Read this interview in English

שורשיה של להקת המטאל הנורבגית Susperia אולי נמצאים בסצנת הבלאק מטאל הידועה לשמצה של המדינה ההיא, אבל המוזיקה של ההרכב פונה יותר לכיוון הת'ראש, המודרני והקלאסי יותר. הלהקה, שכוללת נגנים לשעבר מהלהקות Dimmu Borgir ו-Old Man's Child, השוותה אין ספור פעמים בעבר לענקית הת'ראש האמריקאית Testament, השוואה שממנה מנסים חברי הלהקה לברוח. אלבומם החדש, Cut From Stone הוא עוד צעד לזהות משלה, אלבום מלוטש, כבד ומלודי שקוצר שבחים מאז יציאתו. לכבוד יציאת האלבום שוחחנו עם Memnock, בסיסט הלהקה.

אהלן… מדוע קראתם לאלבומכם האחרון Cut From Stone? האם בחרתם את השיר האהוב עליכם ועשיתם אותו לשיר הנושא, או שהאם חשבתם על השם לפני שכתבתם את מילות השיר?

שלום שם! ובכן, שם האלבום הוא משהו שהגענו אליו אחרי דיון ארוך. הרעיון מאחוריו הוא שהוא מייצג מה שאנחנו בתור להקה. אנחנו רוצים להעביר את המסר שאנחנו פה על מנת להישאר ואיננו מתכוונים להעלם. אנחנו בדיוק אותם אנשים עוד מהאלבום הראשון ואנחנו לא מתכוונים לבצע שום שינוי בהרכב הזה. אנחנו עוצבנו מאבן – בדומה לפסל, איתן ויציב לתקופות ארוכות. בתחילת הדרך, הרבה אנשים קראו לנו "הרכב סופרגרופ" – בגלל הקשרים שלנו עם Dimmu Burgir, Old Man's Child ו-Satyricon. טיבם של הרכבים מסוג זה להתפורר במהרה, והם לא חשבו שנשרוד זמן כה רב. אבל עובדה היא שאנחנו עדיין פה!

Susperia היא להקה שממשיכה להשתנות ולהתפתח. איך קיבלו המעריצים הותיקים שלכם את האלבום האחרון, ואת האלבום הקודם Unlimited? האם הרגשתם כבר בשלבי כתיבת השירים שאתם ממשיכים הרחק משורשי הבלאק מטאל לכיוון אפילו עוד יותר ת'ראשי ואפילו מעט גרוב-מטאל?

Susperia היא להקה שעושה מה שהיא מרגישה בנוח איתו. המוזיקה היא משהו שמגיע מבפנים. אנחנו אוהבים לאתגר את עצמנו ולחפש אחר כיוונים חדשים אחרת אנחנו נשתעמם במהרה. אפשר לומר שאנחנו "נסחפים" מהשורשים של הבלאק מטאל הנורבגי, ובכל זאת רוב המעריצים שלנו נשארים עימנו. אנחנו צוברים יותר מעריצים מאשר מאבדים, זה על בטוח, כך שזו לא כל כך בעיה [צוחק]. יש לנו קהל מאזינים נאמן שעומד לצידנו ונותן לנו כוח, הם תומכים בנו עם כל אלבום חדש שיוצא ומעבר לכך שאנחנו ממשיכים למצוא מאזינים חדשים על כל אלבום חדש.

אפשר לשמוע באלבום שהסאונד נקי ומצוחצח בהרבה (מבחינה טובה כמובן) מהאלבומים הקודמים. אתם חושבים שמצאתם סוף כל סוף את הנישה שלכם מבחינת הפקה וסאונד?

