Sons Of Liberty – Thought Crimes (Volumes 1 & 2) 

אני אתחיל ואומר אודה: אני לא באמת מבין את הרעיונות שמאחרי המחשבה של ג'ון שייפר.

מצד אחד, הבן אדם גאון מוזיקלי, אני תופס ממנו אחד ממוזיקאי המטאל הגדולים בכל הזמנים, ומה שהוא עשה עם Iced Earth לא נופל ברמתו מבחינתי מכמה מהאלבומים הנחשבים ביותר של להקות המטאל הגדולות בכל הזמנים.

אלבום הבכורה של ההרכב, The Dark Saga, Something Wicked, The Glorius Burden, כל אלה מבחינתי אלבומי מופת נצחיים של הז'אנר, אבל מה בראש של האדם שמאחוריהם?

נראה שבשנים האחרונות ג'ון אימץ קו מחשבה קונספרטיבי, שיש לא מעט בימין השמרני בארה"ב שמאמינים בו, שהממשל פולש יותר מידי לחיי האמריקאים, שיש כל מיני משפחות "על" וכוחות שבעצם שולטים על אמריקה וכו' וכו'. זה הגיע לשיא כשהיה חלק מהפריצה לבניין הקאפיטול ב 2021, כנראה כחלק מחברותו בארגון ימין אמריקאי קיצוני בשם Oath Keepers שמאמין בתיאורה שממשלת ארה"ב הנשלטת ע"י אותם כוחות מסתוריים בעצם רוצה לבטל את הזכויות האמריקאיות שהוטמעו במגילת העצמאות ורוצה לחוקק NEW WORLD ORDER חדש שידכא את זכויות הפרט.

נראה שלאחר שיחררו, ולאחר שקיבל חנינה מהנשיא טראמפ לצד מאות משתתפים נוספים בפריצה, שייפר בהדרגה חזר לפעול כמוזיקאי מטאל – אך החזרה הראשונה שלו לעולם הזה היא באמצעות הוצאה מחודשת לפרויקט ה Sons Of Liberty שלו, שמבחינה מוזיקלית הוא בהחלט Iced Earth, אבל מבחינת הטקסטים הוא בהחלט הרעיונות הפוליטים/חברתיים שלו.

מה התוצאה?

מטאלית? טובה. שייפר אמנם שר בעצמו פה, והוא סולן פחות משובח ממאט בארלו, ריפר אוונס או אפילו סטו בלוק שהיה הסולן האחרון של Iced, אבל הוא לא רע, ועושה עבודה מלודית/אגרסיבית שמתאימה למוזיקה.

מוזיקלית -זה בגדול Iced Earth, הוא יכול לקרוא לזה מה שירצה אבל המוזיקה שלו תמיד תהיה Iced, וככזו – היא כרגיל מבריקה. אבל החל מהשיר הפותח Jekyll Island ברור מה הקו הטקסטואלי, הפעם מבוסס על ספר קונספירציה שפורסם ב 1994 ועוסק שוב בתיאוריות שיש מי ששולטים על הכלכלה האמריקאית והעולמית, נושא שאיך שהוא תמיד מתיישב לצד אנטישמיות – כי במוחם של הרבה מהקונספירטורים האלה היהודים הם אלו ששולטים בכלכלה ולכן מובילים את התוכניות הזדוניות האלה. גם הכותב של הספר הנ"ל בזמנו הקים כנס שאחד הנואמים בו היה אנטישמי גזעני בשם  Edgar Steele.

שוב, קשה לי מאד להפריד בין המוזיקה המדהימה שכותב שייפר, והשירה שלו פה, שעובדת חזק עם המוזיקה – כי כשמגיע שיר כמו Full Spectrum Domimance שהוא גם הסינגל המוביל מהאלבום – אני נזכר למה אני רואה בו אחד מהמוזיקאים הגאוניים ביותר בז'אנר, אבל קשה לי להושיב את הדעות האלה עם תיאוריות קונספירציה שחלקן הניכר נשמע לי הזוי עד מפחיד.

