סיכום הריליסים הישראלים במטאל לשנת 2025

שנת 2025, בדומה לשנת 2024 הייתה שנה שבה סצינת המטאל הסתכלה בעיקר פנימה, אל תוך מה שקורה בתוכה, מבחינת הופעות מקומיות, לפחות, בהעדר תחרות מבחוץ, ואכן, ראינו הרבה מאוד הופעות מקומיות השנה.
אבל מבחינת היצירה המקומית המוקלטת – הרגשנו ירידה מסוימת השנה, שמנו את ידיינו על 46 ריליסים שיצאו בשנת 2025 במטאל הישראלי, בשנים הקודמות עמדה הסצנה הקטנה שלנו על מספרים גבוהים יותר של ריליסים.
אבל עזבו אתכם ממספרים, סצינת המטאל הישראלית שחררה השנה בציר משובח במיוחד של מוזיקה מטאלית – בועטת, צורבת, כועסת ומנחמת, הכל ביחד.
השנה גם הייתה השנה הראשונה שאנחנו שחררנו אלבום!
נכון, אנחנו היינו רק הגוף המארגן מאחורי הפרויקט הזה, אנחנו גאים ממש ומודים שוב להרכבים שיצרו את אלבום ההנצחה הזה, אלבום שכולו נכתב כדי לספר את סיפור חייו ונפילתו של רס"ל יונתן סביצקי ז"ל, שנפל בקרב ב07.10.2023, גם הוא מוזכר בסקירה השנתית שלנו, כמובן.

השנה החלטנו לרענן מעט את הפורמט ואנחנו פותחים בנבחרי הצוות לשנת 2025, האלבומים שבחרו כתבי המגזין כאלבומים הישראלים האהובים עליהם ביותר לשנה זו מתוך כל האלבומים שיצאו בה.
וכמו תמיד, הכנו לכם פלייליסט ענק המכיל את כל הריליסים שבסקירה הזו, כדי שיהיה לכם מה לשמוע בזמן הקריאה, תוכלו למצוא אותו בתחתית הכתבה, אי שם למטה.
יאללה, בואו נצא לדרך, קריאה והאזנה מהנה!

נבחרי הצוות – 2025

Interia – The Swan
ז'אנר: Progressive Metal/ Djent

יש משהו ב-Interia, הרכב הניו-פרוג הדג'נטי שהחליט להעתיק את מקום מגוריו באופן חלקי לברלין ולהמשיך לעבוד ב"קשור מרוחק" על מוסיקה נוספת, שמרגיש מצד אחד מאד ישראלי (למרות הריחוק הפיזי) כי אם היו אומרים לנו "איך נשמעת להקת פרוג מטאל ישראלית בשנת 2025", הם כנראה היו הדוגמה המוחלטת שלנו.
יש כבדות בגיטרות ובתופים עם סאונד מקומפרס בדיוק במידה הנכונה שמחמיא ממש למוסיקה, אבל מצד שני יש המון אלמנטים משוחררים ואווריריים, אווירה חמה ורכות מפתיעה בהגשה המוסיקלית ובעיבודים והביצועים של ה-EP הנוגע ללב הזה. ה-EP המגניב הזה הוא הסנונית הראשונית מתוך מה שמתבשל בתור אלבום מלא שני שמטפטף לנו אל תוך 2026, ונראה שההרכב מאמץ בחום את הצד האלטרנטיבי שלו, עם רעיונות מוסיקליים שנשלפו מהארסנל של VOLA, Soen, Haken ו-Linkin Park המוקדמת, נדמה שיש לעולם המוסיקלי של Interia עוד הרבה מה לשתף בשנה הקרובה.

Insaint – Rouge Wave
ז'אנר – Groove Metal

ההרכב Insaint פרץ לסצנה עם אלבום הבכורה Rouge Wave והוכיח שוב שמטאל מודרני בישראל עומד בסטנדרטים גבוהים מאוד. הלהקה מצליחה לייצר סאונד שהוא מצד אחד כבד ומלוטש להפליא, ומצד שני עמוס באנרגיה שפונה לקהל רחב. אפשר לשמוע באלבום שילוב בין ריפים עוצמתיים וטכניים לבין פזמונים סוחפים, אבל הכוח האמיתי של האלבום הזה יוצא החוצה כשהלהקה עולה על הבמה.
ההופעות שלהם ידועות כאנרגטיות וחסרות פשרות. למרות שמדובר בלהקה חדשה יחסית, האלבום נשמע כמו יצירה של הרכב שרץ יחד שנים, והוא מסמן אותם כלהקה שבאה להשאיר חותם ולהביא רוח רעננה ועדכנית למטאל המקומי.

Matricide – Red
ז'אנר – Groove Metal

עשר שנים עברו מאז אלבום הבכורה של Matricide, וההמתנה ל Red התבררה כמשתלמת במיוחד. בעשור שחלף מאז  When Random Turns to Fate, הלהקה זיקקה את הסאונד שלה ליצירה מגובשת וזועמת שצוללת ישר לתוך הגרוב-מטאל המזוהה איתה, תוך שהיא משלבת טקסטים מחאתיים ונוקבים על המציאות המורכבת. השיר Talking to Walls בולט כרגע שיא המתרגם את התסכול, הלחץ הפנימי והביקורת החברתית לריפים מפרקי עצמות ועבודת תופים מטורפת וחסרת רחמים. הסאונד באלבום לוכד בצורה מרשימה את האנרגיה הבלתי מתפשרת שהלהקה מביאה לבמות – מהמועדונים בארץ ועד להופעות בחו"ל. הדינמיקה בין השירה העוצמתית לדיוק הטכני מוכיחה שהמנוע של מטריסייד פועל על טורים גבוהים, ושהם נותרו אחד הכוחות המשמעותיים והקולות החשובים בסצנה המקומית והבינלאומית כאחד.

כח וידאו – הסוף
ז'אנר – Stoner/Sludge

תמוז דקל, רועי חן, שאול לוריא – הם השלישיה שהתעצבה על חורבות קין והבל 90210, להקתו הקודמת של לוריא.
עברו קצת יותר משנתיים מאז שההרכב הזה יצא לדרך, ותשמעו – יש לנו פה מפלצת סטונר כחול לבן.
האלבום הזה הוא קפסולת זמן מטורפת, אלבום שחושל בתקופה חשוכה ועצובה של דם, הרס, שנאה ורצח, תקופה של ריקבון פוליטי ושחיתות.
תכל'ס, אם תשאלו את כח וידאו, לא מדובר באלבום מחאה, אלא במסמך ניהליסטי שנולד מייאוש משתק, אבל אחרי האזנה רצופה וארוכה לאלבום הזה, אנחנו לא מאמינים להם, לכח וידאו אכפת, והם מקווים לגעת ולשנות משהו בעזרת המוזיקה שלהם.
הסאונד שלהם כבד, משתק, מהפנט, בועט והופך את הבטן. והכי מגניב? הם עושים את זה בעברית, בלי שמץ של זיוף או תחושה של מוצר סוג ב', לא תמצאו הרבה מטאליסטים ישראלים ששרים בעברית ונשמעים טוב כ"כ, לוריא וחבריו עושים את זה לאורך שעה שלמה, כבר הרבה זמן לא יצא לנו להרגיש שעה שחלפה מהר כ"כ.  

