מרואיין: להקת The Fading

אי שם בשנת 2008, זכתה להקה ישראלית בקרב הלהקות של פסטיבל המטאל הגדול בעולם – Wacken. מאז עברו כבר שלוש שנים בהם הספיקו The Fading להוציא אלבום מלא, לצאת לסיבובי הופעות בעולם, לשחרר קליפ אחד מושקע במיוחד, ובין לבין גם להפוך לאחת הלהקות היותר אהודות בקרב חובבי המטאל הישראלי. כעת, רגע אחרי שחזרו מסיבוב הופעות באוקריאנה ובעיצומה של כתיבת האלבום הבא שלהם, תפסנו אותם לראיון מיוחד אשר מכיל לצד חוויות רבות מאוקריאנה גם מבט לאחור על קריירה ענפה בת אחת-עשרה שנה, של להקת מטאל אשר הוכיחה לכולם שאפשר לפרוץ החוצה ולהצליח בעולם… אפילו אם אתם מישראל.
אהלן The Fading, כיף לראות אתכם.
עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שהתעדכנו מה קורה איתכם, ספרו לנו קצת על מאורעות השנה האחרונה ודברים מעניינים שקרו בה.

אלעד מנור: וואו, קרה המון. זה מתחיל בהופעה המשותפת עם Eensiferum, שהבארבי היה מפוצץ והייתה הופעה אנרגטית ואדירה, וגם זו הייתה ההופעה הראשונה שנוגן בה שיר חדש שלנו וקיבלנו תגובות טובות, בקיצור הופעה אדירה.
איליה בדרוב: היה לנו אחר כך את הטור באנגליה עם The Rotted, שהיה…
שקד פורמן: על הפנים?
אלעד: הוא היה דווקא בסדר חוץ מזה שכולם היינו חולים… עוד נרחיב על זה. בכל אופן, היה לנו אחר כך גם מיני טור עם The Rotted בארץ, שהופענו בחיפה, תל אביב, וירושלים והיה אחלה של דבר. כמובן שהיו כמה דברים פחות מרכזיים אבל בהחלט נחמדים, כגון ההופעה במודיעין, וההופעת יום הולדת שלי לאחרונה, אבל לא צריך להרחיב על הכל.
איליה: היה לנו גם פסטיבל בלוקסמבורג בין לבין, וההופעה בארץ עם Misery Index, ועכשיו אנחנו אחרי טור מטורף באוקריאנה…

מטורף מאיזו בחינה?

איליה: מבחינת זה שאחד מאיתנו נעצר במשטרה, והיתקלות עם אנטישמים… בקיצור, נראה לי צריך לזה ראיון נפרד, או לפחות שאלה נפרדת [צוחק].

אוקיי, מבטיח שנחזור לזה. אך בינתיים בואו נלך רגע לאחור, להקמת הלהקה. בעצם איליה ואריה היחידים שנותרו מאותה תקופה. לכן, מכיוון שנבצר מאריה להגיע היום, השאלה מופנית לאיליה – איך בעצם נרקמה הלהקה?

איליה: הייתי שכן של אריה, אבל בהתחלה בכלל התחלתי לעבוד על חומרים עם בוריס, ואז הכרתי את אריה וגיליתי גיטריסט עם פוטנציאל אדיר, בשלב מסויים בוריס עזב, והיו עוד כמה נגנים שבאו והלכו, וככה לאט לאט התגבשנו כמו שצריך.

בוריס זה אח של אריה?

שקד: אני שם לב שבוריס הפך לסלב בסצינה. [צוחק]
אלעד: אני חושב שבוריס מופיע בויקיפדיה פשוט.

עלית עליי [צוחק]. אבל נחזור רגע לנושא, באמת החלפתם כמה וכמה חברי הרכב בדרך, ובעצם בהרכב הנוכחי אתם נמצאים ארבע שנים כבר מאז שפבל הצטרף. האם זהו ההרכב האולטימטיבי לדעתכם?

אלעד: ללא ספק. מאז ש'פאשה' (פבל) הצטרף, כולנו הרגשנו שזה ההרכב הנכון לרוץ איתו קדימה, וכמו שנוכחנו לדעת זה באמת ההרכב שהביא לנו את כל ההישגים המשמעותיים.
איליה: תחלופת הנגנים נבעה מהסיבה שמי שלא היה רציני בנוגע ללהקה עזב…
שקד: לא נכון, היו הרבה רציניים, פשוט זה לא הסתדר.
איליה: כלומר שהם לא היו רציניים.

