The Fading – גאולת המטאל הישראלי

מרואיינים: חברי להקת The Fading

בתור מחיית המטאל הכמעט-רשמית בישראל, The Fading עשתה את הבלתי יאומן ברצף השנים האחרונות. אם חשבנו ש-Betzefer הייתה סיפור הצלחה חד פעמי, הגיעה חוליית הדת' מטאל המלודי הזו אל פסגת ההצלחה המתבקשת של המטאל בארץ. בעקבות זכייתה בתחרות ה-Metal Battle ב-2008 בארץ וגם בגמר בגרמניה, הלהקה קטפה חוזה תקליטים לשחרור אלבומה החדש, In Sins We’ll Find Salvation, ואף הספיקה לעשות סיבוב הופעות מוצלח במיוחד בתור החוליה המלודית עם צמד להקות ת'ראש מטאל חדשות ומצוינות הלא הן Evile ו-Warbringer. לאחר המתנה רבה ומעיקה, מגיע האלבום החדש של The Fading להפצה בארץ, והוא יושק בפעם הראשונה בהופעה חגיגית במועדון הבארבי. לכבוד היות The Fading להקה שעלתה כיתה, באנו לכבד אותה בראיון מפורט על העבר, ההווה והעתיד.

מדוע בחרתם את In Sins We’ll Find Salvation לשם האלבום? האם מוטיב החטאים והישועה ("The Sin Collector", "Angel Within" ובנימה מסוימת גם "Kingdom Loneliness" ו-"Destination, Life") הם חלק מהמהות הכללית של נושא האלבום?

שם האלבום בא לבטא את תחושת אובדן התמימות המתגבשת אצלנו במהלך חיינו, בשינוי שאנו עוברים כשאנחנו הופכים מילדים למבוגרים. המוטיב חוזר על עצמו במרבית השירים, כאשר המילים מתארות תחושות ורגשות של האדם כלפי הסביבה. מוטיב החטא באלבום מתייחס בעיקר לאפשרות להיות שונה. כמו בשיר "The Sin Collector" שמתאר אנשים שלא מוכנים ללכת עם הזרם ובוחרים בעצמם מה טוב ומה רע. לפעמים נראה שהעולם הפך לתוכנית ריאליטי אחת גדולה, ועדיין קיימים "חוטאים" שלא מוכנים לסבול את מה שמאכילים אותם.

ממש לאחרונה חזרתם מסיבוב הופעות עם להקת הת'ראש הבריטית העולה Evile ביחד עם ההפתעה האמריקאית בתחום Warbringer. מה תוכלו לספר חוויות מסיבוב ההופעות – בקצרה על ההרפתקה, ובייחוד על אופייה המוזיקלי?

סיבוב ההופעות היה בגדר הגשמת חלום לכולנו. החל מהנסיעה ב-Tour Bus ועד למעריצים שמבקשים חתימות אחרי ההופעה, כל מה שציפינו לו קרה. גם Evile וגם Warbringer הן להקות מעולות ואנשים מדהימים, ושמחנו מאוד לעבור את חוויית הטור הראשון שלנו עם אנשים כאלה. שתיהן להקות ת'ראש מטאל, לכן בכל הופעה הרגשנו שאנחנו מספקים לקהל מן "ערך מוסף" בערב שהוא קצת חד-גוני, בעזרת המוזיקה שלנו שמשלבת מגוון של סגנונות.

האם היה קשר בין ההחלטה להשיק את האלבום בישראל כחצי שנה לאחר שיצא באירופה לבין היציאה לסיבוב ההופעות האירופאי?

בהחלט לא. אם זה היה תלוי בנו האלבום היה מגיע לישראל כבר לפני מספר חודשים. לצערנו כשמדובר בלייבל שלא מופץ בארץ באופן סדיר, הבירוקרטיה קשה ומעצבנת. לכן לקח לנו זמן בכדי לגרום לזה לקרות.

במה שונה תעשיית מוזיקת המטאל של אירופה – אותה הספקתם לבדוק על בוריה במהלך החודשים האחרונים – לעומת קהילת המטאל המאורגנת פה בארץ, גם כשמדובר על האירועים הצנועים יותר?

