Yngwie Malmsteen – גיטריסט העל בפעולה

מרואיין: וירטואוז הגיטרה Yngwie J. Malmsteen

אין כמעט מישהו שמנגן על גיטרה ולא מכיר את Yngwie J. Malmsteen. הגיטריסט הוירטואוז, הידוע בעיקר בזכות הטכניקה והמהירות הבלתי אפשרית שלו, פעיל בסצינה כבר משנות השמונים ומאחוריו היסטוריה של יותר מ-20 אלבומים. הייחוד שלו בשילוב מוזיקה קלאסית יחד עם רוק כבד השפיע על לא מעט אמנים שאימצו את הסגנון. Malmsteen נולד וגדל בשבדיה, אך בגיל צעיר יחסית עבר לאמריקה, שם התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו. לרגל הופעתו הראשונה בישראל דיברנו עם האיש והאגדה על התקופה המוקדמת, האלבומים, השירים ועל התוכניות לעתיד.

קודם כל תודה שהסכמת להתראיין, שמחתי לשמוע שאתה בא לישראל. בוא נתחיל מההתחלה. בטח שואלים אותך את זה כל הזמן, אבל מה גרם לך פשוט לקחת את הגיטרה ולהתחיל לנגן?

וואו, זה היה לפני הרבה זמן… נולדתי בשטוקהולם בשבדיה, הייתי הצעיר במשפחה בה אחיי הגדולים היו מוזיקאים, אמא שלי היתה זמרת ג'אז והדודים והדודות שלי היו זמרי אופרה. קיבלתי את הגיטרה ליום הולדתי החמישי, אבל לא ניגנתי עד שהייתי בן שבע. ראיתי את Jimi Hendrix בטלוויזיה וקיבלתי את ההשראה לנגן כשראיתי אותו מבעיר את הגיטרה… זו באמת ההתחלה, את יודעת. אחר כך נכנסתי חזק למוזיקה קלאסית ושילבתי אותה עם הבי מטאל, וזה היה נשמע לי כמו שילוב טוב. זה מאוד בקצרה.

וידעת שאתה הולך להיות סוג של אל עבור גיטריסטים?

[צוחק] לא… גדלתי בשבדיה בשנות השבעים, זה לא היה מאוד מקובל שאנשים מתפרנסים ממוזיקה, לפחות לא עד שנות השמונים והתשעים. אז זה לא היה כל כך קל, אבל הייתי נחוש בדעתי ועקשן, אז בסופו של דבר עברתי לאמריקה כשהייתי בן 19, ואני באמריקה כבר 26 שנים.

זה לא היה קשה לעבור בגיל כזה? זה אמנם לא מאוד צעיר, אבל זה עדיין כשהיית רק נער…

כן, בוודאי שזה היה קשה אבל לא היתה לי ברירה. באותה תקופה בשבדיה לא היתה לי הזדמנות לפרוץ, אז נאלצתי לעבור והשארתי הכל מאחור, את המשפחה, הכל. הגעתי לאמריקה לבד, רק אני והגיטרה שלי. זה היה הימור גדול שהתברר כהחלטה טובה. זה אולי מפחיד, אבל גם פחדתי להישאר, משום שלא הצלחתי להגיע למשהו בשבדיה.

ידעת שאתה הולך להגיע כל כך רחוק? יש מצבים בהם אנחנו מכוונים גבוה, לפעמים זה קורה ולפעמים לא, אבל אנחנו אומרים לעצמנו "שם אנחנו רוצים להיות". האם זה היה המצב אצלך?

בוודאי שלא ידעתי שאגיע כל כך רחוק! אמנם החלטתי כבר מגיל צעיר שאני רוצה להיות גיטריסט, שאהיה מקצוען – לא היה לי ספק לגבי זה. אבל לא ידעתי עד כמה אצליח. לא היו לי עוד אפשרויות, לא אמרתי לעצמי "אם זה לא יילך אני אנסה לעשות משהו אחר במקום", זו לא היתה אופציה בכלל. כשהגעתי לאמריקה דברים התחילו לזוז ממש מהר, זה קרה גדול יותר, טוב יותר ומהר יותר ממה שחשבתי שיקרה. הייתי משוכנע שאני הולך לעשות את זה, אבל לא ידעתי עד כמה מצליח זה יהיה.

תקן אותי אם אני טועה, אבל הבנתי שאסיה ואירופה קיבלו אותך לפני אמריקה, שעוד לא היתה מוכנה לסגנון החדש הזה עד שנות התשעים.

