ביום חמישי האחרון, להקת הדת' מטאל הישראלית, Prey For Nothing, חגגה שנה לצאת אלבום הבכורה שלה "Violence Divine", באירוע המכונה Dead Man's Year. האירוע התקיים במועדון "הכוכב השמיני" שבהרצליה, לצד הלהקות: Demented Sanity – שם חדש ועולה בסצנת המטאל המקומית, Vipress – הרכב אגרסיבי וגרובי עם חומר מוצלח ורצחני, ו-Immaterial – הרכב מלודת' משובח הקיים כבר זמן לא מבוטל ומופיע באירועים רבים בארצנו. בהתחלה נראה כאילו הקהל שיגיע לאירוע יהיה דליל במיוחד, ולכן שעת פתיחת השערים עוקבה בשעה, אך עד מהרה החלו להתכנס בסביבת המועדון עוד ועוד מטאליסטים צמאים למוזיקה עוצמתית ואנרגתית.

Demented Sanity

רבות שמעתי בעבר על הלהקה הזו, אך זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בהופעה חיה. אני חייב להודות שהתרשמתי לטובה מהמקצועיות של ארבעת החבר'ה האלה, להקה שעל הבמה נראית מאוד בוגרת ומגובשת בחומר שהיא מנגנת. ההופעה נפתחה בשיר "Suffocation", שיר אשר משתנה בין בתים גרוביים, לבין פזמונים סוחפים. לאחר מכן ביצעה הלהקה את השיר "Calling Inside", שלפי דעתי הוא השיר הכי מרגש שלה – השיא שלו הוא בסוף הפזמון כאשר הגיטרה מבצעת מהלך מבריק של פריטות פתוחות, ומלווה את יניר הסולן כאשר הוא צורח את שם השיר. לצורך ביצוע גירסת כיסוי לשיר "Rose Of Sharyn" של Killswitch Engage, עולה שי משעלי (Immaterial, Godwrath) על מנת למלא את מקום הגיטרה השנייה בשיר, בנוסף עולה עידו אוזן (M.I.A), לצורך ביצוע השירה הנקייה בשיר. הגירסה הזו לא נופלת מהמקור כלל, גם בגלל הדמיון הכמעט מחשיד בין השירה של יניר לבין השירה של הסולן המקורי של Killswitch, וגם בגלל קולו המדהים של עידו אוזן, שבהחלט הפתיע ביכולות הווקליות שלו בשיר זה. יצויין לטובה גם הגיטריסט של הלהקה גיא, אשר ביצע את הסולואים ברגש כזה שנדיר לשמוע בארץ. בגדול נהניתי מאוד מהחומר ומהביצוע, הבעיה היחידה בלהקה היא הסטטיות של הנגנים, שאמנם דפקו את הראש, אך בחומר מלא בגרוב ורגש שכזה, יש המון פוטנציאל גם להתפרעות על הבמה.

Vipress

מהיכרות שלי עם ההרכב המוצלח הזה, אני יודע שהם חבר'ה בוגרים ומנוסים אשר יצא וסבלו בהופעה זו מתנאי סאונד קשים ומתקלות טכניות. הלהקה החלה את הופעתה בסערה עם השיר "Designer", שסבל מסאונד מחפיר, כאשר הגיטרות נשמעו דקות ולא ברורות בעליל, בנוסף קולו של הסולן גל "פיקסל" בקושי נשמע. היה קשה מאוד להבין מה הלהקה מנגנת, וזה נשמע יותר קרוב לרעש סטטי עם מקצבי תופים, במיוחד בקטעים המהירים, השכיחים מאוד בשירי הלהקה. כך נשמע גם השיר השני, כאשר בהדרגה עודד הסאונדמן הצליח להציל את מה שנשאר מהשיר. Vipress המשיכה עם השיר "Freedom Of Terror", כאשר פיקסל הכריזמטי מצביע לכל כיוון כאילו מאשים את הקהל בדבר מה, ומשחק עם הסטנד של המיקרופון כאילו היה כלי נשק. פיקסל מכריז כעת על השיר הבא ומקשר אותו לרצח רבין, הלהקה פוצחת בשיר "Godblind", ובדיוק כשהלהקה מתחילה להישמע הרבה יותר טוב בחוץ ונראה שכלום לא יכול להשתבש, בדיוק אז טל בכר הגיטריסט, סובל מתקלה טכנית במגבר. עכשיו תקלות קורות, זה ידוע, אבל ציפיתי מנגן עם ניסיון של שנים בהופעות כמוהו, שלא להפנות את הגב לקהל במשך חצי מהשיר, אלא להמשיך לנגן בזמן שאריה הבקליינר יטפל בבעיה. הרי בכל מקרה ברוב השיר הוא מנגן את אותו הליין כמו הגיטריסט השני, והקהל לא ישים לב לשום דבר שונה במיוחד. נקודת האור של הלהקה הייתה בביצוע השיר "Davidian" של Machine Head, שבאמת בוצע בצורה מושלמת, הלהיב את הקהל והחזיר אותו לחיים לאחר ההמתנה לתיקון התקלה הטכנית. הלהקה חתמה את ההופעה בשיר "Scars Of Men", שבוצע על הצד הטוב ביותר והיווה חותם יפה להופעה רווית בעיות סאונד.