אין ספק שאחד ההבדלים העיקריים הוא ריבוי ההופעות. בהולנד לדוגמא, הופענו במועדון בו תוך שבועיים התקיימו 3 אירועי ת'ראש מטאל נוספים פרט להופעה שלנו, עם להקות גדולות ומכובדות. הופענו במועדונים עם סטנדרטים שלא קיימים בארץ – בין אם מדובר בציוד משוכלל, מקצועיות הצוות ותנאי המתקנים במועדון. היחס של עובדי המועדונים ללהקות היה מדהים, משהו שחלק מהמועדונים ואנשי המקצוע בארץ צריכים ללמוד ממנו. יצא לנו לעבוד עם נשים שעשו לנו סאונד, ועוד עשו את זה טוב! תופעה נוספת שנתקלנו בה בחלק מהמדינות שהיינו בהן הוא גיל האנשים בקהל. בצ'כיה למשל, הקהל היה מורכב ברובו מאנשים בני 30 פלוס ואפילו 40. התופעה הזו חזרה על עצמה גם במדינות כמו גרמניה ושוויץ. כנראה שכך היה בגלל שמדובר בטור של סגנון אולדסקול כמו ת'ראש מטאל, אבל בארץ לא היינו נתקלים בכזו תופעה.

האלבום הוקלט באולפני Underground בשבדיה, היכן שלהקות ישראליות כבר יצאו להקליט בעבר, ביניהן Distorted ו-Eternal Gray. האם הבחירה לעבוד מול אולפנים אלו הייתה בעקבות הניסיון והתקשורת הבריאה עם המפיקים, או שהיה מדובר בהכוונה של חברת התקליטים Wacken Records?

היו כמה סיבות עיקריות לבחירה שלנו ב-Studio Underground. קודם כל, המלצה מחברינו ב-Distorted ו-Eternal Gray, כי בסופו של דבר אין כמו המלצה חמה ממישהו שאתה מכיר, מה שגם שמענו את התוצרים בעצמנו. סיבה נוספת הייתה ההיסטוריה של האולפן הזה – הקליטו בו להקות שאנחנו אוהבים כמו Carnal Forge, Ebony Tears, Terror 2000. חברת התקליטים הציעה לנו להקליט בגרמניה אבל החלטנו ללכת על האופציה השבדית.

לא הרבה להקות ישראליות זוכות להישאל בשאלה זו, אך איך העבודה מול חברת תקליטים אירופאית, במיוחד לעומת העבודה העצמאית על זוג ה-EP שהוצאתם בעבר ובאופן עצמאי?

מדובר בהבדל של שמיים וארץ – לטוב ולרע. בהקלטות שעשינו בעבר לא היינו מוגבלים בזמן, לא עבדנו תחת דדליין כלשהו. יכולנו להפיץ את המוזיקה בעצמנו, להדפיס את הדיסקים לבד ולהחליט מתי, איפה ובכמה למכור. מה שטוב בעבודה עם הלייבל, הוא שההפקה עולה בכמה רמות בזכות התקציב, ההפצה כמובן רחבה יותר ובכלליות יש פחות דברים לדאוג להם. כמובן שבכל מצב יש את היתרונות והחסרונות, אבל מבחינתנו – לא רצינו להמשיך לשחרר הוצאות עצמאיות לנצח.

אי אפשר להתעלם מהעובדה כמובן שהייתם הלהקה הראשונה שהשתתפה בתחרות ה-Metal Battle הישראלית, והבאתם ניצחון לאומי קטן משלכם לאומה. בראייה לאחור, מה הייתם משנים בתהליך, אם בכלל, בהשתתפות בתחרות זו?

לא היינו משנים אפילו דבר אחד בכל התהליך. להשתתפות שלנו בתחרות הייתה מטרה מסוימת, להשיג חוזה בלייבל – משהו שלא הצלחנו לעשות במשך זמן רב לפני כן. אין לנו שום חרטות על כל מה שקרה במהלך הדרך – Wacken Records תומכים בנו בצורה שאפילו לא חלמנו עליה, ואנחנו מקווים רק להמשיך ולצמוח מהנקודה בה אנחנו נמצאים עכשיו. הרבה אנשים ולהקות מזלזלים בתחרות הזו, ואנחנו ממש לא מבינים אותם בהתחשב במצב אליו הגענו בזכותה.

ההיסטוריה יכלה להיכתב מחדש אין ספור פעמים אם היינו עוסקים כל הזמן בשאלות של "מה היה קורה אם…" אבל בהתייחס אליכם – במידה ולא הייתם מנצחים וזוכים בחוזה התקליטים, מה הייתם עושים על מנת להגיע לאותו מקום בו אתם נמצאים כיום למעשה, אי שם גבוה בפסגת המטאל הישראלי?

עוד לפני שנודע לנו על קיום ה-Metal Battle, התחלנו להשלים את הכתיבה לאלבום ותכננו לטוס להקליט אותו תוך מספר חודשים. לאחר מכן היינו מחפשים לייבל שישחרר את האלבום, למעשה כמו רוב הלהקות שפועלות היום. למזלנו זכינו לטוס להקלטות בידיעה שהאלבום הולך לצאת בלייבל עם כל התמיכה שאנחנו צריכים.

