Wolf – רעבים למטאל מסורתי

מרואין: Niklas "Viper" Stalvind, סולן \ גיטריסט להקת Wolf

להקת ההבי מטאל המסורתי Wolf היא תופעה נדירה למדי. הלהקה קיימת מ-1995, הוציאה עד היום חמישה אלבומים של מטאל מלודי, וחייבת את כל הווייתה למטאל של שנות השמונים, עם השפעה מלהקות כמו Judas Priest, Iron Maiden ו-Mercyful Fate בין השאר. לכאורה לא ממש המתכון להצלחה, אבל הלהקה זוכה לשבחים רבים, מעריצים באירופה ובארה"ב, והיא חתומה ב-Century Media, לייבל שידוע יותר בלהקות עכשוויות שעושות מטאל עדכני כגון Lacuna Coil ,Arch Enemy ועוד. Wolf מוציאה בימים אלו אלבום שישי בשם Ravenous, עוד יצירה של מטאל מלודי וכבד, שהופק ע"י Roy Z, מי שעבד עם Bruce Dickinson ו-Rob Halford בין רבים אחרים, ובו הופעות אורח של אנשים כגון Hank Sherman (מ-Mercyful Fate) ו-Mark Boals (לשעבר Malmsteen). כדי לשמוע עוד על האלבום, ועל דעותיו של Viper על מטאל מסורתי ומטאל מודרני יותר, ישבנו לדבר איתו.

אהלן Niklas, בוא נתחיל ישר עם האלבום החדש, למה Ravenous?

בעיקרון זה פשוט שם שישב יפה עם כל הקונספט של הלהקה כ-Wolf. המילה "Ravenous" אומרת משהו בסגנון רעבתני, רעב לטרף – וזה כמובן תיאור מתאים לזאב, מעבר לזה השם נשמע אולד-סקול, שמתאים לנו בדיוק.

איך זה מתקשר לעטיפה, המעולה אגב, של האלבום?

העטיפה באמת מראה סוג של יצורים רעבתניים שנמצאים במעין מסע הרג, ולכן זה מתאים בדיוק לשם. בעיקרון הצייר שלנו שמע את שמו האלבום, נתנו לו כמה רעיונות, והוא ישר צץ עם הציור הזה. היה עוד איזה רעיון אחד אבל מהר מאד החלטנו ללכת עם זה. זה שוב אולד-סקול, מעניין, וזה גם שונה מרוב הציורים בז'אנר – בדרך כלל הם בגוון שחור ובצבעים כהים – אצלנו זה בהיר יחסית ובגוונים שלא משתמשים בהם הרבה ולכן זה גם יבלוט יותר לדעתי.

בוא נעבור לאלבום עצמו. באלבום הקודם עבדתם עם Fredrick Nordstrom המוכר, והפעם עם מפיק לא פחות ידוע, Roy Z, מההרכב של הסולן Bruce Dickinson. איך הגעתם אליו?

האמת היא שהוא הגיע אלינו! הוא שלח לנו הודעה שהוא מאד אוהב את המוזיקה שלנו וישמח לעבוד איתנו, ואנחנו – שאוהבים מאד את העבודה שלו – כמובן שמחנו על ההזדמנות.

למה לא להמשיך עם Fredrick?

פשוט כי רצינו לנסות משהו שונה. Fredrick הוא אחד המפיקים הטובים ביותר לסאונד של גיטרות, אבל Roy ידוע דווקא בכישורי ההפקה שלו של שירה, ומאד רציתי לראות מה הוא יכול לעשות איתנו.

איך הסתדרה העבודה איתו? הוא גר בארה"ב ואתם בשבדיה.

הוא בדיוק היה בשבדיה לצורך עבודה עם להקה אחרת, אז חיברנו את לוחות הזמנים והוא ישב איתנו והפיק את האלבום כולו אצלנו. לאחר מכן הוא חזר לארה"ב ועשה שם את המיקס, כשאת שאר התקשורת עשינו דרך המייל – המשכנו להעביר הנחיות הלוך וחזור וככה בעצם גמרנו את האלבום.

