הבלאסט-ביטס באופן לא רשמי, סיפר לנו על העבר הרחוק, העתיד הקרוב ועל כל מה שבאמצע מבחינתו במטאל העולמי.

שלום מייק, מה שלומך ?

בסדר גמור, אנחנו מתכוננים להופעות הבאות. תחת לחץ כבד מבחינת לוח הזמנים. אין הרבה מנוחה. אני מקווה שאני לא מפריע.

רק לעיצומו של סשן מבוכים ודרקונים סוער. שום דבר שאינו יכול לסבול דיחוי הפעם. אני רוצה להתחיל את הראיון עם שאלה קצת רטרוספקטיבית. בתור מי שבעצם התחיל את הבלאסט-ביטס, וזו עובדה כמעט רשמית, מה דעתך על התופעה שהפכה לעניין של כל להקת מטאל, עד שאפילו סלייר התחילו להשתמש בזה.

אני די גאה בזה. אני לא רואה בעצמי כמישהו שהמציא משהו. אולי אני הייתי הראשון שעשה בלאסט-ביטס, האמת לא באמת חקרתי את הנושא. אנחנו פשוט לקחנו את המוזיקה של Suffocation כדי שתהיה רמה אחת קדימה בכבדות ממה שהכרנו אז. פשוט עשינו את השלב הבא באבולוציה של המטאל. הקרדיט הוא לא כל כך גדול. זה שסלייר משתמשים בזה עכשיו? לא יודע, אני מניח שזה גורם לי לגאווה, אבל אני לא באמת יכול לקחת על זה קרדיט.

זה יפה לראות שאתה שומר את הראש על הכתפיים גם אחרי שכולם מעתיקים ממך. מה גרם לכם לקרוא לאלבום החדש שלכם פשוט בשם של הלהקה? מעולם לא באמת הייתם קצרים בכותרות לשירים ולאלבומים.

באלבום הזה התמקדנו הרבה יותר על המוזיקה מאשר בעבר. רצינו שהמעריצים ישמעו את האלבום ויגידו שזה האלבום הכי ממוקד שלנו, שהוא מכסה את כל הקטלוג שלנו בעצם, נוגע בכל הצדדים. לא היה לנו כל כך אכפת שלא נתנו לאלבום שם מרושע. די ירדנו מהקטע של שמות מרושעים.

חבל, אני זוכר ששמעתי לראשונה את Effigy Of The Forgotten ופשוט איבדתי מילים מרמות הרוע. הייתי בטוח ש-Effigy זו מילה ממש מרושעת.

*צוחק* … לא בן אדם, זה בובה, או דמות אדם. זה לא כל כך מרושע דווקא.

בסדר, מה כבר ידעתי אז בגיל 17? זה הגיל שאתה מתחיל לחקור להקות ולמצוא את עצמך. מדברים על למצוא את עצמך, איך אתם מסתדרים עם חברת התקליטים הנוכחית שלכם, Relapse Records?

היחסים עם החברה בסדר, אני מניח. זו חברה שהיא די אנדרגראונד, למרות כל ההצלחה של הלהקות שיוצאות ממנה לאחרונה, היא שומרת את הרגליים על הקרקע, מה שנקרא. אנחנו מקבלים מהם יחס חם והולם, שמרגיש לנו כמו בבית. יש פה ושם קצת חיכוכים אבל זו בכנות אחת החברות הכי טובות שעבדנו איתן. אנחנו גם לא זרים להם וזה לא שיתוף הפעולה הראשון שלנו. אנחנו בעצם היינו הוצאת הסי-די הראשונה שלהם, עם Human Waste.

לכם היה מזל, יש להקות רבות כמו Repulsion או Incantation שלא זכו להצלחה כמוכם. מה אתה יכול לספר על החבר'ה האלה, שפעם הרכבתם יחד את סצינת הדת' מטאל האמריקאית האמיתית? אתם עדיין שומרים איתם על קשר?

ובכן, לא, לא באופן קבוע. לפעמים אנחנו פוגשים את הלהקות שעדיין פעילות כמובן בפסטיבלים או בהופעות כאשר סיבובי ההופעות שלנו מתנגשים. זה תמיד כיף לראות חבר ותיק, ואנחנו היינו מבלים בהתחלה עם Immolation שעדיין פעילים מאד וממשיכים להופיע ולהפגיז בדת' מטאל ברוטאלי. Incantation קצת פחות מצליחים, אבל הם גם היו חברים נהדרים. אנחנו לא כל כך שומרים על קשר בעצם.