חלק נרחב מכם היה פעיל בכמה וכמה להקות מטאל מקומיות אחרות (Acropolis, Arafel, Deface למשל) – מדוע החלטתם בסופו של דבר לנהוג בהתכנסות ולהתמקד ב-The Fading בתור הלהקה העיקרית (להוציא כמובן את שקד פורמן אשר נשאר מתופף של בערך 40% מסצינת המטאל המקומית)?

אחרי שחזרנו מפסטיבל Wacken [שם זכינו בתחרות] נכנסנו למצב של עבודה מאומצת על האלבום. עם הזמן כל אחד מאיתנו התחיל להרגיש שהעבודה בלהקה מצריכה הרבה יותר משאבים ואנרגיות מבעבר, ולכן רובינו החלטנו להתרכז ב-The Fading ולעזוב את ההרכבים האחרים שניגנו בהם. מכיוון שאף הרכב שחברי הלהקה היו שותפים לו אינו פרויקט שעובד על אש קטנה, אלא להקות בפני עצמן בשיא הפעילות – לא רצינו להתחיל לנהל סדר עדיפויות מסובך ולזנוח הרכב כזה או אחר.

איך עברו תהליכי ההקלטה של האלבום? אילו חוויות אתם יכולים לספר מהמסע לשבדיה ועבודה בפעם ראשונה על אלבום באורך מלא?

הקלטת האלבום הייתה הפעם הראשונה שהיינו סגורים באולפן לתקופה כזו. בתקופה של שבועיים וחצי למדנו, ניסינו, התווכחנו והתפשרנו. זו הייתה חוויה בלתי רגילה ואנחנו שמחים שעברנו אותה בהצלחה, בלי תקלות מיוחדות. תוך כדי התהליך קרו גם הרבה דברים מפגרים, כמו טלפון סלולארי שנפל לאסלה, שריפה וכמעט-שריפה של כל מיני דברים (מכונת קפה, מגבר, כל האולפן, ועוד), הייתה גם פעם שנעלנו את עצמינו מחוץ לחדר המגורים, בקיצור – היה שמח. היה גם נחמד כל יום לגלות מה איליה הכין לארוחת ערב…

חלק מהשירים ב-EP הקודמים לא הגיעו לעיבוד באלבום המלא. האם זה משום שהרגשתם שהם אינם מהווים כבר את הרפרטואר שלכם כלהקה, ועדיף שישארו בפורמט המיושן שלהם, או שאתם מעדיפים לראות את ה-EP כדוגמת Chaos In Flesh שרובו ככולו מופיע באלבום – כהכנה לקראת האלבום המלא?

כשהתחלנו לגבש את החומרים לאלבום החדש שום דבר לא היה מתוכנן מראש. תוך כדי התהליך החלטנו שחלק מהשירים שכבר הקלטנו בעבר צריכים להיכנס גם לאלבום ובעזרתו לקבל הפצה והכרה רחבה יותר. לגבי השירים שלא נכנסו לאלבום הרגשנו כבר שהם "עשו את שלהם"… כמובן שהם ינוגנו בהופעות לפעמים, אך באלבום רצינו להציג התקדמות מסוימת מהחומר שהיה בעבר, וכך גם יהיה באלבום הבא.

שירים ישנים שנמצאים ברפרטואר של הלהקה כמו "Failure Proven" שעבר שיפוץ מחדש מצאו את עצמם גם כן באלבום, לצד שירים חדשים כמו "Confront Myself". האם ניתן לדעתכם להצביע על התפתחות מוזיקלית בכתיבה מהזמנים שנכתבו השירים הישנים לעומת השירים החדשים?

למעשה "Failure Proven" נכתב כמעט כולו מחדש למעט ריף אחד או שניים, שנכתבו במקור לפני שנים. אז חוץ מכמה שניות בשיר, אין לו זיקה לחומר "של פעם". השיר הכי ישן באלבום הוא כנראה "Destination, Life", שבזמנו סימל עבורנו התחלה של תקופה חדשה בלהקה, בזמן שניסינו לפתח סגנון מוזיקלי שיהיה יותר ייחודי לנו. ישנם שירים באלבום שנכתבו כשנתיים אחרי שירים אחרים, ולכן באופן טבעי ניתן לזהות שינוי מסוים באופן הכתיבה. השירים החדשים הם לרוב קצת יותר ארוכים ומורכבים.