מה לדעתך היו היתרונות של לעבוד איתו?

הוא מפיק אדיר. מעבר לזה שיש לו המון ניסיון, הוא פשוט יודע לעשות את העבודה של מפיק בצורה מעולה. למרות שהוא גאוני בצד הטכני, הוא באמת יודע הכול. מעבר לזה, הוא יודע איך להנחות את הלהקה לעשות דברים כמו שצריך ואיך לעשות שירים טובים. הוא מכיר את הפסיכולוגיה של עבודה עם הרכב והוא ידע לגרום לנו להרגיש נינוחים, ואפילו להינות מהליך ההקלטה. אמנם קרענו את התחת בכל הזמן הזה, אבל איך שהוא, הוא גרם לנו להרגיש שאנחנו נהינים מלעשות את זה, ולא כל מפיק יכול להשיג דבר כזה.

מה בעצם עושה אותו לכזה מפיק מעולה מבחינת הקלטת השירה?

הוא גרם לנו לעבוד הרבה יותר קל. מה שהוא עושה זה לשמוע מספר קטן יחסית של טייקים, ומהר מאד הוא יודע כשהוא תפס את הרגע הנכון ואומר לך לעצור. קרה שאני פשוט לא האמנתי שזה הרגע, וניסיתי להסביר לו שזה לא היה מוצלח – אבל הוא תמיד צדק. הוא עצר את הדברים, השמיע לי את ההקלטה והוא צדק – זה באמת היה הטייק הכי מוצלח שאפשר היה לעשות. מעבר לזה הוא ידע את כל הפרטים הטכנים הנכונים – איפה להעמיד את המיקרופון, מאיפה לשיר, פשוט ידע טכני מושלם.

בוא נעבור לאורחים המכובדים שיש לכם באלבום הזה. קודם כל, Hank Sherman, גיטריסט להקת Mercyful Fate, ובשקט אחד הגדולים שיש בז'אנר. איך הגעתם אליו?

אני פגשתי אותו ואת Michael Denner, הגיטריסט לשעבר של Mercyful Fate לפני מספר שנים אחרי הופעה. אני הייתי די בשוק מהמפגש הזה, כי שניהם אלילים שלי מזה שנים, אבל הוא היה סופר נחמד, ומסתבר שהוא גם אוהב את המוזיקה שלנו. בסופו של דבר זה היה Axeman, הגיטריסט שלנו, שיצר איתו קשר. שאלנו אותו כמה הוא רוצה בעבור ההקלטה, והוא אמר "שתי בירות"! הכול נעשה בשלט רחוק, שלחתי לו את הדמו לשיר הנושא, ושאלתי אם השיר הזה מתאים לו, הוא הקליט את זה באולפן שלו ושלח את זה – לא יכולנו להיות יותר מרוצים מהתוצאה.

ומה עשיתם עם הבירות שאתם חייבים? שלחתם אותן בדואר אליו?

[צוחק]… לא, זה אנחנו חייבים לו באופן אישי, אני מקווה שניפגש בזמן הקרוב ונעביר איזה ערב של אלכוהול בייחד.

יש ל-Hank Sherman סגנון ייחודי מאד, הלידים שלו בדרך כלל מנוגנים ב-Wah-Wah. הוא השפיע עליך כגיטריסט?

בהחלט, הוא ו-Denner מהווים שניים מגיטריסטים החשובים ביותר לדעתי. יש משהו בנגינה שלו, סוג של שילוב של תחושת Evil כזאת עם Happy שעושה אותה למיוחדת. יש הרבה גיטריסטים טכנים יותר, מהירים יותר, אבל בו יש משהו מיוחד, לא סתם הוא אגדה – הוא מהאנשים שהשפיעו על Metallica! זה כבוד אדיר בשבילי שהוא מנגן באלבום.

מה לגבי הסולן Mark Boals? הוא פעיל בעיקר ביפן, איך עבדתם איתו?

