מרואין: Tomas Lindberg, סולן להקת At The Gates

ברשימה של סולני דת' מטאל אגדיים, תומאס לינדברג השבדי מככב גבוה. הבחור היה אחד מהגורמים שהפכו את להקתו At The Gates לאחת מלהקות הדת' מטאל החשובות ביותר, וזו שמייחסים לה את ייסוד הדת' מטאל השבדי המלודי שהפך לז'אנר מרכזי בעשור האחרון. לאחרונה התבשרנו כי להקת העבר שלו, שהתפרקה לפני שנים – מתאחדת לצורך מספר הופעות מצומצם. מכיוון שבסוף השבוע הקרוב תומאס יעלה על המטוס לכיוון שלנו, כדי לצרוח מלוא ריאותיו מול כל מי שאוהב דת' מלודי, תפסנו אותו לשיחה על מנת שנוכל להשלים פערים על להקתו השבה לפעילות, על החיים כמטאליסט בשבדיה – בירת המטאל העולמית – ועל ההבדל בינו לבין ילדי אימו שחושבים שהם יודעים לצרוח. מילים מהאיש שהמציא מחדש את המושג "לצעוק את דעותיך".

שלום תומאס, ערב נעים לך!

שלום יותם, מה שלומך?

בסדר גמור. אני שומע את הילד שלך ברקע? בן כמה הוא עכשיו?

הוא כבר בן שמונה, איך הזמן רץ…

כמה שאלות לי אליך, אם אפשר. קודם כל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שממש לאחרונה הודיעה At The Gates על מופע איחוד קצרצר של כמה פסטיבלים בקיץ 2008. מה גרם לאיחוד הזה? למה אחרי כל כך הרבה שנים?

הסיבה העיקרית מבחינתי היא שהלהקה התפרקה ללא סיום. לא באמת הגענו למיצוי, לפי איך שאני הרגשתי זאת. למעשה, חלק מהסיבות העיקריות הוא שאנחנו חוזרים כי אני מרגיש ש-At The Gates זקוקה ל-"Closure", למאורע או רצף אירועים שיהווה סיום הולם עבור הלהקה. מעבר לכך, כמובן קיימת הסיבה העיקרית – אנחנו רוצים לתת לכל המעריצים שלא יצא להם לחוות הופעה של At The Gates הזדמנות אמיתית להנות מאחת כזאת, להם ולאלה שכבר חוו אך רוצים אחת נוספת.

לאלה שלא שמרו עם היד על הדופק מאז יצירת המופת של Slaughter Of The Soul, תוכל לספר לנו בקצרה על מעשיך ב-12 השנים האחרונות?

וואו… זה קצת הרבה להכניס לתשובה אחת… ובכן, בתמציתיות: הקמתי משפחה והמשכתי את הקריירה המוזיקלית שלי עם כמה הרכבים, כאשר החשובים מביניהם הם Disfear ו-The Great Deceiver – אלה הם ההרכבים שבהם אני מרגיש שאני מתבטא בצורה הכי טובה, הצורה הכי כנה וישרה שלי. The Great Deceiver קמה ישר אחרי מותה טרם עת של At The Gates, והיא מורכבת מחברים ותיקים שליוו אותי זה זמן רב, ועל כן אני מרגיש איתם הכי "תומאס", הכי עצמי, שרק אפשר. כמו כן, השתתפתי בהרכב Lock Up וגם תרמתי שירה לאלבומים של The בCrown ו-Nightrage. אבל זה באמת רק על קצה קצהו של המזלג.

האם אתה חושב שהופעת האיחוד של At The Gates הוא משהו שנועד להימשך? האם זהו סימן קטן שעלינו להתכונן לפחות לסיבוב הופעות מקיף יותר, גדול יותר ממספר המועדים המצומצם בהם קבעתם להופיע?

וובכן, חלק מהמטרה שלנו בהופעות האלה היא להופיע מול כמה שיותר אנשים, לתת את ההזדמנות הזאת לכמה שיותר אנשים שרצו אותה, אך עם זאת, אנחנו כולנו בעלי מוגבלויות בלוחות הזמנים שלנו, מה שגם לחלקנו הגדול יש משפחות אליהן אנחנו מחויבים, כמובן. לכן ההופעות שלנו ממוקדמות בכמה פסטיבלים ומקומות עיקריים, ולא בביקורים בכל עיר ועיר.

