Turisas – כשפינלנדים עומדים ונלחמים

מרואיין: Jussi Wickstorm מלהקת Turisas

Turisas הפינים הפכו בשנים האחרונות להיות אחת מלהקות הייצוא החזקות ביותר של סצנת מטאל שהפכה גם היא לאחד הדברים החמים ביותר במטאל העולמי. עם שני אלבומים מוצלחים ומצליחים שהצליחו להכניס לתודעה את ז'אנר ה Battle Metal של הלהקה, ההרכב שוב לקח את הזמן ורק 4 שנים אחרי הוצאת The Varangian Way הוא מוציא אלבום חדש בדמות Stand Up and Fight!. הפעם, הלהקה שידועה בהופעות שלה, הכוללות איפור ולבוש מותאם לתקופה הויקינגית ונוכחות של נגן כינור ואקורדיון על הבימה, הלכה עד הסוף. עם תזמורת סימפונית מלאה ועיבודים עשירים, ההרכב לוקח את המיטב הסימפוני של Ensiferum, משלב אותו עם קולו המלודי והעמוק של הסולן והמנהיג Mathias D.G. "Warlord" Nygård ויוצר את אחד מאלבומי המטאל המלהיבים ומלאי הפאתוס ביותר שנוצרו. כדי לברר למה לקחו 4 שנים, ומה השתנה הפעם עם ההרכב הפיני הלוחם, דיברנו עם ussi Wickström, גיטריסט הלהקה והשותף להקמתה:
שלום Jussi ותודה על הראיון! אני רוצה להתחיל כמובן עם האלבום החדש, Stand Up And Fight! ראשית, שם האלבום. הוא נשמע כמו הבן בממזר של Motley Crue ו-Manowar. מדוע בחרתם בשם זה?

היי ! כאשר סיימנו את האלבום וכל השירים היו מוכנים, החלטנו שהשיר הזה הוא השיר שמסכם בצורה הטובה ביותר את האלבום, מעבר לכך שהוא נשמע דרמטי וקליט. לכן בחרנו בו גם כשם האלבום.

לקח לכם זמן רב לעבוד על האלבום, כ-4 שנים. מדוע פרק הזמן הממושך ?

הופענו בהמון סיבובי הופעות בעקבות אלבומנו הקודם, "The Varangian Way" ולמרות שניסינו להיכנס למצב כתיבה לכבוד האלבום הזה כבר ב-2008, גילינו שאנחנו לא באמת יכולים להתרכז בכך כאשר אנחנו בדרכים. כשהסתיים סיבוב ההופעות (בערך באמצע 2009) התחלנו לכתוב ולעבוד על רעיונות לאלבום הבא. Mathias בילה קצת זמן באיסטנבול בסוף 2009 לקבל השראה לטקסטים, בעוד שאנחנו נשארנו לעבוד על הרעיונות המוסיקליים. התחלנו להקליט במרץ 2010 אך התהליך היה מעט פרגמאטי, עם מספר הפסקות בשביל סיבובי הופעות קצרים וכדומה. דווקא ממש רצינו לפנות קצת זמן לסדר את העיבודים המוסיקליים ואת הסאונד הנכון, כך שבעצם זה לקח יותר זמן ממה שתכננו. אך זה בהחלט היה שווה את זה בסוף!

עטיפת האלבום בהחלט לא מה שהיית מצפא למצא באלבום מטאל. מי חשב על הרעיון ומה עומד מאחוריו ?

האמת היא שכל זה – Mathias בעיקרון הוא רצה שהעטיפה תראה כמו פוסטר של סרט קלאסי ישן, אם זה 'בן חור' או 'שודדי התיבה האבודה' או 'מלחמת הכוכבים', אבל עדיין כפי שניתן לראות ישנם אלמנטים ויקינגים ואזכורים של כל העניין הביזנטי ש-Mathias כל כך מתחבר אליו.

איפה הדברים עומדים כיום מבחינה מוזיקלית ? האם עלינו לצפות להמשך ישיר של "The Varangian Way" ?

