Yngwie Malmsteen – הלהבה עדיין בוערת
מרואין: גיטריסט העל Yngwie J. Malmsteen
Yngwie Malmsteen, מי שנחשב במשך שנים לאחד הגיטריסטים המהירים והוירטואוזים בעולם, שבר בערך כל שיא אפשרי בקריירה הענפה שלו, המתפרשת על פני כמעט שלושים שנה. הוא הספיק להופיע עם מיטב המוזיקאים בתחום, לשבור מחסומים תרבותיים, להיות מוכתר ומושמץ ע"י מבקרים כמעט באותה תדירות, ולהיות הראשון בעולם שמנגן על גיטרה המעוצבת כמו כינור. במהלך השנים, עזר Malmsteen השבדי לעצב את חוקי תת הז'אנר הניאו קלאסי, באמצעות הקטעים המהירים ולעיתים המורכבים שלו, והשפיע רבות על הרכבים גדולים כגון Symphony X. בימים אלו יוצא אלבומו החדש, Perpetual Flame, הראשון עם סולן להקת Judas Priest לשעבר Tim "Ripper" Owens, והגיע הזמן שנשב איתו לשיחה קצרה, ונברר מה שלומו בימים אלו.
אהלן Yngwie, מה קורה איתך בימים אלו?
ובכן, זו כנראה אחת השנים הכי עמוסות בחיי – הייתי בהקלטות, הופעות, קיבלתי פרסים, בימים אלו אני בסבב ראיונות בעקבות האלבום החדש. פשוט שנה מטורפת, אבל אני לא מתלונן…
ספר לנו קצת על האלבום החדש.
כמו Angus Young [הגיטריסט של AC/DC], אני לא מוצא דרכים חדשות להביע את עצמי [צוחק]… אני ממשיך לנגן את מה שאני אוהב, וממשיך לעשות את מה שאני עושה טוב. האלבום הזה הזכיר לי את צורת העבודה על האלבומים הראשונים שלי, עשיתי הכל בדיוק כמו שתכננתי, והייתי מחובר כל הזמן למה שרציתי לעשות, והעובדה שכתבתי את הטקסטים, הלחנים והפקתי את האלבום עזרה לי להגיע לתוצאה שאני מאד מרוצה ממנה.
הפעם עבדת עם סולן גדול במיוחד, Tim 'Reaper' Owens. איך הייתה החוויה?
היה ממש כיף לעבוד איתו, הוא בחור על הכיפאק. כתבתי את כל החומר לאלבום וגיליתי שהסולן שלי באותה תקופה לא יכול לבצע את רוב התפקידים כפי שרציתי. אני מכיר את Tim כבר כמה שנים, אז הזמנתי אותו לאולפן, והתוצאה הייתה מדהימה. הופתעתי לגלות שהוא שר בדיוק את המלודיות והתפקידים שרציתי, בלי יוצא מהכלל.
Reaper ידוע בתור אחד מהסולנים "חסרי המזל" במטאל (היה חבר בשתי להקות גדולות מאד ועזב אותן לאחר זמן לא ארוך במיוחד). אתה יכול להסביר את התופעה? האם הבעיה בו?
ממש לא! Tim בחור מקסים וממש כיף לעבוד איתו, כנראה שבאמת מדובר בחוסר מזל…
איך היה לעבוד איתו לעומת סולנים אחרים גדולים שעבדת איתם בעבר, כמו לדוגמא Joe Lynn Turner (בין היתר, אחד הסולנים של Deep Purple)?
זו הייתה חוויה שונה מאד. כשעבדתי עם Joe היינו במסגרת של להקה, ונתתי להמון גורמים חיצוניים להשפיע עליי, הייתי פחות מפוקס על מה שאני רוצה לעשות. Joe בחור מקסים, אבל יש לו אופי שונה לחלוטין מאשר ל-Tim, ובתקופות שעבדתי עם כל אחד, אני בעצמי הייתי אדם שונה.
ראית את הסרט Some Kind Of Monster, שנעשה על Metallica, נכון?
כמובן, אחלה סרט!
תה בטח זוכר את הסצנה בה הלהקה יושבת באולפן, ו-Lars אומר ל-Kirk שבאלבום הבא שלהם (St. Anger) יהיו כמה שפחות סולואים, כי היום הקהל לא מבקש לשמוע סולואים מהירים. אתה מסכים עם הקביעה שלו? איך אתה רואה את התופעה הזו, שאני מכנה אותה "חוסר הכבוד לסולו"?
