07/01/2010
Capricia - מטאל תיאטרלי מקומי
מאת: עדי כהן
מרואיין: Arnold Nesis, גיטריסט להקת Capricia

ההרכב "קפריציה" נוצר ברובו משילוב של סטודנטים ובוגרים מביה"ס "רימון", אך שלא כמו הדימוי שנוצר לתלמידי רימון, מתעסק ההרכב בפרוג-מטאל ובשילובו עם מוזיקה קלאסית. השם קפריציה בא מהמונח המוזיקלי "קפריציו", כלומר - "יצירה מהירה, וירטואוזית ולא שגרתית". הלהקה הירושלמית פעילה כבר כמה שנים, אך לפני כשנתיים חדלה מפעילות פומבית והתרכזה בליטוש החומר והקלטות. הלהקה, שמגדירה את עצמה כ"מטאל תיאטרלי", עומדת להוציא שני EP-ים בהקלטה והפקה ביתית, מתוכם שוחררו כבר שני שירים לאינטרנט. החומר עשיר באלמנטים: מקהלות, תזמורות, זמר וזמרת המנהלים מונולוגים ודיאלוגים, וליריקה שלדבריהם חשובה לא פחות. קפריציה מתכוננים להופעת הבכורה שלהם, מופע שבמרכזו עומדת היצירה "24", שבזמן הקרוב תשוחרר כ-EP. זוהי יצירה המדברת על יממה שעוברת על אדם המתלבט בין החיים במציאות לבדיה, כאשר כל דקה במוזיקה שוות ערך לשעה ביום. בהופעה ישתתפו חברי ההרכב, זמרים אורחים ושלל "הפתעות" נוספות. לקראת ההופעה ולרגל השקת ה- EP הראשון שבדרך, דיברנו עם ארנולד נסיס - מפיק בוגר רימון במגמת מוזיקה לסרטים, מכותבי החומרים והגיטריסט בלהקה.


היי, קודם כל, ספר לנו קצת על "קפריציה".

"קפריציה" הוקמה במקור על ידי ועל ידי גיטריסט בשם ערן שפירא. כיום אני מניח שאנחנו פשוט אוסף של מוזיקאים, בעיקר מתוך "רימון", שם רובנו למדנו או לומדים. קפריציה החלה את דרכה לפני כ-6 שנים, עוד כשהייתי בתיכון, אך בדרך עברנו צבא, שינויים בהרכב והרבה עבודה עד שהגענו למצב שאנחנו שלמים עם החומר, ההרכב וההופעה.


איזה חומרים שיחררתם החוצה עד כה?

עד עכשיו שחררנו שני שירים שהם חלק מ-EP שהולך לצאת בשם Fooled By The Hush. ה-EP יכלול חמישה שירים שאנחנו בתהליכי סיום ההקלטות שלהם. בקרוב נוציא גם את "24" - יצירה בת 24 דקות שהעבודה עליה נמשכה לכל אורך הדרך של ההרכב. ישנם עוד פרוייקטים עתידיים כגון יצירה לעיבוד מודרני ואפל-משהו של "היפה והחיה" ואופרת רוק בשם Annular Eclipse, אך זה עוד רחוק מאיתנו.


ספרו קצת על Fooled By The Hush ותהליכי ההקלטות.

ה-EP יכלול חלק משירי ההרכב, שהם שירים העומדים בפני עצמם ולא חלק מקונספט גדול כלשהו. תהליכי ההקלטה די מסובכים משום שהתפקידים מוקלטים בכמה מקומות שונים, בגלל צרכים אלו ואחרים שיש לנו - בין אם זה הקלטות של מקהלה, תזמורות סימפוניות, וגם כמובן בגלל מוגבלויות או להיפך, הזדמנויות שיש לנו. לשמחתינו למתופף שלנו, עדן, יש אולפן נגיש, אז הקלטות התופים מבוצעות שם, ועוברות מיקס על ידי. את המאסטרינג ל-EP יעשה ככל הנראה מאור אפלבויים.