פסטיבלים כמו Wacken Open Air 2008, למשל…

בהחלט. זהו מקום אליו נוהרים אנשים מכל אירופה, אפילו מכל העולם, ולכן זוהי הזדמנות נהדרת בשבילנו לקבץ כמה שיותר אנשים מול במה אחת ולתת להם את החוויה שהם צריכים. זה לא נובע מיהירות או התנשאות כלשהי, שאנחנו "טובים מדי" בשביל מועדונים קטנים, זהו פשוט מופע איחוד ניסיוני, שאם יצלח, אולי נצליח למשוך אותו על כל הקיץ, אבל כעיקרון – יש לנו רק את הקיץ הזה!

התחלתם כבר לעשות חזרות? אנחנו הולכים לצפות לשירים מכל התקופות, או בעיקר מ-Slaughter Of The Soul וקצת מ-Terminal Spirit Disease?

זה טיפה מצחיק [צוחק]… קודם כל, נתחיל לעשות חזרות רק בתחילת 2008, ואין ספק שנבצע את הלהיטים הגדולים, אבל על תוכן הסטליסט עצמו – האמת, עדיין לא הגענו לכלל הסכמה. אין פה עניין של אגו וויכוחים ברומו של עולם, פשוט כל אחד מאיתנו אוהב שירים מסוימים, והאחרים אוהבים שירים אחרים יותר, ועל כן אנחנו עדיין דנים בנושא דרך ה-Email אילו שירים אנחנו נבצע. אני רק יכול להבטיח שיהיו שירים מכל התקופות ומכל האלבומים, וכמו כן, אפשר להיות בטוח שלא נשאיר את "Blinded By Fear" בצד.

זה יהיה כמו לראות את Motorhead בלי "Ace Of Spades"…

בדיוק! [צוחק]…

כסולן, יש לך אישית השפעה עצומה על כל כך הרבה אומנים במטאל הקיצוני עד לרוק המסחרי של היום. המונח של "הצרחה ההיסטרית" למעשה יושם מחוץ לגבולות הגריינדקור והברוטאל פחות או יותר על ידיך, אם לא באופן מוחלט – אז אתה לפחות מזוהה כאחד מסולני המטאל הקיצוני המשפיעים ביותר. איך זה מרגיש בעצם, להיות בר השפעה כל כך?

אני לא כל כך מתייחס לזה כהשפעה, יותר כהשראה, וגם זה בקושי. זה די מבלבל האמת, אני ממש לא רואה את עצמי כראשון, או אפילו אחד הראשונים, שביצע ווקאליות קיצונית במטאל. היו הרבה לפני, כמו שהיו הרבה אחרי, ולכל אחד מאיתנו יש קול שונה וטון שונה מבחינת ביצוע. אני גם אישית לא יודע איך אפשר למצוא השפעות שלי או של At The Gates בהרבה אומנים, אולי כמה אומנים ספורים…

אני רואה זאת אחרת. אם נסתכל על זה כהתפתחות, הרי אומנים כמו Trivium, Killswitch Engage ואפילו הגיטריסט של Evanescence הודו בהשפעות מ-In Flames. והרי זה יחסית ידוע ש-In Flames הושפעו עמוקות מ-At The Gates, אז בעצם יש השפעה עקיפה אך ניכרת בלהקות רוק ומטאל עמוק בתוך המיינסטרים.

[צוחק]… תשמיע לי את הנקודות בהן אתה שומע השפעות At The Gates ב-Evanescence. אני לא שומע שם שום דבר כזה.

למה אתה חושב ש-At The Gates זכתה למוניטין שלה? מה עשה אתכם כל כך שונים משאר הלהקות של אותה תקופה שלא זכו להצלחה זהה?

