Bruce Dickinson – Accident Of Birth

כמה התאבלנו כשברוס עזב את מיידן. כמהההה.
וכמה התכוננו להתאבל כששמענו שהאלבום סולו שהוא תכנן – השני מאז Tattooed Millionare שאני אישית אהבתי מאד – היה אמור להיות אלבום לא מטאלי. זה הרגיש כמו סוף העולם.

בסוף קיבלנו את Balls To Picasso, שדווקא היה הפתעה נעימה בסה"כ, הרבה תודות למפיק והגיטריסט Roy Z – או בשמו המלא Roy Ramirez. אני אישית לא הכרתי אותו לפני, למרות שניגן ב warrior, להקת פאוור מטאל אמריקאית משנות השמונים שתמיד אהבתי. מסתבר שלאחר מכן הוא הצטרף להרכב רוק לטיני בשם Tribe Of Gypsies, כשמהם ברוס גייס עוד כמה חברים כדי לנגן באלבום הסולו החדש.

Balls היה לא רע, עם כמה קטעים ממש טובים, אבל האלבום שאחרי – Skunkworks, שהיה סוג של אלבום מטאל אלטרנטיבי שהפיק מפיק הגרנג' האמריקאי Jack Endino – היה ממש נפל לעומתו, ובהחלט לא מה שרציתי לשמוע מברוס, בטח כשמיידן בינתיים הוציאו אלבומים משמימים עם הסולן החדש Blaze..

ב 1997 קרה מאורע שעשה נעים בלב כל אוהב מיידן כמוני – מסתבר ש Adrian Smith, שפרש ממידן ב 1990 במהלך העבודה על No Prayer For The Dying, נפגש עם ברוס – והשניים החליטו לאחד שוב כוחות, השניים עבדו עם Roy Z וחברי להקתו, גייסו גם את האמן Derek Riggs, שמי שצייר את כל העטיפות הקלאסיות של מיידן – והוציאו את האלבום שרצינו באמת לשמוע.

זה לא היה בדיוק מיידן, בואו, לא היה פה עוד Seventh Son, אבל זה היה הדבר הכי קרוב לזה ששמענו מזה כמה שנים טובות. יש שיגידו שזה היה טוב גם מ No Prayer, ובהחלט יותר מהאלבומים שמיידן הוציאו לאחר עזיבת דיקינסון.

הבסיסט Eddie Casillas התגלה כתחליף לא שווה, אבל בהחלט ראוי לסטיב האריס, עם בס בולט ודינמי, הצמד של Smith ו Z עשה עבודת גיטרות מעולה, מודרנית יותר משל מיידן, אבל כולל חלק מהעבודה ההרמונית שבה נודע Smith עם שותפו מלפני Murray, והשירה של דיקינסון הייתה מהטובות שלו מזה שנים.

כנראה השיר שהכי גרם לחובבי מיידן ללקק ריר מהשפתיים היה Dark Side Of Aquarius, עם הבס, הריפים ההרמונים, והבניה האפית שהגיעה לשיאה בדקה 4:45 לשיר – זה היה מסוג הדברים המושלמים שהזכירו לנו למה התאהבנו במוזיקה של מיידן לפני כל אותם שנים.

האלבום הכיל גם בלדה – Man Of Sorrows, ולמרות שאני רחוק מלהיות חובב בלדות, גם של מטאל – זה עדיין רגע חזק ודרמטי באלבום שמציג את כל היכולת של דיקינסון כסולן.

הלהקה המשיכה משם עם אלבום מעולה שנה אחרי – Chemical Wedding שהוא לדעתי אלבום לא פחות טוב, אבל Accident Of Birth עדיין ראוי לכל מחמאה כאלבום מטאל קלאסי שהחזיר לנו את שמחת החיים שקיבלנו ממיידן עשר שנים לפני.