Xenolith – השתקפות לא ברורה של דת'

מרואינים: חברי להקת Xenolith

מבין כל להקות המטאל המקומיות, שעוסקות בעיקר במטאל קיצוני ומורכב, בולטת Xenolith כמו פרח סחלב בין סלעים של גרניט. Xenolith היא אמנם להקת דת' מטאל מלודית, בסופו של דבר, אך עם יצירות שמתמשכות בממוצע על 12 דקות ולחנים מוזיקלים שמקומם לא מעט בג'אז ובמוזיקה הקלאסית מאשר שמקומה הטבעי במטאל, החבורה שמקורה בהוד השרון מצליחה לשזור בחן לאורך אלבום מלא (אלבום מלא, ולא, אני חוזר, לא רק EP) מוזיקה שנעה בין Opeth לבלאק מטאל אפל. קבלו אותם בראיון בכורה.

שלום לחברי להקת Xenolith. לאחרונה הוצאתם אלבום בכורה לאחר מס' שנות פעילות רציפות בקהילת המטאל הישראלית, בשם Obscure reflections. מה תוכלו לומר לנו על אלבום זה ועל מה שהוא מייצג עבורכם?

שלום גם לך מראיין יקר! האלבום הוא פרי עבודה ויצירה של מספר שנים, חלק מהחומרים בו נכתבו לפני כמעט 5 שנים, לפחות באופן בסיסי, והתפקידים עברו אי אילו שינויים במרוצת הזמן. כפי שציינת, אנו קיימים כלהקה כבר מספר שנים ולפרקים גם היינו מאוד פעילים על הבמות בארץ,האלבום הזה בעצם מסכם את תקופת השעטנז של השנים האחרונות, תחלופת נגנים, התבגרות מוזיקלית….כהרכב האלבום הזה מביא אותנו לראשונה לנקודת יציבות בסצינה בארץ, וגם כלהקה.

מדוע בחרתם את השם Xenolith ללהקתכם, ומדוע קראתם לאלבום בשמו?
אסף לוי: משמעות המילה Xenolith היא מינרל בטבע שנמצא במקום שאינו שייך אליו. יוני נתקל במקרה במילה זו באחד ממסעותיו במילון האנגלי, והאלגוריה היפה לגבי עצמנו וחיינו באותה תקופה נראתה לנו מספיק מעניינת בכדי לקרוא כך ללהקה. על מציאת השם לאלבום אני ויוני שברנו את הראש לא מעט, הליריקה מורכבת ממחשבות והרהורים פילוסופיים מעמיקים של יוני, כותב הטקסטים….והשם (שבעברית נשמע הרבה פחות טוב) 'הרהורים מעורפלים' מתאים מאוד לסגנון הכתיבה עמוס המטאפורות והחמקמק להבנה של יוני.

את האלבום הקלטתם באולפני Amaseffer כאשר יובל וארז מלהקת Amaseffer היוו לכם כמפיקים. כיצד הייתה התרומה שלהם חשובה לתהליך היצירה של האלבום, היכן הרגשתם שאתם מצליחים לגבש דבר מה שהוא מעבר למה שהלהקה עצמה יכלה להביע לבדה, וכיצד התבטאה המוזיקה שלכם במעבר מהבמה אל האולפן?

שאלה מצויינת! תרומתם של שני אנשי הזהב האלו, שאכלו הרבה מרורים במהלך ההקלטות (הארד-דיסק שהתקלקל, כרטיס קול יקר שנשרף, המגיפה השחורה), הייתה גדולה מאוד. מעבר כמובן להפקה, הטכנאות, והמיקס, יובל וארז היו אחראים על כל דבר שאינו בס-תופים-גיטרה-שאגות באלבום. הסינתיסייזרים שמבליחים פה ושם היו פרי מוחם הקודח, ועוד מיני תוספות אולפניות שלא היינו הוגים בעצמנו. שניהם נגנים ומוזיקאים מנוסים, והרבה מאוד מהטיפים שארז ויובל נתנו לנו לגבי קטעים ספציפיים בסופו של דבר מצאו את עצמם באלבום, וללא ספק היוו שיפור. קשה להקליט אלבום כה מורכב ללא ניסיון אולפן בכלל, ויובל וארז היו שם כדי "לרכך את המכה". היו קטעים שפשוט לא נשמעו טוב במעבר מן הבמה אל האולפן, וחלק מהתפקידים נכתבו מחדש, לעיתים ממש בחדר ההקלטות, לעיתים בפרטיות ביתנו. חלק קטן מהסולואים אף הוקלטו כאילתור, שלבסוף מצא עצמו באלבום. אין ספק שהעבודה עם חברי Amaseffer מעבר לכיפית ונעימה הייתה גם חוויה מקצועית נפלאה שלחלוטין תרמה לאיכות המוצר אותו אנו משווקים בגאון. הנה עוד במה לצעוק השמיימה תודה ענקית לארז יוחנן ויובל קריימר.