לא, זה בכלל לא נכון. כשהייתי נער בשבדיה ניגנתי והקלטתי כמו מטורף, ופשוט לאף אחד לא היה אכפת. אף אחד לא שם עליי… [צוחק] כשהגעתי לאמריקה תוך ימים ספורים כבר הייתי "שיחת היום".

מוזר, תמיד חשבתי ששבדיה היא בירת המטאל…

לא באותה תקופה! אולי עכשיו, אבל בתקופתי זה בכלל לא התקרב לכך, בשנות השמונים המוקדמות לא היה שם כלום, ממש כלום. ואז זה נהיה מאוד פופולארי, אחרי שכבר הלכתי משם.

ולא הרגשת מתוסכל שההצלחה בניכר הגיעה לפני ההצלחה בשבדיה? אחרי הכל, כולנו רוצים קודם תמיכה מהחברים ומהמשפחה, תמיכה מבית… כל אחד רוצה להרגיש שהמדינה שלו מאחוריו לפני שמנסים ללכת לבד לגמרי למקום חדש לחלוטין, לא?

אני לא מרגיש מתוסכל, אני מאוד מוקיר תודה על כל מה שקרה לי! הם פשוט לא היו מאחוריי, ולא היתה ברירה אחרת. אחרי הכל, אני גר באמריקה יותר ממה שגרתי בשבדיה, אני בסדר עם זה. העיקר שזה הסתדר בסוף.

בוא נדבר על האלבום האחרון שלך – אמנם היו לך עוד הוצאות מאז, אבל אני מתכוונת ל- "Perpetual Flame". מאוד אהבתי אותו, איך היה לעבוד עליו?

אני תמיד כותב, מלחין ומפיק הכל, כולל תפקיד השירה, המלודיות, הליריקה ותפקידי הקלידים והתופים. הלך הרוח היה זהה, אבל מה שהיה שונה בצורת העבודה עליו הוא שהתחלתי להקליט כמה קטעים ואז יצאתי לסיבוב הופעות, ואז חזרתי והקלטתי עוד כמה קטעים… אהבתי מאוד לעבוד עם Tim "Ripper" Owens. מה שאני שומע בראש, זה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע והוא פשוט עושה את זה וזה נהדר. היה לי חיבור טוב איתו.

ואכן שומעים את זה באלבום, אני אישית מאוד אוהבת את השירה שלו. האלבום הזה נשמע קצת יותר כבד, כמו פאוור מטאל עם שילוב של קצת הבי מטאל… איך הגעת לסאונד הזה? התכוונת לעשות את זה כבד ובועט יותר?

אני חושב שתמיד כיוונתי לסאונד מסויים, וב-10-15 שנים האחרונות אני מקליט בסטודיו שלי אז הסאונד לא משתנה יותר מדי, אבל אני חושב שהיה לי קצת יותר אנרגיה ואולי קצת יותר אגרסיות באלבום הזה, ניסיתי לשיר חלק מהמלודיות והליריקה אז זה יצא קצת יותר כבד מהרגיל. אני לא רוצה להשמע "חלש", אני אוהב סאונד אגרסיבי. פשוט נתתי לזה לקרות בטבעיות, אני לא חושב במודע ש-"אני רוצה לעשות את זה ואת זה". ניסיתי לעבוד ככה בעבר, אבל הבנתי שזה לא רעיון טוב. עדיף שזה יהיה טבעי.

ספר לי על Rising Force Records, הלייבל שלך. מה גרם לך להקים אותו? אתה מתכוון להחתים עוד אמנים?

למען האמת, כבר החתמתי אמן אחד, Nick Marino. אשתי (יותר נכון, גרושתי) גרמה לי לעשות את זה, היו לנו בעיות עם כל מיני לייבלים שלא עשו עבודה טובה ולא ידעו מה הם עושים, אז החלטנו להקים אחד משלנו. זה נותן לך שליטה על הכל. חוץ מזה, בניגוד להיום, בעבר לייבלים עשו הרבה יותר בשבילך, גם מבחינת קידום האלבום. הקמת הלייבל בסופו של דבר היתה החלטה טובה.

האם זה הולך להיות לייבל רציני שיחתים הרבה אמנים, או שזה מעין משהו משפחתי כזה, כמה אמנים וזהו?

סביר להניח שזה יקרה בצורה טבעית, בסופו של דבר. יש לי הרבה חומרים להוציא, אני עכשיו עובד על אלבום חדש, אנחנו מוציאים גם DVD, ועוד דברים… כרגע הלייבל מיועד בעיקר לדברים שלי, אבל במידה וזה יתפתח, נלך עם זה ונחתים עוד אמנים.

נשמע כמו תוכנית טובה! לוקח הרבה זמן ומאמץ לאסוף חומרים לאלבום חדש, אבל אתה מוציא אחד כל שנתיים בממוצע, כבר במשך שנים… מה גורם לך להמשיך בקצב כזה?