אין בעיה [צוחק]. את האמת שרציתי לדבר איתכם קצת על כל הנושא של קליפים. לאחרונה כל העניין של קליפים ללהקות מטאל ישראליות התחיל להיות נפוץ יותר ויותר. מה הסיבה שזה הפך לנישה שלהקות רוצות כל כך לפנות אליה? אחרי הכל מדובר בז'אנר מחתרתי שיחסית נדיר שקליפ של להקה כזו יגיע לטלוויזיה למשל.

אלעד: למשוך את העין. הרבה להקות למשל נשמעות לא משהו בהופעה, אבל נראות מליון דולר על הבמה, וזה נותן תחושה כללית מרשימה יותר. אותו דבר קורה כשאתה צופה בקליפ.
שקד: זה נותן גירוי ליותר חושים, זה פשוט משהו מושך יותר מאשר רק מוזיקה.

אפשר להגיד גם שעשיתם קליפ מושקע מאוד, לא עוד "קליפ מרתף" אלא משהו מורכב יותר עם עלילה שנצמדת לליריקה וסיפור שלם.

אלעד: ידענו שאם אנחנו הולכים על זה, אז זה עד הסוף, כי אין טעם להוציא עוד קליפ מרתף לרשת. לכן השקענו בזה את כל המאמצים שיכולנו לתת.
שקד: בסופו של דבר, זה גם פרסום הרבה יותר נרחב. זה מגיע ליוטיוב שזה הכלי הכי חזק בשיווק.
אלעד: בדיוק, יוטיוב הוא הדבר הכי חזק במוזיקה היום, ואם מפיצים את זה דרך הפייסבוק אז בכלל אפשר להגיע לתהודה הרבה יותר גדולה ממה שהיית מגיע בלי הקליפ. הקליפ גרם לנו להגיע לקהל רחוק שלא בטוח שהיה מכיר אותנו לולא היינו מוציאים אותו.

אגב קהל רחוק, ממש עכשיו (בזמן ביצוע הראיון) היה אמור להתרחש הפסטיבל באילת שהייתם אמורים ליטול בו חלק. למה זה בוטל?

אלעד: אם אתה שואל אותי, כל הסיפור הזה לא היה נשמע לי אמין כבר מההתחלה. זו הייתה קפיצת ראש גדולה מדי של המפיקים. ובלי ללכלך על המפיקים כמובן, כי היוזמה מבורכת ואנחנו מאוד קיווינו להזדמנות להופיע באילת, פשוט לא באמת לקחנו את זה ברצינות.
שקד: היינו באוקריאנה בכלל ששמענו על זה, בכלל כל הסיפור של אוקריאנה היה הזוי.

הבנתי שאתם רוצים לדבר על אוקריאנה, מבטיח שעוד נדבר על זה. אבל ספרו לנו קודם קצת מה התכנונים שלכם, יש דיבור על איזו הופעה בארץ בקרוב? אחרי הכל התחיל הקיץ, עונת ההופעות, וכו'.

אלעד: לצערנו ולצער הקהל שלנו, אין לנו בכלל תכנונים להופיע בקרוב. אנחנו מתמקדים כרגע בכתיבה ורק בכתיבה. כמובן שאם תהיה איזושהי הזדמנות מעניינת נשמח לשמוע עליה ולבחון אותה, אך כרגע אין משהו באופק לחודשים הקרובים.

בכללי, האם אתם חושבים שמצב הסצינה בארץ כרגע הוא טוב?

אלעד: לדעתי ממש לא. הייתי שמח לחזור לתקופת 2002-2003, שכל הופעת מטאל בארץ הפציצה, והיו מאות אנשים פעם אחר פעם. אמנם היו פחות הופעות, וזו כנראה אחת הסיבות לכך שהיום הקהל דליל יותר.
איליה: הקהל הישראלי מקבל פתאום יותר מידי מכל דבר. יש יותר מידי הופעות מקומיות, וגם המון להקות שבאות פתאום מחו"ל, ולקהל הצעיר אין מספיק כסף לכל זה, וגם הוא מאבד עניין בחלק מהאפשרויות, אז מה עושים? מסננים את ההופעות המקומיות.