סקירת הריליסים המלאה – 2025

Zeresh – The End
ז'אנר: Post Metal

זרש, אחת מהכוחות היצירתיים ביותר במוזיקה הקיצונית המקומית שחררה אלבום מלא נוסף השנה, והוא אחת מהיצירות המעניינות ביותר ששוחררו פה ב2025.
הבחירה במונח "מוזיקה קיצונית" ולא במטאל היא בחירה מכוונת, יש במוזיקה של זרש המון אופל, רגש, מלודיה, דיסרהרמוניה, הרמוניה, כאוס, סדר, פולק, מטאל, בלאק, פוסט מטאל, מוזיקה אקוסטית, גיטרות צלולות ושכבדו על גבי שכבות של רעש, שירה גרונית ממחוזות אקזוטיים וטירוף מוחלט.
קשה להגדיר את המוזיקה של זרש כמטאל, למרות שיש באלבום הזה המון רגעים מטאליים, אבל מוזיקה קיצונית עונה לגמרי על ההגדרה.
לאורך האלבום הזה משובצים להם אמני מטאל מישראל ומהעולם: חושך ודוידאבי דולב (סולן להקת סאמבמאסק) הם שני שמות שרוב חובבי המטאל הישראלים יזהו וישמחו לפגוש באלבום הזה.
המלצה שלנו – קחו את האלבום הזה של זרש בערב של חורף אפל וקר, לא תתחרטו על זה.

Azamoth – Bellum Nostrum
ז'אנר – Black Metal

מה זה  הדבר הזה?
ארבעת המילים הללו התנגנו לנו בראש מרגע ההאזנה הראשון לאלבום השני של עצמות', כן, אתם קוראים נכון, זה האלבום השני של הרכב הבלאק המבריק הזה – האלבום הראשון שוחרר ב 2006, ועכשיו, 19 שנים לאחר מכן החליטו עצמות' לשחרר את האלבום המלא השני שלו.
תשעה קטעים שלמים של אפלה משכרת נכללו באלבום הזה, הסאונד שלהם נע בין אווירת בלאק שטוח וחותך לבין עומקי באסים ותופים מפתיעים במיוחד, באותו השיר עצמו ממש.
אנחנו לא ממש יודעים להסביר את זה, וכותב שורות אלו לא זוכר ששמע משהו דומה לזה בעבר, אבל שלא תבינו אותנו לא נכון, זה עובד, העומקים וההכבדות הרגעיות הללו מרעננות את הסאונד של הרכב הבלאק הזה והופכות אותו לחוויה ייחודית, בועטת, מפרקת את הבטן ומסדרת אותה מחדש.

GOxGONAD – Penile Destruction of the Patriarch
ז'אנר – Grindcore

נתחיל מהסוף, בסדר? רק עצם קריאת שם אלבום הבכורה של הרכב הגריינד הפתחתקוואי הזה מכאיבה לנו במקומות שבהם אמורים להרגיש בעיקר תחושות נעימות.
אחד עשר קטעים כולל האלבום הזה, רובם נעים סביב דקה.
הגוגונדז רצים מהר מהר, כראוי לז'אנר, הם ביקורתיים, בועטים בכל דבר שקשור בממסד השלטוני שלנו פה, ולצד גראולים חייזריים, צלילים מסונתזים, תופים מהירים וגיטרות מנסרות הם גם דואגים לצטט את מירי רגב ולהעליב את פיטר גריפין בכך שהם משווים אותו לשר לביטחון הלאומי הנוכחי שלנו.
אז אם אתם רוצים להתעמק במסרים שלהם ואתם מסכימים עם התפיסה הפוליטית של גוגונד, יש לכם פה את החבילה המושלמת.
רוצים פאן מטאלי טהור בלי להתעמק ובלי לחשוב על השמדת הפטריארכיה? לכו על זה ונגנו את האלבום הזה, לא תתחרטו. 

Nur – Shock Mentality
ז'אנר – Stoner/Sludge

מעולם לא שמענו אלבום עם סאונד נקי כ"כ המשתייך לז'אנר מלוכלך כ"כ.
טוב, נו, כנראה שיש לא מעט כאלה, אבל הסאונד של נור הוא אבוקת חושך בוהקת בתוך בריכה של זיהום מוזיקלי מואר, ואנחנו מתכוונים לזה במובן החיובי ביותר שאפשר.
היכולת של המאזין הממוצע להבחין בין כל כלי וכלי, בין פריטה על גיטרה לבין הלקאת בס, בין כל מכה ומכה על התופים ובין כל הסאונד הכללי לזעקות הזעם של הסולן הופעת את חווית ההאזנה לאלבום הזה למתקפה חיובית במיוחד על כל החושים.
יש באלבום של נור זעם שורשי, תסכול, כעס ועוצמות בלתי נתפסות, שכבות של פוסט מטאל על מצע של סטונר מטונף.
שמונה קטעים מונה היצירה הזו, לא קצרים מדי, לא ארוכים מדי, אלבום חובה לחובבי הז'אנר.
חיפה – יש לכם במה להתגאות, הדבר הזה שייך לכם לגמרי.

Methuselian – And The Monks Played Rock&Roll
ז'אנר – Stoner

לא יאמן שהדבר הזה נולד בישראל, באמת.
אם לא היינו רואים את תמונת חברי הלהקה, האימאג' הראשון שהיה עולה לנו לראש היה של חבורת אבוריג'ינים זקנים, מזוקנים וכבדי משקל.
דמיינו את זה ככה, סטונר מטאל העשוי ממש לפי הספר, עם בליווי דידג'רידו ושירה גרונית, שירה גרונית טובה כ"כ שלפרקים אפשר להתבלבל ולחשוב שהסאונד שמפיק סולן הלהקה אריאל בקר מגרונו הוא דידג' עתיק ימין, או דידג' חשמלי מחובר לאפקט דיסטורשן.
שלושת חברי מתוסליאן מייצרים מרבד קסום של מוזיקה, חיבור מרתק של סאונד פרימיטיבי ופראי מצד אחד, מלודיות קסומות מהצד השני וכובד של גיטרה, בס ותופים מהצד השלישי, או שאולי זה מאותו הצד?
קשה לדעת, אחרי שצללנו לעומק האלבום הזה, כל מה שנשמע לנו לא הגיוני בהתחלה הפך להיות הגיוני וברור מאוד.

MGRL – Clucked to Life
ז’אנר – Death Metal

מה זה מגרול?
אם אתם ממש זקוקים להגדרות – זה דת' מטאל, אבל לא אחד כזה שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
זה כל מה שגורגמל היו יכולים להיות, אם הם לא היו גרועים ממש (גורגמל, לא מגרול).
מגרול שואגים בעברית, עושים שימוש בתרנגולות מפלסטיק לפרקים, בתרנגולים מצוירים על העטיפה, בתלבושות של תרנגולות בהופעה, בקיצור, הבנתם את הקטע – זה מצחיק, זה סטירי, זה קורץ ל Hatebeak ול Cannabis Corpse, זה מהיר ומנסר וכיפי ממש, תקראו לנו כשהם מופיעים שוב, בסדר?

Nenya – The Elven Realm
ז'אנר – Atmospheric Black Metal

שלושה קטעים מרכיבים את האיפי הקסום הזה, משם האלבום ומשם אחד השירים לפחות אפשר להבין את מקורות ההשראה של היצירה הזו – עולמות הקסם של שר הטבעות.
כותב שורות אלו מתחבר לכיוון אחר של עולמות הפנטזיה, דרך סדרת ספרים אחרת – שם אפשר לפגוש סוג אחר של אלפים, לא רק יצורים קסומים ויהירים החיים לנצח. אלא גם אלפים אפלים, יצורים רקובים שהושחתו על ידי רוע.
האיש שעומד מאחורי היצירה הזו הוא Yagon (אם אתם לא מכירים, פשוט חפשו אותו, יש לו כמות מרשימה של רילסים, אל תפספסו) בפרויקט הזה הוא לקח את גישת הזאב הבודד צעד אחד קדימה וב Nenya הוא עושה הכל בעצמו, כולל נגינה על כל הכלים.
ההאזנה לאיפי הקצר הזה יצרה לי בתוך הראש סיפור על אחד כזה, שכבות על גבי שכבות של קלידים ואורגנים, יצרו אווירה מלודית ואטמוספרית, שיושבת ביער אפל אחד לצד גראולים גרוניים, חותכים וכואבים, גיטרות מהירות ובלאסט ביטס עמומים ורחוקים.
הקסם המוזיקלי של Nenya הוא קסם חזק במיוחד, רק כך אפשר להסביר את סצינת הסרט האפלה שדמיינתי בזמן שהאזנתי לאיפי הזה, שוב ושוב, בלופ אינסופי. רק קסם חזק שכזה יכול ליצור מציאות מדומיינת אמיתית שכזו בתוך מוח של המטאליסט המצוי.