הבא תנו לנו שיעור קצר בהיסטוריה אודות להקת Xenolith, מהימים הראשונים אשר חפפו ב-Solitary וכלה בהשקת האלבום לאחרונה.
אסף לוי: האמת, שחפיפה ממש עם להקת Solitary לא הייתה. אני ויוני הכרנו בצבא, זמן מה אחרי שיוני הפסיק לעבוד עם Solitary. נפגשנו בביתי, ואני זוכר שיוני הגיע אליי עם חומר כתוב, טיוטה ראשונית לשיר Desolated spirits שנמצא באלבום. באותה תקופה כמעט ולא ידעתי לנגן, וכשיוני הגיע עם חומר כתוב מראש לא ממש ידעתי מה הוא רוצה ממני. תכננתי לג'מג'ם קצת ולא יותר. במהלך שירותנו הצבאי מצאנו את עצמנו מנגנים בהרכב ללא בסיסט, בצורה לא מקצועית במיוחד, אבל החלום החל לקרום עור וגידים. לקראת השחרור שלי כבר היינו הרכב מלא – גל בארי המתופף, וחברנו אייל כספי על הבס שמאוחר יותר הצטרף אליך ל- god below.

אני הספקתי ללמוד לנגן, והתחלנו להופיע. באותה השנה אייל עזב והצטרף דוד בינימיני, הבסיסט הנוכחי. לאחר שנה מוצלחת של הופעות ושחרור סינגל אחד למייספייס גם גל עזב, החליט לפרוש מז'אנר המטאל לחלוטין. שנה של חיפושים עברה עד שפנה אלינו מתופף צעיר ומעט לא בשל בשם אסף רוזנברג. למרות שהיו לו פערים להשלים ברמת הנגינה, הרגשנו שהוא האיש המתאים למשימה, ואכן, אמנם לאחר ההקלטות, הוא נשמע היום מעולה והוא המתופף שלנו בתקווה לנצח…בקיץ שעבר תהליך ההקלטות החל, ובגלל תקלות טכניות מעיקות, העובדה שאני ויוני סטודנטים ודוד חייל, העניין נמרח יותר זמן משחשבנו. אבל הנה אנחנו כאן עם דיסק חדש.

כיצד לדעתכם הייתם מגדירים כיום את הז'אנר המוזיקלי שלכם, וכיצד הוא שונה מהמוזיקה אשר ניגנתם בתחילת הדרך?

ההגדרה הכי ראויה היא כנראה פרוגרסיב-דת' מטאל, למרות שיש כאלו שמוצאים במוזיקה שלנו השפעות בלאק, ודת' מלודי. אבל פרוגרסיב דת' זה מה שהכי קולע. האמת, שלפחות באלבום הזה, המוזיקה שלנו לא שונה מהותית ממה שניגנו בהתחלה, אלא פשוט כתובה ומנוגנת בצורה מהוקצעת יותר. לדוגמא, השיר Desolated spirits שנכתב מזמן באמת מעט שונה משאר השירים באלבום, פשוט יותר, כאשר בשירים אחרים יש הרבה יותר פרוג מעורבב.
דוד : החומר שנכתב בימים אלו, כלומר חומר עבור האלבום הבא, מגובש יותר מבחינה מוזיקלית ונכתב גם תוך כדי ראיה אולפנית, מבחינת העומס שיוצרים הכלים ברגע נתון. הכיוון הוא גם שחלק מהשירים יהיו קצרים יותר, לא 3-4 דקות ,אבל הפעם יהיו עוד קטעים של פחות מעשר דקות!