מה אתם חושבים על הדעה שיח"צנים כבר נוטים לזלזל ולא באמת מתאמצים למכור כרטיסים?

אלעד: דעה נכונה וזה גם די ברור מדוע. כי כל יח"צן היום מייח"צן לחמש הופעות במקביל, ולכן הוא יעדיף להשקיע את המאמצים שלו בהופעות חו"ל ששם הוא יותר רוצה לקבל את החינם, ואז הוא מזניח את ההופעות המקומיות ולא מתאמץ בשבילם כלל כיוון שמקסימום הוא יפסיד חינם להופעה מקומית, אך עדיין יקבל להופעת חו"ל.
איליה: בעידן האינטרנט כבר אין הערכה כמו שהייתה פה פעם להופעות. הכל מובן מאליו, הערכים לא אותם ערכים ויש הכל מהכל. זה נובע גם מהסיבה שיש בישראל אמריקניזציה מטורפת. ואני לא מדבר על מקדונלד'ס או דברים כאלו…
שקד: אגב מקדונלדס, יש סניף שלהם באודסה שביקרנו בו באוקריאנה, אני ממליץ לא להתקרב לשם…

אוקיי אוקיי הבנתי שאתם להוטים לדבר על אוקריאנה [צוחק], תכף נגיע לשם, רק בוא נסיים את הנושא.

איליה: כמו שהתחלתי להגיד אבל שקד לא נתן לי לדבר, האמריקניזציה פה שולטת. כל דבר שהולך שם מגיע לכאן בשלב מסויים, ויש יותר מדי מהכל. ושלא תבין לא נכון, אין לי בעיה עם התרבות האמריקאית ואני מעדיף שההשפעה תגיע משם ולא מאירן למשל…

אני חייב לציין שזו בהחלט מחמאה לתרבות האמריקאית שאתה מעדיף אותה על אירן… [צוחק]

איליה: אוי נו… [צוחק], לא רק אירן, גם רוסיה לצורך העניין, בקיצור הבנת.
שקד: בקיצור המון אנשים כבר לא באים להופעות, המון אנשים גם מתבגרים ומפסיקים להגיע להופעות, וכו'.
פבל מיטיאנין: למרות שמתי ש-Lamb Of God היו כאן ראיתי שם את כל מי שלא מגיע להופעות.
איליה: כי זה Lamb Of God, נראה לי אפילו אני הייתי מגיע אם הייתי יכול.
פבל מיטיאנין: הגעת…
איליה: אה נכון! הגעתי בסוף כי היה לי כרטיס מוזל. [צוחק]

נהנתם?

איליה: כמעט נרדמתי.
אלעד: זאת הייתה הפעם הראשונה שראינו פתאום המון אנשים עם חולצה של The Fading, זה היה אדיר.
שקד: זה היה בערך הקטע הכי טוב בהופעה הגרועה הזו.
פבל: היה פשוט משעמם. אני הרבה פעמים הולך להופעות של להקות גדולות ומנסה ללמוד מהם איך להתנהג על במה, וכל מיני שיטות להופיע.
אלעד: שם למדנו מה *לא* לעשות. [צוחק]
שקד: למרות שאני חייב לציין, שעם אטמים ההופעה נשמעה בת זונה! אבל בלי אטמים זה פשוט היה איום.

נחזור רגע לסצינה הישראלית, אילו להקות חדשות אתם חושבים שיכולות להוביל פה את הסצינה בעתיד? חוץ מ-HammerCult כמובן [צוחק].

אלעד: HammerCult. [צוחק]
שקד: The New Order ממודיעין מעולים.

הם שינו שם ל-Shredhead.

אלעד: כן גם אני שמעתי על זה. בקיצור הם טובים מאוד. וחוץ מהם אני מניח שאפשר להגיד כמובן את Negative Projection.

אני שם לב שזו דעה רווחת בסצינה שלנו.

אלעד: בצדק. החבר'ה האלו מקצועיים בטירוף יחסית לגילם הצעיר, וכולם יודעים שהם יגיעו רחוק.

אם כבר HammerCult עלו בשיחה, איך העבודה של אלעד ואריה במקביל איתם משתלבת עם The Fading? זה לא פוגם?