Lehavoth – Leviathan – לויתן
ז'אנר – Experimental Death Metal

ההרכב הישראלי הותיק שחרר את המפלצת התת מימית הזו, טורפדו קצר וקטלני, קפסולת זמן שנוצרה ככל הנראה באחת מהתקופות האפלות ביותר שחווינו כאן, איפי קצרצר בן שני קטעים – קמאי וזריחה.
להבות' לא מפחדים להמציא את עצמם מחדש, ולויתן הוא דוגמא מעולה לעניין הזה, הסאונד של האיפי הזה עמוק, קדמוני מצד אחד ואטמוספרי ומלא שכבות מצידו השני.
אם אתם מכירים את האלבומים הקודמים שלהם, תוכלו לזהות את סימני הזיהוי הברורים של להבות', משהו בחריקות ויללות הגיטרה של פיקסל הפך להיות סימן זיהוי ברור ליצירות שלהם, אבל עדיין, להבות' לקחו את האלבום הזה לכיוון אחר, הוא שונה מאוד מהאלבום הקודם שלהם – Grinder.
עברית היא הנשק הנבחר באיפי הזה ובאמצעותה מציירים המולך וחבריו עולם דיסטופי, אפל, מרוסק, שבור – מלא ברפש, אפר וייאוש אינסופי.

Witch Like Star Cones – The Defiled Coronation
ז'אנר – Psychedelic Black Metal

השנה היא 2025, ואיכשהו Witchlike Star Cones הצליחו לשחרר דמו שנשמע כאילו הוקלט על טייפ קסטות במקלט לח ואפל בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת.
אבל לא, הוא הוקלט על טייפ קסטות בן ארבעה ערוצים בחדר ייבש ונקי, בשנת 2025 :).
היוצר העומד מאחורי הדמו הזה מכנה את עצמו Preposterous ניגן על כל הכלים ושואג כמעט את כל השאגות הקיימות בהקלטה הזו. הדמו הזה נבנה כנראה כסוג של מבחן למאזינים, אם השיר הראשון ואיכות ההקלטה שלו לא ישברו אתכם – תזכו לשמוע את שני הקטעים הנוספים, סמכו עלינו – זה משתפר, באמת.
יש פה בלאק מטאל שורשי, גס ואפל, קטעי אפלה שיצמררו אתכם ויגרמו לכם לרצות להציל את הילדה הזו שהושלכה לבור אפל וצורחת אליכם ממנו בייאוש אינסופי, יש פה קטעי קלידים מעוותים ומרושעים, ואם תתנו לדמו הזה עוד סיבוב או שניים, יש מצב שתבינו לגמרי את הסיפור שהמוזיקה הזו מנסה לספר לכם – ייאוש אינסופי.

Ephors –  A Mad Shade of Yellow
ז'אנר  – Black Metal

תגידו מה שתרצו על תל אביב, בכל סקירה שנתית אנחנו מבינים שחיפה היא המקום האמיתי שבו הכל קורה.
משם מגיעים Ephors, שלישיה חיפאית הכוללת את אנטון דור, עומרי אפרת ובר שמילוביץ'.
כמות הרעש שהשלישיה הזו מייצרת היא מרהיבה, באמת, הסאונד שלהם יושב עמוק עמוק בבלאק מטאל של פעם, אבל אין פה איזו הפקת מערות בלתי שמיעה, לפחות מההיבט הזה, Ephors מיקמו את עצמם בכיוון המודרני.
שלא תבינו אותנו נכון, זה לא Behemoth מבחינת הנקיון -אבל יחסית לז'אנר הגס והגולמי הזה, האלבום הזה נשמע ומופק טוב מאוד.
מעבר לכך, כותב שורות אלו ידוע במחוזות מסוימים כאדם שאמר כבר כמה וכמה פעמים: "כל להקה שבה הסולן הוא גם הבסיסט, היא להקה מעולה", כך גם כאן, אז עומרי, סחטיין עליך!
עם נגיעות פוסט בלאקיות לפרקים, פאנק רוקיות בחלק מהמקומות, בלאסט ביטס, נגינות בלאקיות מהירות, ואיטיות וכובד מבורך, האלבום הזה הוא מסע מגוון, אפל וכואב במחוזות הריקבון המודרניים.

Gardom – Among the Ruins
ז'אנר – Black Metal

נתחיל בהתחלה, עוד נציגה מרשימה של הבלאק מטאל החיפאי מתיצבת עם איפי בכורה מרשים.
שני קטעים בסך הכל כולל האיפי הזה, אבל אילו קטעים מפוארים, יא אללה – הקטע הראשון – Desert Souls הוא פאקינג אפוס, כמעט שמונה דקות אורכו, הוא מלודי ודומי (מלשון Doom,נו!) לפרקים, כבד, מהיר, איטי, יש בו באמת הכל, מה שאין פה זה Black לפי הספר, יש פה באמת שילוב מרשים מאוד של סגנונות משלימים.
הקטע השני באיפי הזה – Palace Of The Dammed, גם לא קצר במיוחד – שש דקות אורכו, וגם הוא, הכל חוץ מ"רגיל".
השירה של דניאל, סולן ההרכב היא מרושעת ומכושפת לפרקים, הגיטרות כמעט והתופים כמעט רוקנרוליים בקטעים לא קצרים מהשיר, לא רק נגינת בלאק מהירה וכואב, אלא גם סולואים מרהיבים של גיטרה, מעברי תופים מפרקים.בקיצור, לא משעמם עם החבר'ה האלה, אנחנו מחכים לריליס הבא.

Ze Stoner – Shaman Monk
ז'אנר – Stoner Metal

מי היה מאמין שבסיכום השנה של סצינת המטאל הישראלית יופיע לא אלבום אחד, אלא שני אלבומים שבהם מככב הדידג'רידו, אותו כלי נגינה אוסטרלי?
בגדול, זה נשמע טבעי בערך כמו פלאפל אוסטרלי, אבל זה נכון רק בתאוריה, כי ביישום, זה פשוט מדהים.
אז נכון, האיש מאחורי הדידג' באלבום הזה ובאלבום של מתושיליאן הוא אותו האיש – אלכס קריבינסקי, אבל הסאונד של שני האלבומים האלו כ"כ שונה, שזה לגמרי בסדר.
האלבום הזה של "זה סטונר" הוא אלבום אינסטרומנטלי לגמרי, כ"כ אווירתי שאנחנו לא בטוחים שבכלל אפשר למקם אותו על הספקטרום המטאלי.
האלבום הזה מהפנט, משכר, אפשר לצוף בו או לטבוע בצלילים הארוכים שהוא מייצר, שלא לדבר על זה שהוא כולל בתוכו חמישה קטעים, שניהם מהם ארוכים במיוחד (ומומלצים במיוחד) : The Glory Of The White Snow מתפרש על עשר דקות שלמות, ואילו Ayahuasca, הקטע שמגיע מיד אחריו, נמשך עשרים ושתיים דקות שלמות.
אגב, אלו עשרים ושתיים הדקות הארוכות ביותר והקצרות ביותר בו זמנית שיצא לנו לשמוע אי פעם.
כותב שורות אלו היה סאחי לגמרי בעת ההאזנה לשיר ובזמן שכתב את שורות אלו, אבל אתם חופשיים להתנהל אחרת בזמן ההאזנה, יש לנו תחושה מבוססת למדי שזה יהיה אפילו טוב יותר.