אני חושב שמכיוון שלא שמנו דגש על המסחריות של החומר, אלא יותר על הכנות והיושר האומנותי שלנו, זה התבטא הרבה מאד. אנשים לקחו את הדברים שעשינו, כדוגמת להקות אחרות שבאו אחרינו, כדי ליישם זאת בנוסחה שתגרום להם להצליח, אבל אנחנו מבחינתנו לא ראינו בזה מוקד להצלחה, פשוט רצינו להישאר נאמנים למוזיקה שאנחנו אוהבים. אני חושב שמה שייחד אותנו היא גם התפיסה השונה בנוגע לקונספציה של המוזיקה בתחום המטאל הקיצוני, דבר שלקחתי באופן אישי מסצינות הפאנק וההארדקור, הנגיעה הישירה אם כי כאשר היא עטופה במטאפורה, הרבה יותר קסמה לי מאשר שירים על זומבים וריטושי גופות. מן הסתם אני מאד נהנתי, במיוחד כנער מתבגר, ממוזיקה כזאת, כמו שנהנתי מסרטים מסוג זה – כי בסופו של דבר, גם At The Gates וגם כלל הדת' מטאל – זהו בסך הכול בידור. אני פשוט רציתי שלמוזיקה שלנו יהיה נפח נוסף. משהו שהאנרגיה וההרגשה תהיה זהה לעוצמה של המילים, מבחינתי.

אכן, זה הנושא הבא שרציתי לגעת בו. הליריקה של At The Gates הייתה מאוד ייחודית לזמנה. הייתם להקת הדת' מטאל הראשונה שבעצם לקחה את רעיון המלל מחוץ לאותה קונספציה של סרטי אימה ומעשי זוועות, והבאתם לה פן אישי, קודר בעל מנעד רגשי עצום יחסית למוזיקה שזוהתה עם רגש של אימה מונוטונית פחות או יותר. איך בעצם הגעת לכתיבת מילים כאלו?

היה בזה שבירת טאבו, בתקופה ההיא. מה שאהבתי בשירי פאנק ושירי הארדקור זה היושר שלהם, היכולת להביע דברים ברומו של עולם, בלי בריחה מההתמודדות. יש בזה הרבה אומץ, דבר מה שהיה חסר לי במטאל, ואני שמח שזה התקבל בברכה לדורות.

ומה על היום? כיום כאיש משפחה אתה עדיין חולק את אותה השקפת עולם קודרת – ומסוגל בעצם לכתוב מלל כמו שכתבת אז, לפני 12 שנה?

אני חושב שמשפחה זה בין הדברים הכי מבגרים שעברו עליי בחיים. אני כבר לא ילד, כנער מתבגר עשיתי הרבה בלאגן, הייתי פגע-רע. אבל כאבא, זה שונה לחלוטין. הורות מבגרת אותך, היא מכריחה אותך לשנות את סדר העדיפויות שלך. אני מנסה ליישם את הערכים האלה באופן אישי וגם במשפחה שלי. יש לי שני ילדים שאותם אני אוהב יותר מכל, והם באים אצלי הרבה לפני המוזיקה – יש הרבה ערכים שלמדתי להפנים אותם, ערכי משפחה, ערכים סוציאליים שלא רואים במוזיקת מטאל כל-יום, ובאים הרבה יותר מהמתרס של הפאנק וההארדקור – אבל גם הלהקות הקבועות שלי, Disfear ו-The Great Deceiver נוגעות לז'אנרים האלה יותר.

ומה אתה אומר על ה-"EMO", שלקחו את הרעיון הזה והפכו אותו ל-"חברה שלי עזבה אותי, אני כה עצוב" רק בצרחות?

זה בהחלט לא היה מה שהתכוונתי שיהיה מהז'אנר של השירה הזאת, אבל אני לא יכול להודות בפה מלא שאני בעצמי לא נגעתי בנושאים רומנטיים ב-At The Gates. אני פשוט ניסיתי להשאיר את זה ברמה הפואטית, ולא בתור קראש של ילד בתיכון. בסופו של דבר גם אני ב-At The Gates וגם הז'אנר הזה של ה-EMO, כולנו נוגעים בדברים שכואבים לנו באופן אישי, יש משהו מאד אישי בקונספציה במוזיקת פאנק רוק והארדקור – גם על הצד היותר מסחרי שלה – בעוד מטאל עוסק בדברים שברומו של עולם.

איך הרגשת ביום המדויק ההוא, כשהבנת ש-At The Gates אינם עוד?