אלעד: ממש לא פוגם. זו משוואה מאוד פשוטה. זה לא שבשביל העבודה עם HammerCult לקחתי חלק מהכוחות שהשקעתי ב-The Fading, אלא פשוט למדתי להשקיע יותר מעצמי בשביל שתי הלהקות ובכדי שכל הדבר הזה יוכל לקרות.
איליה: אם אפשר גם להתייחס לזה, אני חושב שזה עשה טוב מבחינה מוזיקלית ל-The Fading.
אלעד: אני מסכים. המוזיקה נהייתה הרבה יותר מגובשת, עם גבולות יותר ברורים מבעבר.

ברשותכם אני רוצה לעבור לדבר קצת על הזכייה שלכם בוואקן. אני אשאל את זה הכי ישיר שאפשר – האם זו סיבת ההצלחה שלכם?

אלעד: אני חושב שכן. תראה, בכל מקרה תכננו להמשיך באותו קו, של להוציא אלבום, ולנסות לצאת לטורים, וכו'. אבל הזכייה נתנה לנו חוזה תקליטים, ונתנה לנו כבר את הכל לידיים, אז לקחנו את זה וזו הייתה מקפצה מושלמת בשבילנו.
איליה: אני לא חושב שאפשר לדעת מה היה קורה אם לא היינו זוכים. אולי היינו מוצאים לייבל אחר יותר טוב, אולי לא היינו מצליחים לחתום עד היום.
שקד: קודם כל ברור שהיינו מצליחים לחתום, ובלי קשר, ההזדמנות הזאת פשוט באה בתזמון מושלם ללהקה, והכל הסתדר מעולה.

אפשר להגיד שזו הייתה נקודת השיא בקריירה שלכם?

אלעד: בהחלט כן. מובן שהיו לנו עוד לא מעט חוויות, אבל זו בהחלט הייתה נקודת השיא שלנו.

מהי נקודת השפל?

אלעד: הטור עם The Rotted באנגליה. כולנו נהיינו חולים, אני במיוחד.
שקד: בהופעה הראשונה פשוט שתינו מים מאיזה קנקן בירה לא מזוהה כזה, וחטפנו מחלה. גם זה היה חורף אנגלי מעצבן כזה שכולנו חלינו.
איליה: זה פשוט לא זרם טוב. הופעות התבטלו, הופעות שנקבעו מחדש התבטלו שוב.
אלעד: הלכנו לראות את Disturbed ב"וומבלי ארנה", ופשוט יצאנו באמצע כי הסאונד היה נוראי.
איליה: Papa Roach בחימום היה אדיר.
שקד: כן, כשעוד היה סאונד טוב היה בן זונה, אבל אחר כך לא משהו.
איליה: כן, יש להם עוד במה להשתפר. [צוחק]

טוב, אני חושב שעכשיו הגענו לחלק שכולכם חיכיתם לו בראיון הזה, הטור באוקראינה. איך זה קרה בכלל?

איליה: הכל התחיל דרך מישהי שאהבה אותנו שם ודיברה איתנו, ואז היא העבירה אותנו למישהו שמתעסק ביח"צנות, והוא העביר אותנו לעוד מישהו שהעביר אותנו למישהו שמארגן סיבובי הופעות ללהקות באוקראינה.

ממש טלפון שבור [צוחק].

שקד: זו הייתה פשוט חוויה מטורפת. קודם כל נחתנו שם בשדה התעופה, ואז נסענו איזה חצי שעה, ואחר כך גילינו שהכביש שעכשיו נסענו עליו הוא הכביש היחיד באוקריאנה.
איליה: באוקריאנה פשוט אין כבישים, יש מין דרכים ישרות כאלו שעליהן נוסעים, אבל זה לא באמת סלול, וזה סיוט.
שקד: היינו מסתובבים ברחובות באודסה למשל, ורואים פוסטרים ענקיים שלנו, והעיתונים היו מלאים בפרסומים על הופעות שלנו שם, וכל כך העריכו את זה שלהקה ישראלית הגיעה לאוקראינה.
אלעד: או שלהקה כלשהי בכלל מחו"ל.
איליה: או שמישהו כלשהו בכלל הגיע [צוחק].