Choshech – Architecture of Decay
ז'אנר – Dark Folk / Experimental Black Metal

חושך, הלא הוא שי מזרחי – לקח את האפלה האופיינית לו לכיוון שונה מעט באלבום הזה, הרבה מאוד אלקטרוניקה עוטפת את הסאונד של האלבום הזה, שכבות על גבי שכבות של קלידים ותיכנותים מייצרים אווירה אינדסטריאל אמיתית, לא רק מההיבט המוזיקלי – התחושה והאווירה הכללית שמעבירה היצירה הזו היא של פסקול של מפעל אמיתי, אפור, מאובק ומנוכר.
השירה באלבום נעה משירת אינדסטריאל\ EDM מונוטונית ואחידה דרך לחישות אפלות ועד לשאגות של ממש, בקטע השלישי באלבום – Hey! מארח חושך את זרש, לדואט אפל, קצבי ומקאברי במיוחד.
אנחנו סקרנים לשמוע את האלבום הבא שיגיע אחרי האלבום הזה, באמת.

Scardust – Souls
ז'אנר – Progressive / Symphonic Metal

להקת Scardust חוזרת באלבום הסטודיו השלישי שלה ומביאה אלבום פרוג מטאל חי, טכני למשעי ועתיר רגש – כזה שמצליח להיות גם מופע כוח וגם להביא לב פועם. יותר מבאלבומיה הקודמים, חותם הסאונד וסגנונה הייחודי של הלהקה מלוטש ומובחן: עיבודים סימפוניים דרמטיים, מקהלה רחבה, והרבה "במה" בתוך האוזניות. האלבום נפרש מהמנוני הופעות קלילים יותר כמו Unreachable ו-Dazzling Darkness ועד טרילוגיית הסיום Touch of Life החותמת את האלבום כחותם שעווה על מכתב מבושם. כל הפאר הזה ארוז בשירים הקצרים מהסטיגמה הפרוגית הרגילה, כך שהם פשוטים יחסית לעיכול גם למי שאינו שוחה בז'אנר. האירוח של Ross Jennings מלהקת Haken מוסיף צבע ועומק לשירה הנשית של גרומן והמקהלה המלווה את האלבום, ובעיקר מצביע על מה שכבר ברור: הלהקה אינה רק "להקה ישראלית" אלא להקה שמדברת בשפה של הסצנה העולמית.

The Great Machine – Working Class Anarchist
ז'אנר – Stoner / Doom / Psychedelic Metal

עם סאונד כאילו-נוסטלגי אך בכל זאת מרגיש עכשווי ורלוונטי מאין כמותו, אלבומם השישי של The Great Machine מכניס את המאזין תחת מעטה חם ומהביל של עננת עשן משני תודעה. גם בגלגול הזה של הלהקה ניתן לזהות מיד את חותמם הברור של כלל השפעותיה – מהפסיכדלי, דרך הדום מטאל, ועד לרוקנרול המתחכך באספלט דרכים לוהט. שירי האלבום נעים בין זרימה שועטת לבין מהלומות צורמות וכבדות, והטריו הוותיק מספק נגינה ושירה כבדות ונחושות, מלוכלכות אך חלקות. זה כובד שרק ז'אנר הסטונר יודע לספק, והמכונה האדירה מדלוורת זאת עם חספוס עמוק ותחושה של חיבוק מאובק, מיוזע וממכר.

Various Artists – The Final Hours
ז'אנר – Melodic / Symphonic Metal

יצירה זו נולדה מתוך טראומה לאומית מדממת, לזכרו ולהנצחתו של יונתן סביצקי ז"ל, מטאליסט מושבע שנהרג בשבת הארורה ההיא עת שהגן על מוצב כיסופים, כחלק מכוח אגוז שנשלח לשחרר את המוצב. בעקבות פניה של משפחתו ובהובלת מגזין מטאליסט, התאגדה הסצנה המקומית לספר את סיפור הגבורה שלו ולתת ביטוי לאבל האישי והלאומי שכולנו עוד מלקקים את פצעיהם, אך גם להוות לפיד בוער של תקווה ונחישות.
רשימת הקטעים כוללת שירים שנכתבו במיוחד עבורו של הלהקות StormbounD, Shiran, D’arc Mother, Yagon, ו-In Labyrinth, שברגישות יצרו אסופה מלודית סוחפת ואפית, שעומדת בפני עצמה ולא רק כמחווה מרגשת. סבאטון, שימו לב – ככה עושים את זה.

Clapsodra – Of Terror and Soul
ז'אנר – Melodic Death/ Doom Metal

באלבומם השני, חוזרים Clapsodra לעשות את מה שהם הכי טובים בו: זה דום-דת' מטאל שמסרב להיות "רק כבד" – הוא כבד וכואב, כועס ומתפוצץ רגש – ובדיוק לכן הוא עובד. שני קולות הסולנים מושכים את הפצע משני צידיו, עם גראולים גבריים עמוקים מול שירה מחוספסת נשית, שלפרקים מפציעים שניהם גם בשירת קלין נוגה, ומציירים בתוך האופל גם אנושיות – על כל גווניה. העיבודים העשירים של שירי האלבום מובילים אותנו אל מעמקי האופל ונבכי הנפש הקודרים, אל היגון החרדה והזעם – אבל לא משאירים אותנו שם לבד, ומדי פעם הם פותחים חריץ של אור, שביב קטן של גאולה שמזכיר למה בכלל שווה להרגיש. זה אלבום שמציב את Clapsodra לא רק כעוד שם חזק בסצנה המקומית, אלא כהרכב שיכול לעמוד בכבוד גם מול הז’אנר העולמי, וינעם לאוזנם של חובבי דת' מלודי, דום מטאל, וכל מי שזקוק לקצת אפלה בחייו.

Orpheus Blade – Obsessed in Red
ז'אנר – Progressive/ Alternative Metal

מטונף, מיוזע ומחוספס – אלבומם השני של Orpheus Blade הוא אלבום שלא מתבייש ולא מתנצל, וממשיך היטב את הקו הבימתי והמוסיקלי של הלהקה כפרוג-מטאל תיאטרלי ואפל. הוא בונה תמונה דרמטית וצורמת, מלוכלכת ועטופה בוויניל ושלשלאות, שנעה בין לחישות לנהמות, בין שריטות לרפרופי אצבעות על מיתרים (ועל איברים אחרים). יש בו רגעים שמרגישים כמו טקס קטן של מתח ושחרור: הוא נותן למוטיבים להתבשל לאט, ואז דוחף אותם קדימה בגלים של דחיסות, חספוס ואדרנלין. זו לא מוזיקה שמבקשת ללטף את המאזין או להיות "נעימה", היא מבקשת שתקשיבו לה קרוב-קרוב ותתמסרו לעולם שהיא פורשת, גם כשהוא מחוספס, גם כשהוא שורט.

Scalar – Wildfire
ז'אנר – Progressive Metal/ Djent

מקווים שהכנתם לכם ספל תה חם וכירבולית, כי צפוייה לכם חצי שעה נהדרת לשקוע לעומקים חדשים – זה EP בן שישה קטעים, קצר מספיק כדי לרצות עוד סיבוב וארוך מספיק כדי להשאיר סימנים. באלבומם החדש Scalar פורסים יצירת מטאל פרוגרסיבי עם גרוב דג'נטי שלא משעממת ולו לשניה אחת, והכל בהפקה והקלטה עצמית שלרגע לא מרגישות כפשרה, אלא ההפך המוחלט. הרשו לעצמכם להיכנע אל תוך המלודיות המתפרסות, יש כאן בנייה סבלנית עם אוויר לנשימה מלוא הריאות. אך בדיוק כשאתם נמסים פנימה, השירים מתנפחים, מרימים ווליום ועוד יבעטו בכם כשיגיעו למלוא הדרם בבס מחוספס, גיטרות סוחפות וגראול מדוייק. זו יצירה שיודעת בדיוק מתי לתת למוטיב להתבשל, ומתי להדק אותו עד שהוא נהיה בלתי-נמנע.

