Beer Sheva Metal Meeting 2.0
בשנים האחרונות, עקב מלחמות ושלל אילוצים כיפיים להקות מטאל הפסיקו להגיע לארץ. אם תשאלו אותי הם פחדנים, אבל מי צריך אותם כשיש לנו את מיטב התוצרת הישראלית?
הכניסה למיוזיק סיטי בבאר שבע יכולה לבלבל קצת, לגרום לך לשכוח לרגע לאן הגעת; סניף הקארפור שנפתח בסינמה סיטי, מול המקום, והשתלט על כל הקומה לא בדיוק מסתדר עם 300 מטאליסטים בדרך לשש שעות של מטאל. כשנכנסתי לאולם המקום עוד היה יחסית ריק, דוכני המרצ'נדייז כבר היו פתוחים וחיכו ללקוחות וצלילים מנסרים, כאלו שלרוב לא שומעים בבירת הנגב, חיממו את האוויר הצונן.
הקהל שהתאסף לא חדש לסצנה, חלקם הגיעו לבושים בווסטים מסורתיים ומי שלא – הגיע לבוש בחולצת הלהקה האהובה עליו (ואל תגידו להם Name Three Songs כי הם יידעו לנקוב את שמות השירים לפי הסדר בכל האלבומים).
הערב נפתח חזק מבחינת מוזיקה עם purifiction path שעלו עטויי הודים (לא אלה מחג ההודיה אלא גלימות ארוכות עם כובע מחודד) באווירת אינקוויזיציה, בעוד הסולן עטה מסכה שהזכירה מעט את המסכה של vessel מסליפ טוקן . הקהל היה דליל יחסית, כנראה בגלל שמדובר רק בתחילת האירוע, ובתור מי שרגיל להיות באירועי מוזיקה קצת יותר גדולים הרגיש מוזר להיות בהופעה שכזו מבלי להמחץ על ידי מעגלי פוגו שעוטפים מכל הכיוונים.
למרות מיעוט הקהל, הרגיש שהלהקה ללא ספק נתנה את הלב על הבמה ולא איבדה את האנרגיה לרגע אף על פי שמלבד לכמה ילדים שדאגו להרעיד את המחסומים, הקהל נשאר יחסית סטטי לאורך כל ההופעה. ההופעה נסגרה בשיר revolution שהרעיד את האולם והרגיש כאילו הם שמרו את השיר הכי כבד והכי טוב לסוף – סגירת הופעה מעולה.
אחרי חצי שעה של סט מעולה האולם התרוקן שוב כמעט לגמרי, צוות הבמה עולה לבמה ומחליף את הסט לסט של phantom pain (ככה לפחות חשבתי בהתחלה) עד שפתאום ראיתי את הלוגו של saffek מתנוסס על המסך. מסתבר שעשו החלפה בדקה התשעים (נגיע לסיבה עוד מעט).
האולם מתמלא שוב חמש דקות לפני ההופעה ובניגוד לתוכנית המקורית הסאונד צ'ק נמשך מעבר לשעה שנקבעה מראש לתחילת ההופעה שנייה, כנראה בעקבות השינוי בהופעות. למרות העיכוב Saffek עולים לבמה באיחור זעיר של עשר דקות ביללת סירנות משטרה, האולם כבר מתמלא ונראה שכמות הקהל גדלה משמעותית מאז ההופעה הקודמת וככה גם האנרגיות שלו. מעגלי הפוגו כבר מתחילים והקהל משתגע מרגע לרגע, בכל פעם שהייתי בטוח שהם נותנים מקסימום מאמץ – הם נתנו יותר והוכיחו שאני טועה בגדול. עם ריקודים כאילו אין מחר שנמשכו עד השיר האחרון בלי פספוס אחד קטן ותקשורת מדהימה עם הקהל, יחד עם קאבר מדהים לariels של סיסטם ושואו כללי שאין דרך אחרת לתאר אותו חוץ ממצויין.
הסט הבא, שהפעם הוא באמת של Phantom Pain, מתחיל בוידיאו ארט של סאות' פארק מתכננים פריצה להופעה עם דיסק של סלייר. ברגע שהקטע נגמר המוזיקה מתחילה, כל הקהל מתחרפן והפוגו לא נפסק לרגע! עם גראולינג חייתי ומלא תקשורת עם הקהל, שבמהלכה גם התגלתה הסיבה לעיכוב ושינוי סדר ההופעות – דור, סולן הלהקה נעצר בדרך על ידי המשטרה ובדרכים לא דרכים (לא חקרתי איך) הוא הצליח להגיע להופיע בכל זאת – ונתן הופעה מעולה.
