Tim "Ripper" Owens – סולן משכמו ומעלה

מרואיין: Tim "Ripper" Owens, סולן ומבצע

מרבית גדולי סולני המטאל מזוהים עם להקה אחת – Bruce Dickinson עם Iron Maiden, או Rob Halford עם Judas Priest ו-Jeoff Tate עם Queensryche. למרות הזיהוי הכללי שלו עם Judas Priest לתקופה, Tim Owens מזוהה בעיקר ככלי נשק להשכרה העומד לרשות הרכבי מטאל מלודים המעוניינים בסולן שמסוגל לשלב את הצרחות של Halford עם קול נמוך יותר ואגרסיבי. מאז שפרץ לתודעת הקהל באלבום Jugulator של Judas Priest, כמחליף המפתיע ל-Halford, המשיך Owens ל-Iced Earth, לשני אלבומים שהראשון בהם לפחות נחשב לאחד האיכותיים ביותר של הלהקה בשנים האחרונות. משם Owens המשיך כסולן ההרכב של גיטריסט העל Yngwie Malmsteen, ונגע גם באלבומי סולו בדמות Beyond Fear, הרכב כבד עם נטייה לת'ראש, ואלבום סולו שעבד קרוב יותר להארד רוק והבי מטאל קלאסי.

בשנה האחרונה הגיח Owens שוב, הפעם עם Charred Walls Of The Damned, פרויקט הסולו של Richard Christy, מתופף הלהקות Death ו-Control Denied לשעבר – הרכב ששילב מלודיות של הבי מטאל קלאסי עם מהירות ואגרסיה של מטאל קיצוני. במקביל עובד Owens במשך כשנתיים עם הרכב הקאברים Hail! לצד אנשים כמו המתופפים Paul Bostaph (לשעבר Slayer) ו-Mike Portnoy (מ-Dream Theater), הגיטריסט Andreas Kisser (מ-Sepultura), והבסיסט Dave Ellefson (מ-Megadeth) בין השאר – ההרכב מופיע ברחבי העולם ומבצע שירים של להקות ענק כמו Iron Maiden, Dio, Sepultura ואחרות. לאחר שהופיע בארץ עם הרכבו של Malmsteen, ולקראת הגעתו הקרובה לאירוע Heavy Metal Tel Aviv, פסטיבל המטאל המלודי הראשון מסוגו בארץ, ישבתי לשוחח עם מי שכבר בעבר יצא לי להכיר לא רק כסולן מלודי כשרוני, אלא גם כמטאליסט בנשמה ואדם נחמד מאד.

אהלן Ripper! לפי הקולות מסביב אני מבין שאתה בבית!

[קולות של ילדים קטנים צורחים] כן, איך ניחשת [צוחק], אני בדיוק בבית בסוג של הפסקה קצרה, אבל בגדול אני פאקינג קורס מעבודה. סיבוב הופעות של 7 חודשים עם חומרי הסולו שלי, בעיקר בדרום אמריקה, קנדה, בכל מקום פחות או יותר, עכשיו יש לי הפסקה, אבל אני מעריך שבקרוב מאד אני אמשיך שוב.

לגבי אלבום הסולו שלך, Play My Game, היו שם לא מעט אורחים מכובדים, אבל נראה היה שהוא נפגע קשה מהתמוטטות של חברת התקליטים שהוציאה אותו (SPV).

זאת בהחלט הצהרה נכונה, הנפילה של SPV כמעט והרגה לחלוטין את האלבום. זה מאד כואב לי, אני בהחלט רוצה להוציא אותו מתי שהוא מחדש דרך איזו חברה אחרת שתעשה עבודה יותר טובה. זה היה חוסר מזל מוחלט שאחרי כל העבודה הקשה על האלבום לא יצא ממנו שום דבר בגלל שהתמוטטות של החברה מנעה ממנו להגיע להרבה מאד מדינות וחנויות.

מי ניגן בו?

מי לא? היו שם את Craig Goldy שניגן עם Dio, את Jeff Loomis מ-Nevermore, את Doug Aldrich מ-Whitesnake , את Michael Wilton מ-Queensryche, את David Ellefson מ-Megadeth , את Billy Sheenan מ-Mr Big ועוד מיליון הרכבים אחרים, ואת Vinny Appice מ-Black Sabbath, פשוט כולם! זה פשוט היה חיבור של מוזיקאים מדהימים שהיה לי הכבוד לעבוד איתם במהלך הקריירה שלי, וכולם תרמו לאלבום ועשו ממנו את מה שיצא בסופו של דבר, רק חבל שחברת התקליטים והצרות שלה הרגו אותו.