Off Grid – SpiRituals
ז'אנר – Progressive Rock/ Alternative

בתחילת 2025 יצא לאוויר העולם אלבומם השני של Off Grid, הממשיך בקו הבועט של קודמו. מצד אחד, הלהקה מגישה לנו כמה המנוני רוק אלטרנטיבי מקפיצים במיוחד, המתחננים שנחזה בהם בביצוע בימתי שיאפשר לנו לפרוק אנרגיות. מצד שני, בדיוק כשמרגיש ששמענו הכל וקלטנו את השטיק של האלבום, הלהקה צוללת אל מחילת הפרוגרסיב רוק באופן לא-מתפשר ולא -מתנצל: מעברים חדים, פיתולים מבניים, בניות ארוכות ורגעים שמבקשים מאיתנו לא רק לצלול אלא גם לחשוב.
יש באלבום טווח סגנוני רחב, לפרקים גרוב קליט בטירוף ובלדות סוחפות-מתקתקות, ולפרקים קטעים סבוכים למיטיבי לכת בלבד. קליל או מורכב, מקפיץ או מרגיע – כל תיאור כנראה יקלע בול.

Various Artists – Volume 2 & Volume 3
ז'אנר – Alternative Metal / Punk Rock

יש פרויקטים שהם כמו מפת אוצר לסצנה, ושני היהלומים שיצאו השנה מבית Rocking Israel הם בדיוק זה. Volume 2 ו-Volume 3 הם שני EPs בני שישה שירים כל אחד, שהם תשובה צבעונית ומפתיעה למדי לשאלה "מה יקרה אם נכניס לבלנדר להקות ושירים מסגנונות שונים לחלוטין ונלחץ על כפתור ההפעלה".
הלהקות שנענו לאתגר בשתי האסופות הללו הן Teal Dawn, INTERIA, Neolia, Stellar Lane, Silent Regression, Unleash The Pain, הפסוליה של דייזי, ג'ונטלו, Neophobia ו-Intercollision, וסגנונית Volume 2 רץ על הציר שבין פאנק-רוק בועט לבין מטאל במצבי צבירה שונים, בעוד Volume 3 מרשה לעצמו להתפרע עוד יותר ואוחז בחובו את הטווח שבין דת'קור מטונף לפאנק מקפיץ. אלו לא רק עוד אוספי קאברים, אלא דרך כיפית להיזכר כמה יצירתיות, שיגעון וסאונדים יש כאן בתוך סיר השגעת של מדינת ישראל – גם בז'אנרים של הלהקות המבצעות וגם בבחירות השירים. חובת האזנה לחובבי מוסיקה ישראלית שעושים את צעדיהם הראשונים במוסיקה כבדה ואלטרנטיבית מהמיינסטרים, למי שלא רוצה להתחייב לאף סגנון ורוצה להיות מופתע, וגם לוותיקים והמשופשפים שביננו שרוצים להיחשף ללהקות שטרם הכירו.

Canine – Perception
ז'אנר: Metalcore

ל-Canine ממודיעין לקח כ-8 שנים למצוא את הקול שלהם מחדש מאז The Uprising, אלבום הבכורה המלא שלהם מ-2017. ההרכב בזמנו היה בכל פינה בלב של חובבי המטאלקור בישראל, ובהנהגתם של אליאב טורג'מן ובן סעדה.
נדמה שאין הרבה דברים בדרך שיכולים לעצור את Canine מלהיות אחד ההרכבים הנכונים ביותר למטאל הישראלי. אבל משהו החל להאט את הקצב. חילופי ליין-אפ, עזיבות והתפזרות רבתי גרמו ל-Canine להעלם למשך תקופה ארוכה, ורק לפני כשנה וחצי הלהקה החליטה להתאסף בחזרה וליצור אלבום מלא שני. Perception מציג לנו Canine מפוקחים יותר, בשלים יותר, והרבה מהבוסריות שמעט העיבה על אלבום הבכורה שלהם התנדפה כלא הייתה. Perception הוא בהחלט אלבום מטאלקור מקצועי שמתעלה על קודמו בלפחות ליגה אחת, ועם זאת, יש משהו שמרגיש עדיין בטעם של פעם אצל Canine. יש משהו בהגשה המוסיקלית של ההרכב שמתחייב יותר לצד ה"מסורתי" יותר של הז'אנר, שהופך אותו לכמעט נוסטלגי גם בפעם הראשונה ששומעים אותו. הוא לא נוסחתי כמו The Uprising אבל הוא בהחלט יודע בדיוק מאיזה בית מוסיקלי הוא בא ולאן הוא מתכוון להגיע. מומלץ בעיקר לחובבי הז'אנר ובמיוחד לאלה שהתגעגעו למטאלקור ישראלי כמו פעם.

Kapedro Shaw – Golden Age
ז'אנר: Groove/ Alternative Metal

למרות שהם נמצאים בסביבה כמעט 8 שנים, רק כעת להקת הגרוב מטאל האלטרנטיבית Kapedro Shaw מביאה לעולם את האלבום קצר הנגן הראשון שלהם רק עכשיו ב-2025. הלהקה מגדירה עצמה גרוב מטאל הגובל במטאלקור, ויש להם בהחלט ריפים שלא יביישו את Soulfly ו-Godsmack, אבל הסאונד שלהם הרבה יותר קרוב למטאל אלטרנטיבי מוקדם וקצת פוסט-גראנג', מ-Breaking Benjamine ו-Deftones וכלה בסצינת הנו-מטאל הקלאסית של שנות ה-90 המאוחרות. בעוד שאולי הריליס הזה מרגיש מעט מיושן ומוכר עוד מהרגע הראשון, הוא מופק לעילא ועונד את ההשפעות האלטרנטיביות שלו על השרוולים, כמו שנאמר בלעז. Kapedro Shaw הזדחלה לה מתחת לרדאר במשך שנים במהלך מרבית העשור האחרון כדי לבנות את השם שלהם אך עדיין לא הצליחו לעשות את הפריצה הגדולה שלהם, ולפי ה-EP הזה, לחלוטין מגיע להם לפרוץ. יש פה שירים אלטרנטיביים מקפיצים שצריכים להיות בפלייליסט של כל מי שחובב את המטאל שלו גרובי ומקפיץ ומתגעגע לתקופה הכיפית של מסיבות במוסד, של נו-מטאל שקורץ למטאלקור ולימים שבהם המוסיקה האלטרנטיבית הייתה מכילה יותר, כובשת יותר את הלב ומשאירה סימן משובח על כל חובבי הז'אנר. מומלץ בחום.

Arallu – D-Moon From the Ancient World
ז'אנר: Oriental Black Metal

Arallu, הרכב הבלאק מטאל הפרומיננטי ביותר של ישראל, לא בוחל בלנבור בעברו ולשפר את מה שאפשר לשפר. בדומה להרבה הרכבים אחרים, מ-Vader ועד Testament, גם Arallu, בראשם מוטי דניאל, הפעם מלווה בניר נקב (שניגן איתו גם באלבום השני Satanic War In Jerusalem, אבל ידוע בתור המתופף האגדי של Salem ואתם כבר יודעים את זה) וחיים נקב, בנו הבכור, שהפך לגיטריסט מוכשר בפני עצמו (כמו בהרכבים Absence Of Light ופרויקטים אחרים עם אחיו תום או עם אבא ניר), מוטי החליט לקחת את האלבום השלישי של להקתו – The Demon from the Ancient World, ולעשות לו מתיחת פנים כוללת. לא רק רימאסטר והוצאה מחודשת, אלא הקלטה מחדש של כל האלבום, מתחילתו עד סופו, לכבוד 20 שנה לצאת האלבום. האם האלבום הזה הוא יצירה נפרדת מהאלבום המקורי? כן, בהחלט. במהלך העשור האחרון Arallu בהחלט לקחו קו אחר לחלוטין מבחינה מוסיקלית. בוגר יותר, אפל יותר ובהחלט נשען בכל הכוח על החזקות שלהם. ההחלטה להקליט הכול מחדש הייתה נבונה. D-Moon From the Ancient World הוא בהחלט ריליס בלאק מטאל שגורם ל-Arallu להישאר רלוונטיים, כועסים ואפלים כנדרש גם בסטנדרט של 2025.