שאלה קשה. הייתי בהלם. לא ידעתי איפה לשים את עצמי. הרגשתי שחלק שלם מהעולם שלי קורס. זה בא בהפתעה. אנדריס הודיע שהוא עוזב, שזה נגמר. היו תמיד חילוקי דעות מוזיקליים, כל אחד רצה למשוך לכיוון שלו, אבל הסיום הזה הגיע במפתיע. חלק גדול ממני רצה שזה ימשיך, כי היה לנו כל כך הרבה מה להציע, אבל בתוך תוכי הבנתי שזה נגמר, ופחות או יותר בירכתי על זה. לא רציתי להכריח אף אחד לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות.

ואנדרייס וג'ונאס המשיכו ל-The Haunted… יצא לך להקשיב להם?

בהחלט! אני עוקב באופן אדוק אחרי הקריירה של החברים שלי, זה שסיימנו עם At The Gates לא אומר שסיימנו באגרופים. אני מאוד אוהב את The Haunted ואני מאד מרוצה מהעובדה שהם החזירו את פיטר דולבינג, הסולן המקורי של ההרכב. אני אוהב את הגישה שלו למלל, את הגישה שלו על הבמה. באופן דומה הרבה רומזים לי שהוא מאד דומה לי, מאד אקסנטרי, מאד חם-מזג. כך שאפשר לומר שאנדרייס וג'ונאס בעצם המשיכו עם מישהו שמאד מזכיר אותי [צוחק]… מכל מקום, אני מאד שמח שהם מצאו את הנישה המוזיקלית שלהם, The Haunted להקה נהדרת לדעתי שרק הולכת ומשתפרת, ומראה על אופי איתן ואיכותי במוזיקה שלהם.

כשביקרת פה לראשונה בשנת 2000, הופעת כזמר אורח בהופעת הפרידה של להקת המטאל Betrayer – וביצעת עימם מספר שירים של At The Gates לכבוד האירוע. איך אתה יכול לסכם את החוויה?

במילה אחת – מלכותי. אני מאד נהנה לראות ולבקר בתרבויות שונות, כל כך שונות מבחינתי. ההופעה עם Betrayer הייתה נהדרת – הקהל הישראלי מאד חם ומאד תומך בלהקות המקומיות, דבר שאני מתגעגע אליו. אני כל כך שמח לקחת חלק באירוע מיוחד כמו החזרה של Nail Within לבמה ולבצע שירים של At The Gates ושלהם בפעם נוספת.

מדברים על Nail Within, איך הייתה חווית ההקלטה מבחינתך, כאשר נסעת כל הדרך אל גרמניה להקליט איתם את האלבום?

היה נהדר! אני והמשפחה מצאנו פתרון נהדר לנסיעה הארוכה עד גרמניה. תכננו לקחת חופשה בלאו הכי, אז פשוט ארזנו את חפצינו, לקחנו את האוטו ועשינו רודטריפ לגרמניה. הגעתי עם כל המשפחה לאולפן, עם אישתי ושני הילדים הקטנים שהיו אז בני 3 ו-6. מאד אהבתי את האלבום של Nail Within וכאמור שמחתי לקחת חלק בזה.

באותה שנה היית אמור גם להגיע להיות זמר אורח בהופעת ההשקה של Nail Within, אך ההתחממות במצב הביטחוני במזרח התיכון, וכמו כן איומיו של סדאם חוסיין לעשות ממדינת ישראל ו-"הממסד הציוני" למדינת שישליק – לא הגעת ברגע האחרון. מה דעתך על המצב הפוליטי באיזור?

אוהו, כן אני זוכר. הייתי מאד מאוכזב שלא יכולתי להגיע, נתחיל מהעובדה שהמון טיסות התבטלו ולא יכולת לסמוך על חברות התעופה שבאמת תקיים את הטיסה עקב המצב, אבל לא יכולתי לסמוך גם על המצב הביטחוני עצמו דאז. מבחינתנו פה בשוודיה, זה נראה כאילו מלחמת עולם עומדת לפרוץ שם, וטילים יעופו לכל עבר. אנחנו ממש לא מורגלים למצבי מלחמה כאלה כמו בישראל.