אנחנו דחקנו הרבה מעבר לגבולות שהצבנו לעצמנו ב-"The Varagian Way" והפעם אף הייתה לנו ההזדמנות ללכת רחוק יותר עם העיבודים הבומבסטיים והתזמורות החיה, אז כל זה דחף את הכול קדימה. ניתן לשמוע בבירור שזה עדיין Mathias שכתב את המוסיקה, אך הוא בהחלט מגיע ממקום אחר בימים אלו.

אחרי ששחררתם את "The Varangian Way" עשיתם גם סינגל נוסף עם גרסת כיסוי לשיר "Rasputin". למה לכל הרוחות בחרתם לבצע את השיר הזה דווקא, ולמה גם ביצעתם את הקלאסיקה Supernaut של Black Sabbath דווקא עכשיו ?

Mathias היה בשייט פעם, לפני שנים והוא ראה שם להקה אשר עשתה גרסאות כיסוי לשירי דיסקו משנות ה-70. הם ניגנו את Rasputin והוא חשב שזה יכול ממש להתאים למוזיקה של Turisas ! התחלנו לנגן את זה בהופעות חיות כמן בדיחה קטנה, אבל בתכלס זה נשמע ממש טוב והקהל היה משתגע על זה – אז החלטנו להקליט את זה גם באופן סופי. כל הקטע של Supernaut הגיע בגלל ש-Metal Hammer UK יצרו איתנו קשר וביקשו מאיתנו להקליט שיר קלאסי של Black Sabbath עבור אלבום מחווה מיוחד שהם הרכיבו. היו אולי עוד איזה שש או שבע להקות מעורבות בכל העסק, וכאשר כולם בחרו שירים – קפצנו על ההזדמנות לבצע את Supernaut כי ידענו שאנחנו יכולים להפוך לו את הקרביים ולתת לו טיפול עשרת אלפים של Turisas. החבר'ה מ-Metal Hammer מאד אהבו את זה, ואנחנו גם מרוצים ממנו מאד.

מהפתיח הסימפוני של The March Of The Varangian Guards אפשר לקלוט את התחושה האפית שמושפעת מואגנר בגרנדיוזיות שלה. האם לשם הובלתם בשיר ובאלבום כמכלול ?

בהחלט ! רצינו לגרום לזה להישמע הכי גדול, סוחף ובומבסטי ככל שיכולנו ! אני מאמין שהגענו לזה.

אני מבין שזהו בעצם סוג של המשך לאלבום הקודם מבחינת המלל. כיצד מייצגים האלבומים את ההמשכיות בינייהם והאם ישנו שוני?

זה היה אמור להיות המשך ליסודות הסיפוריים של "The Varangian Way", אבל זה השתנה מעט בדרך. במקום להיות סיפור המשך – האלבום הפך לעצמאי לכל דבר. הסיפור עדיין שם, למי שירצה לחפש אותו שם, אבל זה לא הרעיון המרכזי באלבום. זה יותר כמו המסגרת, עם יותר אלמנטים אוניברסאלים , כאשר אנחנו חוזרים בעצם לעליות ונפילות של אימפריות גדולות, לא משנה אם הן עתיקות או מודרניות…

למרות שיש לכם המון יסודות סימפוניים במוסיקה שלכם, אי אפשר לתאר אתכם פשוט כ"להקת מטאל סימפונית" מן השורה. איך הייתם מגדירים את המוזיקה שאתם מנגנים ?

יש לנו השפעות כה רבות וחלקן אף מגיעות מחוץ למסגרת של סגנונות המטאל המקובלים, כך שקצת קשה לפגוע בול במטרה. לא שאנחנו מעוניינים להגדיר את עצמנו בכל אופן. אנחנו רק רוצים שזו תהיה המוסיקה "שלנו", משהו שהוא גם כיף וגם מרגש, ושיהיה שלב מעל כל מה שעשינו בעבר. אני לא יודע אם יש לזה כבר שם משל עצמו – אבל אני די משוכנע שמישהו כבר ירים את הכפפה מתישהו ויקרא לזה איכשהו בשם.