אני לא יודע אם מצאנו אותו באופן סופי, אבל אני חושב שאנחנו הולכים ומתקרבים בצעדי ענק למה שאנחנו רואים אותו כסאונד הסופי של Susperia. אנחנו כל הזמן מחפשים דרכים לשפר את ההפקה ואת הסאונד כמובן. אי אפשר לדעת למעשה אם התנאים יהיו זהים מבחינות אלו באלבום הבא. עבדנו עם מפיקים שונים בכל אלבום, וכל מפיק מביא את מגע הקסם שלו לכל אלבום. קשה לומר אם כן לאן ילך האלבום הבא.

Susperia אכן התחילה בתור הרכב All-Star מכל הסצינה הנורבגית. כפי שכבר ציינו, הרכבים All-Star בעלי תוחלת חיים קצרה מהרכבים אחרים. אתם מצד שני נשמעים רעננים מתמיד וכבר דופקים שעון על האלבום הרביעי. אתה חושב שבעצם אתם עשויים מחומר אחר כמוזיקאים מאשר להקות אחרות שאפשר להגדיר אותן "הרכבי All Star" – כל אחד והסצינה ממנה הגיע?

[צוחק צחוק היסטרי]… קודם כל, תודה! כפי שציינתי בתחילת הראיון, כנראה שהחלטנו מראש שאנחנו לא נהיה סתם "להקה של סצינת הבלאק הנורבגית" או בעצם כל להקת All-Star שבאה והולכת כהרף עין. באמת שתכננו לקחת את המוזיקה למקום גבוה ורחוק יותר מלהקות האם שלנו בעצם, וממש לא כדי לעשות אלבום ולמות. אפשר לומר שלפחות ברמה הזאת – אנחנו כנראה עשויים מחומר אחר. יש לנו בהחלט תוכניות להשאר פה בזמן הקרוב והרחוק.

מדוע עזבתם את חברת התקליטים הענקית Nuclear Blast בזמנו? האם הרגשתם אחרי העזיבה שהדברים אינם הולכים להיות פשוטים ועתיד הלהקה אינו כה בטוח, או שהאם נפלתם לחיקה של Tabu Records יחסית במהירות ללא חששות?

Nuclear blast עשתה עבודה טובה באלבום הראשון שלנו, אבל פחות או יותר הורידה את הרגל מדוושת הגז באלבום השני. סיימנו את המצב איתם כאשר נאמר לנו שלא נשאר להם כסף בשביל Susperia עבור סיבובי הופעות, והתקציב עבור השיווק קוצץ משמעותית. הם ביקשו מאיתנו להמתין בצד ולראות איך הם מקדמים להקות אחרות, אך היינו פחות או יותר חסרי סבלנות. אבל אפשר להבין אותנו, הם ביקשו שנחכה להם לא פחות משנתיים ב-Stand By. היינו חייבים לעשות משהו כדי לשמור על המומנטום, אז ביקשנו להשתחרר מהחוזה. הם הסכימו בלי כעס ונפרדנו כידידים.

אני מניח שהיו להם להקות מעל Susperia בסדר העדיפויות שלהם, וזה מובן לחלוטין. זה תמיד עצוב כשנאלצים לעזוב חברת תקליטים. אתה מרגיש כאילו אתה מתחיל ממש מאפס, אתה צריך להתחיל הכול מהתחלה, להוכיח את עצמך כלהקה מתחילה לכל דבר. אבל בסופו של דבר מצאנו חוזה טוב עם Tabu. הם חברה קטנה, אבל לפחות אנחנו לא אבודים בין מאות של להקות אחרות. כנראה עשינו בשכל, כי מכירות האלבומים שלנו יותר טובות מאשר מה שהיה עם Nuclear Blast.

יש אילו שירים של Susperia שאתה אוהב לנגן במיוחד? או להפך, האם יש אילו שירים שאתה מאחל שיירדו כבר מהסטליסט בהופעות חיות ולהחליף אותם באחרים?

זה קשה לבחור איזה שיר ננגן בהופעות חיות. אנחנו אפילו מעט אנוכיים בנושא ההופעות החיות. אנחנו מנגנים "רק" את השירים שאנחנו אוהבים. אנחנו תמיד מצליחים לארגן סט מוצלח ביחד ועד כה לא היו תלונות. בסופו של יום אנחנו אוהבים את כל השירים שלנו ב-Susperia, אחרת לא היינו מקליטים אותם.