קודם כל, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, מדובר בעניין של טעם וריח, אני באופן אישי משתדל לא להיות מושפע מטרנד כזה או אחר. בהופעות שלי הקהל עדיין משתגע ומתלהב כשאני מגיע לסולו, לפעמים אני מבחין שהיום מתלהבים עוד יותר מאשר בימים עברו, אנשים פשוט משתגעים… דווקא היום המצב טיפה יותר טוב, בגלל משחקי וידאו כמו Guitar Hero, נראה לי שהיום יותר ילדים רוצים להחזיק גיטרה ולהיות אלופים בטכניקה. דרך אגב, בעבר הרחוק מאד הייתי מגיע המון לסאן פרנסיסקו, בתחילת שנות השמונים, והייתי מסתובב המון עם Metallica, בעיקר עם Lars, וממה שאני זוכר, הם אחלה חבר'ה, ואני מאחל להם המון הצלחה בכל מה שהם עושים ויעשו.
במרוצת השנים הייתה עליך המון ביקורת שלילית, בעיקר על העובדה שאתה "לא מתפתח" עם המוזיקה שלך. איך אתה מתמודד עם ביקורות כאלו ואחרות?
אי אפשר לרצות את כולם, ואני מניח שלכל אחד תמיד יהיה מה להגיד, זה כמו האמרה הידועה "דעות הן כמו חורי תחת". מי שלא אוהב את מה שאני עושה, שיבושם לו, אני אוהב את מה שאני עושה, וממשיך לנגן בדיוק כמו שאני רוצה. האלבום האחרון מקבל ביקורות די טובות, יותר טובות משחשבתי, אבל בכל מקרה אני לא מתכונן לחיות את חיי לפי טעמם של מבקרי מוזיקה. הרעיון המרכזי של חיי הוא "תחייה ותעשה מה שבא לך, מה שאתה אוהב".
בעבר היית חתום בחברות תקליטים גדולות, ובשנים האחרונות עברת לחברה קטנה, יפנית. אתה גם מפיק לעצמך את האלבומים. יש לכך סיבה?
אני מפיק לעצמי כי אני יכול ואני מוצא שחברה קטנה יש לי יותר שליטה וחופש יצירתי לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות. חברות התקליטים הגדולות בארה"ב ובאירופה השתנו מאד בשנים האחרונות, ולרוב מדובר בחבורות של מפגרים שלא יודעים לעבוד, ובטח שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם ומה הקהל שלהם רוצה. במצב הנוכחי יש לי פשוט שליטה מוחלטת, והאלבום האחרון מוכיח כמה צדקתי בצעד שלי.
ספר לנו קצת על הגיטרה המיוחדת שלך, המעוצבת כמו כינור.
כשהייתי צעיר, שלחו אותי לעבוד בחנות לתיקון כלי נגינה, כי לא ממש רציתי ללמוד בביה"ס. הייתי מעין שוליה לבעל החנות, ויום אחד קיבלתי את הרעיון לגלף את צוואר הגיטרה, כמו בכינורות שהייתי עוזר לתקן. זה הרבה יותר קשה לנגן ככה, מכיוון שזה מקשה מאד על היכולת והרצון להיות מהיר, אבל בצורה הזו אני משיג הרבה יותר דיוק ואפשרות לשחק עם המיתרים. מדובר בטכניקה שפיתחתי עם השנים, וגיטריסטים אחרים כמו Steve Vai מנגנים ככה לפעמים. הגיטרה עצמה היא Stratocaster עם העיצוב שלי וליין עם השם שלי. אני בכלל מתחיל לאהוב תיפוף בשנים האחרונות, ובזמן האחרון אני משתפר על נגינה בתופים. את האלבום האחרון הקלטנו עם התופים שלי…
בתור אחד ששורד בסצנה כמעט שלושים שנה, מה אתה חושב על השינויים וההתפתחויות של המטאל בשנים בהן אתה מעורב בסצנה?