לנו, כישראלים, קשה במיוחד עם חלק מהרעיונות האלה, אם בגלל שהחיבור של חלקם לאנטישמיות קיים מאחרי הקלעים, ואם בגלל שאנחנו פה חולקים את התפיסה שישראל היא בבסיסה (בלי להתייחס לקיצונים אצלנו) היא כן מגדלור של שפיות ליברלית מול קיצונות איסלאמית פסיכוטית, שמבינים שהמלחמה בעזה למשל היא מענה הגיוני לטבח השביעי באוקטובר, ומתקשים להבין איך דמויות בשלטון האמריקאי שמקורבות לטראמפ כמו סגן הנשיא שלו – מתנגדים לכל פעילות גלובלית אנטי טרוריסטית/אנטי איראנית בשם חתירה לבידוד אמריקאי מהעולם והתרחקות ממלחמות גלובליות – שחלק מאותם אנשים שחולקים הדעות האלה של שייפר ושל וואנס מאמינים בהם.

מצד שני של שייפר יש את הצד של גופי מדיה כמו Metal Sucks, שמגיעים מהצד הליברלי הקיצוני הנגדי, תומכי ברני סנדרס – שגם לא רוצים את ארה"ב בתוך מלחמה גלובלית, אבל מגיעים מהכיוון ההפוך שרואה את הלאומנות האמריקאית ואת המלחמה הישראלית בעזה כרוע המוחלט,

מבחינתי אלה נבלה ואלה טריפה.

אם נחזור למוזיקה – אז בין השירים הבועטים בעיקר, יש גם אבלחות של קטעים רעים יותר, כמו The Cleansing Wind, קטע אקוסטי שבו שייפר מפגין תצוגת שירה מרשימה למדי – שמובילה לשאלה, למה הוא לא לקח על עצמו את תפקיד הסולן ב Iced הרבה לפני? מבחינה מסוימת זה מזכיר לי עוד מאסטרמינד מטאלי – Jeff Waters מ Annihilator, עוד להקה של אדם אחד – שגם הוא לקח על עצמו בשלב מסוים גם את תפקיד הסולן ועשה את זה בצורה משכנעת מאד.

שירים כמו Mind Control הם עוד הוכחה שהרבה מהשירים שפה יכלו להכנס לאלבום חדש של Iced ולא נופלים מהרבה מהשירים החזקים של ההרכב, וגם שירים כמו We The People שסוגר את האלבום, עוד שירים שמבחינתי הם הוכחה שכוחו של שייפר עוד שם, הוא נשאר אחד מכותבי המטאל הטובים ביותר בעולם, ופה – לעומת ההקלטות המקוריות של הפרויקט, כשעל עמדת התיפוף Mark Prator  – יוצא Iced Earth וההפקה המוזיקלית שוב של Jim Morris שגם מיקסס מחדש, זה נשמע מעולה.

אז נכון, יש בי משהו שרוצה לראות את שייפר משחרר קצת מהפוליטיקה, חוזר לשיר על דמויות מקומיקס, סרטי מדע בדיוני או מאורעות היסטורים קדומים, אבל אני מניח שבהתחשב במה שהוא עבר בשנים האחרונות – הפרויקט הזה יכול להיות סוג של סגירת מעגל מבחינתו, ודרך קלה יחסית לחזור לעניינים.

בואו נסכם, אם מצליחים לגמרי להפריד את התוכן הטקסטואלי – מדובר באלבום מטאל מעולה, אם נאלצים להתמודד עם הדעות והרעיונות של שייפר – זה תלוי בהשקפה שלכם. אני איפה שהוא באמצע, אני בוחר לקבל את האלבום כמו שהוא – ולקוות שמתי שהוא יצא לי לדבר עם שייפר ולנסות להבין יותר לעומק גם את הרעיונות האלה שבוערים בו מעבר למטאל עצמו.