הוא תמיד היה אחד מהסולנים האהובים עלי ביותר, מבחינת כתיבת מלודיות שירה, והקול שלו גם, במיוחד בתקופה שהוא שר עם Malmsteen. הוא שכן של Roy Z, גר ממש לידו, ו-Roy יצר איתי קשר מארה"ב ושאל אם אני מעוניין שהוא ישיר קולות רקע, כמובן שאמרתי שכן, והוא הקליט את הכול בארה"ב ושלח. הוא עשה עבודה פשוט מדהימה, לא יכולתי להיות יותר מרוצה ממש הוא עשה בשיר.

לגבי הלהקה, בעצם כמעט כל ההרכב התחלף מאז האלבום The Black Flame שיצא בשנה שעברה, למה זה קרה?

Mike הבסיסט – שגם הקים איתי את הלהקה – פשוט נמאס לו מעסקי המוזיקה. הוא נשוי ואב לילד, וגם עובד במשרה מלאה כמורה, ופשוט נמאס לו מכל מה שמסביב למוזיקה. החיים בלהקה הם רק 10% מוזיקה וכל השאר זה בולשיט, עסקים, ריצות וכו', והוא לא יכול היה לסבול יותר, ואני מכבד את זה. הסיפור עם Daniel המתופף היה אותו דבר, גם הוא עובד ואב לילדים – והוא לא רצה יותר.

ומה לגביך? איך אתה ממשיך לסחוב את הלהקה הזו בעצם בעצמך במשך יותר מ-10 שנים?

לגבי זה פשוט מאד – אני אתאבד אם אני לא אהיה פעיל עם הלהקה. אני לא יודע מה אני יעשה אם אני לא אעשה את המוזיקה שלי עם ההרכב. אני צריך את זה כדי לתפקד, אני צריך ליצור, זה לא שיש לי ברירה. כל העבודה הקשה שווה את זה.

אייך גייסתם את ההרכב החדש?

Andy, הבסיסט פגש אותנו במסיבת ההשקה ל-Black Flame, הוא חבר של Axeman ובסיסט מעולה, והוא מייד השתלב בלהקה ונשמע כמו חבר בה. Richard, המתופף היה סיפור קצת אחר. בהתחלה עבדנו עם מתופף צעיר מלהקה בשם In Solitude, אבל רצינו מישהו קצת יותר מבוגר וקצת יותר מנוסה, ובסוף צלם שעבדנו איתו המליץ על Richard, הוא התאים לנו בדיוק – מתופף חזק שלא מסתבך יותר מידי, שומר על קצב טוב ובעל נוכחות.

מה לגבי הכתיבה? עכשיו כשאתה החבר המקורי היחידי, אתה כותב לבד את המוזיקה?

זה יותר כל הלהקה. כולם כותבים, אולי חוץ מ-Richard שהיה עד לאחרונה בכלל בתאילנד. הם יושבים בבית – כולנו גרים די רחוק אחד מהשני – ושולחים לי ריפים ורעיונות. אני זה שמחבר את הדברים לכדי שיר של ממש ומקליט אותם באולפן הביתי שלי.

אחת השאלות החשובות עם הלהקה כמו שלכם, היא למה בחרתם לנגן את המוזיקה שאתם מנגנים היום? זה בחלט ז'אנר שהוא לא טרנדי ולא עכשווי, אלא אולד-סקולי לחלוטין. למה לנגן אותו?

זה היה אפילו יותר לא טרנדי כשהתחלנו לנגן אותו ב-1995! היום עוד יש להקות שעושות מטאל מלודי וזוכות לביקורות ולהכרה. כשהתחלנו זה ממש לא היה קיים, זה היה ז'אנר מת בתקופה שבה היה גרנג' ולהבדיל, דת' מטאל. האמת היא שבהתחלה פשוט צחקו עלינו, היינו מופיעים – בדיוק כמו שאנחנו היום – ואנשים היו צוחקים בהופעות ולא מבינים מה המוזיקה שאנחנו עושים. אנחנו לא ממש שמנו ז**ן על זה, רק רצינו לנגן את המוזיקה שאנחנו אוהבים, וזה מה שאנחנו עושים גם היום. במהלך השנים הסביבה השתנתה ופתאום זה כבר לא כזה מצחיק לעשות את המוזיקה הזו שוב.