Mahluta – Makhrozet
ז'אנר: Grindcore

מחלוטה הוא הרכב גריינדקור מטורלל מחיפה, הרכב נוסף מידיו הנאמנות של אביב גוזלן, שקיבץ עשרה שירים שביחד אורכם קצר משמונה דקות לכדי משהו שהוא EP של מוסיקה אלימה, Grindcore שמשלב מעט Death Metal, ולא מעט Noise, משהו שזז בין Nasum ל-Rotten Sound עם טיפה יותר כעס מפדבק שמערבב את הבטן.
היצירה הזו מהירה, גסה, וקשה לעיכול. מעבר לגוזלן ישנם גם צחי חלימי (שניגן בעש) ועידו זאבי שאחראי על השירה ועל האפקטים הרועשים. 'מחרוזת' לא מרפה, מרגיש כמו בעיטה עם מגף לפרצוף, וככה הוא צריך להרגיש.
היכנסו לעסק עם תווית האזהרה הזו, אבל אלה שיודעים למה הם נכנסים ייהנו בטוח.

Neveloth – The Gas Chambers
ז'אנר: Death Metal

בצורה מסוימת, 'נבלות' הוא הפרויקט ההופכי לחלוטין מ'מחלוטה'.
פרי ידיו של מתן קדר, הבסיסט של Srefa כיום (ומספר להקות בעבר), ו-Neveloth הוא הפרויקט הפרטי שלו לאיך שהוא מעדיף לשמוע דת' מטאל. הגרסה שלו מושפעת מ-Kataklysm של תחילת שנות ה-2000, כלומר מלודית וגרובית, אבל עם מספיק חלקים של דת' מטאל קלאסי שזורים בפנים בתוך הז'אנר הדומיננטי. האלבום קצר-הנגן הזה הוא, מה שנקרא בעגה המקומית, עונד את סימני ההיכר שלו על שרווליו כמו קעקועים.
'תאי הגזים' הוא יצירה נוספת שממשיכה את המסורת של קדר ב'נבלות' להמשיך לספר סיפורים על יהדות אירופה בשואה, במקרה הזה ממש התמקדות על קצה ההליך, תאי הגזים עצמם. לא צריך להרחיק על כנפי הדמיון כדי להבין במה עוסקים שירים כמו Zyklon B או Remembrance Day, ובתור דור שלישי בישראל, זו דרכו של קדר לקחת את האתוס המדיני של המדינה בה הוא גר ולהפוך את סיפורי הזוועות שעיצבו אותה ליצירה משלו. כל האלבום נשען הרבה יותר על ז'אנר הדת' המלודי שנכנע לתכתיבים גרוביים רק במחצית מהזמן, אבל להבדיל מהיצירות הקודמות שלו, Jew ו-Holocaust, האלבום הזה בהחלט שם את המלודיה של הגיטרה בחזית.

Planet G – הפסוליה של דייזי
ז'אנר: Funk/Alternative Metal/ Hard Rock

הפסוליה של דייזי עושים מספיק דברים באלבום אחד שלשים להם ז'אנר מרגיש כמו חטא גרוע מלאכול תפוחים בגן עדן. אבל היי, אם יש לכם מספיק אהבה ל-Faith No More או Mr. Bungle, ואם אתם זוכרים גם להקות כמו Mordred, שלא לדבר על אינפקציה, אז בהחלט אפשר לומר שהפסוליה של דייזי לוקחים את הלקחים האלה ושמים אותם בגאון בתור ההשפעות המרכזיות שלהם, עם קצת Red Hot Chilly Peppers ואולי קצת הבילויים על הדרך.
האודיו-דרמה הזו שהתחפשה לאלבום מטאל אלטרנטיבי עם המון פאנק ורוקנרול סוטה מביאה סיפור מטורלל שמרגיש כמו חייזרים שמנסים להבין מהי תרבות השוליים או המיינסטרים של המין האנושי ונכשלים בגאון, אבל עושים מזה אחלה מוסיקה. ביחד עם עבודת הגיטרות של הדר 'גאגי' לוי (Bza’at, וגם קצת פלד ונועה קירל) שמרימה את האלבום הזה למחוזות פסיכיים, הפסוליה מביאים אלבום מצחיק, מטורלל וחייזרי לחלוטין, ובהחלט לטובה.

Love Your Witch – Radio Fantasia
ז'אנר: Stoner Metal

אלבומה החמישי של Love Your Witch, הלהקה שלא יודעת מה זה לעצור ואם זה בכלל בז'רגון שלהם (בדקנו, זה לא) ממשיכה לדחוף קדימה את ההבי מטאל הסטונרי והמלוכלך שלהם, כעת עם מעט מאד השפעות ת'ראש מטאל אם בכלל ועם המון גיטרות שמנות, גרוב חלקלק ורוקנרול מטונף שמרגיש כאילו הוציא להם הרבה עשן מהמגברים באולפן כשהם הקליטו את פנטזיית הרדיו הזו. Love Your Witch ממשיכים להשתפר, להתקדם ולהתמקד במה שהם עושים הכי טוב. ריפים איטיים ומשובחים לצד השתוללות ששייכת לעולמות המטאל הקיצוני יותר, בעיקר כדי להעיר את מי שהתרגל אולי רק לשבת באיזי ולעשן איתם ברקע.
בדומה לשני האלבומים הקודמים שלהם, Love Your Witch מתמסרים לחלוטין לתמצית מזוקקת של מה שהם רוצים להגיד מוסיקלית – רוקנרול כבד, מרומם רוח ושמסרב להיכנע לתכתיבי הז'אנר. מאז שהלהקה הזו קמה ב-2018 לא הייתה שנה אחת (!) בלי ריליס מצידם, בין אם זה EPים, אלבומי לייב או אלבומים מלאים. המסירות, האהבה שלהם למוסיקה וליצירה, היא אולי האלמנט הכי מושך והכי מהפנט אצל Love Your Witch שמסרבים לעצור, משולחי רסן, שהתמסרו לחלוטין לעובדה שהם הולכים להמשיך ולהרים כמה שיותר אלבומים בזמננו הקצוב על האדמה. ממש מומלץ להצטרף אליהם לדרך זו. 

Crown Deformity – Days of Reckoning
ז'אנר: Deathcore

למי שהתגעגע לתקופה היפה של מייספייס, כאשר להקות כמו BMTH עוד עשו דת'קור מפחיד לאללה ונדמה שככל שיש לך יותר חברים הסיכוי לחתום בלייבל גדול הולך וגדל, ההרכב Crownd Deformity בא להזכיר לנו נשכחות. נכון שלא כולנו גדלנו על דת'קור בסגנון של לפני 20 שנה, אבל בלי ספק שה-EP הקצרצר והקולע, Days of Reckoning נכתב ברוח התקופה, רק עם הסאונד המודרני והמעניש של 2025. למטאליסטים מבוגרים יותר קשה להבין שהדת'קור איתנו כבר 20 שנה וגם לו יש גלים, השפעות ותקופות, ובעוד שאי אפשר לקרוא ל-Crown Deformity "אולדסקול דת'קור", הם בהחלט עושים את זה ב-EP הזה כמו שהתכוון המשורר. החמישייה הזו התמסרה ב-EP הביכורים שלהם לנפלאות ומפלצות הז'אנר, עם ברקיידאונס, מטחי בלאסט-ביטס, קיק-דראם שרץ קדימה בזמן שהשירה מחרחרת בגראול מהביוב לצד צרחות באנשי היסטריות וכיוון נמוך אחשרמוטה של הגיטרות שיקרע לכם את השכל. כל מה שטוב בז'אנר במקום אחד.