אני לא נותן לדברים להשפיע עליי, כמו שכבר ציינתי בעבר. היו תקופות שמטאל היה הרבה יותר פופולארי, אבל היה מדובר בסוג אחר של מטאל, דברים כמו Bon Jovi נחשבו להבי מטאל. זה בעצם קצת כמו היום, כשיש לך הרכבים שנחשבים למטאל, אבל יותר במראה מאשר במוזיקה, והם מגיעים לרמת הצלחה מטורפת, שמזכירה מאד את שנות השמונים. מה שהכי חשוב לזכור הוא שבניגוד לימים עברו, היום חברות התקליטים והרדיו כבר לא קובעים מה מגניב לשמוע, היום יש הרבה יותר חופש בזרימת המידע וקבלת ההחלטות של המאזין, בגלל האינטרנט, היום כל אחד שומע מה שבא לו לשמוע, מתי שבא לו. בהתחלה הייתי ממש סקפטי לגבי נושא האינטרנט, אבל בשנים האחרונות למדתי להעריך את הכלי הזה והבנתי שמדובר במהפכה של ממש. אתה יכול לדבר עם בנאדם שלא מכיר אותך ואת המזוקיה שלך ובתוך שניות הוא יכול לשמוע את המוזיקה שלך ולהחליט אם הוא בעניין או לא, במקום שהוא ילך לחנות תקליטים או יקווה לשמוע שירים שלך ברדיו.
איך היה לנגן במופע ה G3? חבריי ואני תמיד התלוצצנו שבטח ניסיתים להרוג אחד את השני מאחורי הקלעים, בתחרות מי הכי מהיר…
[צוחק]… זה ממש לא היה ככה, הייתה שם אווירה ממש משפחתית! החבר'ה שם הם חברים ממש טובים שלי, בעיקר Vai, שהוא ממש כמו אח שלי. Satriani בחור מדהים, והיה ממש כיף להופיע איתם.
יש לך הרכבים מועדפים כיום?
אני דווקא מגלה מחדש עכשיו את Led Zeppelin, ומבין עד כמה זו הייתה להקה גדולה. אני לא ממש מוצא דברים מעניינים במוזיקה עכשווית, אלא ממשיך לשמוע את ההרכבים שאהבתי תמיד, כמו Queen, Sabath, Deep Purple. אבל בזמן האחרון, בעיקר Zeppelin …
לפני כמה שנים, הכרזת שהאלבום הכי מטוב שהוצאת הוא Concerto Suite For Guitar. אתה עדיין חושב שזה האלבום הכי טוב שלך?
האלבום ההוא עומד בפני עצמו, בנפקד משאר האלבומים שלי, מכיוון שהוא לא בדיוק אלבום רוק, כמו שאר האלבומים שלי. הוא מאד יקר ללבי, ואני חושב באופן האישי שהגרסה שלו שהוקלטה בהופעה חיה יותר טובה, אבל חשוב לזכור שזה לא אלבום רוק. לדעתי האלבום האחרון הוא האלבום הכי טוב.
וואו, בהחלט ניתן לראות שאתה מבלה המון שעות בראיונות, בדיוק כמו שאמרת…
[צוחק]… נכון, אבל אני באמת חושב ככה. זו הסיבה שקראתי לו בשם הזה, שפירושו "להבה שלא נכבית", כי זה בדיוק מה שאני מרגיש לגביו – אני ממשיך לרוץ בכל הכוח קדימה, וממשיך לגלות כמה כיף לי לנגן את מה שאני מנגן.
בתור אחד ששבר די הרבה שיאים והגיע לכל כך הרבה מקומות בקריירה שלך (כמו העובדה שהיית לאמן המערבי הראשון שניגן בכיכר האדומה ברוסיה, בשלהי המלחמה הקרה), יש לך עוד שאיפות?
המטרה שלי היא פשוט להמשיך ולסמן לעצמי כמה שיותר נקודות ציון בדרך. אין ספק שההופעות בכיכר האדומה היו נקודת שיא חשובה בקריירה שלי (עשינו שם מעל 20 הופעות, ואלבום ההופעה משם הוא אחד הנמכרים ברוסיה עד היום), אבל זה ממש לא הסוף. מאז שהגעתי לארה"ב אני מוצא את עצמי במן חלום שלא נגמר, רץ ממקום למקום, עושה דברים שלא חלמתי שאעשה, ואני פשוט נהנה מכל רגע. השאיפה הכי גדולה שלי היא פשוט לא להפסיק ליהנות ממה שאני עושה, ולהמשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן.
לסיכום, יש מצב שאתה מגיע לישראל מתישהו?
וואו, הייתי מת לבוא לישראל, ואני מאמין שזה עוד יקרה. לצערי, אין לך סקופ בעניין הזה, אבל אני ממש מקווה להגיע אליכם יום אחד. בינתיים אני באוסטרליה וביפן בשנה הקרובה, ומופיע המון עם Deep Purple. אני יודע שכבר היו מגעים עם ההנהלה שלי על להגיע ישראל ואני ממש מקווה שזה יקרה.
מילות סיום?
תודה לכל הקוראים ולכל מי שמאזין לי בישראל! אני מקווה שנתראה בקרוב!