בתור להקה שיצא לה להופיע פעמים רבות על במות ישראל, אחת מהביקורות היותר חמורות כלפי הלהקה היא שהמוזיקה שלכם אינה עוברת תמיד בצורה אידאית כלפי הקהל, לא מעט בזכות קטעים מורכבים לנגינה אשר דורשים ריכוז מלא, וכלה בשירים ארוכים ואווירתים. אתם מאמינים שמגמה זו תשתנה ברגע שהקהל יתחיל להתחבר ולהכיר את החומר המוזיקלי שלכם?

לחלוטין. אחד החסרונות בבחירתנו לנגן מוזיקה מורכבת במיוחד עם קטעים של מעל 12 דקות, הוא שלעיתים מי שלא מכיר את השירים עלול ללכת לאיבוד בהופעה, בייחוד בסאונד הבמות הישראלי שלא עושה חסד עם חלקנו בז'אנר הזה. חלק מהקטעים במוזיקה שלנו מצריכים הכרות מראש בכדי ליהנות מהם במהלך הופעה, ואנו מודעים לכך היטב, אבל זה מה שאנחנו אוהבים לכתוב ולנגן. האנשים שאוהבים פרוג מתחברים אלינו במהרה, גם בהופעות. לאלו שעדיין קשה – רכשו את האלבום, ולאחר מספר האזנות יעשה סדר בבלגן….

מקריאה מהירה במלל של האלבום, מדובר בכמה יצירות טקסטואליות מן המורכבות שיצאו מהארץ בשפה האנגלית. מה השירים מנסים להביע באופן מופשט וגם באופן קונקרטי מבחינה טקסטואלית?
יוני: השירים מביעים מחשבות אישיות שלי ואינם מדברים על דברים גלובליים, פיתוח רגשות למשהו שמועצם על ידיי מטאפורות, הדברים איך שהם נראים בראש שלי…. אני אוהב את צורת הכתיבה האומנותית הזו.

אסף לוי: מעורפל. גם כשהוא לא כותב שירה …

האם גיוס חברי הלהקה לצה"ל משך אחורה באופן משמעותי את התקדמות הלהקה אל עבר עבודה מוזיקלית רציפה? כיצד אתם משלבים תהליך יצירה במקביל לשירות צה"לי של חלק מחברי הלהקה?
אסף לוי: כפי שסיפרתי, אני ויוני הכרנו בצבא, כאשר היינו מגוייסים כשנה וקצת. היו תקופות של חודשים שלא עשינו חזרה או אפילו נפגשנו, אז ללא ספק היה כאן איזה עיכוב. אבל מבחינתי, זה היה עיכוב מבורך, כי אם לא היינו בצבא, רוב הסיכויים שיוני היה מחפש גיטריסט אחר לעבוד איתו, שכן כמעט ולא ידעתי לנגן. הרכב היה הדבר האחרון שחשבתי אליו באותו הזמן… כיום רק דוד בצבא, והוא יוצא הביתה לא מעט כך שזה לא מתנגש עם העבודה בלהקה באופן משמעותי, אבל כן מפיל על שאר החברים קצת יותר עבודה לוגיסטית… יש לנו גם בסיסט מחליף לעת צרה, כך שאנחנו מסודרים.

במהלך הקריירה של Xenolith התחלפה עמדת המתופף מספר פעמים, כולל שכירתו של מתופף שכיר בהקלטת האלבום. איך לבסוף מצאתם את המתופף אשר מתאים לכם?

עזיבתו של גל הייתה מכה קשה עבורנו, ובאמת הסתובבנו אובדי עצות במשך לא מעט זמן. לבסוף פנה אלינו אסף (רוזנברג), שהזמין אותנו אליו לנגן, והפתיע עם נגינה רציפה של אחד משירנו באורך של 11 דקות. טכניקת הנגינה שלו הייתה רעועה עדיין, ובאמת בשביל הקלטות שכרנו את שירותיו של רועי חן המופלא מ-Breorn שהיום מופיע עם ההרכב שלו Abused romance בארה"ב. אסף עבד על יכולותיו כמתופף עם אבי דאימונד בשנה האחרונה, והתוצאות נראות (נשמעות) בשטח – רק תגיעו להופעה ותשמעו מה הוא יכול לעשות!