Silent Regression – Stillborne
ז'אנר: Grunge/ Hard Rock

עם אלבום שנמצא ממש על הגבול המאד-מאד דק של מה שאנחנו קוראים לו "הבי מטאל", הטריו Silent Regression מאמצת סאונד חדש לתוך מוסיקה בסגנון מוכר וחמים שנמתח בקו המתח בין גראנג' לבין מטאל אלטרנטיבי עדין מאד. בעוד שאנחנו לא מרבים להתרגש מהגל החדש של הגראנג', משום שהוא חלש על סצינת הרוק האלטרנטיבי של ישראל במשך שניים וחצי עשורים בכיף, והוציא להקות ענק מ-Guidance ו-Onion God ועד Behind the Sun, ההבדלה הברורה בין מטאל לגראנג' בתחילת עידן המרשתת הייתה ברורה ומוחלטת. והנה באו Silent Regression והחליטו לשלב קצת מזה וקצת מזה לתרכובת משלהם. מצד אחד, היא נשמעת מוכרת ומפחדת מלחדש משהו באמת מבחינה מוסיקלית. אבל מצד שני ואולי חשוב עוד יותר, זה קצת כמו לחזור הביתה אחרי תקופה ארוכה. השלישייה הפכה את Stillborne, אלבום הבכורה שלהם, למסע מעניין בין שירי בלדות איטיים ונוגים לבין רוקנרול יותר פרוע ויותר אנרגטי. רוב המטאליסטים שצריכים מוסיקה בועטת יותר ימצאו פה רק מוסיקה נחמדה להעביר את הזמן, אבל אלה שהאלטרנטיבי בוער בליבם יכולים כנראה להעיד שזה בדיוק מה שהם חיפשו במדבר הצחיח של הרוק הישראלי. 

Particle X – Roads
ז'אנר: Alternative Metal

למרות השם שנשמע כמו דיג'יי שבא לעשות לכם מסיבת טכנו ענקית, Particle X הם הרכב מטאל אלטרנטיבי חדש שהחל לעלות על הבמות במהלך 2025 ושחרר אלבום בכורה מלא, Roads, לא דמו ולא סינגל בודד. הרביעייה באה לעשות פה עבודה, ובעוד שיש סממנים רבים של אלבום בכורה והוא נשען לא מעט על ריפים שיותר נפוצים בסצינה האלטרנטיבית ופחות במטאל המכסח, הוא לא מפחד להקשיח עמדות, לצרף צעקות רקע בסגנון שאגות גראולים, להישען על גיטרה מלודית שתוביל את השיר ולהתמסר לפזמונים מדבקים שיישארו איתכם גם אחר כך.
ההשפעות המרכזיות נשמעות כמו שילוב בין Avenged Sevenfold, Bullet For My Valentine ולא מעט אלמנטים מעולמות הפוסט-גראנג' כמו Alter Bridge, Nickleback ו-Breaking Benjamine, במיוחד בתחום השירה וסולואי הגיטרה. נראה שאם זו הכוונה שהלהקה חורטת על דגלה, להוציא אלבום מלא מוכן לגמרי לבמה תוך שנה של עבודה, אנחנו מאמינים שבאלבום הבא אנחנו כבר נכיר אותם הרבה יותר טוב גם על הבמות.

InLabyrinth – The Raging Storm
ז'אנר: Groove Metal

בעוד ש-InLabyrinth ידעו כמה חילופי הרכבים לאורך השנים האחרונות, בתחילת השנה הם הוציאו את השיר The Golden Ratio בשיתוף פעולה עם מגזין מטאליסט לזכר הנצחתו של יונתן סביצקי באוסף The Final Hours, בסוף השנה הם התאספו להוציא את EP הביכורים שלהם. אחרי כמה מכות מוסיקליות עם סיגלים החל משנת 2023, ההרכב התגבש ואסף את כוחותיו לחמישה וחצי שירים של גרוב מטאל בועט. שירה מהירה, מוסיקה אגרסיבית, אנרגיות של הביוקר, ועם הרבה טעם של עוד בסוף. ההשפעות המרכזיות על InLabyrinth מגיעות מ-Lamb Of God ו-Textures, עם סגנון שנשען הרבה על מטאל אמריקאי מודרני.
מבחינתנו, אנחנו מברכים על להקה שמקדשת את הסגנון שהפך לקצת מזוהה עם מטאל ישראלי והוזנח קצת בשנים האחרונות – אותו גרוב מטאל מזדחל וכובש שמצליח תמיד להישמע טוב, לא משנה מאיזה דור אתם מגיעים לעולם המטאל, ו-InLabyrinth קולעים בול לטעם הישראלי המשובח במטאל.

Rites – Einor
ז'אנר: Grindcore

הרכב גריינד חיפאי נוספי אסף את מיטב מאמציו המוסיקליים בתחילת 2025 כדי להביא עלינו יצירת גריינדקור עברית כואבת ואלימה. ה-EP שנקרא פשוט "אין-אור", מציג זרקור של חושך על המצב במדינה ובקרב החברה הישראלית המוכה וזבת הדם, אולי יותר מתמיד. עם שירים כמו "אדם לאדם זאב" ו"לא חי/לא מת", השירים נשענים בין הגריינדקור המהיר ומשולח-הרסן מצד אחד לצד גרוב שיזיז את הצוואר גם לשונאי הז'אנר (ואם לא מאמינים, תבדקו את שיר הנושא המעולה). תוך פחות מרבע שעה רשעה, "אין-אור" עושה נזק בלתי הפיך ללב שלנו ומראה לכולם איך צריך לעשות גריינדקור. דהינו – מהר, אכזר, קצר, שמחובר בצינור אל הוריד הישראלי מצד אחד ולכל מה שמגעיל אותנו וחייב לעלות על כתב, על לחן ולתוך האוזניים שלנו עד שמשהו ידמם החוצה את הכאב הזה. 
אחלה Rites, ככה עושים גריינדקור למען השם.

Mindset – Euthanasia Coaster
ז'אנר: Alternative Rock/Post-Grunge

הרביעייה Mindset באה להנגיש לנו את מה שהם הכי אהבו ברוקנרול של הניינטיז, לרבות הטייק האלטרנטיבי ששלט בכיפה של MTV  ו-VH1 של אותה התקופה. הם בהחלט טחנו Foo Fighters עד שזה יצא להם מהאוזניים, והביאו השפעות ענקיות מעולם הגראנג' מ-Stone Temple Pilots ועד ל-Audioslave. אי אפשר לומר שהם לא מאמצים בכל הכוח את האהבה שלהם לז'אנר, ומביעים את האהבה זו באלבום שהופך את הז'אנר לרלוונטי שום ב-2025. להבדיל מרוב להקות ה"כמעט-גראנג'" של סצינת הרוק הישראלי האלטרנטיבי של לפני 20 שנה, Mindset ממשיכים לדחוף לתקרת הזכוכית הזו של שירים שיהפכו לנכס צאן ברזל לקהילה שלא כל כך קיימת כבר בשבילם, אבל הם עושים את זה מקצועי, מרגש ומרשים לחובבי הז'אנר. ההרכב, שהתגבש כבר בסוף עשור הקודם הספיק להוציא את האלבום הבכורה שלו שנשא את שם הלהקה. כעת, 'רכבת ההרים של המתת החסד' מאמצת את כל היתרונות של הרוק הישראלי ומשאירה את החסרונות של הז'אנר מאחוריהם. אין פה באמת אלמנטים מטאליים, אבל בהעדר סצינת רוק אלטרנטיבי שמרכזת לכם סיכום מקיף על הכול, לא יכולנו להשאיר את האחים שלנו מהסצינה ליד בלי להרים להם.