מדוע החלטתם למהר ולהוציא את החומר בשני EP-ים שונים, ולא לחכות ולשחרר את כל החומר כאלבום?

אני חושב שהמונחים: אלבום, EP, דמו וכדומה קצת הטשטשו, משום שבזמן האחרון לכל אחד קיימת יכולת להקליט בבית, במחירים די מצחיקים. אז כל אחד יכול להקליט משהו ולקרוא לו בשם כלשהו, לפי האיכות שלדעתו הולמת את התוצר. לדעתי, העיקר הוא להוציא את החומר המוזיקלי. בסופו של יום, רובנו שומעים את החומרים במחשב, מהאינטרנט, ככה שזה כבר לא מאוד משנה אם הוצאת אלבום, EP או מה שלא יהיה. יש כאלה שמוציאים אלבום בעיקר בשביל להגיד "הוצאנו דיסק", שאני כמובן לא מזלזל בזה, אך גם לא צריך להפריז בחשיבות של זה. לגבינו, ההחלטה להוציא את החומר כשתי הוצאות נפרדות ולא יחד נובעת מההרגשה שלנו ש-"24" זו יצירה בפני עצמה ולא חלק מאלבום, ולכן רוצים לשחרר אותה ככזו.


מהו הסיפור העומד מאחורי יצירת הקונספט שלכם, "24"?

"24" היא יצירה בת 24 דקות כשכל דקה שוות ערך לשעה ביממה לא פשוטה העוברת על אדם. במהלך היממה הוא נאלץ להתמודד עם פצע מהעבר ולהחליט אם הוא רוצה להכיר בו ולחיות במציאות, או להתעלם ממנו ולהמשיך לחיות בבדיה כפי שהוא חי עד היום. היצירה מורכבת מחמישה חלקים: בוקר, צהריים, דמדומים, לילה ושחר, כשכל חלק מייצג מחשבה אחרת במאבק של המציאות מול הדמיון, וכל חלק מיוצג ע"י סגנון מוזיקלי שונה - כמובן, כולם בתחום הרוק/מטאל. מעבר לכך, יש ב-"24" עוד "אנקדוטות" קטנות שהיה חשוב לנו להוסיף, כגון הצגה אישית של כל הנגנים מבחינת יכולות נגינה והעובדה שכל חברי "קפריציה" כתב חלק כלשהו, ולו קטן, ביצירה. "24", מעבר ליצירה עצמה, היא גם תמצית ההרכב מבחינתנו.


מי כותב את החומר ואיך בעצם נוצר הקונספט?

החומר נכתב כמעט כולו על ידי, על ידי דורון (קלידים) ומיכאל (בס). בדרך כלל הקונספט של השיר נכתב על ידי או על ידי מיכאל, ואז יושב אחד מאיתנו לבד וכותב את כל השיר. לאחר מכן אנחנו נפגשים שלושתנו ומשנים את העיבוד עד שכולנו מרוצים. בשלב הבא, ההרכב מקבל את הסקיצה המוקלטת עם כל התפקידים, ובחזרה כל אחד מביא רעיונות נוספים, בדרך כלל כאלה שקשורים לכלי שלו.


שאלה בלתי נמנעת לאנשים שאוהבים תיאטרליות... איך אתם תופסים מוזיקה בכלל, ואת המוזיקה שלכם בפרט? מהי מוזיקה בשבילכם?

