סטפן שירזי, עורך המגזין So What?, העיתון הרשמי של להקת Metallica, פרסם שלשום סיכום מפורט של ארבעת ההופעות המיוחדות של הלהקה לחגיגית 30 השנה להקמתה:

"זה הכול התחיל בזה שג'ימס אמר לי בשבת שהראש שלו הייה כמעט מלא מידי ב "ריפים להיום בלילה", ובו זמנית הוא אמר לי שהוא רצה לצבוט את עצמו כש Rob Halford (סולן Judas Priest) צרח את Rapid Fire האגדי לידו. ואז לארס זרח כמו ילד מתלהב כש Biff Byford (סולן להקת Saxon) ו Sean Harris (סולן להקת Diamond Head) שתו כוס תה במשרדי הלהקה ביום שני (וגם ששני חברי Diamond Head לשעבר Harris ו Tatler הצטלמו לא רק איתו, אלא גם אחד עם השני, מה שתיקן רקע של 12 שנה בין השניים בהזדמנות הזו).
האיחוד/ג'אם/תצוגת ריפים של Mercyful Fate היה פשוט מדהים, הח'ברה פשוט איבדו את עצמם בבטן של נחש הריפים כשהם עברו דרך כל השירים האהובים שלהם של הלהקה, הלב של King Diamond פעם חזק יותר מתמיד, הקול שלו שבר זכוכיות בבר שמעל הבימה. Lou Reed בא והראה לכל אלו ששללו את השיתוף איתו שהוא מביא גישה של פאנק רוק שאנשים שכחו, היה מגניב לראות את Glen Danzig משתולל, החוט של המיקרופון כרוך סביב האגרוף שלו כמו נשק – כשהוא מוכן להחטיף מכות רצח למישהו, והוא שר את הקלאסיקה של ה Misfits ש James, Lars, Cliff ו Kirk נהגו לשמוע במכוניות מסביב לעולם כש Cliff שלט על המערכת. זה גם היה חשמלי כש Tatler ניגן את הקלאסיקות של Diamond Head.. וגם כשמריאן פיתפול הביאה את הקול המעושן שלה ל Memory Remains.
John Marshall (גיטריסט Metal Church), האיש ש Cliff הביא מעמדת הסאונד לסיבוב ההופעות של Puppets כדי להחליף את James בפעם הראשונה, ניגן שוב עם חבר הילדות שלו Kirk, ישר אחרי כוס התה Biff Byford עלה כדי להזכיר לח'ברה שירים שהם ניגנו איתם באוויר, חברים וותיקים כמו Jerry Cantrell מ Alice In Chains והמפיק Bob Rock עלו להופיע…הייתם צריכים לראות את הפנים של ג'ימס זורחות כש John Bush (מלהקת Armored Saint) עלה וביצע עם הלהקה את The Four Horsemen, כי כפי שיודעים מההיסטוריה, Bush היה יכול להיות חלק מ Metallica בת 5 חברים ולא 4 אם דברים היו קורים אחרת בזמנו…והיה נהדר לראות את Animal מלהקת Anti-Nowhere League מודיע שהוא היה ב Hasting ו Brighton ו Easbourne גם (בשיר So What?) ונתן את השם למגזין שלי על הדרך..
אלה היו 30 שנה. מלאות בבלגן יפה וטעים שנדחק לתוך 4 הופעות ו 6 ימים, עם המון אהבה ומעט שינה, האם אם היו עושים את זה אחרת? לא, יכול להיות שהם היו צריכים לעשות את זה אחרת? לא! זו הייתה מסיבה שהפכה להופעה, שהפכה לג'אם שהפך למסיבה שהפכה לבית לאיחוד משפחתי שהיה חגיגה מוחלטת…זה בטח יקר עוד 30 שנה כדי לעבד את כל הזיכרונות מזה, ואז אולי נעשה כבר מסיבה נוספת.."