אז מה בעצם אתה עושה בהופעות הסולו האלה שלך? חומר מהאלבום הזה?

מעט מאד, כי אנשים לצערי לא ממש הכירו אותו, אני מנסה לגוון ולהכניס פחות או יותר הכול מכל ההרכבים שאני עובד איתם. כמובן שהריכוז העיקרי הוא על Judas Priest, בין השאר כי מבחינה ווקאלית זה הדבר הכי קרוב אלי, והכי דומה לאיך שאני נשמע בכל מקרה, אבל גם Malmsteen, קצת Beyond Fear, וקצת קאברים. אני עושה כמעט תמיד איזה Black Sabbath או Dio בהופעה. אנשים חושבים כיום שזה בגלל המוות הטרגי של Ronnie James Dio, אבל האמת היא שאני תמיד עשיתי שירים שלו – קשה לא לעשות את זה כשמדובר באחד הסולנים הגדולים ביותר שידע הז'אנר הזה מעולם.

אתה הכרת אישית את רוני?

בהחלט. למען האמת, אשתו של רוני Wendy, היא המנהלת האישית שלי. אז אתה יכול לתאר לעצמך שאני הייתי סוג של בן בית אצלו, וראיתי בו אחד החברים הטובים שלי. אין יותר אנשים כאלה לצערי, לא רק אחד המוזיקאים הגדולים ביותר בכל הזמנים, לא רק אחד הסולנים היחידים שהקול שלהם לא דהה או נחלש בשום שלב בקריירה שלו, הכי חשוב, הוא אחד האנשים הכי נחמדים שיצא לי לפגוש. הוא לא רק היה נחמד לחברים ואנשים שהכיר מקרוב, הוא היה נחמד למעריצים. למרות שהוא דמות ענקית, אחד האנשים הכי חשובים בתולדות ההבי מטאל, הוא תמיד היה מפנה מקום לחתום למעריצים, לדבר איתם, לפגוש אותם – פשוט אין אנשים כמוהו יותר.

שמעתי דברים שונים מאד על Malmsteen דרך אגב. ממה ששמעתי כשהוא היה בארץ, הוא סוג של רוק סטאר, ששומר על מרחק מאנשים, ואתה זה שנתפסת כחביב יותר.

תשמע, אני יכול להבין את התפיסה של אנשים לגבי Malmsteen, אבל צריך להבין במי מדובר כאן. הוא אחד הגיטריסטים הגדולים ביותר שיש לנו, הבן אדם פחות או יותר ייצר את הז'אנר שקרא ניאו-קלאסי, אז זה נכון שיש לו פרסונה של כוכב, אבל הוא באמת כזה! אני באמת מנסה להיות יותר קרוב למעריצים, להגיד שלום וכאלה – וגם אלי יש לפעמים טענות למה אני לא שותה בירות עם מעריצים לפני או אחרי ההופעה. אני כן מאמין באיזו הפרדה ולו כדי לתת להופעה איזה גוון יותר מרשים, קצת יותר דמות ולא סתם הופעה טכנית לחלוטין של איזה מישהו ששר.

מה לגבי Hail!, עד כמה אתם מופיעים?

די הרבה האמת, ההרכב אמנם משתנה מידי פעם בגלל הצרכים של החברים שלנו, אבל זה אחד הדברים הכי כייפים שיוצא לי לעשות! Andreas Kisser הוא חבר טוב, והוא ואני פחות או יותר עושים את המספר הרב ביותר של הופעות ביחד. מבחינתי זה קודם כל בשביל ההנאה, למרות שמפתיע כמה קהל אנחנו מצליחים להביא, רק בשנה שעברה הופענו בצ'ילה – 7 פעמים! זאת לא מדינה ענקית עד כדי כך.

יש שירים שיותר קשה לך לבצע לעומת אחרים? יש סולנים קלאסים שקשה יותר לשיר כמוהם?

אני יודע שזה עלול להישמע לא רציני, אבל הכי קשה לי לשיר את השירים שלי! אם תסתכל על שיר כמו "Scream Machine" של Beyond Fear תבין שמדובר בקטע קשה מאד לשירה שבו אני באמת לוקח את היכולת הוקאלית שלי הכי רחוק שאפשר. אני נהנה בהופעות כשאני נותן מידי פעם ביצוע ל-Sepultura, זה ממש מפתיע אנשים. הם מצפים ממני לשיר את זה כמוני, להישמע כמו גרסת ה-Ripper לשירים, אבל במקום זה הם מקבלים משהו קרוב מאד למקור.