שכחת את מספרי הטלפון שלהם, אני מבין. כבר קשה לך להרים שיחה.

כן, בעצם. אני חושב. זה בגלל לוח הזמנים די עמוס של כולם. אבל בשביל זה יש אינטרנט, ומייספייס ודברים כאלה, אני מניח.

מה אתה חושב על המטאל החדש, ואני לא מדבר על הניו-מטאל, שעבר זמנו, אלא יותר על המטאלקור וז'אנרים דומים. כיום כמעט כל להקת רוק אלטרנטיבית ואימוקור משלבות צרחות שהיו בעצם נחלת ביתם של סולני המטאל. האם זוהי לדעתך תופעה חיובית?

שמע, בסופו של דבר, כל המטאלקור הזה, זה פשוט דת' מטאל שלא הולך עד הסוף. יש להם ריפים של דת' מטאל, אבל הם דלילים כאלה, דחוסים בכל מיני ריפים חלשים ומלודיים יותר מדי. זה מן גרסה מדוללת של דת' מטאל. זה מגניב שיש אומנים שיש בהם אלמנטים של דת' מטאל והם מצליחים בגדול, כל מה שיש בו דת' מטאל זה משובח, רק חבל שהם לא לוקחים את זה לצדדים הקיצונים כמו שהדת' מטאל היה אמור להיות. ולדעתי קצת צרחות לא עושות להקת רוק או אימו ללהקת מטאל. אלו גם לא צרחות, אלו יבבות.

ואיך הולך לכם בסיבובי ההופעות? אתם ידועים בתור מפלצות על הבמה, ששום דבר לא עומד לכם בדרך. יש סיכוי שתענו לאתגר ותבואו לישראל?

שמע, אני לא רוצה לדבר ולפתוח פה כששום דבר לא סגור, אבל אנחנו נשמע להגיע לישראל. אנחנו רוצים להגיע לכל המקומות שלא ביקרנו בהם בעולם, כולל הכל. בסופו של דבר, אנחנו רוצים לראות את Suffocation אחרי שהיא ביקרה בכל העולם והופיעה בפני כל מי שאי פעם רצה לראות הופעה שלה.

איך הלכו הסשנים של הקלטות הרוד-ראנר יונייטד? שמעתי מכמה ידידות שאוהבות משין-הד וטריביום שאתה מופיע בגאון ב-DVD, מסביר כמה סודות מקצוע. אני באמת צריך לקנות DVD של ניו-מטאל כדי ללמוד את חכמתו של מייק סמית?

*צוחק* … זה היה מגניב. רודראנר ביקשו מאיתנו לבוא ולהשתתף, וביקשו ממני לייצג את Suffocation. הסכמתי כי זו מחמאה. הם רואים בנו כאבן דרך במה שחברת התקליטים הענקית הזאת הפכה להיות. זה כמו לחזור לבית ישן. היו שם המון אנשים ממש מקצועיים, והשירים היו ממש טובים לדעתי, כל אחד בסגנון שלו. אני לא פוסל שום מוזיקה, מי שטוב לו במה שהוא עושה, שימשיך לעשות את זה! בנוגע ל-DVD, זה קטע די מצחיק. מגיעים אליי בשנה האחרונה ילדים שלא שמעו Suffocation בחיים שלהם אבל יש להם את ה-DVD והם ניגנבו מהתיפוף שלי והם נהיו בגלל ה-DVD הזה מעריצים של Suffocation. זה די מגניב, שאפילו הופעת אורח קטנה פותחת את העיניים והאוזניים לכל כך הרבה אנשים.

אם אתה חייב לבחור אלבום אחד של Suffocation שלדעתך הוא האלבום הכי טוב שלכם, מה היית בוחר?

זו שאלה באמת קשה. אני רואה את כולם שווים בצורה מסוימת. לכל אחד יש ערך אחר בפני עצמו, וכולם בעצם נהדרים באותה מידה לדעתי, אבל אם אני אהיה "חייב" לבחור, נראה לי אני אלך על Effigy Of The Forgotten.

