Hammercult – החזרה שחיכינו לה

היו המון דרכים שיכולתי לפתוח את הסיקור הזה, אבל אני אבחר לפתוח אותו מהסוף, כל הכבוד.

כל הכבוד לכל מי שעמדו מאחורי האירוע המדהים הזה.

כמו כל הופעה גם להופעה הזאת דאגתי להגיע קצת לפני פתיחת דלתות, מתאטרון התמונע הסמוך שחולק קיר (ודלת) עם המועדון נשמעו צרחות עזות מההצגה שהתרחשה שם באותו זמן. לרגע אפשר היה לחשוב שאולי קיים קשר בין כת השטן למטאל ושבתיאטרון הסמוך מתרחש טקס פגאני משונה.

אני מביט בשעון, השעה כבר עשר והמועדון עדיין לא קרוב ללהיות מלא, הבמה הקטנה כבר מוארת ומעליה מתנוסס שלט עם לוגו שבמשך אחת עשרה שנה קהילת המטאל חיכתה לראות מתנוסס שוב – הלוגו של האמרקאלט.

עשר דקות מאוחר יותר עולים לבמה כמה חברה צעירים למראה, הם מדברים עם הקהל (שאותם הם מכירים בשמות הפרטיים) ומחלקים כיפים. מדובר בלהקת החימום nail and impale – להקה שברגע של כנות אודה שעד לאותו רגע לא הכרתי אבל כמו בפתיחה גם פה אתחיל מהסוף ואציין שהם ראויים לבמות גדולות.

ההופעה נפתחה בנעימת הפתיחה של קלאסיקת האייטיז take on me של A-ha ובעוד הגיטריסטים התחילו לרקוד על הבמה לי כבר היה ברור שהם באו עם אנרגיות.

המנגינה נפסקת והמופע נפתח בשיר Alien zombies עם סאונד עוצמתי ואיכותי, הלהקה מתרוצצת על הבמה בביטחון ומפגינה נוכחות שלא תבייש את מוטלי קרו בתקופותיהם היפות. כיאה למועדון התמונה התקשורת בין הלהקה לקהל היא ברמת קשר עין ומגע של ממש ובעוד הסולן שי שרון (איזה שם קליט!) מכריז "באנו לשבור את המקום תמונע, אתם איתי?!" לי ברור שהוא מתכוון לכל מילה.

אחרי השיר השלישי nowhere to run שי הסולן עוצר להודעה חשובה ומודיע שהלהקה עומדת להוציא אלבום חדש.הוא נענה בקריאות "וואי תוציאו כבר!" וסותם לכולם את הפה באלגנטיות קומית ומרשימה. כמובן שאי אפשר להודיע על אלבום חדש בלי לספק לקהל הצמא עוד תוכן מהלהקה הנהדרת הזאת, טעימה קלה מהאלבום שבדרך, עם לא פחות משלושה(!) שירים מהאלבום העתיד לצאת.

Nail and impale  נתנו הופעה נהדרת וססגונית, עם סאונד עוצמתי וכריזמה בימתית שנטפה מכל אחד מחברי הלהקה כמו זיעה בפוגו יחד עם ניצול של כל סנטימטר רבוע בבמה הקטנה של התמונע ואנרגיות של גרמלין. החברה הצעירים האלה נתנו שואו ברמה גבוהה שלא תבייש להקה עם נסיון של עשור בתחום, עם מופע טראש מטאל אמיתי ואיכותי.

ההופעה נגמרה עם טעם של עוד (אני מאמין שזה רק עניין של זמן עד שנקבל אותם ברידינג) והגיע זמן החילוף שהיה מאוד מהיר (עשר דקות!). בזמן הזה המועדון הספיק להתרוקן שוב ולהתמלא מחדש בדיוק בזמן לתחילת ההופעה שכולנו חיכינו לה.

מוזיקת האווירה נפסקה בחדות ומיד אחריה התחילה נעימת אינטרו ויקינגית שנענתה בקריאות "היי!" קצביות מהקהל, בעידוד הלהקה כמובן.

האמרקאלט פתחו את הסט הנהדר של ההופעה הראשונה שלהם אחרי 11 שנים(!!!) בקריאת "אחת עשרה שנה, יאללה בלאגן!" של הסולן יקיר שוחט ומשם במעבר חד לשיר steelcrusher , הקהל פשוט באמוק בזמן שהלהקה מראה שהערב הזה שומר (וימשיך לשמור) על קו אנרגטי עצים.

השיר נגמר ובין השיר הראשון לשני יקיר מצהיר בהתרגשות "אחת עשרה שנה, חלק מאיתנו הזדקנו, לחלק מאיתנו כבר יש ילדים, אבל לכולנו יש דבר אחד בלב, מטאל!!!". המטאל הזה בהחלט נשפך מדם לבם בהופעה הזאת. הלהקה ממשיכה לשיר השני diabolic overkill לצלילי אהדת הקהל.