שמע, מבחינתנו, המצב נשאר על קנו באותה תקופה. היו כמה התרעות, והיינו צריכים לרענן ערכות מגן, אבל העסקים כרגיל. מערכת החינוך, בתי עסק – הכול ממשיך לתפקד. במיוחד צה"ל כמובן.

אנחנו לא כמוכם בישראל גם מהבחינה הזאת. אתם מחוייבים לשרת את המדינה הרבה יותר מאיתנו בשוודיה. דע לך שיש חוק גיוס חובה בשוודיה, אבל כל כך הרבה משתמטים ממנו – על תקן חולי נפשי – שזה בלתי יאומן.

תתפלא… אנחנו מורגלים להרבה מאד אנשים שהתשמטו מהצבא עקב זיופי תסמינים נפשיים מול הקב"ן. אבל שמע, הצבא שלכם לא פעיל כמו הצבא שלנו, אני מסוגל להבין איך צעיר שמשרת את ארצו בארץ שהצבא שלה לא באמת מתפקד כצבא אלא כיחידה לביצוע עבודות שירות, ירצה לתרום מעצמו למדינה בצורה אחרת.

נכון, אני לא התגייסתי מאותן הסיבות.

מה בנוגע לתוכניות מחוץ ל-At The Gates? מה על אלבומים חדשים ל-The Great Deceiver ול-Disfear?

אני שמח ששעלת. האלבום של The Great Deceiver אמור לצאת בעוד חודשיים, ואז אנחנו נתחיל לחרוש את במות אירופה ואפילו ארצות הברית – עם כמה להקות מקומיות בכל הופעה. אנחנו מתכוננים לזה כבר הרבה זמן, ואנחנו מקווים שהולך להיות נהדר כמו בהופעות הקודמות שלנו. גם ל-Disfear יצא אלבום, ממש לאחרונה, אם אתה יודע יותר בקטע של הארדקור ולא רק מטאל כמובן.

מהבחינה הזו – איזה קהל יותר תומך מבחינתך, הקהל של קהילת המטאל, או הקהל של קהילת ההארדקור והפאנק? בתור מי שהתנסה זמן ארוך מול שניהם.

אני אצא מעט פוליטיקאי בתשובה שלי, אבל אומר שבסופו של דבר, הקהל האהוב עלי הוא קהל מעורב. אני מתגעגע לימים שכל שומעי הרוק היו פשוט נהנים מההופעה, בלי לשפוט אותה על פי הז'אנר לבדו. גם לקהילת המטאל וגם לקהילת הפאנק יש בעיה של צרות-אופקים בנוגע לז'אנרים זרים להם, והלוואי והדברים האלה לא יקבלו ביטוי מבחינת הקהל, כדי שניתן יהיה לעשות יותר ויותר אירועים מעורבים.

אבל בינתיים, אני מאמין, זו פריבילגיה של Napalm Death בלבד…

[צוחק]… אתה צודק לחלוטין.

אם היית צריך לבחור שיר אהוב מכל הזמנים, של At The Gates, מה הייתה הבחירה שלך?

איזו שאלה מכשילה… מן הסתם אני אוהב את כל השירים, חלק יותר וחלק פחות, חלקם מוכרים יותר ו-"פייבורטים" אצל הקהל, וחלקם לא – אני חושב שהשיר שהייתי רוצה לבצע מול קהל ולא יצאה לי ההזדמנות לעשות זאת הוא "Stardrowned" מהאלבום הכחול ההוא…

אה כן, זה. עם המילים "Fear", ו-"Kiss" ודברים כאלה… מי זוכר את השם שלו…

[צוחק] כן… אבל הוא לא כל כך אהוד על ידי שאר החברים בלהקה, וזו עוד אחת מהסוגיות שעולות באי-מיילים לאחרונה.

אתה יודע שהדרך הכי טובה להפוך שיר לאהוד על ידי הקהל, הוא לומר שהשיר הזה הוא האהוב עליך, נכון?

לא חשבתי על זה ככה… [צוחק] אתה צודק.

הרי לך שאלה קשה. מה אתה חושב על להקות שבדיות שהגיעו לגדולה בזכות כך שהם לקחו את הריפים ואת השירה של At The Gates – במיוחד באלבומכם האחרון – ובכך נהייו הצלחה אירופאית חסרת תקדים מבחינת דת' מטאל? האם אתה חושב שלולא הייתם מתפרקים, האלבום הבא שלכם היה בעצם שם אותכם במקומם?