ולמרות ההערכה הזו – עצרו אתכם…

איליה: כן, המשטרה עצרה את פאשה. לפני ההופעה השניה שלנו בחורה צעירה הציעה לפאשה לשתות איתו בירה, אז הם ישבו באיזה גן ציבורי. ושם אסור לשתות בציבור, אבל זה לא כמו כאן שהמשטרה עושה לך "נו נו נו!", שמה ממש לוקחים אותך למעצר. והמנהל של הטור שלנו שיחד את השוטרים באיזה 20 שקל או משהו וכל זה היה איזה רבע שעה לפני הופעה [צוחק]. בכלל, המנהל הזה שלנו שמה היה שרוט בצורה רצינית. קראו לו איוון, ובאחת ההופעות הקדשתי לו שיר, ואז חיפשתי אותו בקהל וקלטנו אותו פתאום נוחר על איזה ספה בצד.
שקד: אני לא הבנתי איך חברה שלו לא התעוררה מזה, כי הוא נחר ממש חזק וכולנו לא הצלחנו לישון, והוא ישן מחובק עם החברה שלו, או עם הבחורה שהייתה איתו, לא ברור מה היא הייתה כל כך.
אלעד: הלילות בכללי היו הזויים. יצא לנו לישון גם באיזה "גסט-האוס" של איזה אוקריאני שמן, משהו כמו מינוס חמישה כוכבים [צוחק].
שקד: הייתה שם כרזה על ההופעה שלנו שצויירה בטוש [צוחק]. וגם היה איזה לילה בקרמנצ'וק,
שנתנו לנו לישון באיזה מין אולם מוזר כזה שהופענו בו, משהו שנראה כמו האולם של "רוקדים עם כוכבים", שהקהל נמצא ביציעים. וזה היה קריפי בטירוף, אני בכלל לא נרדמתי מהפחד שאני אקום והציוד יעלם.
איליה: אם כבר קטעים מפחידים, נתקענו במעלית באיזה בניין נטוש כזה.
אלעד: צלצלנו דרך המעלית לחברת מעליות להזמין טכנאי.
שקד: וחיכינו חצי שעה עד שהגיע איזה רוסי עם לום! [צוחק]

איך האנשים שם?

פבל: צריך לשאול איך הנשים שם. יש שם ריכוז של נשים יותר מגברים, וכולם יפהפיות.
איליה: כשהיינו בשבדיה היינו בהלם מהשבדיות, אבל אוקריאנה ניצחו בגדול. [צוחק]
פבל: יש שם המון מסיונרים… היינו באיזה כפר הזוי כזה, ויצאנו לרחוב וניגש אלינו איזה כומר או משהו, והתחיל להגיד לנו "ישו אוהב אתכם! ישו אוהב אתכם!", ואז צחקנו ואמרנו לו שאנחנו יהודים… והוא הגיב משהו כמו: "אה… הוא עדיין אוהב אתכם!" [צוחק]
אלעד: גם יצא לנו להיתקל במין נאצים שונאי יהודים כאלו…
איליה: הם לא היו נאצים, הם כינו את עצמם "פאשיסטים". הם היו פשוט אנטישמים כאלו ששונאים יהודים וערבים והיו בטוחים שבאנו לאוקראינה בשביל להפיץ את התורה של היהודים או משהו כזה. אבל הם היו נראים מטאליסטים, עם שיער ארוך, לא איזה "סקינהדס". בכל אופן, הם באו לאחת ההופעות שלנו, ואחרי ההופעה הם ניגשו אלינו, והייתי בטוח שהולך להיות מכות או משהו, אבל מסתבר שהם רצו לדבר. והם סיפרו לנו שמתי שאנחנו עלינו על הבמה הם יצאו החוצה, ואז הם לא עמדו בפיתוי ונכנסו לבדוק מה הולך שם, והם אהבו מה שהם ראו, ושאנחנו מדברים עם הקהל, ושהאווירה זורמת ושאנחנו בסך הכל מנגנים ולא באים להטיף שום דבר. הם קיבלו פשוט… איך אומרים את זה?
שקד: כאפה. הם קלטו שהם באו מחינוך שהוא מנותק מהמציאות שאנו חיים בה.
אלעד: הם נכנסו לפרופורציות. יצא להם להבין שהחיים הם לא שחור ולבן.

איך הייתם מסכמים את הטור הזה?

