מפרקים את D-Music

כתב וצילם: ירון הורינג

האמת, שכבר הרבה מאוד זמן לא הייתי בערב שמשלב כ"כ הרבה להקות. אגב, למקרה שתהיתם, הרבה בחיפה זה 4. הדי-מיוזיק יושב באזור התעשיה הישן של קרית חיים. אני גר הרבה מאוד שנים בחיפה והולך ללא מעט הופעות, אבל בחיים לא שמעתי עליו. אז קודם כל בדקתי, ואכן יש מקום כזה; הוא נמצא ברחוב המסגר. המסגר מבחינתי זה רחוב בת"א, לא מכיר מקום כזה בחיפה, ה-GPS דווקא מצא אותו, ואלוהים, איזה פחד. אישתי ששמעה שאני נוסע לשם אמרה לי: "אבל אל תהיה גיבור, אם המקום לא נראה לך, תחזור הביתה". אבל הייתי גיבור, ואיזה מזל, כי Hammercult באו לחיפה והביאו חברים.

הדי-מיוזיק הוא יופי של מקום בחרא של מיקום. המועדון עצמו יושב מעל האולפנים של די-מיוזיק שתופסים את רוב המבנה והמועדון עצמו קטן; במה גבוהה, בר פיצפון, מותאם לגמרי לסצינה המקומית שלנו. באיחור משמעותי, הראשונים שעלו היו Scarcity. אני שונא להיות זקן טרחן, אבל בחייאת ראבאק,למה צריך לעלות שעה אחרי הזמן?!Scarcity הם יופי של להקה, שעברה חיבורים וגלגולים שונים מAbrage. בגלגול הנוכחי הם עם הסולן של Kna’an לשעבר, אדיר רון. בס דומיננטי וחזק, סאונד שנע בין הכבד, האיטי והעוצמתי וזז על הסקלה עד למהירות מדהימה, שלא מאפשרת לך להמנע מלקפוץ לתוך פוגו עם כמה ילדים חיפאים גדולים ומכאיבים. לקראת סוף ההופעה, הבסיסט (המוכשר מאוד, יש לציין) הפתיע ועלה עם חליל והתחיל לחלל, מה שלא יצא לי לראות בהופעות מטאל (ג'טרו טול לא נחשב, נכון?). מעניין לראות מה יתפתח מהם.

שניים לעלות, והאהבה החדשה שלי היא Through bleeding eyes . לא יאמן שלא הכרתי אותם עד כה. למעשה, חוץ מ-Hammercult, לא שמעתי שום להקה לפני כן. Through Bleeding Eyes הם להקה מהוד השרון, שלי אישית עשו אסוציאציות של Pantera ובצפר. הח'ברה האלה פשוט מדהימים. אני יודע, יש אנשים שלא מתים על מטאלקור, והם- אם תשאלו אותי- לא מבינים כלום. הם עלו על הבמה באנרגיות מטורפות, לא הפסיקו לקפוץ, מהקטן לגדול בלהקה. הבמה רעדה, ואי אפשר היה להישאר אדיש למה שקרה על הבמה. העסק הזה נמשך כל ההופעה; פשוט אנרגיה מרוכזת ועוצמתית. לסולן הלהקה חן יש עוצמה שאפשר לרכוש רק בגיהנום מהשטן עצמו. התופים נשמעים כמו שתופים צריכים להישמע, דאבל בס עוצמתי שפשוט מערבב לך את הבטן יחד עם בס מצוין וגיטריסט ובסיסט שקיפצו כמו המפטי ודמפטי. אני נשבע לכם שלכמה רגעים הייתי בטוח ש Jason Newsted עומד שם על הבמה. גם במראה, וגם בנגינה- דויד בנימיני הוא כשרון גדול גדול. אפילו הפדאל שנתקע לגיטריסט ועשה לכולנו טוב באוזן, והגיטרה שהוחלפה באמצע בגלל שנקרע בה מיתר- לא קלקלו את החוויה, הלהקה הזאת היא הלהקה הכי טובה שיצא לי לשמוע לאחרונה.

הלהקה השלישית שעלתה, Spawn of evil. מוטי ה"שרץ" וחבריו באו לעשות שמח. הם אוהבים את זה וניכר שאפילו חיים את זה ביום יום. למרות שהם מגדירים את עצמם כלהקה של כיף, הם עבדו כמכונה מקצועית ומשומנת היטב. ואיזה כיף הייתה ההופעה. מוטי הוא פשוט גירסא ישראלית ויפה יותר לאוזי אוסבורן. משוגע אמיתי, מצחיק, שנון. כמו שאמר הסולן של Hammercult שהופיעו אחריהם, הוא צריך להוציא איזה אלבום ספוקן וורד. הבחור עלה עם מכנסיי ג'ינס קרועים שנלקחו משנות השמונים, שיער באורך קילומטר וחצי, ואין סיכוי שאם הייתם רואים אותו לפני ההופעה, הייתם מנחשים שהבחור הזה הוא הפסיכי שיטריף את הקהל, פשוט אין סיכוי. השרצים באו לעשות כיף ולתרום לאלימות במטאל. לא צריך להיבהל; אלימות מאורגנת של פוגו שמח, בלוק של רעש שנמשך ארבעים דקות, תופים מהירים מאוד, כנאמנים אמיתיים לאולד סקול של הדאת' מטאל. שירים קצרים וחזקים, ריפים מצויינים של גיטרה (רק אני חושב שהבסיסט של השרצים נראה כמו דארון מלאקיין מ- System of a down ?). אחרי שמוטי סיפר לנו את דעתו על שאול מופז והתרגיל המסריח שלו (התגובה שלו הייתה: "פחחחחחחחחח") וסיפר לנו שחזי, הבסיסט, מתחתן, הם נתנו לנו מתנה “ Fight for balance” ששחרר את הפוגו הכי טוב של הערב, ולמי שמצא את הנעל האבודה שם- הבעלים שלה מתגעגע אליה. השרצים נפרדו מאיתנו כשמוטי קורא: "תודה לכם, אנחנו היינו אורפנדלנד! זה יוסי סאסי, על התופים מתן שמואלי, ואני קובי פרחי!". ללא ספק, אין עליהם, עליו, על כל התופעה הזאת, שהיא Spawn of evil.

אחרונים חביבים- Hammercult. את הסולן של Hammercult פגשתי בשירותים. כן כן, שירותים זה מקום לגיטימי לדבר על מוטי השרץ ולהגיד שהוא גאון. הם עלו לבמה, ומיד שהם עלו היה אפשר להבין למה הם לקחו מקום ראשון בתחרות בשנה שעברה. מקצוענים, משופשים ועם עוצמות של רכבת דוהרת. יקיר, הסולן, הוא פלא טבע בעיני. איך מבחור כזה גדול יוצא קול שטני וגבוה שכזה, שעובר לגראולינג עמוק וקורע מעיים, טחול וכבד. יחד עם הקולות של הגיטריסט שנותן גב מעולה ליקיר, ועם יותם משרדהד שהצטרף אליהם, הם באמת ראויים לכל פרס שזכו בו, וכנראה שעוד יזכו בעתיד.

לסיכום, יש מטאל בחיפה, והדי-מיוזיק צריך לקבל קצת יותר מקום, יח"צון וכבוד, כי הוא באמת ריכז אליו לא מעט אנשים באותו הערב- למרות המיקום שכוח האל שבו הוא נמצא. חיפה, מה לעשות, היא לא תל אביב ואין הרבה מקומות לשמוע מוזיקה טובה, אז אם כבר יש מקום כזה, תבואו…