בכנות, כן. אני חושב שמכיוון שמה שאנחנו עשינו בא מהלב, ולא לקחנו את זה לכיוון מסחרי יותר, בעצם מראש לא נועדנו להצלחה מסחרית כבירה. בעצם לא תכננו שום פוטנציאל מסחרי במוזיקה – עשינו את המוזיקה בשביל המוזיקה. אני לא אוהב לעשות מוזיקה בשביל להיות מוכר, או מפורסם, או אפילו עשיר. אני עושה את זה כי זה מה שצו הלב שלי אומר לי לעשות. אם הדבר מביא איתו את ההטבות של הצלחה מסחרית, מה טוב – אבל זו מעולם לא הייתה המטרה, ועובדה שאנחנו לא רודפים אחרי התהילה. אני האמת מעדיף חיי צניעות בשקט ושלא יזהו אותי ברחוב. בדרך כלל, כמובן, אנשים שמגיעים להופעות של Disfear יודעים מראש שאני הייתי הסולן של At The Gates, אבל אנחנו כאמור לא מנגנים רק מול קהל של מטאליסטים, אז זה הולך ונהיה נפוץ פחות ופחות.

אני לא מקנא בלהקות כמו In Flames, שהם חברים טובים שלנו. החבר'ה האלה עבדו קשה מאד בשביל המוזיקה שלהם, נלחמו עם השיניים להגיע לאן שהגיעו, וזאת על ידי מלאכת קודש באולפן וסיבובי הופעות עולמיים ועמוסים. אני אישית לא יכול לעשות את זה. אני איש משפחה, סיבובי ההופעות שלי הם קטנים ונקודתיים, אני לא יכול להעלם לכמה חודשים מהבית, אני כנראה לא בנוי לזה כבר. אני כיום גר ליד שטוקהולם, כבר לא קרוב לגות'נברג, בצד המזרחי של שוודיה, אני מעדיף חיי משפחה על חיים בסיבובי הופעות בלתי פוסקים.

מבחינת המוזיקה – חלק מחילוקי הדעות שלנו היו שאנדרייס רצה למשוך את המוזיקה לכיוון יותר ויותר מלודי. להוסיף הרמוניות של גיטרות, להוסיף קטעי קלין, וכדומה. אני רציתי בדיוק ההפך, למשוך את זה יותר לכיוון ההארדקור הפרוע. אני מניח שאם היינו הולכים יותר לכיוון המלודי אולי היינו מגיעים למעמד כזה, בהחלט כן.

לאילו להקות אתה מאזין כיום? יש כאלה שקמו ממש לאחרונה, ולא ליוו אותך מתחילת הדרך?

הרבה להקות הארדקור, למען האמת, פחות להקות מטאל – למרות שגם כאלה יש לא מעט. אני מרבה לשמוע להקות כמו Converge או The Tragedy – גם את Curse הקנדיים, שהיא בין הלהקות האהובות עלי כיום. מבחינת מטאל אני שומע הרבה מטאל אווירתי. אני מאד נהנה מהאלבום החדש של Xasthur – להקת בלאק מטאל של איש אחד מארה"ב. לאיית לך את זה?

כן, בבקשה… אילו עוד להקות מטאל?

לא מעט Emperor למשל, אני מאד אוהב את השילוב בין מטאל לאווירה קודרת. אני שומע גם לא מעט Mogwai לאחרונה.

נו, אז אתה מוכן נפשית לראות כמה התפתחנו כקהילת מטאל מאז שנת 2000 בביקוריך האחרון?

הו כן בהחלט! אני מחכה לזה בכיליון עיניים. פעם אחרונה שביקרתי פה הקהל היה משוגע, כמו שוודיה של פעם. אני מאד מקווה שבהופעה המיוחדת של Nail Within אני אזכה להזדמנות נוספת לראות את הקהל הזה. מבחינתי אני מוכן ומזומן לחלוטין.

נהדר, אז נתראה ביום שישי – אם כן, תומאס.

אני משוכנע שכן. נראה את כולכם שם!