מה באמת קורה עם Beyond Fear? עבר די הרבה זמן מאז אלבום הבכורה שלכם.

נכון, אנחנו עובדים עכשיו על אלבום חדש שבו שנינו כותבים את השירים ביחד, זה לעומת האלבום הראשון שהייתה חלוקה די ברורה של אני כותב מילים והגיטריסט שלנו John Comprix כותב את מרבית הלחנים. לוקח לנו הרבה זמן לשתף פעולה ולכתוב בדרך כלל כי John בכלל מגיע מסצנת ההארד-קור, והוא מנגן בלהקה די גדולה באזורנו בשם Ringworm, יחד עם הגיטריסט השני.

לאחרונה גם הקלטת עם Charred Walls Of The Damned, ההרכב של Richard Christy, מתופף Death לשעבר. זה לא ממש פרויקט אופייני, יותר קיצוני ממה שעשית בעבר.

מבחינת הגיטרות וכו' הוא דווקא בהחלט מטאל מלודי, והשירים הם שירים טובים ומלודים. אבל התיפוף בעיקר הוא מה שלוקח אותו לרמה אחרת לגמרי, פתאום יש בלסט-ביטים, מעברים כבדים – וזה כנראה מה שגורם לאנשים לסובב את הראש כשמדובר באלבום הזה. אני מאד מרוצה ממנו, לדעתי הוא מעולה. גם אחד הדברים שבולטים בו הוא שאין לך זמן לנשום כשאתה שומע אותו, הוא כל כך עמוס שכשאתה מסיים אותו אתה מרגיש כאילו רצת מרתון…

בוא נגיע לשאלה שהרבה אנשים תוהים לגביה, רבים מהסולנים הגדולים מזוהים עם להקה אחת או אחרת, אבל אתה יותר ויותר מצטייר כמעין מתנקש שכיר שעובד עם כמות גדולה של הרכבים, זה בכוונה? אתה מעדיף לא להיות חלק קבוע מלהקה?

לא ממש. אבל מה שמנחה אותי הוא להיות עסוק כל הזמן. כל הרכב שבו סיימתי להיות זה לא הגיע ממני, זה היה כתוצאה מצרכים של אותו הרכב שהייתי בו, שפתאום נוצרו הנסיבות והחליט להחזיר את הסולן המזוהה איתו ביותר, ראה ערך Judas וראה ערך Iced Earth, אבל כל השאר זה פשוט כי אני אוהב מאד להקליט ולהופיע. אין ספק שחלק מזה הוא כי אני צריך גם לשלם את החשבונות, וההופעות הבלתי פוסקות עוזרות בזה מאד, אבל חלק מזה נובע מכך שאני פשוט אוהב להקליט מוזיקה.

זה עוד דבר, כל פעם שאני מדבר איתך אני מקבל תחושה שבבסיס אתה בעצם מטאליסט כמו כולנו, אתה לא רק זמר מקצועי שעושה את בשביל הכסף, אלא אתה ממש נהנה מהמוזיקה הזאת.

לגבי זה אין ספק. אצלי זה קודם כל המטאל עצמו, זאת המוזיקה שאני אוהב ואני לא רוצה לעשות שום דבר אחר מלבדה. אם כל מה שהיה מניע אותי זה מניעים עסקיים אני מניח שהייתי מוצא משהו רווחי הרבה יותר לעשות, אבל המוזיקה הזאת היא קודם כל בדם שלי.

בוא נגיע לישראל כדי לסיים, יצא לך להסתובב פה כשהיית כאן עם Malmsteen בהופעה?

כלום, שום דבר, נאדה. היינו, הופענו וחזרנו – בלי שום טיול. אני מקווה מאד הפעם לנצל איזה יום יומיים כשאני מגיע לפסטיבל ולראות קצת יותר את המדינה, פגשתי אחלה אנשים אצלכם, ואני די בטוח שיש הרבה מה לראות.

מה מבחינת ההופעה עצמה? מה אתה מתכנן לנו?

אני אף פעם לא מספר, אבל אני יכול רק לומר שמי שאוהב מטאל מלודי וכבד, לא יתאכזב. יש שירים שאני תמיד עושה, הגדולים באמת, ויהיו גם לא מעט הפתעות, מי שיהיה בהופעה שלי, יזכור אותה, תסמוך עלי!