מה דעתכם על ז'אנר המטאל הקיצוני בארץ בשנים האחרונות, כולל התייחסותכם לז'אנר הדת'-קור והמטאלקור אשר נהיה פופולארי במיוחד בזמן האחרון.
אסף לוי: אני מבסוט מאוד על העלייה שיש למטאל בתקופה האחרונה בארץ. אין שבוע בלי הופעה, וכמעט ובלתי אפשרי לסגור אירועים מבלי לקבוע חודשים מראש שכן בכל חודש יש מספר אירועים. זה נפלא! לגבי ז'אנרי ה-קור למיניהם, לי אישית מעט קשה עם זה, שכן השפעותיי המוזיקליות לא רק שהרבה מהן אינן מטאל, אלא שהמטאל שאני שומע תמיד קשור בפרוגרסיב, אז להרבה מן הלהקות האלו אינני מתחבר אישית, אבל אני מעריך מאוד את פועלה של כל אחת ואחת בסצינה. המשיכו להביא בראש, חברים.

דוד: כן ירבו ויחזקו את הדת'-קור הברוטאלי היהודי הלאומי!

קל להשוות את המוזיקה שלכם ל-Opeth. האם אתם נתקלים בהשוואה זו הרבה, וכיצד אתם רואים עצמכם מובדלים מהנסיכה השבדית?

אנו מובדלים מאופת' בהרבה אספקטים – חוזה הקלטות והפצה בחברה ענקית, מאות אלפי מעריצים, טורים בכל העולם….וחוץ מזה – אין ספק שאופת' השפיעו עלינו רבות, מבחינת העושר המלודי ו"המרקם המוזיקלי" שבחלק מן הריפים. אבל אם יקשיב המאזין היטב למוזיקה, יגלה שמעבר לכך שאנחנו קצת ברוטאליים יותר, המוזיקה שלנו נוטה להשתנות כל הזמן, וכמעט ולא תשמע את אותו ריף יותר ממספר תיבות (וכמעט תמיד גם לא יחזור על עצמו יותר), בניגוד מוחלט לאותם ענקים שבדים. אך אין ספק שיש בסיס להשוואה.

מדוע החלטתם להקליט אלבום מלא ולא רק EP, או שמא מבחינתכם, מכיוון שכל שיר אצלכם בממוצע אורך 12 דקות – הקלטת EP הייתה מסתכמת ב-2 שירים?

בפשטות – פנינו לחו"ל. מניסיון העבר של הרבה להקות מטאל ישראליות, אי.פי, ולא משנה כמה מוצלח, לא יכול להשיג החתמה בלייבל בחו"ל, ברוב המוחלט של המקרים, עם מספר יוצאי דופן ברי מזל וברוכי כשרון. ואתה צודק לחלוטין לגבי אורך השירים, כלומר כבר לפני שנתיים היה לנו ארבעים דקות של חומר מקורי, וזה כבר אלבום מלא…אורך האלבום הוא 55 דקות, אגב.

מה התוכניות של הלהקה להמשך השנה ולשנת 2010?

יוני טס לאירופה לחודשיים, בערך כחודש אחר כך מתוכננת הופעה גדולה מאוד שפרטים עליה יפורסמו בשבועות הקרובים, ובעצם מטרתנו היא להפיץ את האלבום שלנו לכל חובב מטאל שמוכן להתעמק במוזיקה המורכבת שאנו יוצרים. נעבוד לקראת החתמת הלהקה בלייבל בחו"ל, בתקווה שב-2010 תהליך חיפוש הלייבל וההחתמה יהיה מאחורינו. כמובן שנמשיך להופיע כמה שיותר.

מה הזיכרון הכי מוצלח שלכם מהופעה עד כה?
אסף לוי: כל הופעה שבה יש ולו מעט קהל שצועק את שמנו ונהנה מהמוזיקה היא חוויה נהדרת. זכורות לי במיוחד שתי הופעות. הראשונה הייתה בערב משותף עם 7%mind usage, Dissonant, ועוד, שבקהל היו כמעט 300 איש שפרגנו בצורה יוצאת דופן במהלך ואחרי ההופעה, וזו נשארה איתי בלב עד היום. השניה היא ההופעה האחרונה שלנו במוטורוק, שם הגיעו כ-150 אנשים בערב של 18+ (וזה יפה!), ועלה לשיר איתנו רפי מ-Distorted, שעשה עבודה נפלאה.