שקד: היה כיף מאוד. חוץ מהנסיעות שהיו על הפנים ובכללי התנאים שהיו קצת לא משהו, לא כמו הטור באירופה שעשינו עם Evile, שהיה חלום מבחינת תנאים.
אלעד: אין מה להשוות לטור באירופה. ברור שמבחינת טור אמיתי ומאורגן ברמה בינלאומית, הטור באירופה עם Evile היה אדיר מכל הבחינות. אבל באוקריאנה היה כיף חיים. וברור שזה היה הרבה יותר שווה מהטור באנגליה עם The Rotted.
שקד: חוץ מזה, מה שטוב באוקראינה בשונה מאירופה זה המחירים. הכל פשוט זול. היינו נכנסים לסופרמרקט וממלאים עגלה ענקית, וזה היה יוצא איזה ארבעים שקלים. קופסת סיגריות למשל עולה שם איזה שלושה-ארבעה שקלים. המחירים בריצפה ולכן לא הייתה בעיה להסתדר מהבחינה הזאת.
איליה: בקיצור היה כיף, חוויה חד פעמית ובהחלט אדירה.

העיקר שנהנתם, וזה בהחלט נשמע כך.
אנחנו לקראת סיום הראיון, והייתי רוצה לשמוע קצת על חומרים חדשים שאתם מתכננים להוציא, איפה אתם בשלבי הכתיבה? האם יש מחשבות איפה להקליט?

אלעד: אנחנו כותבים וכותבים וכותבים, לא נחשוף יותר מידי פרטים עדיין. לגביי איפה נקליט, הכל עדיין פתוח. יש מחשבות על כל מיני מקומות.

בארץ? בחו"ל?

שקד: חושבים על כל האופציות. היום זה פחות משנה איפה מקליטים, משנה איך. את הציוד של חו"ל יש לך גם בארץ, מה שצריך להביא לכאן זה את הגישה של המפיקים בחו"ל. אם היית יכול להטיס לכאן מפיק גדול, זה היה מושלם.

אתם תמשיכו באותו כיוון מוזיקלי כמו היום, או שצפויה התפתחות כלשהי?

איליה: חזרנו אחורה בזמן, אבל בסאונד עדכני. משהו שמרגיש כמו פעם, אבל באיכות של היום.
אלעד: לא צפויות הפתעות. אנחנו עדיין מלודת'. אנחנו לא ממציאים פה ז'אנר, אנחנו פשוט עושים אותו הכי טוב שאפשר.

אני חייב להגיד שאתם מאוד ממעיטים איתי בפרטים. אולי תסכימו לחשוף משהו על הליריקה?

איליה: לליריקה אני אחראי. ואת האמת שאין לי כל כך איך להגדיר אותה.
פבל: איליה כותב על בחורות, וסיפורי אהבה, ו… לא, סתם [צוחק].
שקד: נראה לי שההגדרה הכי נכונה לליריקה של איליה זו שהיא לרוב לא פוליטית.
איליה: למרות שכן נכנס משהו פוליטי! פשוט היה איזה קטע שעיצבן אותי והייתי חייב לכתוב עליו.

יש כבר הערכות מתי תיכנסו להקליט? לפחות באיזה שלב אתם בתהליך?

אלעד: שום דבר לא סגור, אני מניח שזה יקרה מתישהו בתחילת 2012.
איליה: בוא נגיד שיש כבר איזה חצי אלבום מוכן, ואנחנו משתדלים לעבוד כמה שיותר.

אז לסיכום, אין הופעות מתוכננות בארץ, אין הופעות מתוכננות בחו"ל ואין תאריך לגביי אלבום או חומרים חדשים. למה כן מעריצי The Fading יכולים לצפות מכם בקרוב?

אלעד: לכלום [צוחק]. סתם, אממ… קודם כל אנחנו מקווים שנוכל לשחרר שירים חדשים, וגם יש סיכוי לאיזה טור בחו"ל. וכמובן שאם תהיה הזדמנות בארץ, אז בוודאי שנשקול זאת בחיוב.
שקד: יש מצב לעשות איזו חזרה פתוחה או משהו, דרך האינטרנט…

אונומה עשו משהו כזה… הם שידרו בלייב את ההקלטות שלהם.

אלעד: כן שמעתי שהם עשו את זה.
פבל: אז אפשר אולי לחשוב על משהו כזה…
איליה: אפשר לעשות אולי הופעת איחוד.

אבל לא התפרקתם…

אלעד: בלי קשר. הופעת איחוד בלי שנתפרק, פשוט נקרא לה הופעת איחוד. זה יביא המון אנשים, כל להקה שעושה הופעת איחוד מפוצצת מועדונים, אפשר גם לעשות משהו כזה [צוחק].
שקד: רוקנ'רול!