כמו שאמר ראסל בסרט "כמעט מפורסמים" - "To begin with…. Everything". בגדול, כמעט כולנו כבר עשינו את הבחירה של מוזיקה כמקצוע, ככה שמוזיקה בשבילנו היא גם האהבה הכי גדולה, וגם התמזל מזלנו... ופרנסה. לגבי השאר, אני יכול לענות רק בשביל עצמי. כשהחלטתי ללכת ללמוד מוזיקה, ככל שזה יישמע קיטשי, זה היה בגלל הטיעון שלא משנה כמה החיים שלי יתחרבנו, תמיד אוכל לחזור הביתה ולהתעסק במה שאני אוהב. מבחינת התפיסה של המוזיקה - אמנם למדתי הלחנה לקולנוע, אבל לא על מנת להלחין לקולנוע, אלא משום שהטכניקה שמשמשת לכתיבה לקולנוע היא "הלחנה תוכניתית" שהרעיון המרכזי בה הוא לשים את הסיפור בפרונט. אני תמיד נותן את הדוגמה הקיצונית של "מישהו ראה את אמא שלו נאנסת ונרצחת", איך אתה מתאר מוזיקלית את ההרגשה שלו? הוא לא עצוב... וכנראה שאת מה שהוא מרגיש אתה לא רוצה לשמוע, אבל זה בדיוק הדבר הנכון להלחין בשביל להעביר את התחושה.

ביחס למוזיקה שלנו - "קפריציה" תמיד הייתה בשבילי המקום שאני יכול להכניס בו את כל האמונות המוזיקליות שלי בלי לחשוב: האם זה תואם סגנון כלשהו, האם זה מעניין \ משעמם מספיק, האם מישהו יאהב את זה וכולי. אני נתקל בלא מעט מצבים בהם באים אליך ואומרים: "כתוב משהו יפה שיעבוד עם הקהל", אבל "קפריציה" תמיד היתה בשבילי המקום שבו אני יכול "לזרוק זין" על הקהל ולכתוב משהו שאני רוצה לשמוע. אני חושב גם ששאר חברי ההרכב היו עונים תשובה מאוד דומה.

הבנתי שנתקלתם בקשיים למצוא זמרים ובלא מעט שינויי ליין-אפ אחרים. ספר על תהליכי החיפושים ועל מי שנמצא בהרכב כיום.

כן, כמות האנשים שעברה בקפריציה היא די מרשימה, והסיבות לכך הן די ברורות - זה לא הרכב "קל". החל מהחומר, דרך העבודה לאורך הרבה זמן מבלי לראות תוצאות, כי פשוט לוקח הרבה זמן להרים את הדבר הזה (שזו בעצם קללת הפרוג הישראלית), ועד לזה שהאנשים שקיימים בהרכב לוקחים אותו מאוד ברצינות ולפעמים ברצינות מדי, ואנחנו מסוגלים להעביר חזרה שלמה בריב על תו אחד (True Story), והריבים נהיים אישיים. תוסיפי לזה את הטעם השונה של כל אחד והעובדה שיש בחומר לא מעט בחירות שנראות הזויות להרבה נגנים, וגם את העובדה הפשוטה שקשה לעבוד איתי ספציפית... [צוחק]... כל זה השתלב לאוסף של אנשים שהיו בהרכב, עזבו, חזרו ואופרת סבון שלמה, שהשיא עד היום היה העזיבה של נעמה (הזמרת) שלושה שבועות לפני ההופעה בבארבי.

המהות של החומר, האופי של האנשים ואמונות המוזיקליות בסופו של יום דורשות אנשים שהם לא רק נגנים ברמה גבוהה מאוד אלא גם אנשים מאוד ספציפיים מבחינת אישיות, ולמצוא אחד את השני לוקח זמן. עם זאת, בסופו של דבר אנחנו מבצעים את המוזיקה, והמוזיקה היא אותה מוזיקה. אחד הדברים היפים בהרכב הוא שהשיקול המוזיקלי תמיד יבוא לפני שיקולים אחרים - לטוב ולרע. כיום בהרכב נמצאים אני, דורון פרנקנברג שהוא פסנתרן קלאסי בוגר רימון, מעבד, מורה מוכר ושלל איכויות נוספות. מיכאל גלפרין שהוא בסיסט וחבר קרוב מאוד, מלחין, מתזמר ומעבד. עדן בכר, שמעבר לזה שהוא הבן של ירון בכר ורק בן 17, הוא גם לטעמי הנגן הכי מוכשר בהרכב, ומיקי זלצמן שהוא גיטריסט מדהים (ובעל כיפה קשוחה על הראש) שיום אחד האגו שלי ירשה לי להודות שהוא אכן יותר טוב ממני [צוחק]... מעבר לזה, ישנם זמרים ומוזיקאים רבים נוספים שאנחנו משתפים איתם פעולה, לדוגמה הזמר וידי דולב (Of Marbles Black), הזמרות נטע שטאל (Mydess), שלי שפר ומיכל שקד, ועוד.