באמת? הפתעת אותי פה. רוב הלהקות בדרך כלל פשוט משבחות את האלבום החדש או האחרון שיצא להם כדי לקדם מכירות, ואתה אומר את Effigy?

שמע, אני לא אשקר לך, הכי קל לי כיום להתחבר לאלבום החדש שלנו Suffocation. הוא הכי מוזיקלי, הוא הכי מגוון והוא ממש נוגע בכל האלמנטים של כל האלבומים שלנו. לא צריך בעצם לעשות אלבום אוסף, יש לנו אלבום עם שירים שכאילו נכתבו בכל תקופה. אבל Effigy היה שונה. הוא היה אחד מאלבומי הברוטאל הראשונים…

לדעת רבים הוא היה הראשון, אם לא מחשיבים את Napalm Death או Cannibal Corpse…

לא, לא, לא, יצאו עוד אלבומים גם לפני, ויצא לנו גם לפני זה את Human Waste, אבל היה בו משהו ראשוני שהגדיר מחדש את הז'אנר, נתן לו בעצם גבולות שאנשים עוקבים אחרי הגבולות האלה עד היום, כל הלהקות ברוטאל החדשות יותר, הן בעצם מחיות את Effigy, ואת שאר האלבומים שהן גדלו עליהם. אני חושב שזה האלבום שלו אנחנו חייבים את הכל, אז בגלל זה הוא האהוב עלי.

אני חייב לשאול את השאלה הזאת, כי אני ישראלי, וישראלים הם עם נטול-טאקט. למעשה אין לנו מילה בעברית למילה טאקט. איך זה להיות… אפרו-אמריקאי בז'אנר שכמעט כולו, נאמר 99% מהקהל ומהלהקות שבו – הם לבנים?

אם אתה מתכוון לאם היו לנו בעיות אם זה, אז לא. ממש לא. אני לא חושב שמעריצים של Suffocation נתנו דעה מסוימת על כך שאני שחור, או שיש לנו אנשים שחורים בלהקה. מטאל הוא נטול צבע בסופו של דבר, כי זה מוזיקה. אם אתה נהנה מהמוזיקה, מה אכפת לך מה צבע העור של מי שמבצע? אז לא, לא נתקלתי בגזענות במטאל. אולי זה בגלל שאני מנגנן בז'אנר שלא כל כך פתוח לגזענות. יכול להיות שבז'אנרים מוזיקליים אחרים זה דווקא היה מרתיע מישהו מלשמוע את המוזיקה.

על איזו מוזיקה גדלת, ולמה אתה מקשיב כיום, בזמנך הפנוי?

המממ… אני גדלתי על להקות Arena Rock, ממש כשהייתי קטן, ואז עברתי ל-Iron Maiden ו-Ozzy, אז משם המשכתי בשביל האפל אל המטאל דרך Slayer ו-Exodus, עד שהכרתי את Death ו-Possessed ומשם כבר התחלתי לנגן וידעתי שזה מה שאני הולך לעשות. מבחינת מה שאני שומע כיום? אני שומע, כשיוצא לי, ג'אז ומוזיקה קלאסית, קצת אולד-סקול היפ הופ וקצת ראפ. לא יוצא לי לשמוע להקות מטאל, בטח לא להקות חדשות. אני לא בן אדם שיש לו כל כך הרבה זמן לשבת וממש להקשיב לאלבום. אני נהנה ממה שאני מכיר וממה שיש לי.

מה היה סיבוב ההופעות או ההופעה המוצלחים ביותר שלך? ומה היה הגרוע ביותר, אם אנחנו כבר בנושא?

זה קצת קשה לבחור. כל הופעה של Suffocation היא אדירה ברמות מטורפות לדעתי, וקצת קשה לי לבחור מכל סיבובי ההופעות שלנו הופעה אחת. אני חושב שאולי סיבוב ההופעות המשותף עם Morbid Angel, כי זה סיבוב הופעות של הרי-יוניון שלנו, ואלו היו מאורעות די מרגשים. בנוגע להופעות גרועות, שמע, אין לנו כאלה. אולי פעם שהיינו ילדים היו לנו, אבל אחרי שאתה מנגן את אותם שירים אלפי פעמים, אתה כבר לא כל כך יכול לפשל. הפישולים שלנו מתרחשים רק בחדרי חזרות אני חושב. לא זוכר שפישלנו על הבמה כבר כל כך הרבה זמן.

