Hammercult מחיים את ה Thrash
מרואיינים: חברי להקת Hammercult
שלום לחברי Hammercult ובראשם יקיר שוחט ואלעד מנור. בואו ותסבירו לנו מה היא Hammercult למי שלא מכיר עדיין ?
אלעד: Hammercult היא להקת Thrash Metal, בה חברים הסולן יקיר שוחט (Hangman לשעבר), הבסיסט אלעד מנור והגיטריסט אריה ארנוביץ' (The Fading), הגיטריסט גיא בן דוד (Demented Sanity) והמתופף מעיין הניק. הופעת הבכורה שלנו נערכה בדצמבר האחרון בבאר שבע, ובחודשים הקרובים נמשיך להופיע בכל חלקי הארץ.
Hangman כלהקה הצליחו כמעט לגעת בפסגה ואז התפוגגו. לאחר שסיימתם להקליט אלבום מלא, וחתמתם בחברת התקליטים Witches Brew – הלהקה פשוט דעכה ונעלמה. מדוע זה קרה ?
יקיר: ואי, אתה לוקח אותי אחורה כאן. הייתה תקופה פשוט מטורפת, עד היום אני נזכר באותם ימים ומחייך, אבל לפעמים דברים לא הולכים כמו שצריך, ולכל דבר יש גם סוף. הרבה דברים פשוט שיחקו לנו לידיים די מהר ובאופן טבעי, מספר חברות מתאימות בסגנון התעניינו בהוצאות שונות. מאחר והיינו להקה מוכרת בסצנת ה-underground העולמית של אותה תקופה, היו מעריצים מכל העולם שרכשו חולצות ודמואים באופן שוטף ואפילו קיבלנו הצעה להופיע בפסטיבל מטאל מכובד בגרמניה אבל מה שהיה הכי טוב – זו העובדה שפשוט היינו מטורפים שרצו לנגן Thrash ולשבור במות. במהלך ההקלטות של האלבום הראשון שלנוThrash Onslaught דברים התחילו להתפורר. משחקי אגו (שאפילו אני חטאתי בהם), חיכוכים אישיים והיווצרות של אווירה לא נעימה בלהקה, דבר שאני מאמין שעוררו אצל כל אחד מהנגנים את הרצון לקחת פסק זמן או לפרוש. בסופו של דבר התנתקנו אחד מהשני וכל העסק התפורר בלילה אחד. את האלבוםThrash Onslaught לעולם לא שחררנו, למרות העובדה שעד היום אני עדיין מדי פעם מקבל הצעות לשחרר אותו מכל מיני חברות תקליטים. למעשה רצועות ההקלטה המקורית עדיין יושבות אצלי בדירה, קבורות תחת הר של דיסקים. אולי יום אחד אשנה את דעתי והאלבום הזה יראה אור, אין לדעת.
Hammercult התחילה כפרויקט לאחר דעיכתה של Hangman שהייתה סמל כלהקת ה-Thrash Metal האוטנטית ביותר בארץ מזה שנים (וייתכן שמאז ומעולם). מדוע בעצם הוחלט להפסיק לקיים את Hangman כלהקה ולבנות משהו חדש ?