מיד אחריהם עלו Distorted. ההופעה נפתחה חזק בלי הקדמה – פעמיים. למה פעמיים? כי אחרי פאשלה קטנה בשיר הפתיחה השיר התחיל מחדש ויחד איתו ההופעה (ונראה שגם האנרגיה של הקהל) התחדשה. אם חשבתי שבהופעה של פאנטום פיין הקהל השתגע, הייתי צריך לחשוב שוב. הקהל התמלא במעגלי פוגו בלתי נפסקים ואנשים שהרעידו כל כך חזק את המחסומים שאחד המחסומים פשוט נשבר. Distorted נתנו סט מלא באנרגיה עם השמעת בכורה של שיר חדש וקאבר (שטיפה השתבש) ל- the devil in i של סליפנוט. הם שמרו לאורך כל ההופעה על תקשורת קהל מעולה ונתנו שואו מצויין.
עשרים דקות אחר כך עלו אל הבמה חברי the fading להקה ותיקה שכבר הוכיחה את עצמה יותר מפעם אחת. ההופעה נפתחה במנגינת ה"death march" הידועה ממלחמת הכוכבים ויחד עם קהל עצום ששר את המנגינה פה אחד החברים עלו ופצחו בנגינה חדה. הקהל משתגע ונראה שרובו בא לראות אותם, מעגלי הפוגו רק גדלו יחד עם crowd serfing שהתחיל והתעצם מרגע לרגע (למרות שלא בדיוק היה פיט לרדת בו), הלהקה נתנה סט חזק מאוד של שעה ורבע בלי לעצור לשנייה, וכבונוס פינקה את הקהל המשולהב ב-raining blood של slayer יחד עם דור מ-phantom pain . ההופעה מטורפת והקהל משתגע, זה פשוט היה נראה כאילו זה קטן על the fading, כאילו אין להם מגבלות אנרגיה בגוף. עד כה אני מרוצה מאוד מהפסטיבל הזה.
ההופעה הבאה הייתה של prowlers במחווה לiron maiden האגדיים. בהופעה כזאת לא רואים פוגו או wall of death כמו בהופעות האחרות, אבל רואים משהו אחר -רואים קהל שמקבל חוויה כאילו הוא שם, בהופעה של מיידן. prowlersפשוט עשו עבודה מדהימה בלתת תחושה כאילו הם הדבר האמיתי. למרות כמה פספוסים קטנים בסולואים אפיים ההופעה הייתה הצלחה אדירה, אפשר היה לרגע לראות על הפרצוף של זקני השבט בקהל איך לרגע הם נהיים צעירים יותר, חוזרים לפעם הראשונה שהם שמעו את מיידן, צועקים את המילים של כל שיר, והיה נראה כאילו לא היה אדם אחד בקהל שלא הרים קרניים בסנכרון מושלם עם הקצב של השיר, prowlers פשוט הפציצו!
אחריהם עלו salvation בשלב מאוחר יחסית של הערב, כשלאנשים כבר נגמר הכוח. האולם התרוקן לכמות של בקושי עשרים אנשים, היה קצת עצוב לראות להקה טובה מופיע לקהל כל כך קטן. שנשאר אחרי ערב ארוך של להקות. ההופעה נפתחה בלי הקדמה מיוחדת, הישר אל המוזיקה. בשיר הראשון היו קצת פאשלות ויציאות מהקצב אבל חברי הלהקה הצליחו להתגבר עליהן ובשיר השני נראה שהלהקה חזרה לסנכרון. ההופעה הרגישה קצת פחות אנרגטית מהאחרות, אולי בגלל השעה המאוחרת ואולי בגלל מיעוט הקהל – היה נראה שהלהקה מנסים לתת הכל ולתקשר עם הקהל אבל היה חסר לי שם קהל בשביל התקשורת הזאת…
הלהקה נתנה מה שהיא יכלה בהתחשב בתנאים הלא בדיוק סימפתיים שהיו לה. אם מפרידים את המוזיקה משאר ההופעה, ההופעה הייתה מצויינת – אבל לצערי המוזיקה היא לא כל ההופעה וההופעה הזאת הייתה סגירה קצת מבאסת של הערב. אם תשאלו אותי, הייתי מעביר את ההופעה הזו לשעה קצת יותר מוקדמת במהלך הערב, עוד לפני the fading, כדי לתת גם להם במה. בסוף בפסטיבלים כאלה אנשים מגיעים כשהם רואים שמות מוכרים כמו the fading או הטריבוט של prowlers ואחרי שהם מסמנים וי על הלהקה שבשבילה הם באו הם הולכים הביתה והאולם מתרוקן. בסופו של דבר מישהו צריך לסגור את הערב וקשה לבקש מהדליינרים לסגור ערב ארוך.
האם סדרי עולם ישתנו ולהקות קטנות לא יסגרו יותר ערבי מטאל לקהל קטן של חברים במקום לקבל חשיפה גדולה יותר? כנראה שלא. עם זאת, אם נשארו כמה אנשים שנחשפו ללהקה חדשה בסוף ערב כזה ויצאו בתחושה שהרוויחו – כל הסצנה הרוויחה.
