ממלכת העכברושים – ראיון עם Henri Sattler, סולן ומנהיג להקת God Dethroned.

הרכב הדת' מטאל ההולנדי God Dethroned סוגר השנה 23 שנות קיום עם אלבום בכורה שיצא ב-1992 והפך אותו להרכב מוכר ואהוב בז'אנר הדת' מטאל. במהלך השנים ההרכב התפתח, הושחז והתמקצע.
הוא הוציא כמה אלבומי מופת בז'אנר ששילבו דת' מטאל מסורתי עם מלודיות וקטעי שירה נקייה ואף טרילוגיית אלבומים שעסקה כולה במלחמת העולם הראשונה. עכשיו, לקראת צאת האלבום ה-12 של הלהקה The Rat Kingdom, ישבנו לשוחח עם סולן הלהקה ומנהיגה Henri Sattler.

היי הנרי, רציתי להתחיל עם הסינגל החדש Rat Kingdom, שאני מבין עוסק בארכיון האגדי של הוותיקן. מה אתה יכול לספר על השיר, על המילים, על המוזיקה ולמה הוא נבחר להיות הסינגל הראשון מהאלבום החדש?

את הסינגל בחרה חברת התקליטים החדשה שלנו Reigning Phoenix Music. הם ממש האמינו שהשיר הזה ייצור עניין באלבום החדש ולכן הוחלט שהולכים עליו. הסינגל והקליפ נעשו ממש טוב. זה אחד השירים היותר ברטואליים באלבום ומדבר על הסודות שיש בארכיון הוותיקן. מהקליפ הכול מובן.

ועכשיו לאלבום המלא. מה אתה יכול לספר על שם האלבום ועל התוכן שלו?

האלבום נקרא The Judas Paradox והוא עוסק בכך שיהודה איש קריות היה כלי משחק בכדי שיהרוג את ישו ובכך יאפשר את שיבתו כמלך העולם. יהודה הוא שנבחר לפרויקט הזה והשיר נכתב מנקודת המבט שלו. בחיים האמיתיים, כל הדתות בעולם עוסקות בנושא שכזה ויש להן נקודת מבט שונה על מה שקרה ולמה. זה נושא מעניין מאוד במיוחד מזווית היסטורית.

עברו 4 שנים מאז יציאת האלבום Illuminati. עד כמה האלבום החדש שונה ממנו?

אנחנו תמיד מנסים לתקוף את הדברים מזווית שונה אל מול מה שעשינו קודם. גם האלבום החדש שונה מכל
האלבומים הקודמים באופן כללי. ב-Illuminati הלכנו בכיוון שונה כשהכנסנו אווירה אפלה והאלבום החדש
לוקח את זה רחוק יותר. השירים קודרים ומלאי אווירה אבל עם הרבה גיוון בין שיר לשיר.

שמתי לב שהחלפתם לייבל אחרי הרבה שנים. הייתם שנים ארוכות חתומים במטאל בלייד.

היינו שם 25 שנה וזה היה הזמן לעשות שינוי. בנקודה מסוימת אתה הופך להיות כמו חלק מהריהוט שם – שום דבר חדש והלייבל עושה מה שתמיד עשה בעבר בלי מאמצים חדשים. המעבר לחברה החדשה שינה את כל זה: הכול מרגיש טרי ורענן ובלייבל נרגשים לעבוד איתנו. נראה שעובדים חזק מאוד לגרום לאלבום להצליח. זה חשוב לכל להקה ומן הסתם שגם לנו.

במהלך 4 השנים מאז האלבום הקודם הוצאת אלבום פרוייקט בשם To the Gallows עם המוזיקאי השבדי העסוק Rogga Johansson. מה אתה יכול לספר לנו על זה ועל הסיבות להקלטת האלבום?

זה פרוייקט שהתחיל בכלל ב-2012. זה היה אמור להיות עם Bob Bagchus, עם Eric Daniels מ-Asphyx, עם רוגה ואיתי. בוב ואריק החליטו להמשיך לכיוון אחר עם ההרכב Soulburn אז אני ורוגה נשארנו לבד לסיים את הפרוייקט. זה אכן מה שעשינו אבל לקח שנים עד שהצלחנו להוציא את האלבום. בינתיים גם הוחלפה חברת התקליטים עד שבסוף זה הצליח לצאת. זה בהחלט פרוייקט חד פעמי.