Thokkian Vortex – Lucifer Lucem Proferens
ז'אנר: Melodic Black Metal

בעוד ש-Thokkian Vortex נחשבים הרכב בין-לאומי, ובצדק, חלק ניכר מהיצירה שלהם ממורכזת כאן בארץ, ולכן ראוי להזכיר אותם בכל סיכום שנה ישראלי באשר כאשר הם מוציאים אלבום. האלבום החדש והשלישי של ההרכב, Lucifer Lucem Proferens (לוציפר מביא האור, שזה קצת חזרתיות, כי לוציפר בעצמו זה מביא האור, אבל לפעמים גם את זה אנחנו מספיקים לשכוח). תחת שרביט הניצוח של Lord Kaiaphas, הזמר של אגדת הבלאק הנורווגית Ancient, וביחד עם נגנים מהארץ ומאיטליה (שהוא עצמו במקור בכלל מברזיל) הצליחו ליצור אלבום אפל ומחשמל נוסף. בדומה לאלבומים הקודמים של Thokkian Vortex, האלבום כולו אפל, מלודי, כפי שנהוג בז'אנר, והוא מתמסר קצת לרוקנרוליות, במיוחד בשני השירים הראשונים, שטמונים תמיד מתחת לפני השטח בז'אנר המושחר הזה. בלאק מטאל מלודי בסגנון של פעם, תחילת שנות ה-2000 ותקופת נאפסטר החולפת, אבל עם המון אהבה לז'אנר ועל ידי אחד האנשים שעזרו לייסד אותו בעצמם, אין באמת מקום להגיד שזה לא מה שציפינו לו. זה בדיוק מה שציפינו לו. החיסרון היחיד שעומד לרעתו הוא חוסר הסבלנות שלנו, שכבר לא בנויה לאלבומים של שעה וחמישה של מוסיקה קיצונית. אבל מעבר לכך, מדובר באלבום בלאק מטאל, כבד אבל מזמין, מלודי אבל אפל, שקולע בדיוק למה שגדלנו לאהוב בז'אנר. 

Deusphera – Matron of Dishonor
ז'אנר – Doom / Stoner Metal

עם ה EP החדש, Deusphera הירושלמים ממשיכים לבסס את עצמם כדבר הכי קרוב לדרום קרוליינה שיש לנו פה בארץ. מדובר בחבורה שלא מפחדת לייצר סאונד מלוכלך, כבד ובלוזי להפליא, כזה שמרגיש כאילו הוא נטבל ביותר מדי בירה ודיסטורשן. השיר Superstoner  הוא לא רק הצהרת כוונות, אלא תמצית הסאונד של הלהקה- ריפים שלוקחים את הזמן, גרוב שיושב נמוך בבטן ושירה של יחיא שמוסיפה את החספוס המדויק. זהו סאונד ששומר על רוקנרול של פעם אבל נותן בראש בלי רחמים, ומוכיח שוב שהחבילה הירושלמית הזו היא עניין ששווה להתעכב עליו אם אתם מחפשים מוזיקה עם נשמה וגרוב.

Vessel – Another Life
ז'אנר – Heavy Metal

עם פתיחת השנה, שחררו Vessel את האלבום Another Life והשמיעו לכולם שוב איך הם מצליחים לעשות את מה שמעט להקות יודעות לעשות היום: להפיח חיים חדשים ומרגשים בז'אנר הHeavy Metal הקלאסי. זהו אלבום שמרגיש כמו מסע בזמן לימי הזוהר של שנות השמונים, אבל עם הסאונד והאנרגיה של 2025.
האלבום נפתח ב Living on the edge שנשמע כמו המנון אמיתי, כזה שמדגיש את המנעד המרשים של הסולן ברונו פאסי ואת עבודת הגיטרות המלודית והמדויקת. האלבום גם נותן בראש וגם מרגש, והוא כולל חוויית האזנה סופר מיוחדת.

Her Last Sight – Seasons // Summer
ז'אנר – Metalcore

פחות משנה מאז שיצא Seasons // Winter, חזרו חברי להקת  Her Last Sight עם אלבום חדש תוך כדי שהם ממשיכים לבסס את מעמדם כחוד החנית של המטאלקור המקומי. הלהקה מצליחה למצוא את האיזון המושלם בין הכבדות הבלתי מתפשרת של הברייקדאונים לבין רגעים מלודיים ואמוציונליים להפליא. אפשר לשמוע באלבום הפקה עשירה ושכבות של סאונד שמעניקות לו נפח ברמה מאוד גבוהה. יש כאן הבנה עמוקה של איך לבנות מתח בתוך שיר, והאנרגיה הצעירה והבועטת של הלהקה עוברת בכל תו. זהו חלק מפרויקט שאפתני שמראה על בגרות אמנותית ועל רצון לחקור טריטוריות רגשיות חדשות בתוך הז'אנר, ברמת סאונד שדורשת שהלהקה תפרוץ בחו"ל.

Mental Maze – Here Goes Nothing
ז'אנר – Deathcore

הלהקה שמגיעה אלינו מאזור חיפה שחררה בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלה.  למרות שזהו אלבום ראשון, הלהקה מציגה סאונד בוגר ומגובש של דת'קור מודרני, אלים ומדויק להפליא. הסינגל הראשון מהאלבום, October, נוגע ישירות בזוועות השבעה באוקטובר ומצליח לתרגם את הכאב והזעם הבלתי נתפסים לסאונד ברוטאלי וחשוף, מה שהופך את השיר למסמך אנושי מטלטל. ניכר שבאלבום הושקעה מחשבה רבה לא רק בבניית ברייקדאונים כבדים וריפים אמתניים, אלא גם ביצירת אווירה דחוסה שמתכתבת עם המציאות המדממת. חברי הלהקה מסמנים את עצמם כהבטחה גדולה בסצנת האקסטרים המקומית, ומוכיחים שאלבום בכורה יכול להיות גם ברוטאלי וגם טעון במשמעות עמוקה באותה נשימה.

Doctor Joe – Baroque Metal For Cello
ז'אנר – Symphonic Metal

דוקטור ג'ו הוא יפתח, נגן צ'לו בעל הכשרה מוזיקלית קלאסית שהחליט לקחת את האהבה שלו למוזיקה הזו ולחבר אותה עם עוד ז'אנר שהוא אוהב במיוחד – מטאל.
ההגדרה הז'אנרית – מטאל סימפוני יכולה להטעות את המאזינים במקרה הזה, אז חשוב לנו לחדד, אין שום דבר במוזיקה של הדוקטור שמזכיר מטאל סימפוני סטייל Nightwish ושאר מרעין בישין, תשכחו מזה. האלבום כולל שמונה קטעים קלאסיים מוכרים, והדוקטור שלנו מחרע אותן עד תום, הצ'לו שלו מנסר, בועט, חותך ושורף את היצירות הקלאסיות הללו, בורא אותן מחדש באינטרפטציות מטאליות שרוקדות על הספקטרום המטאלי הסימפוני ולוקחות אותו עד לקצה.
האלבום כולו מובל ע"י הצ'לו של הדוקטור, בחלק מהקטעים הוא מקשט את היצירה ביותר כלים נוספים, בחלק מהם בפחות, אבל אי אפשר להתבלבל, הצ'לו הוא לא עוד כלי שמלווה את היצירה הקלאסית המחודשת הזו, הוא זה שנותן את הטון ומוביל אותה הלאה – בנעימה מכסחת ומפרקת שמיועדת לפתוח את שערי הגיהנום, לא פחות.