אתם מגדירים את עצמכם כ"מטאל תיאטרלי". מה בדיוק זה אומר, ממי אתם מושפעים? איך זה בא לידי ביטוי באלבום?

הרעיון של התיאטרליות הוא בעצם להדגיש את היחס בין הסיפור שבשיר לבין המוזיקה. מעבר לזה, אני מניח שהמוזיקה היא פשוט פרוגרסיב. כמו שאמרתי קודם, אנחנו רוצים לתמוך מוזיקלית בסיפור שאנחנו מייצרים, שהמאזין יקבל את התחושות של הדמות ויעבור אותן יחד איתה (בפרשנות שלנו כמובן). היחס בין המילים למוזיקה הוא שיוצר את התיאטרליות, כך שהרבה פעמים המוזיקה היא בעצם פרשנות ותמיכה למילים, והשירה היא בדרך כלל מונולוגים או דיאלוגים בין דמויות. מבחינת השפעות אני מניח שזה יהיה מאוד שונה אצל כל אחד בהרכב, אז אם זה ממש מעניין מישהו אני מציע להכנס לאתר שלנו ולראות...


החומר שלכם מאתגר מאוד מהבחינה הביצועית ודורש הפקה לא פשוטה (תזמורות, מקהלות וכו'). איך אתם מתכוונים להתמודד עם האתגרים האלה כאשר תוציאו תוצר מלא?

זו שאלה שנתקלנו בה כבר וככל שהזמן עובר נתקלים בה יותר ויותר. יש כאן שני רבדים - ההפקתי: להשיג מקהלה ותזמורת, והמוזיקלי: לכתוב למקהלה ותזמורת. לשמחתנו מבחינה מוזיקלית אנחנו מסודרים, וזה יתרון גדול מבחינתנו משום שהרכבים רבים שרוצים לעשות מטאל סימפוני לדוגמה, נגררים לקלישאות תזמורתיות או בשלב יותר מאוחר שוכרים מתזמרים ומעבדים (עיין ערך Nightwish). אנחנו כבר באים עם הידע הטכני לעשות את זה ויש לנו נסיון גם בעבודה עם מקהלות ותזמורות, בכתיבה, עבודה איתם, ניצוח וכדומה. מבחינה הפקתית, התמזל מזלנו לעבוד בתחום ולהכיר המון אנשים - גם ברימון וגם מחוצה לו, ככה שכמו כל מוזיקאי, אנחנו "לוחצים יד וידנו נלחצת", לדוגמה מפיקים זמרת ובתמורה היא שרה עבורנו במקהלה. בעתיד אני משער שלא יהיה מנוס מלמצוא מקור מימון בשביל הפרויקט.


אתם לא פוחדים שההחלטה לשחרר את החומר עם המגבלות העכשוויות (EP ולא אלבום, הקלטה ללא הפקה גרנדיוזית, ועוד) תפגע בכם בטווח הרחוק לכשתרצו להוציא תוצר מלוטש יותר?