הודעת על פירוק God Dethroned ב-2011 אך החלטת להחזיר אותה ב-2017. מה הוביל להחלטת הפירוק בזמנו ומה להחלטה לחזור עם אלבום חדש ב-2017?

הייתי צריך קצת זמן חופש ובחרתי לשים את הלהקה בהקפאה לכמה שנים. חזרנו לפעילות ב-2015 וסיימנו
את טרילוגיית האלבומים על מלחמת העולם עם האלבום World Ablaze. לאחר מכן שיחררנו את Illuminati
אבל הפסקנו שוב פעילות בגלל מגפת הקורונה. עכשיו, עם האלבום החדש, אנחנו שועטים במצברים מלאים
קדימה כמו שתיכננו במקור.

מבחינה מוזיקלית אתם סוג של שיניתם מדת' מטאל מסורתי יותר לדת' עם השפעות בלאק ואפילו הוספתם קצת מלודיה בשירה.

נכון. תמיד הכנסנו כל מיני גיוונים כאלה אבל באלבום הזה לדעתי האווירה של הבלאק יותר בולטת.

לגבי האלבומים על מלחמת העולם, מה הוביל לעניין שלך בנושא הזה ספציפית?

אני פשוט חולה היסטוריה. לאחר שביקרתי ב-Ypres עם הגיטריסט שלנו דאז Isaac Delahaye הושפעתי מאוד ממה שהלך שם מסביב במלחמת העולם הראשונה: העיר הייתה בחזית הקרבות ואפשר לראות שם הרבה מוזיאונים ובתי קברות.
אז הרעיון שלא יותר מידי להקות עסקו בו בזמנו עלה וזה נתן לי נושא מעניין לחקור. במיוחד נושא Paschendale. האלבום הראשון בטרילוגיה הוא עדיין אחד מהאלבומים הכי אהובים עלי שלנו.

האלבומים האחרונים שלך התנתקו מהרעיון של מלחמת העולם. מה גרם לשינוי כיוון?

אחרי שלושה אלבומים באותו נושא, הגיע זמן לשינוי. רציתי משהו שיתאים לתדמית של הלהקה אז חזרתי לנושאים של תורת הנסתר, של הבונים החופשיים ושל האילומינטי. לדעתי זו הייתה החלטה טובה שהמעריצים שלנו קיבלו היטב.
אתה, כמוני, גדלת עם הדת' מטאל של תחילת שנות ה-90. מה אתה חושב על הקיום של הלהקה בהקשר של ז'אנר הדת' מטאל מתחילתה בשנות ה-90 לעומתה עכשיו?
אז הייתה את תקופת המחתרת בה היינו מחליפים קלטות וכדומה. עכשיו יש לך הרבה יותר להקות ואתה צריך לדחוף לעצמך את הצורה דרך המדיה החברתית. התחרות עצומה אבל גם האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. בשני המצבים יש ייתרונות ויש חסרונות. אני עדיין אוהב את כל הלהקות האלה שאיתן התחלנו והן בהחלט אלה שהציבו את הסטנדרט למוזיקה שלנו אבל אני עדיין מרגיש שיש לא מעט אמנים שממשיכים גם היום בדרך של הסגנון שאיתו התחלנו.

יש אמנים עכשוויים כאלה שאתה אוהב?

הייתי אומר ש-Frozen Soul זאת להקה שהפתיעה אותי ממש לטובה בזמן האחרון.

גם בפן העסקי דברים השתנו מאוד מאז שהתחלתם. בזמנו שלהקות היו מתקיימות ממכירת דיסקים
ותקליטים. מה ההגיון שמאחורי קיום כלהקה עכשיו? יש בזה בכלל כסף? זה מכסה את ההוצאות?

כן, אנחנו עושים כסף מהמוזיקה. היתרון הוא שאנחנו להקה שיחצנים עדיין רוצים להביא להופעות ושמשלמים
לה שכר סביר.