אני מבין שאתה ו-Mathias כתבתם את האלבום ביחד, מה הייתה חלוקת התפקידים בינייכם ? האם התהליך השתנה באופן כלשהו מאז שהתחלתם ?

האמת היא שהיה זה Mathias שעשה את מרבית העבודה – כל הקונספט והליריקה הם שלו כמובן ואפילו המוסיקה היא לרוב תוצר שלו. הוא יושב בבית בהלסינקי על הקלידים ומלחין לבד, קטעי הדמו נשלחים לחברי הלהקה באינטרנט, וכל אחד מתאמן על החלקים שלו, מביא רעיונות לקטעים מסוימים וכו'. זה לא היה מתכונן להיות ככה, זו פשוט הדרך שבה זה קרה. הלהקה לא הגיעה למעשה לשלב בו מתאמנים ומשפרים את החומרים ביחד עד לשלב די מאוחר בתהליך הכתיבה והיצירה.

כמובן שהתדמית אותה לקחתם על עצמכם, במיוחד בהופעות היא ייחודית. איך קיבלתם את ההחלטה לכלול במופע את התלבושות והתחפושות – ומה הרעיון מאחורי זה ?

זה משהו שהתפתח עם הזמן והפך לחלק גדול ממהותנו כלהקה. כולנו תמיד היינו מאד בעד הפן הויזואלי וכמו כן רצינו להראות כמו דמויות מיוחדות, כל אחת עם הסיפור שלו והעיצוב שלו.

איך היית מתאר את ההופעה שלכם עבור מישהו שמעולם לא היה בה? מה הפן הכי בולט בהופעות שלכם?

הייתי מתאר את ההופעה כמרשימה, אבל זה לא חכמה לתאר את ההופעה של עצמך … כאשר אנחנו על הבמה – אנחנו תמיד עושים את המקסימום שלנו על מנת לערב את הקהל. אנחנו תמיד מאד ביקורתיים בנוגע להופעה שלנו, ואחרי כל הופעה אנחנו יורדים מהבמה ונשבעים להשתפר לפעם הבאה.

חלק מהרגעים באלבום אפילו מזכירים קצת קטעים של להקות רוק פרוגרסיבי משנות ה-70, עם היסודות הסימפוניים ואפילו צליל גיטרה מובילה שמזכיר מאד מוזיקת פרוגרסיב. האם אתה אישית חובב של הסגנון ? האם הוא השפיע עליכם בדרך כלשהי ?

לא הייתי אומר שאני מעריץ, אבל אני אוהב חלק מהדברים, אולי את הלהקות היותר מוכרות, כמו Jethru Tull, אבל אני גם מעריץ גדול של Queen. כולנו בלהקה אוהבים מאד גם את Muse, שהם הדבר הכי קרוב שיש לנו ל-Queen בימינו אנו.

טוב, השפעה ברורה שלכם היא פסי-קול. למוזיקה שלכם יש אווירה של פס קול הוליוודי או אפילו מחזמר מברודווי (למשל, Venetoi ! – Prasinoi !) האם זה משהו שאתם חושבים עליו בזמן הכתיבה ? (וכבדרך אגב, מה לעזאזל אומר Venetoi ! – Prasinoi ! ?)

האמת היא שלא הייתה לנו תוכנית מוכנה מראש לנוע לכיוון הזה, אבל היה לנו מאד ברור שאנחנו צריכים להמשיך קדימה ולפרוץ את הגבולות שלנו הלאה לכיוונים רחוקים יותר ממה שעשינו ב-"The Varangian Way". איפשהו בדרך זה באמת התחיל להישמע קצת כמו מחזמר, או פס-קול של סרט הרפתקאות ישן וקלאסי, ואני מרוצה מזה. לא ניסינו באמת להישמע כמו משהו מסוים, אלא יותר כמו לעורר את התחושה המלכותית של פסי הקול.
Venetoi ! – Prasinoi ! ביוונית הפירוש הוא "הירוקים ! הכחולים !" שהיו בעצם צבעי הצוותים המתחרים במירוצי המרכבות בהיפודרום בקונסטנטינופול הביזנטית. זה הבסיס לשיר, אבל הפרטים הם בהחלט השטח של Nygard.