זה קשה לא להזכיר את הדמיון שיש ביניכם לבין Testament והעובדה שעשיתם איתם סיבוב הופעות משותף ב-2005 בטח הייתה חוויה מרגשת עבורכם. אפשר בקלות להבחין שאריק פטרסון, גיטריסט Testament לובש חולצה שלכם בהופעה אשר תועדה ל-DVD של Testament בלונדון. איך זה גרם לך להרגיש, ואילו להקות אחרות היית גאה לחלוק איתן במה?

אוקי, קודם כל Testament הם להקה שונה לחלוטין מ-Susperia. תמיד משווים אותנו אליהם, ולמרות שאני מוצא את זה מאד-מאד מחמיא, לרוב זה מגיע פשוט מעצלנות עיתונאית. לפעמים אני מרגיש כאילו לא באמת מקשיבים ל-כל האלבום שלנו, אלא לכמה שירים. מאד נהנו לעשות את סיבוב ההופעות עם Testament. החבר'ה ממש עם רגליים על הקרקע והיו ממש נהדרים איתנו. אריק לבש את החולצה של Susperia כדי להראות, כנראה, שהוא אוהב אותנו ומעריך אותנו כלהקה. להקות אחרות שהיה לנו כיף איתן היו Dimmu Borgir ו-In Flames. זה היה סיבוב הופעות נהדר וחוויה אדירה עבורנו.

כלהקה שהתרחקה מז'אנר הבלאק מטאל והבדילה את עצמה ממנו, אך בכל זאת, מגיעה מארץ בה כל דבר רע קרה בגלל בלאק מטאל, איך אתה מתייחס אל סצינת הבלאק מטאל בנורבגיה כיום? מה אתה חושב על כל הסקנדלים שנגרמו בגלל להקות ומאזיני בלאק מטאל בתחילת שנות ה-90?

כל השריפות, ההצתות וכל החרא הזה אליו אתה מתייחס נגמרו ואני מקווה שלא ישובו לעולם. זה השפיע על כולם בנורבגיה, במיוחד על מי שהאזין למטאל. כל ילד שהאזין למטאל סבל בבית הספר והיה תחת לחץ גם מהחברה, גם ממערכת החינוך וגם מהבית. אם אהבת מוזיקת מטאל בתקופה ההיא, כל מי שלא הכיר את הז'אנר על בוריו והיה צר אופקים ישר התייחס אליך כאל צרות, כאל אחד שהולך לרצוח ולשרוף כנסיות. זה הלך והתדרדר ועשה נזקים עצומים לקהילת המטאל בנורבגיה.

כיום סצינת הבלאק מטאל השתנתה, נהייתה מסחרית יותר, מתונה יותר, בינונית יותר. אין כבר מקוריות בז'אנר – להקות מעתיקות אחת מהאחרת וחוזרות על הדברים שנעשו עשרות פעמים בעבר. כל ימי הקורפס-פיינט וכל השטויות האלה כבר הגיעו אל קיצם, אם תשאל את דעתי. להקות חדשות צריכות להמשיך קדימה, לעשות משהו חדש עם המוזיקה שלהן.

מה אתה חושב ש-Susperia יכולים להגשים עכשיו? לאן אתם מכוונים את הרובים שלכם כרגע?

אנחנו כל הזמן מנסים להשיג עוד עם כל אלבום. אנחנו רוצים לצלוח במקומות נכבדים יותר וגדולים יותר, לעשות סיבובי הופעות עוד ועוד, להוציא עוד אלבומים ולקחת את המוזיקה אל כמה שיותר אנשים שאפשר.