יקיר: אלעד ואני העלנו את הרעיון לנגן יחד בהרכב כבר ב-2006, אבל הזמן לא היה נכון והקרקע כנראה לא הייתה מוכנה עדיין בשביל זה. במשך מספר חודשים לאחר ש-Hangman התפרקו ניסיתי עוד להחיות את ההרכב עם נגנים אחרים, אבל ההרגשה פשוט לא הייתה שם – בלתי אפשרי היה לשכפל את האווירה שהייתה בלהקה באותם שנים עד הפירוק. מדובר ב-5 אנשים בין הגילאים 18-19 שישנו, אכלו שתו וחירבנו Thrash Fucking Metal, אני מדבר איתך על מטאליסטים הארדקור – חיינו בשביל זה. לאחר הפירוק זה פשוט לא הרגיש אותו דבר, ואני מעדיף להרים ידיים מאשר לרמות את עצמי ואף חמור יותר, לרמות את אותם אנשים אחרים שתמכו בלהקה כל השנים ולמכור להם מוצר שאני לא שלם איתו. באוקטובר 2006 קיבלתי שיחת טלפון מגיטריסט הקצב שניגן איתי בHangman, ואדם שאני מוקיר ואוהב כאח – טל וייסמן. הוא דיבר על הרעיון להקים הרכב חדש והזמין אותי לפגישה בנושא. המטרה שלי הייתה ברורה, אני הולך להרים הרכב Thrash Metal שבאיכות שלו יישמע, יתחרה, ואף יתעלה על ההרכבים החדשים שעלו לגדולה באותה תקופה באירופה ובארה"ב. במהלך הפגישה, כשעלה הנושא מי יהיו החברים האחרים, והכי חשוב – המתופף, הוא אמר לי "אני צריך להראות לך משהו". נסענו לאיזה מחסן במושב קדימה, כשמבחוץ עוד לפני שהגענו יכולת לשמוע שיש מישהו שמתופף בפנים. מה זה מתופף – רוצח את התופים. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי עם מעיין הניק, אשר מנגן איתי עד היום בHammercult-. טל מעיין ואני התחלנו לנגן, והקמנו את מה שאנשים הכירו לימים כפרויקט ה-Rotten Angel , ולימים .Hammercult
מנין השם הזה, Hammercult, ומה הוא מייצג עבורכם ?
אלעד: כשחיפשנו שם ללהקה, ניסינו לחשוב על שם שפשוט "יצעק" מטאל – שם כזה שכאשר תיתקל בו לראשונה, לא יהיה לך ספק באיזה סוג של מוזיקה מדובר. ברגע שעלה השם Hammercult במהלך סיעור מוחין, ידענו שמצאנו את מה שחיפשנו.
יקיר: מאחר ו-Rotten Angel היה שם הפרוייקט, החלטנו שאנחנו צריכים שם חדש למה שהפך ללהקה. השם Hammercult פשוט אומר הכל על המוסיקה: פטיש מתכת לפנים, מוות בידי מטאל.
הפרויקט הזה הוא לא לגמרי "טרי" אלא הקליט כבר חומרים מוזיקליים עוד לפני שלוש שנים לערך. אז עוד קראו להרכב Rotten Angel אך גם מאז ההרכב השתנה. מדוע ההשהיה הגדולה משחרור השיר שהפך לסוג של "להיט אינטרנטי" קטן Diabolic Overkill עד לעלייתכם לבמה ?
יקיר: טכנית את הדמו הראשון טל ואני הקלטנו בסוף 2006 מיד לאחר הקמת הפרויקט. את Diabolic Overkill הקלטנו בשנת 2007, אולם שחררנו אותו לראשונה רק כשנה אחרי זה. היינו אז ממש לקראת פריצה מקומית, אבל לצערי דברים לא הלכו חלק כמו שתוכנן. אני עברתי סיבוך רפואי שמנע ממני לשיר במשך יותר משנה, ובלי היכולת הזאת והתפקוד שלי כסולן לשאר הנגנים לא היה טעם להמשיך בפרויקט. לאחר כמה חודשים של אי וודאות, כשהיה ברור שאני לא אוכל לחזור לעצמי בעתיד הקרוב, טל ומעיין טסו לעשות מוסיקה בקנדה בברכתי המלאה. מעיין חזר לאחר קרוב לשנה לארץ וכששמע שהבראתי מיד התאחדנו – טל עדיין נשאר שם, נותן לקנדים בראש ואוהב כל רגע מזה.
קצת מפתיע לראות את אריה ארנוביץ' ואת אלעד מנור (נגני The Fading) ביחד עם גיא בן דוד (Demented Sanity) מתגייסים לשירות הרכב שאמנם שונה מוזיקלית באופן מובהק מהמוזיקה של להקות האם שלהם, אך עדיין פונה לכמעט אותו קהל. כיצד בעצם חלוקת הזמן בין הרכבי המקור לבין Hammercult מתבצעת, ואיפה Hammercult נכנסת בסדר העדיפויות בעצם ?