אחת ההשפעות הבולטות במוזיקה שלכם היא Iron Maiden. עד כמה היא הייתה חשובה לכם?

שלושת הלהקות שאני יכול לומר בשקט שהן הכי חשובות לנו, הן Iron Maiden באמת, וגם Judas Priest ו-Mercyful Fate. אלו הלהקות שמהן אנחנו מושפעים הכי הרבה.

מה לגבי השירה שלך? הטונים הגבוהים מזכירים מאד את Gamma Ray, או את Helloween המוקדמים ושאר פאוור מטאל גרמני משנות השמונים.

כן, חלק מזה נובע פשוט מאיך שהקול שלי נשמע, וחלק אני מניח שמגיע מזה שאלו הלהקות ששמעתי הרבה כשהייתי בן 15, 16 – אלה הז'אנרים ששמעתי לצד הלהקות הקלאסיות הוותיקות יותר.

מה אתה אומר על המוזיקה העכשוויות יותר ועל כל המטאל-קור והגל החדש של המטאל האמריקאי? אתה שומע להקות בסגנון?

אני אוהב רק חלק מהדברים. כשהייתי צעיר יותר וכשהתחלנו בכלל לא ידעתי מה קורה במטאל באותה תקופה. שמעתי רק הבי מטאל מסורתי ולא ידעתי כלום על הבלאק או הדת' מטאל. היום אני פתוח יותר ומנסה לשמוע גם דברים עכשוויים יותר, שיש ביניהם כמה לא רעים. הבעיה הגדולה היא שכמעט כל הדברים האלה נשמעים אותו דבר, הם רואים מה מצליח ומוציאים אלבומים שנשמעים אותו דבר. אני מניח שיש כאלו שיגידו שגם Wolf נשמעת כמו Iron Maiden או משהו, אבל זה לא כמו אותן להקות שממש נשמעות כמו העתק אחת של השנייה.

מה לדעתך הקסם של המטאל המסורתי? למה להקות כמו שלכם ממשיכות לעשות את המוזיקה הזו, שנשמעת בדיוק אותו דבר כמו לפני 20 שנה, בשעה שז'אנרים פופלרים אחרים פחות או יותר מחזיקים תקופה ואז נשכחים?

אני מניח שזה סוג של קסם. יש מוזיקה שהיא נצחית בעיני, זה יכול להיות מטאל כמו Iron Maiden, וזה יכול להיות מוצרט, או בטהובן, מדובר במשהו שהוא מיוחד ויכול להחזיק לנצח – מבחינתי המטאל הקלאסי הוא הדבר הכי טוב שנוצר.

יש דברים עכשווים שאתה אוהב לשמוע? להקות צעירות שעושות מוזיקה טובה בעיניך?

יש כמה, אני לא מכיר יותר מידי, אבל יש כמה להקות לא רעות כיום. In Solitude שהזכרתי הם לא רעים, עושים מטאל שקשור מאד למה ש-Mercyful Fate עשו, ויש להם את אותה האש בדם שהייתה לנו כשהתחלנו. יש גם אחרות.

אתם מהווים השפעה בעצמכם על להקות כאלו, עם הניסיון שצברתם?

אני מניח שכן, וזה מחמיא לי מאד. העובדה שלהקות יכולות להיות מושפעות מאיתנו כמו שהיינו מ-Iron Maiden בזמנו, זה ענק בשבילי. קטע מצחיק היה כשפגשתי את שני הגיטריסטים מ-Mercyful Fate – כפי שסיפרתי קודם – באותו רגע ניגש אלי איזה מטאליסט צעיר וביקש ממני חתימה, והוא התעלם לגמרי משתי האגדות שעמדו לידי! אני הייתי בשוק, אבל אז הבנתי שבשביל הדור בצעיר של המטאליסטים אין הבדל בינינו ל-Iron Maiden – הם אוהבים להקה, וזה הכול, לא משנה להם עד כמה הם מוכרים ואגדות או לא.