מיד לאחר מכן בשיר השלישי למופע spoils of war בשלב מסויים ליקיר לא היה צורך לשיר, הקהל עשה זאת במקומו. לשיר הבא we are hammercult יקיר מבקש מהקהל להשלים אותם בשורות we are hammercult (כמובן!) ונענה בשיתוף פעולה כוללני ומרשים של כל הקהל ללא יוצא מן הכלל, ששר יחד איתו את השיר בהתלהבות ותשוקה.

בשיר שאחריו metal rules tonight האמרקאלט חשפו אותי למראה שמעולם לא ציפיתי לראות במועדון התמונע, וול אוף דת' בין אנשי המטאל הישן (זקני השבט) לאנשי המטאל החדש (פרחחים צעירים ומדורדרים כמוני) ומה אני אגיד, מרשים לראות כמה קהל צעיר נחשף לאותם חברה שלא היו על הבמות במשך 11 שנים. זה רק מראה שהם עשו משהו נכון בשנות הפעילות שלהם.

בחיבור נהדר (גם שמית וגם מוסיקלית) הלהקה מבצעת את השירים into hell וlet the angels burn אחד אחרי השני ומראים שגם אחת עשרה שנה ללא פעילות לא פגעו באנרגטיות שלהם, אפילו לא מעט. מיד אחריהם הלהקה מבצעת את הקלאסיקה black horesman שנענית באהדת קהל עצומה ומרשימה, ובצדק – הפוגו לא נפסק לרגע ונראה שהלהקה החליטה ללכת בדרכם של הגששים ולשרוף את המועדון.

לאחר עוד ביצוע נהדר לשיר נהדר יקיר עוצר את המופע ומבקש להודות לכולם, הוא מספר שכשתכנן את המופע עם הלהקה היה בטוח שאחרי אחת עשרה שנה אף אחד לא יזכור אותם והודה לכל הקהל הנפלא שהגיע לכבד את הלהקה המצויינת הזאת בקמבאק שלה.

מיד לאחר מכן הוא מציג את השיר הבא, שיר שמעולם לא בוצע בלייב blackened, . הקהל כבר באוויר והסאונד נשאר חד ומפוצץ לאורך כל ההופעה וללא ספק – מעבר ללהקה – גם הצוות הטכני עשה עבודת מופת על המופע הזה.

ההופעה הגיעה לשלושה השירים האחרונים ויקיר מציג את חברי הלהקה שזוכים לאהדה המגיעה להם, וכשמגיע תורו קורה אחד הרגעים הגדולים של הערב, כי במקרה הערב יקיר חוגג יום הולדת. לאחר שהבסיסט אלעד מנור דואג לציין את העובדה החשובה אין דרך יותר טובה לחגוג את זה מאשר עם שווארמת יום הולדת מעוטרת בזיקוק על הבמה ושירת "היום יום הולדת". יקיר נותן ביס מכובד בשווארמה ועוברים לשיר הבא rise of the hammer, ששומר על הקו אנרגטי של המופע ומסתיים בשאלה חשובה מצד יקיר כלפי אלעד;"כמה סחוג שמת בשווארמה?".

באותה רמת החריפות של הסחוג עוברים לשיר הבא in the name of the fallen, אחד השירים האחרונים למופע, הקהל בטירוף ויקיר דואג להגביר אותו עם בקבוק שנשפך ונזרק ל(ועל)הקהל.

המופע הגיע לשיר האחרון ויקיר מודה לקהל שהגיע והיווה חלק מההיסטוריה ומהמסע שלהם, כשברקע חברי הלהקה מתחבקים ברגע מרגש.

מיד אחריו דואג יקיר להקדיש את השיר הבא לסולן להקת מוטורהד המנוח, האיש והאגדה למי קילמיסטר, שנפטר לפני כמעט 11 שנים, ופותח את השיר הבא בקריאה "תשברו את המקום ה**** (משתגל בשפת העם העדינה) הזה". השיר הבא הוא קאבר נהדר לשיר הקלאסי והאהוב the ace of speads,  הקאבר מרים את הקהל וסוחף את אחד מהמעריצים לזנק לבמה ופשוט להתחיל לשיר למיקרופון, בזמן ששאר הקהל דואג לכך שהבקשה של יקיר תמולא עד סופה.

ההופעה נגמרת עם טעם של עוד, ואין ספק – האמרקאלט הרימו פה ערב אדיר, החל מסאונד נהדר ברמה הכי גבוהה שיש שנותן לך לחוות את המוזיקה כמו שהיא צריכה להיות, עוצמתית, חדה ומדוייקת, ועד לשואו נהדר ומקצועי מצד שתי הלהקות שמוכיח לנו שגם אחרי 11 שנה בלי הופעות האמרקאלט מעולם לא איבדו את זה.