אלעד: חשוב לציין ש-Hammercult היא להקה בפני עצמה, ולא Side Project בשום אופן. כאמור, רוב חברי הלהקה מנגנים בהרכבים הנמצאים בשיא הפעילות שלהם. כל אחד מאיתנו עושה מאמצים רבים על מנת להשקיע את המקסימום ולא להזניח אף אחת מהלהקות שהוא חבר בהן. בתור מטאליסטים מושבעים שיודעים לעמוד על ההבדלים הקטנים בין כל ז'אנר וז'אנר במטאל, אנחנו מרגישים במוזיקה את השוני בין Hammercult לבין להקת האם של כל אחד, ומרגישים שבהרכב הזה אנחנו יכולים להביא לידי ביטוי דברים שלא הייתה לנו הזדמנות לגעת בהם עד כה. באופן אישי, Hammercult מהווה יציאה להרפתקה חדשה בחיי, ומבחינתי – השמיים הם הגבול.
מה על אותה הקלטה אבודה מ-2007 ? האם השירים ששוחררו כמתאבנים לאחרונה לרשת כגון Black Horseman ו-Hell Unleashed יראו בקרוב הוצאה רשמית ?
יקיר: אנחנו מנהלים בימים אלה משא ומתן עם מספר חברות תקליטים בנוגע להוצאה רשמית, אם כי איני בטוח שאנחנו רוצים לשחרר חומר ישן, ומעדיפים לשחרר חומר חדש. כולנו מעדיפים להסתכל קדימה על העתיד מאשר לאחור.
מעבר לשריפת הבמות עם Thrash Metal ברמה בינלאומית, האם יש אג'נדה נוספת ל-Hammercult ? מה אתם מקווים להשיג בשנתיים הקרובות ?
אלעד: מבחינת מה שקורה בארץ, אני מזהה פה סצינה של Thrash Metal הקורמת עור וגידים ברגעים אלו ממש. בזמן האחרון צצות לא מעט להקות Thrash בקרב צעירי הסצינה – בעזרתן ובעזרת להקות ה-Thrash היותר ותיקות שקיימות בארץ, אנחנו רוצים להחיות את הסגנון ולהשיב לו את הפופולריות שזכה לה בשנות התשעים. ברמה הבינלאומית, אנחנו מתכננים להקליט אלבום ולמצוא לו בית בחברת תקליטים מכובדת בחו"ל, וכמובן להופיע כמה שיותר בכל מקום אפשרי.
קל לקלוט השפעות כמו The Crown או Destruction במוזיקה שלכם, וגם בסופו של דבר שאתם לא לגמרי נופלים על משבצת ה-Thrash Metal המסורתי הקלאסי והמיושן כמעה, אלא לוקחים את הסגנון לכיוון אחר. האם צפויות התפתחויות מוזיקליות נוספות מחוץ לגבולות הז'אנר ?
יקיר: יש לי אהבה אדירה למטאל של שנות ה-80, זה לא סוד. הלהקות האהובות עלי תמיד יהיו Venom, Bathory, Judas Priest, Manowar ולא שמעתי שום להקה בשנים האחרונות שיכולה להתקרב לחומר של הלהקות האלה בשנות ה-80. בשנים האחרונות יצא לי לשמוע להקות Thrash Metal חדשות, שנשמעות כמו חיקוי עלוב של להקות אחרות. אין לי שום מטרה להישמע כמו חיקוי ללהקה אחרת. הסגנון המוסיקלי של Hammercult אמנם מושפע מלהקות אחרות בסגנונות שונים, אבל אין עוד להקה אחרת שנשמעת ככה. בקשר ל"התפתחות מוזיקלית" – אני לא חושב שאתה תשמע אותנו מנגנים "שבירות" או מה-שזה-לא-יהיה בקרוב.
מה דעתכם כלהקה על חלוקת במות עם אומני מטאל מודרני, כדוגמת להקות Deathcore ? האם הם נתפסות בעיניכם כלהקות מטאל בכלל ? האם אתם מאמינים בדו-קיום ז'אנרי כזה או אחר באותם אירועים או שאתם מעדיפים להתמקצע על הבמה לצד להקות מטאל אוטנטיות ותו לא ?
