חגיגות חצי היובל לרוקולנוע של סינמטק חיפה
ביום שישי האחרון חגג מוסד ה"רוקולנוע של סינמטק חיפה" מבית היוצר של יורם מארק-רייך (באיחור אופנתי של כמעט שנה) חצי יובל להיווסדו.
תושבי חיפה מכירים היטב את המפעל הייחודי, שנקרא 'רוקולנוע', ואשר פועל בסינמטק חיפה בהצלחה רבה מזה 26 שנים, כמו גם את האישיות הססגונית והייחודית שילדה אותו ומקיימת אותו באדיקות ובדבקות לאורך חצי יובל שנים באהבה גדולה למוסיקה ולקהל שלו, יורם מארק-רייך. ה"רוקולנוע" הוא סדרה אינסופית של הרצאות מוזיקליות, המתקיימות פעמיים בחודש, בנושאים שונים ומגוונים שעיקרם במוסיקת הרוק לכל סוגיה וגווניה (אך לא רק), בהנחייתם של יורם מארק-רייך ומרצים אורחים, ובהשתתפות להקות רוק שונות. חשבון פשוט מעלה את הנתונים המדהימים לפיהם במהלך 26 שנים אלה התקיימו מאות מופעים כאלה, ואלפים רבים מתושבי חיפה והסביבה רכשו את השכלתם המוזיקלית בזכותם.
הכל התחיל כשב-1990 חזר יורם מארק-רייך מלונדון עם אוסף מפואר של קלטות וידיאו, לאחר חמש שנים בהן שימש שם כנציג חברות תקליטים ושידר תוכנית שבועית ברשת גימל. הנהלת סינמטק חיפה הציעה לו להשתמש בידע הרב שיש לו בתחום ובאוצר הנדיר של סרטוני מוזיקה שהביא איתו, וכך נולדה מסורת ה"רוקולנוע", שכאמור מתקיימת מאז פעמיים בחודש (בשנים האחרונות במתכונת של הרצאה מלווה בקליפים פעם בחודש, והרצאה קצרה יותר עם מעט קליפים ועם הופעה חיה של להקה מקומית בפעם השנייה באותו חודש).
השנים הראשונות היו פרועות – אז עדיין היה מותר לעשן באולם, להידחס צפופים בעמידה, וגם היה אקשן בשירותים. במסגרת המופע החגיגי שהתקיים במועדון ה"ביט" במרכז הכרמל בחיפה שיתף מארק-רייך ואורחים שהגיעו מכל הארץ את הקהל בשלל סיפורים עסיסיים ודיווחים שעד כה היו מצונזרים. כמו למשל פשיטה של המשטרה על האולם בערב שהוקדש לפולחן השטן ברוק הכבד, תחילתה של "פינת הבלונדינית" שהגישה עורכת דסק התרבות של ערוץ 10 חן ליברמן כשהייתה עוד תיכוניסטית צעירה (ליברמן הגיעה לאירוע וסיפרה אף אנקדוטות "מאחורי הקלעים") וכיו"ב. ואף הוקרנו קטעים מימיו ההסטוריים של ה"רוקולנוע" ביחד עם ברכות מצולמות של שלל סלבס שקשורים בעברם למוסד החיפאי הנ"ל בדרך זו או אחרת (מטל פרידמן, עידן אלתרמן ופבלו רוזנברג וכלה בחה"כ לשעבר מודי זנדברג).
מאז הרוקולנוע הראשון ועד היום התקיימו, כאמור, מאות ערבי רוק, בהם התארחו מאות להקות ישראליות על בימת הסינמטק, ולא מעט נגנים ומוזיקאים עשו את צעדיהם הראשונים על בימת הסינמטק.
במרכז הערב ניגנו שלוש להקות: להקת "קילר הלוהטת", בהנהגתו של יורם מארק-רייך, ואשר נחשבת ללהקת הפאנק-רוק הראשונה בישראל. הקילרים שהופעותיהם נחשבות לקאלט ביצעו את מיטב שיריהם שמלווים בהומור אירוני (לבקשת הקהל אף שרו את "עיר של בתולות" שלא היה מתוכנן ושסחף התלהבות רבתי). קילר הלוהטת באה ו"נתנה בראש" לקהל הצפוני שברובו חצה את גילאי ה-40 עם אנארכיזם ילדותי ומענג שהזכיר לכולם שבעודנו עו"ד, ורופאים, מזכירים, אחיות בכירות ועובדי עירייה, בעצם עמוק בפנים אנחנו נערים ונערות בנשמה שרוצים להיות "לא בתולים/ות" ואפילו שואפים "להיות רוה"מ".
להקת "סטלה מאריס" ניגנה מספר שירים של Led Zeppelin כפי שעשתה בהופעות מלאות מספר פעמים ברוקולנוע, וקינחה במיטב להיטיה, כולל "אישתאר" ו"נר על החלון" האלמותי. כפי שכבר כתבתי לא פעם בעבר, סטלה מאריס מבצעים זפלין יותר טוב מזפלין עצמם, והגיע הזמן לדעת הח"מ שהלהקה הותיקה והמצויינת הזו תצא לסיבוב הופעות שלהם עם המוסיקה שלהם. הקהל צמא לכך.
להקת "אוברטון", שהיא להקת המופעים הפעילה ביותר בישראל, חתמה את האירוע בלהיטי ענק של הרוק (ולא רק) משנות ה-80' וה-90' של המאה הקודמת. בין היתר Sweet child of mine, Poison, Big in Japan, It's my life, I love Rock'n'roll, Killing in the name of, Don't stop me now ורבים אחרים.
"מופע הישיבה" שתוכנן הפך במהרה למופע השתוללות רבתי כאשר החלק הקרוב לבמה במועדון ה"ביט" שהיה מלא עד אפס מקום התמלא בקהל שרקד, השתולל ושר בקולי קולות עם הלהקות שעל הבמה.
אני מקווה להיות נוכח בחגיגות היובל של ה"רוקולנוע". גם אני וגם יורם מארק-רייך נגיע עם עוד פחות שיער ועם מכשירי השמיעה, אבל על וואחד קלנועיות הארלי דיווידסון.
מזל טוב.
