כשסבתות גרמניות הבריחו מטאל אסור

מגזין המוזיקה The Gauntlet פרסם אמש סיפור, העוסק בתעשיית המוזיקה הפיראטית בגרמניה במהלך סוף שנות השבעים ושנות השמונים, כשהמדינה הייתה מחולקת למזרח ומערב – כשהמזרח נשלט בידי רוסיה והמשטר הקומוניסטי השמרני, המעבר בין המדינות היה אסור, וכאלו שניסו לברוח מהמזרח למערב נורו למוות או נלכדו ונאסרו.

במהלך אותן שנים המוזיקה היחידה שנמכרה באופן רשמי במזרח גרמניה הייתה כזו שהיתה מאושרת על ידי המשטר הקומוניסטי, ורק כזו ששוחררה בחברת תקליטים רשמית של הממשל בשם Amiga, שהוציאה רק מוזיקת פופ ומוזיקה לילדים שעברה סינון קפדני כדי למנוע טקסטים המעודדים מחשבה עצמאית או רעיונות "מערביים" אחרים.

במהלך שנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים סצנת המטאל במערב גרמניה הלכה וגדלה, כאשר תחנות הרדיו במערב משמיעות להקות הבי מטאל מקומיות וזרות, ותקליטים רבים נמכרו בז'אנר. אלו שגרו במזרח גרמניה לא יכלו לרכוש את התקליטים, והאזינו לתחנות הרדיו בהסתר.
במהלך אותה תקופה הקלה מזרח גרמניה מעט על תקנות המעבר בין המדינות, ואפשרה מעבר של אזרחים מבוגרים, בני 65 ומעלה, מהמזרח למערב – כדי לבקר קרובי משפחה המתגוררים שם. הילדים והנכדים הצעירים של אותן זקנים ניצלו את ההזדמנות והבריחו עימם תקליטי מטאל מהמערב אך בתיהם שבמזרח.

Mille Petrozza, סולן להקת Kreator מספר: "המעריצים מצאו דרכים לקבל את התקליטים, הזקנים יכלו לצאת למערב בשנים המאוחרות יותר של השלטון שם, והרבה צעירים היו גורמים לסבא או לסבתא שלהם להביא אלבומי מטאל מהמערב. ככה זה עבד. הייתה סצנה שלמה של החלפת תקליטים וקלטות שהתפתחה מהחומרים שהוגנבו מהמערב. המוזיקה שלנו הייתה מוכרת מאד למזרח גרמנים כתוצאה מזה, זו הייתה תקופה הרפתקנית לכל מי שרצה להתחיל לשמוע מטאל.."

גברת שומכר, גרמניה קשישה, מספרת: "אחרי בניית החומה בין המדינות החזיקו אותנו כאסירים במזרח גרמניה. אחרי כמה שנים המפלגה השלטת אפשרה לאלו שמעל גיל 65 לעזוב את המדינה כדי לבקר קרובי משפחה שנותרו במערב. יותר מאוחר, בשנות השמונים, הם אפשרו גם לכאלו מעל גיל 50 לחצות את הגבול. הנכד שלי וחברים שלו היו נותנים לי כסף ורשימת אלבומים שהם רצו שאקנה. היו חנויות לא רחוק מהגבול בין המדינות, הייתי מגיעה עם הרשימה וקונה להם מה שיכולתי למצוא. היה אסור להכניס מוזיקה חזרה למזרח גרמניה, אז בעלי היה מחביא את התקליטים בדפנות של המזוודות שלנו על כל מקרה שיעשו עלינו חיפוש במעבר הגבול."

Kirk, נכדה של גברת שומכר מספר כי למרות שסבתו לא הייתה אישה דתייה: "היה קשה לשכנע אותה להעביר אלבומים עם עטיפות שעליהן דם או אלימות, היה הייתה חוזרת ודופקת לי מבטים. זה בטח היה מביך בשבילה אבל הרבה סבים וסבתות היו עושים את זה אז אני בטוח שבחנויות התקליטים הבינו מה הולך. לאחר שקיבלתי את האלבומים, אני וחברים שלי היינו עושים מהם עותקים ועושים החלפות, זו הייתה חתיכת סצנה מחתרתית."