מכיוון שהאלבום עצמו יצא כבר באירופה [בעיקר גרמניה] במהלך הקיץ האחרון, אולי כבר הספקתם לקטוף מספר מחמאות מכלל העולם. מה הם הדברים שהכי החמיאו לכם בביקורות בארצות הנכר על האלבום?

אין דבר מספק יותר מלמצוא ביקורת על האלבום באינטרנט או במגזין מודפס, עם הציון 10 מתנוסס בכותרת. המחמאות הכי גדולות שקיבלנו הן תארים כמו "מחיי הז'אנר" (בהתייחסות לדת' מטאל מלודי), השוואות ללהקות שגדלנו עליהן כמו In Flames, Dark Tranquillity, Arch Enemy וכו'. כמובן כמעט בכל ביקורת שנתקלנו בה הייתה פליאה גדולה על כך שאנחנו להקה מישראל, וגם יצא לנו לשמוע את זה הרבה מהקהל באירופה.

איך היה לחזור לפסטיבל Wacken בשנת 2009 כמנצחים הגדולים של האירוע של שנה שעברה?

היה כיף גדול לחזור לפסטיבל ללא הלחץ של התחרות, ולעסוק רק בהופעה ובקידום האלבום באופן רגוע, בלי להיות לחוצים ונרגשים מדי מכל מה שקורה מסביב. שמחנו להתראיין ולפגוש אנשים חדשים.

סיבוב ההופעות Infecting Nations ודאי חשף אתכם לכמויות גדולות ונכבדות של קהל חדש שלא הכיר אתכם לפני כן. האם אתם שומרים על קשר עם חלק ממארגני האירועים ואנשי היח"צ האירופאים על מנת לשוב לאירופה בהזדמנות הראשונה שתצוץ לסיבוב הופעות נוסף, אולי תחת מסגרת אחרת?

בוודאי, אחת המשימות החשובות ביותר בטור הראשון היא ליצור קשרים להמשך. אנחנו שומרים על קשר רציף עם סוכנויות הבוקינג שהיו אחראיות על הטור הזה, וכמובן עם הלהקות שהופענו איתן. מדובר בשתי סוכנויות אירופאיות גדולות שאצלהן תמיד מתבשלים טורים בכל זמן נתון, אנחנו מקווים לקחת חלק בטור נוסף עם אחת החברות הללו עוד השנה.

מה התוכניות של The Fading לשנת 2010 ואף 2011 בשלב זה?

כרגע מחפשים הזדמנויות נוספות לצאת לאירופה השנה, ותוך כדי אנחנו מתחילים לכתוב את האלבום השני שלנו. השאיפה היא להקליט את האלבום השני עד תחילת 2011, ולשחרר אותו בהמשך אותה שנה. וכמובן, לעשות סיבובי הופעות נוספים בעקבותיו, ולנסות להגיע גם למקומות נוספים בעולם, פרט לאירופה.

בתור נציגים כמעט ורשמיים באופן מלא באירופה של המטאל הישראלי החדש והבועט – אילו להקות צעירות תוכלו לסמן עוד היום בתור קולגות לעתיד והבטחות גדולות של המטאל של יום המחר בארצנו?

קודם כל, שתי להקות ותיקות של חברים טובים שלנו – Phantom Pain ו-Missing In Action. שתיהן עובדות קשה כבר כמה שנים, ואנחנו מקווים שהפריצה הגדולה שלהן מחכה ממש מעבר לפינה. כמובן שהטרנדים החזקים בארה"ב לא פסחו גם עלינו, ולדעתי Negative Projection הם הבולטים בתחום הדת'קור אצלנו בארץ, ובתופעה שנקראת "Thrash Revival" אנחנו חושבים ש-Betraytor חזקים מאוד בקטע.

מה תוכלו לשפוך על הופעת ההשקה המתוכננת בקרוב?

הופעת ההשקה תהיה ההופעה הארוכה ביותר בהיסטוריה של The Fading. ננגן כמובן את כל השירים באלבום, וגם שירים ישנים שלא נשמעו בהופעה כבר הרבה זמן. Betraytor ו-Missing in Action ינעימו את זמנכם לפני שנעלה על הבמה, וכמובן יהיו גם אורחים מכובדים שיצטרפו אלינו על הבמה – סוון מ-Aborted, ג'ונס מ-Whorecore לשעבר ואורן מ-Eternal Gray. הולך להיות אירוע מושקע ומלא בהפתעות, ובאמת שלא כדאי לפספס.

האם תרצו להוסיף דבר מה לקוראי מטאליסט?

אנחנו רוצים להודות לכל קוראי מטאליסט על התמיכה בלהקה, ומקווים שתהנו להאזין לאלבום כמו שאנחנו נהנינו ליצור אותו. נתראה בבארבי!