להבדיל מרוב להקות המטאל, המילים של Susperia מאד אישיות וכתובות כמעט כמו טרגדיה בין-אישית. מהשיר "Brother" עד ל-"Distant Memory" – ישנם רגשות רבים מעורבבים יחדיו, אבל קל לסמן את רגש ה-"חרטה" כתחושה הבולטת ביותר בכל הקריירה המילולית שלכם (תחשוב על שירים כמו "The Bitter Man" או "Chemistry" ו-"Home Sweet Hell" – זה בכל מקום!). מה מדאיג אתכם כל כך, אנשים?

רוב הליריקה נכתבת על ידי Athera הסולן. הוא שואב את ההשראה שלו בשביל המלל מהתנסות אישית בחיים שלו וכמו כן מצפייה של מה שהולך בעולם. כמה מהמושגים למעשה מאד אישיים כלפיו. ודאי ישנם מסרים ורמזים על העליות והירידות שהיו לו בחייו האישיים, אך זה גם מצביע על העולם בכלליותו שעובר תהליכים דומים מאד, שקיעות ומורדות שמציגות את עולמנו כמקום מושחת ומטריד עד מאד. המין האנושי הוא כביכול הגזע הנאור בעולמנו, אך הוא עוסק רק בלהרוג אח את רעהו ולהחריב את האדמה… (בחיי, כמה שאנחנו חכמים ששמנו לב לזה!)… אז כעקרון כן, חרטה וצער הם הרגשות המובילים, אבל הם מגיעים בצורות רבות מאד.

מה אתה חושב מבדיל את Susperia משאר להקות המטאל, במיוחד מרבית להקות המטאל הקיצוני-אך-מלודי ששטפו בסערה את אירופה כמבול אחרי שנת 2001?

אני חושב שאנחנו יחודיים יותר כי נשארנו עם אותו הרכב הנגנים מההתחלה, מה שאפשר לנו להתפתח ולגדול ביחד, להגיע למסקנות מוזיקליות משותפות ולחבור לטעם מוזיקלי משותף. זה העניק לנו את הזמן להתנסות ולגלות סמטאות מוזיקליות שונות שבעצם נתנו לנו את היכולת והמשמעת לדחוף את עצמנו לשיא היכולת ולא להפוך לעצלנים או להתייחס בביטול בתהליך כתיבת השיר.

להוציא את Cut From Stone, אילו אלבומים עשו את 2007 בשבילך עד כה?

ובכן, הייתי אומר שהאלבום של Black Comedy, אבל הוא לא יצא עד שנה הבאה. Black Comedy הם הלהקה שלי ושל המתופף שלנו Tjodalv, כהרכב צד. זה הרכב שהקמנו ביחד עם Marius Strand שעבד איתנו על האלבום Cut From Stone וגם ה-EP שנקרא Devil May Care. אם הייתי צריך לבחור אלבום אהוב משנת 2007 הייתי אומר ש-Pilgrimage של הלהקה OM – דום-מטאל נהדר.

מה אתה חושב על כל ז'אנר המטאלקור? אתה חושב שהגרסה האמריקאית של מטאל קיצוני, משולבת עם השבירות אל ההארדקור, הם העתיד של תעשיית המוזיקה במטאל, או אולי זה רק שלב שיחלוף במהרה – כמו מרבית האופנות העגומות שפגעו בתעשייה במרוצת השנים?

בכנות? אני לא יודע. לא האזנתי לזה מעולם כך שאין לי מושג.

האם שמעת על להקות מטאל מישראל?

מצטער, אין לי שמץ של מושג על מטאל ישראלי, אבל אשמח אם תמליץ לי על כמה, אני אקשיב לזה. אני אוהב לגלות להקות חדשות שלא הכרתי, ובמיוחד מוזיקה חדשה.

לסיום, כמה מילים אחרונות לקוראים בארץ הקודש?

תשארו "מטאל", תודה על הראיון בן אדם, ותודה לכל מי שתומך בלהקה. התמיכה שלכם עושה את הכל שווה את זה.