לפני שנסיים, יש איזה עניין שתמיד מושך אותי לגביי חברי להקות. ידוע שמטאל זה לא ז'אנר שמפרנס, בטח ובטח שלא בישראל. אשמח לשמוע מה אתם עושים ביום-יום ואיך זה משתלב לכם עם העבודה בלהקה.

איליה: יש לי את ה"דיי-ג'וב" שלי, שזה איש סיסטם בחברת תיירות. ובלילות יש לי ליין של ערבי ניינטיז במועדון הסאבליים, שם אני מתקלט כמובן. אגב, על כל פלאייר של המסיבות ניינטיז שלי יש לוגו של The Fading, וזה בערך הקשר היחידי בין שני העיסוקים.
אלעד: אני פחות או יותר כנ"ל. רק בלי התקלוט כמובן [צוחק].
פבל: אני מנהל מוקד מכירות, לא משהו מעניין במיוחד.
שקד: דווקא אני השונה כאן. אני גם ביום-יום עובד בתופים. מדריך לימוד תופים, לומד בעצמי כמה שיותר סגנונות…
איליה: כמו ג'אז וחרא כזה. [צוחק]
שקד: זה לא חרא. חוץ מזה שגם בתוך ג'אז יש תתי-סגנונות.
איליה: כמו מה?
שקד: לא יודע, אני רק לומד את זה עכשיו מה נפלת עליי [צוחק].
אלעד: בכדי להשלים לך את הפאזל אני אענה במקום אריה שלא נמצא כאן כרגע, אבל גם הוא מתעסק במוזיקה. הוא מורה לגיטרה, סאונדמן, מפיק סאונד, וכל מה שקשור להנדסת סאונד בכללי. בארץ לצערנו מאוד קשה לעבוד ולהתפרנס ממוזיקה, בטח ובטח כשמדובר במטאל.
שקד: במדינות באירופה יש לך לפחות מלגות למוזיקאים, יש מימון מהמדינה, בארץ לא קיים בכלל דבר כזה.
אלעד: בקיצור, היום לצערנו אנחנו במצב שמוזיקה היא לנשמה ופחות בשביל הכיס.

הייתי אומר שזה דווקא לשמחתכם בהרבה מובנים.

אלעד: יש בזה משהו. ברור שהיינו שמחים אם היינו יכולים להרוויח מזה, כי זה גם היה פותח לנו יותר אפשרויות ופחות מגביל אותנו. בקיצור, המוזיקה היא משהו שאנחנו עושים לעצמנו, ולא לפרנסה.

הגענו לסופו של הראיון הזה, יש לכם מילות סיום?

איליה: תקנו מרץ'!
שקד: אנחנו רוצים שהקהל שלנו יותר יביע דעה לגביי מה שקורה איתנו, ושיפיצו את הבשורה כמובן. יש עדיין אנשים שכותבים לנו בפייסבוק שהם עכשיו גילו אותנו ושאנחנו מגניבים וכו', ואני מתפלא איך עדיין יש אנשים בישראל ששומעים מטאל ורק אחרי יותר מעשר שנים שאנחנו קיימים שומעים עלינו בפעם הראשונה. אז בשביל שזה לא יקרה, תפיצו אותנו לכל מקום אפשרי!
אלעד: תעשו לנו לייקים ביוטיוב!
איליה: ובפייסבוק!
אלעד: דווקא בהופעה האחרונה היה קטע ממש מגניב שכולם באו עם חולצות שלנו.
שקד: כן זה היה אדיר, שמנו דוכן עם חולצות שלנו, וכל בן אדם שעובר פשוט כבר לבוש בחולצה שלנו.
פבל: ברור שמכירים אותנו, אל תגזימו. אפילו שמעתי קטע מצחיק, שסאונדמנים מספרים לי שיש כל מיני להקות שמנגנות שירים שלנו כשהן עושות סאונדצ'ק.
שקד: בכל מקרה תמשיכו להפיץ כמובן.

חברים יקרים, תודה רבה על הראיון, שיהיה בהצלחה בכתיבת האלבום החדש, ונשמח תמיד לחזור ולהתעדכן איתכם.

אלעד: תודה לך. ואל דאגה… תמשיכו לעקוב, דברים מתבשלים…
שקד: יש לנו אחלה שקשוקה!