האם יש משהו שקשור ללהקה שאתם מעדיפים לשכוח? אנא הביאו את הפרטים המלוכלכים ביותר.

לפני הקלטת התופים עם רועי חן, ניסינו להיכנס לאולפן עם אסף שעדיין לא היה בשל לכך….יצא שבזבזנו 2500 שקל על חומר שבסופו של דבר נגנז כולו. זו הייתה מכה קשה עבורנו מבחינה מוראלית. מצד שני, זה דחף את אסף להשתפר ולהגיע תוך כמעט שנה לרמה מעולה לכל הדעות. מעז יצא מתוק, אומר הפתגם…

מי הן הלהקות שהכי מגיע להן חשיפה תקשורתית מאסיבית בארצנו הקטנטונת, מטאל או כל ז'אנר אחר, לדעתכם האישית?
אסף לוי: בהופעה שלנו בתחילת יולי במוטורוק עלתה לבמה להקה שאתה בטח כבר מכיר בשם Demented sanity, שנתנה הופעה מקצועית ואנרגטית בצורה יוצאת דופן. לגבי להקות לא מן המטאל, behind the sun מוצלחים מאוד בעיניי, "ארנב לבן" ששחררו אלבום לא מזמן ויוצרים פרוג-רוק קלאסי בעברית, ובאמת שיש הרבה אמנים ואמניות מוכשרים/ות שקצרה יריעה זו מלעבור על כולם וכולן…

דוד: m.e.s.s, circumsized penis .

איך הייתם רוצים לראות את Xenolith בעוד כ-5 שנים, מבחינה ריאלית?

נשמע לנו סביר מאוד לחתום בלייבל כלשהו בחו"ל, כמובן שהפנטזיה היא בלייבל מפורסם בז'אנר, אבל אנו מודעים לקשיים הכרוכים בכזו פנטזיה. נרצה לשחרר גם עוד אלבום מלא עוד לפני 2014 , ולהיות אחרי סיבוב הופעות בחו"ל.אם נעבוד קשה יש סיכוי גבוה מאוד שזה יקרה…

מה הן ההשפעות הלא-מטאליות שאתם בוחרים להכניס למוזיקה?
אסף לוי: בתור זה שאחראי על עבודת ה-lead guitar והסולואים, ההשפעות שלי מג'אז ופיוז'ן מאוד ברורות, בעיקר בקטעי הקלין באלבום. האמנים החביבים עליי בז'אנר הם pat metheny , mike stern ,Allan holdsworth, wes Montgomery, django reindhardt והרשימה עוד ארוכה. גיליתי את המטאל בגיל מאוחר, וגדלתי דווקא על הרכבי הפרוג הגדולים של שנות השבעים, פינק פלויד, ג'נסיס, יס, ואן-דר גראף ג'נרטור, קינג קרימזון… (לא שכחתי שפעם קראת לפינק פלויד "גלולת שינה", יא כופר!). השפעות אלו ניכרות בכתיבה ובאופן בו אני מנגן, ואני מעדיף להיות זה שמכניס השפעות פחות מטאליות במוזיקה. רוב הקטעים ה"שוברים" בדיסק הם פרי מוחם של יוני ודוד.

דוד: primus, פאנק'N'שטיין, ג'יימס בראון, הדג נחש, jamiroquai, infected mushrum, pendulum. ההשפעות באות לידי ביטוי בקטע של חשיבה, בגישה לנגינה, בהסתכלות על המוזיקה באופן כללי. אני לאו דווקא אומר לעצמי "אני כותב עכשיו מטאל….", אלא, "אני כותב עכשיו מוזיקה".

משהו מסוים שתרצו לומר לקוראי 'מטאליסט' לפני סיום?

נרצה כמובן לומר תודה לכל האנשים שמגיעים להופעות, לאלו שמאזינים בשקט, וגם לאלו שבכלל באו לראות מישהו אחר ונהנו. אין כמו החום של הקהל הישראלי, אנחנו שמחים להיות חלק מסצינת המטאל כאן ומקווים לתת ייצוג הולם לארץ ברחבי העולם בבוא הזמן. Cheers!