בוא נדבר שנייה על משהו שקראתי בבלוג שלכם. סיפרתם שראיתם צילום של Bruce Dickinson כשהוא עם חולצה של Wolf. עד כמה התרגשתם מזה?

אין לי מושג כמה. יש לו תוכנית רדיו ב BBC שבה הוא משמיע ומראיין להקות מטאל, ומסתבר שהוא משמיע Wolf כל שבוע, אנחנו כמובן יותר מנרגשים בגלל זה.

יש סיכוי שהוא יביא אתכם לראיון בתוכנית?

היו כבר דיבורים על זה, אבל זה הרבה מאד עניין של לוחות זמנים שצריכים להתאים. כמובן שבשבילי זה סוג של חלום, להיות מרואיין אצל מי שהוא בעיני אולי הסולן הגדול ביותר במטאל, אני די בטוח שאני אשתין מרוב לחץ.

זה עלול ליצור רושם רע בראיון.

[צוחק]… אין מה לעשות, אני באמת לא יכול להאמין שמי שעלול לראיין אותי הוא Dickinson בכבודו ובעצמו, יהיה לי קשה לשלוט בעצמי.

הבנתי שצילמתם לאחרונה קליפ לשיר Voodoo מהאלבום.

כן, זאת הייתה חוויה מגניבה, גם אם מגעילה למדי. את רוב הצילומים לקליפ העברתי עם נחש שחור ענק מונח עלי, ג'וקים ענקיים בתוך הפה, כל מיני תולעים ועקרבים – אחת החוויות היותר יוצאות דופן שהיו לי.

זה נשמע כמו קטע מאינדיאנה ג'ונס…

כן, זה משהו בסגנון. היה לי מזל שהייתי כולי מרוכז במוזיקה ובקליפ, אחרת הייתי מקיא – הג'וקים האלה ממש הסתובבו לי בתוך הפה בחופשיות… הרעיון של הקליפ הוא המשך ל-"I Will Kill Again" מהאלבום הקודם – על סוג של רוצח נצחי, שהפעם מעונה בכל מיני דרכים על ידי סוג של ילדי וודו כאלה.

זה יהיה משוחרר כסינגל?

אני לא חושב שיש יותר סינגלים. הייתי שמח להוציא סינגלים כמו ש-Iron Maiden היו עושים פעם, שלכל סינגל יוצא תקליט כפול כזה שמכיל בונוסים מגניבים, שירי קאבר שהיית מחכה לשמוע ויודע שהם יהיו לא פחות טובים ממה שבאלבום עצמו, אבל לצערי זה סוג של מנהג מת.

אתם מוציאים את המוזיקה שלכם בתקליטים עדיין, זאת תופעת רטרו מוכרת.

כן, זה ברור. המעריצים שלנו הם בדיוק האנשים שאוהבים תקליטים, אז אנחנו דואגים להוציא כל אלבום באיזה 500 תקליטים במהדורה מוגבלת, והם כולם נמכרים – זה בדיוק המספר שצריך לאותם מעריצים שרוצים את המוזיקה הזאת בתקליט. אני לא רואה בנו כלהקת רטרו בכל מקרה, אנחנו מנגנים את המוזיקה שאנחנו אוהבים, אם היא טרנדית או לא, זה לא מעניין אותנו, זה בטח לא מתוך כוונה להיות להקת רטרו.

לסיכום, מה לגבי הופעות? מה מתוכנן להמשך?

כרגע אין יותר מידי, אבל אני בטוח שנתארגן בחודשים הקרובים לקראת סיבוב הופעות. כבר הופענו בעבר עם להקות כמו The Haunted והרכבים שבדים אחרים, ואני בטוח שגם הפעם נצא לכזה. אני ממש משתעמם בינתיים, אמרתי לך שאני נהיה דכאוני כשאני לא עושה את המוזיקה הזאת!