Immaterial

ההופעה של Immaterial החלה בקטע אינסטרומנטלי יפהפה ונמשכה אל תוך השיר "Walls Of Transparency". הלהקה ניגנה שירים מתוך ה-EP שלה, כמו "The Black Box" ושירים יותר חדשים כמו "Agenda" ו-"Bridge Of Silence" המרגש, כולל ביצוע לשיר חדש בשם "Event Horizon" שמראה כיוון התפתחות בוגר ומעניין. הלהקה זכתה לסאונד מצויין ונשמעה ונראתה כמו יחידה אחת על הבמה, גם מבחינת נגינה וגם מבחינת שואו וקפיצות, כל תו ותו נשמע בבירור ובחדות – גיא ושי הגיטריסטים נצמדו זה לזה והפציצו במלודיות הרמוניות אשר בלטו מאוד לאורך כל ההופעה, במיוחד בשל הביצוע והתיאום המדויק ביניהם. החבורה המשעשעת הזו ביצעה עיבוד מוצלח ביותר לשיר הנושא של ממשחק המכות המפורסם Mortal Kombat שהיווה קטע מעבר קצר ומרענן. לקראת סוף ההופעה החל להתנופף בקהל דגל של גלעד שליט, וגולי הסולן ביקש שאינשאללה גלעד יחזור אלינו השנה, והקדיש לגלעד את השיר "Tide Of The Empire" – להיט ותיק באמתחתה של הלהקה. לסיום, הלהקה סגרה את הופעתה עם הלהיט היותר ותיק אפילו "Inhale". בהחלט אפשר לומר ש-Immaterial של היום היא להקה מגובשת מאוד, רואים שהיא עובדת קשה בחזרות ומקפידה על הפרטים הקטנים. התוצאות לכך נראות בבירור ברמה הגבוהה של הופעות הלהקה.

Prey For Nothing

כאמור, Prey For Nothing הגיעה לחגוג שנה לאלבום הבכורה שלה, אך היא פתחה דווקא בסופו של האלבום עם שיר הנושא "Violence Divine", אשר לו קדם האינטרו "Blend Into The Darkness". ההופעה נמשכה עם השיר "The Maw" – בין השירים הכבדים והמנסרים של הלהקה, שבוצע ללא רבב. PFN המשיכה את ההופעה עם השיר "Bestowed Upon The Void", כאשר לפניו יותם "דפיילר" אבני הסולן ביקש מהקהל למצוא את עצמו באוויר עם פתיחת השיר, וכך קרה שכאשר הלהקה החלה לנגן, הקהל כולו החל קופץ לקצב הריף הפותח. גם ל-PFN היה סאונד מצויין, כל הנגנים ישבו בצורה מושלמת והכל נשמע כמעט כמו בדיסק. הלהקה החלה לנגן את השיר "Overture Of Dust", כאשר השיר הופסק באמצע מכיוון שהתברר ליפתח המתופף שהוא שם את המטרונום של שיר אחר בטעות. אני מעריך מאוד את PFN ואת השימוש שלהם במטרונום בהופעות על מנת להישמע הכי מדוייקים שאפשר, אבל במקרים כאלה, הייתי מצפה מלהקה במעמד שלהם, שיראו קצת ספונטניות וימשיכו לנגן את השיר ללא הכלי. הלהקה המשיכה עם רצועות נוספות מהאלבום כגון: "Tearing The Fabric", "Breach" ו-"Averting Our Eyes", כאשר באמצע שיר זה, כבתה התאורה על הבמה במשך כדקה. למרות תקרית זו שכאילו באה כהזדהות מקרית עם שם השיר, הלהקה המשיכה לנגן בצורה מופתית, ולא נשמע כאילו ההסחה הזו הפריעה לה במיוחד.

בהמשך בוצעה גירסת כיסוי מצויינת לשיר "Skin O' My Teeth" של Megadeth, ועוד גירסת כיסוי לשיר "Fight Fire With Fire" של Metallica – שבוצעה ברובה בצורה טובה, אך משהו נשמע מוזר מאוד בסולו של השיר, כאשר נראה כאילו אחת מהגיטרות לא הייתה מכוונת. כמו כן, הלהקה ביצעה שיר חדש בשם "Spiritual Guillotine", שיר כבד ומוצלח, ש-PFN ניגנו רק פעם אחת לפני כשנה, אך נראה שהקהל מאבד עניין ומתחיל לעזוב, כאילו לא מצליח לקלוט את השיר החדש ומתייאש. PFN סיימו את ה"קונצרט" עם הלהיט המלודי "Cowardice", שהוא בעצם השיר הראשון באלבום. Prey For Nothing בהחלטה נתנה הופעה מדהימה אשר סיכמה את השנה לצאת אלבום הבכורה, ומלבד בעיות טכניות קטנות, היא נראתה כלהקה מגובשת ומקצועית מאוד. לסיכום של עניין, זה היה ערב עם להקות מוצלחות, בוגרות ומוכשרות אחת אחת, אווירה טובה ושיתוף פעולה מצד הקהל, בנוסף, הסאונד היה טוב ברובו. אף על פי המיקום הלא אסטרטגי במיוחד של האירוע, הגיעה כמות לא מבוטלת של אנשים, ו-PFN זכו לחגוג בצורה מכובדת שנה לאלבומם הראשון. כן יירבו.