אלעד: נדיר לראות בארץ אירועי מטאל המבוססים על ז'אנר בודד. עם זאת אני מאמין שיש מקום גם לאירועים כאלה, וגם לערבי מטאל יותר מגוונים. לדעתי גם רוב הקהל בארץ מאמין בגיוון בהופעות, וזה גם מוכיח את עצמו בשנים האחרונות. גם Deathcore הוא ז'אנר של מטאל מבחינתי – אולי פחות ותיק מהז'אנרים המסורתיים, וקצת יותר אופנתי – אבל זה עדיין מטאל. אנחנו כמובן לעולם לא נפסול אפשרות להופיע לצד להקה כלשהי.
יקיר: מה זה Deathcore ? אני לא מכיר סגנון מטאל כזה. בכל מקרה, אין לי בעיה לחלוק במה עם כל הרכב, ממש לא משנה לי מה הסגנון הספציפי של הלהקות האחרות על הנייר, אם זה טוב אז זה טוב, אם לא אז לא. ברמה האישית אני חושב שיהיה מעניין להרים שוב הופעה או שתיים בשנה רק שלThrash Metal.
מה הם הקשיים שאתם צריכים להתמודד איתם על מנת להתקדם, גם כנגנים מקצועיים בלהקה צעירה, וגם כלהקת מטאל בארץ אוכלת יושביה המוזיקליים ?
יקיר: האמת עד עכשיו הכל נראה מצויין. הפרגון המאסיבי שאנחנו מקבלים מצד אנשים מאז שפרצנו לא מזמן רק מוכיח שיש חלק גדול מהקהל בארץ שחיכה שנים ללהקה שתבוא בגישה לא מתפשרת ותנגן את הסגנון הזה ברמה גבוהה ותיקח את זה הכי גבוהה שאפשר. גם הפרגון ברשת וגם מצד אנשים שרצו לדבר איתנו היו חיוביים מאוד, וזה רק מדרבן אותנו עוד יותר. אנשים כאן חיכו שתהיה להקה שיהיה לה גם את הביצים וגם את היכולת להרים דבר כזה – וזה בדיוק מה שאנחנו מספקים להם. בקשר ל"ארץ אוכלת את יושביה המוזיקליים" אני רק אומר שתמיד יהיו אנשים קטנים וצרי עין (אתם יודעים מי אתם) אבל הם לא מעניינים אף אחד, כי אנחנו לא מצפים שאנשים כאלה יבינו את מה שאנחנו עושים. בשורה התחתונה אנחנו פה בשביל אנשים שרעבים למטאל אמיתי, והפרגון והתגובות החיוביות שאנו מקבלים רק מחזקים אותנו.
מה דעתכם על סצינת ה-Thrash Metal בישראל ? שנים היה פה ואקום עצום שהתחיל מהפסקת הפעילות של Amaxez, התמלא בזכות Hangman לתקופה מסוימת ואז חזר. כיום, להקות ותיקות כמו Dark Serpent וצעירות כמו Betraytor ו-The New Order כבר גורמות לז'אנר להיות פופולארי יותר, או אפשר לומר פופולארי מחדש. מה דעתכם על הנושא ?
יקיר: אני לא חושב שיש צורך לחלק את הסצנה שיש בארץ לתת קטגוריות. מבחנתי כל להקה שמנגנת מטאל ועושה את זה היטב זה דבר מבורך, וריבוי של להקות איכותיות זה רק מגמה חיובית בעיני.
אלעד: לדעתי, הדור החדש של להקות ה-Thrash בארץ הוא תוצאה ישירה של התעוררות ה-Thrash Metal בעולם. מוזר לי להתייחס בצורה כזו ל-Thrash Metal, אבל כנראה שזה נהיה סוג של טרנד בשנים האחרונות. באותה צורה שה-Metalcore וה-Deathcore הגיעו לארץ באיחור אופנתי, כך גם תחיית ה-Thrash – אחרי שלהקות כמו Municipal Waste או Toxic Holocaust הצליחו להפיץ את הבשורה, כך היא הגיעה גם אלינו. אותו "ואקום עצום" שדיברת עליו אפיין גם את סצינת ה-Thrash העולמית לדעתי. מנקודת המבט שלי, Hangman בזמנם עשו בחירה יוצאת דופן לנגן Thrash Metal מתוך נטו אהבה לסגנון – היום זו נראית החלטה הרבה יותר פשוטה בעקבות הפופולריות של ה-Thrash בעולם.