זה לא מעייף אותך, לבצע כל פעם מחדש את אותם השירים שוב ושוב ושוב, אלפי פעמים כמו שאמרת? אין איזה שיר שהיית שמח להחזיר לסט של ההופעות מהעבר הרחוק או איזה ניסיון של משהו חדש?

שמע, אנחנו בסופו של דבר מופיעים בשביל הקהל. הקהל יודע שהוא רוצה את "Infecting The Crypts" או את "Tomes Of Acrimony". אם הקהל לא נהנה בהופעות שלנו מהשירים הטובים שלנו, אז מה הטעם? חוץ מזה, אל תשכח גם שהשירים האלה הם השירים הטובים שלנו, אחרת הם לא היו האהובים על ידי הקהל. בדת' מטאל אין לך להיטים – יש לך שירים טובים יותר וטובים פחות – ואלו ללא ספק הטובים יותר, ולכן גם כיף לנו לנגן אותם. אם הייתי רוצה להחזיר איזה שיר מהקבר? אני מניח שכן, אולי, אבל זו סתם טירחה ללמוד לנגן מחדש שיר (אל תשכח שצריך ללמד את כל חברי הלהקה שלא היו בתקופה הזאת של האלבום את השיר מאפס) ואם הקהל לא יגיב בחיוב זה די מיותר.

אם היית צריך לתת דירוג ללהקות מטאל בעולם, מי היו מקבלים ממך 100 עגול, ומי לדעתך ראוי לכשלון?

ובכן, אני לא נוהג לשפוט מוזיקה של אחרים, אני די פתוח לסגנונות, אבל נראה לי שאת ה-100 שלי אני אתן ללהקה ישנה, כי פשוט המטאל זה ז'אנר שעשו בו הכל, רק הלהקות הישנות באמת נגעו לך בלב איפשהו. מי זו תהיה? בחירה קשה מדי, אבל אין ספק שזה יהיה משהו משנות השמונים. בנוגע לכישלון, אני לא בן אדם שפוסל מוזיקה. גם למוזיקה שלדעת הרבה אנשים היא טרנדית או סתמית אני מוצא בה את הדברים הטובים. אנחנו חייבים לשמור על ראש פתוח.

…כי בסופו של דבר אם לא נשמור על ראש פתוח ונחשוב כל הזמן אותו דבר, אנחנו פשוט נעשה אלבומים שהם אותו שיר שוב ושוב ושוב ושוב עד אין סוף.

מסכים לחלוטין. בדיוק מה שאני חושב.

אז אולי גם תסכים איתי שאתם צריכים להופיע מול הקהל הישראלי שפשוט גווע לאיזו הופעה כמו שלכם. תעשו ג'סטה ותלחצו על הבוקינג אייג'נסי להביא אתכם לפה.

שמע, זה לא תלוי רק בנו, אבל אנחנו לא נגיע כל כך למקום שאנחנו נקבל ממנו רק איזה כמה דולרים והכל. להגיע לישראל זה לא צחוק, זה טיסה ויציאה מוחלטת מסיבוב ההופעות, ואל תשכח שההופעות האלה זו העבודה שלנו. אין לנו עבודה אחרת. ככה אנחנו מתפרנסים. אז ברור שאם פרומוטר מקומי יציע לנו סכום קטן זה יהיה טוב בשבילו כי הוא יוכל להביא את Suffocation לישראל בזול, אבל זה יהיה רע בשבילנו. אנחנו פשוט צריכים גם להתפרנס.

מבין לחלוטין. מי ייתן שדולרים ישתלשלו לכיסך עד אין סוף כדי שתוכן להנות ולעשות את המוזיקה שלך בלי לחץ כלכלי.

*צוחק* לגמרי, היה מגניב לדבר איתך בן אדם. אנחנו מבטיחים לכל הקהל הישראלי שאנחנו נבוא בהקדם האפשרי, ואולי אפילו מוקדם יותר משאתם חושבים.