לא, משתי סיבות: האחת (וזה הזמן להטיף ל"אומת המטאל"): למרות שלאחרונה ניתנה המון חשיבות לסאונד - בסופו של יום גם רוק וגם מטאל הם לא שירי טראנס. סאונד והפקה הם אלמנטים חשובים, אבל אני חושב שאנחנו קצת מפריזים כיום שכן הדבר החשוב ביותר הוא מה שמנוגן, ולא המכשירים בהם הוא מנוגן. כמובן שהשאיפה היא לעשות הכל הכי טוב שאפשר, אבל כשהברירה שעומדת לפניך היא להשתמש בפלאג-אין במחשב או לשכור תזמורת סימפונית... אז אין באמת שאלה. בכל זאת, לצערנו יש לכולנו את השיקולים הפרקטיים. אני חושב שקצת מגזימים במטאל עם החשיבות של סאונד וכאמור, לא שזה לא דבר חשוב, אבל זה בטח לא שיקול מספיק בשביל לאהוב או לא לאהוב הרכב כזה או אחר.

הסיבה השניה, והיא לגמרי סובייקטיבית: אני עושה את מה שאני עושה עם ההרכב הזה בשביל הכיף. לשמחתי (ולהפתעתי) אני מסתדר מבחינה כלכלית כמוזיקאי, ובאף שלב לא חשבתי שההרכב הזה יהיה הפרנסה שלי, למרות השאיפה לכך. לכן אני מנסה (ולא כל כך מצליח...) לקחת את זה בכיף. אם יזדמן לנו להקליט את החומר עם הפילהרמונית של ברלין אז מגניב, ונדע לעשות את זה על הצד הטוב ביותר, אם לא, אני אוכל להשמיע לאנשים את מה שיש, ולעמוד מאחוריו במאה אחוז ולהגיד "זו המוזיקה שאני כותב כי לדעתי ככה מוזיקה צריכה להשמע".


כמו בכל חומר שמאחוריו סיפור, ובעיקר במטאל תיאטרלי כמו שאתם עושים, בד"כ יש כוונה להעביר משהו למאזין. מה הייתם רוצים להעביר למאזינים שלכם, עם איזו תחושה הייתם רוצים שהמאזין יישאר בסוף ההופעה \ ההקשבה לאלבום?

השאלה היא לא מה אנחנו היינו רוצים, אלא מה יקרה בפועל, וזו שאלה למאזינים ולא אלינו. הייתי רוצה שהמאזינים יקשיבו לשירים, יקראו את המילים וינתחו את התחושה בשביל עצמם. משם והלאה - זה בידיהם.


אם יכלתם לתאר מוזיקה בצבעים ובתמונות - איך החומר שלכם היה נראה?

דף לבן...


מה צפוי לנו בהופעת ההשקה?

צפויה כמובן השמעת הבכורה של "24", עוד קטעים של ההרכב ששוחררו וגם כאלו שלא, קטעים אינסטרומנטליים ועוד. יחממו אותנו להקת "המאנצ'יז" - שזו להקת נוער ירושלמית (מעולה לדעתי) שמנגנת רוק, פאנק ורגאיי - אולי זה לא מטאל, אבל זו מוזיקה טובה. למרות שנהוג להגיד ש"צפוי שהבמה בבארבי תקרוס ושדים עם קרניים יתעופפו ויאנסו בתולות וירסקו את עור התוף של האוזניים העדינות שלכם", צפוי מופע שאני בטוח שהוא מאוד מעניין, ומלא מוזיקה טובה.


יש תוכניות לשווק לחו"ל או להקליט בחו"ל בגלל קשיי ההצלחה וההקלטה כאן בארץ? בגדול, מה האג'נדה של הלהקה ל-5 שנים הקרובות?

האג'נדה היא קודם כל להופיע - בין אם זה בארץ ובין אם זה בחו"ל, לשחרר את שני ה- EP-ים, ולשווק את החומר לחו"ל. כבר התכתבנו עם כמה אנשים מחו"ל שיכולים לעזור לנו להתקדם שם ואנחנו מקווים שזה יוביל למשהו, אבל בסופו של יום הרעיון המרכזי הוא לעשות מוזיקה שהיא שלנו, שלא מעניין אותנו הביקורת עליה, ולהנות. כמובן, מי שרוצה לקחת חלק במסע הזה יותר ממוזמן.