אני חושב שאם אין לך השראה, אל תעשה את זה בכלל, ואם יש לך – תעשה. אם אני מרים את הגיטרה ומשהו נשמע לי טוב, אני הולך להקליט אותו. בסופו של דבר הרעיון יהפוך לשיר. העובדה שיש לי סטודיו בבית גם מקלה על העניין, כבר עכשיו יש לי מאות רעיונות מסתובבים בראש שנבנים לאט ובסוף אני לוקח את הטובים מביניהם.

כן, אבל זה לא מעייף לעשות את זה במשך שלושים שנה? זה נשמע מטורף להוציא אלבום כל שנה!

[צוחק]… כן! אבל אני לא יודע לעשות משהו אחר, אז זה מה שאני עושה!

זה טוב! בוא נדבר על המוזיקה העכשווית. לאחרונה להקות בוחרות גישה מינימליסטית יותר – הגיטרה המובילה נלקחת אחורה, מוחלפת בהרבה דיסטורשן וגיטרות ליווי. המוזיקה כבר לא כל כך "מבריקה", לא מורכבת מדי. המוזיקה שלך לעומת זאת, מאוד מורכבת. מה דעתך על הטרנד הזה?

אין לי מושג, לא באמת עקבתי אחרי זה. זה מה שתמיד עשיתי, מרגע שמצאתי את הדרך שלי, הכיוון שלי. פשוט נשארתי עם זה, זה היה הכי טוב בשבילי. אין לי יותר מדי מה להגיד על זה.

אז אתה לא אומר לעצמך "אוי, האמנים החדשים האלה, בתקופתי עשו את זה יותר טוב"…

[צוחק] לא, לא!

איך נבנה גיטריסט לדעתך? מה הופך נגן לנגן טוב? האם כל אחד יכול? האם צריך כשרון מולד או משהו מיוחד?

אני חושב שצריך להיות מוזיקאי טוב, נקודה. צריך אוזן טובה והרבה מחוייבות, דברים לא יקרו מעצמם. יש להשקיע הרבה זמן ומאמץ. צריך קצת כשרון ובעיקר עבודה קשה, אי אפשר בלי אחד מהם. אין טריק אחד, פשוט צריך הרבה השקעה – לחלק זה יהיה מעט יותר קל מאחרים. לדעתי כל אחד יכול ללמוד לנגן, אבל אני לא חושב שכל אחד יכול להיות וירטואוז או מלחין. כשרון כלשהו חייב להיות מעורב, אבל גם עם כשרון צריך לעבוד מאוד קשה ולהפך. אין כאן "ארוחות חינם", זה שילוב של השניים.

הרבה מהקוראים שלנו מנגנים על גיטרה, יש לך כמה טיפים למתחילים?

ברצינות, אין כאן קיצורים, זה בטוח, אבל מי שבאמת מחוייב לזה יגיע לשם.

ולמה בחרת דווקא בגיטרת Fender?

וואו, לקחתי אותה כי היא נראתה הכי טוב, ומושאי ההערצה שלי ניגנו עליה… ניגנתי על Fender כל חיי אז אני לא יכול לדמיין משהו אחר. יש לי מאות גיטרות, Les Paul, Flying V, כל מיני, אבל ה-Strat היא הנשק שלי, המכונה שלי. אותו דבר לגבי Marshall, אני חושב שהשילוב שלהם הוא הכי טוב עבורי.

אתה מושפע ממוזיקה קלאסית ומהבי מטאל. מאיפה הגיע הרעיון לשלב את השניים?

למען האמת אני מושפע יותר ממוזיקה קלאסית. כשהייתי צעיר, אחותי הגדולה נתנה לי את האלבום "Fireball" של Deep Purple ומאוד אהבתי אותו. מתישהו הבנתי שמה שהם ולהקות רוק אחרות עושים מבוסס בעיקר על בלוז, על הסולם הפנטטוני. ואז הבנתי שיש עוד כל כך הרבה מעבר לזה, כמו מינוריים הרמוניים, מוקטנים, כרומטיים, בעיקר במוזיקת בארוק קלאסית שעמוסה בארפג'יו ובשלל אלמנטים מוזיקליים אחרים. למרות זאת, עדיין אהבתי את הסאונד של הרוק הכבד. אני אוהב תופים ומגברי Marshall והכל, אבל "רוקנ'רול" רגיל קצת משעמם אותי, אז חיפשתי סולמות קצת יותר מעניינים וככה זה התפתח. לא רציתי להפסיק לנגן מוזיקה קלאסית לגמרי, אבל הגעתי למסקנה שלהתבסס על בלוז זה קצת מגביל.