יקיר, איך היה לחזור לבמות אחרי כל כך הרבה זמן של היעדרות ? איך החזרה הזו התקיימה בעצם, האם בשלבים או בבת אחת ?
יקיר: ההיעדרות הגדולה שאתה מדבר עליה ערכה מספר רב של שנים, יותר מידי אפילו. למעשה הפעם האחרונה שהייתי על הבמה עד ה"קאמבק" הייתה בשנת 2006 כסולן אורח עם להקת Orphaned Land שהיו ונשארו חברים טובים שלי תמיד. האמת היא שתכננתי כבר לחזור לבמה לפני 3 שנים, אבל אותה בעיה רפואית מנעה זאת ממני. במהלך התקופה הארוכה אמנם התנתקתי מהסצנה לגמרי והתרכזתי בתחומים אחרים מחוץ לעולם המוסיקה, אולם ידעתי שיגיע היום שבו אני אבריא ואחזור לעשות שוב המוסיקה שאני כלכך אוהב, והיום הזה לא איחר לבוא. ל"קאמבק" עצמו אחראי באופן עקיף אורי, גיטריסט וסולן להקת Dark Serpent. הייתי בעבודה במשרד כשהטלפון צלצל ואורי היה בקו השני. היה די מגניב לדבר איתו שוב, לאור העובדה שלא ראינו או דיברנו אחד עם השני קרוב ל-5 שנים. הוא אמר שהוא נזכר בי, בצבע הקול האופייני ובהופעות שעשינו יחד שתי הלהקות בערבי Thrash Metal ורצה לשאול אם "עדיין יש לך את זה". אני זוכר שהוא אמר משהו בסגנון "בן אדם, אני חייב להביא אותך לשיר איתנו בהופעה של Dark Serpent, אנשים יראו אותך חוזר מהקבר אחרי כל כך הרבה שנים, הם יחרבנו באמצע המועדון". להצעה מהסוג הזה, במיוחד לכזאת שמערבת בתוכה הפתעה, Thrash Metal ואנשים מחרבנים – לא יכולתי לסרב. הייתה הופעה מצוינת והאווירה וההרגשה הייתה ממש טובה. היה כיף להיות שוב על הבמה, להרגיש את הקהל ואת המוסיקה שהיא חלק בלתי נפרד ממני. ברגע שירדתי מהבמה ניגשו אלי כמה אנשים מהסצנה הישנה שרצו לדעת אם אני חוזר לעשות מוזיקה בקרוב. לא נתתי להם תשובה חד משמעית בנושא, אבל עמוק בפנים היה ברור לי שאני חייב לחזור. רצה הגורל ומספר ימים לאחר מכן מעיין הניק הודיע לי שהוא חוזר לארץ. הטלפון הראשון שהרמתי היה לאלעד. השאר כבר היסטוריה.
האם יש לכם מסר אחרון לקוראים ב-Metalist לפני שנראה אתכם עם Phantom Pain במועדון ה-Sublime ב-28/1 ?
אלעד: קודם כל, תודה רבה ל-Phantom Pain שמארחים אותנו בהופעת ה-50 החגיגית שלהם. אנחנו מקווים לראות את כל חובבי ה-Thrash יוצאים מהחורים ומגיעים לתת בראש יחד איתנו בסבליים! אנחנו רוצים להודות לכל האנשים שפירגנו ותמכו עד כה, וכמובן גם לטל וייסמן, מקס גרינגאוס, דור מידלש וטל ניסן על העזרה. כמו כן, בקרוב נכריז על הופעות נוספות ברחבי הארץ, וכמובן נעלה שירים נוספים לרשת. יש למה לחכות…