מה הם פסי הקול שהשפיעו עליך באופן הבולט ביותר?

לא יודע אם היה אחד ספציפי, אבל אין ספק שאם אני צריך לבחור – מדובר בפסי קול כמו של 'בן-חור' וגם 'ספרטקוס'.

לעומת להקות פיניות רבות, למרות שיש לכם שירים בפינית, השירים שלכם יותר אוניברסאלים, כדוגמה נגדית ל-Korpiklaani שהינה להקה המבוססת על מוסיקה מסורתית פינית. מה ההשפעה העיקרית על קטעי הפולק במוסיקה ?

ישנה השפעה של מוסיקת פולק פינית, עמוק שם בפנים, אבל כפי שאתה יכול לשים לב – התקדמנו די והותר מהמשבצת הזו של להקת "פולק מטאל". אנחנו לא רוצים להיות תקועים באף ז'אנר ולעשות שוב דברים שכבר עשינו.

בחזרה לקטעים הסימפוניים – לאלבום הזה יש הרבה מהם, וכפי שדיברנו קודם, זוהי בהחלט תזמורת סימפונית אמיתית שמקליטה את הקטעים הללו שם. מה תוכל לומר לנו על תהליך הכתיבה להרכב שכזה, ועל תהליך ההקלטה שודאי היה מסובך גם כן.

רצינו להישמע טוב מאי פעם, ולא משנה באיזה סמפלים תשתמש, זה לא ישמע כמו הדבר האמיתי. על כן החלטנו להביא את המקצוענים האמיתיים לעשות את החלקים הסימפוניים, קרנות יער, כלי מיתר, כל מה שכלול בכך. כאשר הנגנים טובים – ארגון קטעי הנגינה מתרחש באמצע באופן חלק ומהיר מאד, יותר מאשר אם היינו עושים את זה בעצמנו עם סמפלים. בחרנו כל מיני נגנים מכל מיני אנסמבלים – רובם מהתזמורת הפינית ומהאקדמיה סיביליוס. האח של Olli נקרא Perttu Vanska והוא מלחין ומעבד מקצועי והוא עזר לנו רבות עם התזמור, העיבוד וסידור החלקים לפני שנכנסנו להקליט עם הנגנים עצמם.

האם החנונים חובבי הקלאסית נרתעו מכל המטאל שלכם ?

לא נראה לי ! רובם היו די פתוחים בנושא הזה, וחלקם אפילו נראה לי שינו קצת את התפיסה המוזיקלית שלהם בזכות החוויה המשותפת.

בנוגע להופעות, חלקתם את הבמה עם כמה מלהקות המטאל ה"נורדיות" המובילות. מה היה סיבוב ההופעות או ההופעה הספציפית, הזכורים לך הכי לטובה ?

היה לנו מזל גדול לחלוק את הבמה עם כמה להקות מעולות במרוצת השנים, ולמדנו רבות מכולן, אך אחד הזכרונות האחרונים החקוקים לי בראש היה לנגן בפסטיבל Loud Park בטוקיו באוקטובר 2010. זה היה די מדהים לנגן בפסטיבל ענק כל כך רק בביקור השני שלנו במדינה הזו.

איך אתם מדמיינים את ההופעות סביב האלבום הזה ? האם אתם מתכוונים להתעלות על עצמכם גם בקטע הזה

אנחנו הולכים להופיע רוב השנה, הרבה מקומות שלא היינו בהם מזה זמן רב וכמה מעטים שמעולם לא היינו בהם , אז יהיה נהדר ! בהתחלה חלק גדול מסיבוב ההופעות יהיה בעמדת חימום אז נהיה קצת מוגבלים מבחינת זמנים והפקה, אך כאשר נגיע להופעות שאנחנו הלהקה הראשית ולפסטיבלים, אנחנו לא נעצור בשום נקודה ונפציץ בכל החזיתות !

תודה רבה על הראיון

תודה רבה לך !