האם למדת את כל מה שאתה יודע לבד, או שהיו לך מורים?

הייתי אומר שההכשרה הקלאסית שלי הגיעה פשוט מלהיות בסביבת מוזיקאיים קלאסיים כל החיים שלי, לא לקחתי שיעורים במיוחד. זה הגיע ממני ומהסביבה שהייתי בה.

מה גרם לך לעשות אלבום שמורכב מרימייקים אקוסטיים (Angels Of Love)? אתה חושב שתעשה משהו כזה בעתיד הקרוב, רימייקים או קאברים?

זה היה סוג של אתגר, אשתי הציעה לי לעשות את זה. וואו, אני בכלל לא יודע למה… אבל בסופו של דבר נכנסתי לזה ואהבתי את זה. זה התחיל כניסוי שנגמר במשהו שבסך הכל מאוד נהניתי ממנו. לא נראה לי כרגע שאעשה משהו דומה כי יש לי המון רעיונות ושירים לאלבום חדש. בעקרון זה היה משהו חד פעמי, אבל אני זורם.

היא אמרה לך "המוזיקה שלך כבדה מדי בשבילי, אני לא אוהבת את זה, תעשה לי משהו אקוסטי במקום"?

לא, לא! [צוחק]… אני חושב שפשוט רצינו לעשות משהו קצת שונה.

ומה האלבום שלך שאתה הכי אוהב, להוציא את האחרון שלך?

בנתיים Perpetual Flame הוא הפייבוריט שלי.

שאלתי, חוץ מהאחרון שלך…

טוב אז האלבום שבדרך! [צוחק] למען האמת, אני אף פעם לא מסתכל אחורה, רק קדימה, ולכן תמיד מה שאני עובד עליו באותו רגע הכי מרגש אותי… אני מקווה שהוא יהיה בחוץ די בקרוב. למען האמת כשנחזור מישראל אכתוב קצת תופים, כשנחזור מאירופה נמשיך עם זה. אין לי הרבה מה לספר בנתיים אבל לא יהיה אפשר לבלבל ביני לבין מישהו אחר, זה יהיה הסטייל הרגיל שלי.

היה אלבום שבזמן העבודה עליו לא חשבת שהוא הטוב ביותר שלך?

טוב, היו רגעים בעבר שהיתה לי פחות השראה, כי היו עוד דברים אישיים במקביל שהסיחו את דעתי ואולי דברים לא יצאו טוב כמו שהם היו צריכים להיות. אם המוזיקה מספיק טובה כל הזמן זה בסדר, אבל התחושה, ה"וייב" או הזמן לא היו נכונים. למרות זאת, תמיד ניסיתי לתת את הטוב ביותר שאני יכול, אף פעם לא אמרתי "אה, זה טוב מספיק" ועם זאת תמיד חשבתי איך זה יכול להיות יותר טוב. אני חושב שצריך להסתכל קדימה.

מה אתה מעדיף, לעבוד לבד לגמרי, או לעבוד עם נגנים וזמרים?

אחרי הכל, כל האלבומים שלי הם אלבומי סולו בהם אני כותב הכל. הזמרים שרים מה שאני אומר להם לשיר, הם לא כותבים תפקידים. היו לי בעבר אלבומי סולו בהם הזמרים כתבו אבל אף פעם לא הייתי מרוצה מזה, אז למרות שהמשמעות היא עבודה רבה בשבילי – לכתוב, להפיק, לארגן את הכל – הגעתי למסקנה שזו הדרך היחידה שאהיה מרוצה מזה. אפילו ש-Tim הוא זמר מדהים, הוא לא שינה את הכתיבה אלא רק ביצע.

בוא נדבר על ההופעה שלך בישראל. אני מתרגשת, למה אנחנו צריכים לצפות? יש לך מה לומר למעריצים כאן בארץ?

זה הולך להיות גדול! בהחלט, זה הולך להיות פיצוץ. אני לא יכול לחכות. אני מצפה בכליון עיניים להגיע, נרים כאן ערב מטורף!

נשמע מבטיח! דרך אגב, ידעת שאם אתה מצליח לנגן 1,000 תווים מדוייקים ב-Guitar Hero אתה מקבל את "פרס Malmsteen"…

כן, שמעתי על משהו כזה [צוחק]…

הצלחת להגיע לזה?

לא, אפילו לא שיחקתי בזה פעם אחת!

אני יכולה להגיד לך מנסיוני שכבר קל יותר לנגן על גיטרה אמיתית…

כן, בדיוק. עדיף ככה [צוחק]…

** עזר בהכנת הכתבה: אלחנדרו ביטרן **