18/11/2011
להבת האולד-סקול
מאת: אלון מיאסניקוב
מרואיין: Greg Mackintosh , גיטריסט וסולן להקת Vallenfyre

Greg Macintosh הוא אגדה. הבן אדם הוא הגיטריסט והכותב של Paradise Lost מתחילת דרכה של הלהקה האגדית באמצע שנות השמונים, ואחד האנשים שאחראים במו ידיהם ליצירת ז'אנר ה Doom Metal. אחרי כמעט 30 שנה עם Paradise Lost, היה זה מותו מסרטן של אביו האהוב שהוביל אותו לכתיבת חומר זועם ואגרסיבי ממה שכתב מזה שנים, החומר הזה מצא את עצמו לפרויקט חדש בשם Vallenfyre, שעימו הוציא Greg כבר EP ועכשיו גם אלבום בכורה שזוכה לשבחים רבים. Vallenfyre מחזירים את הכבוד ל Doom/Death של סוף שנות השמונים, ונותנים לאוהבי אלבומים מוקדמים של להקות כמו My Dying Bride, Anathema וכמובן Paradise Lost –את מה שהם חיכו לו כבר שנים רבות. ישבתי לדבר עם Greg, בפעם הרביעית או החמישית בקריירה שלי כעיתונאי, והוא כרגיל התגלה כבן שיחה נעים וקולח, הנה התוצאה:

אהלן Greg, מה העניינים איתך בימים טרופים אלה?

אהלן אלון, לא הרבה, אני בדרך לחזרות עם Paradise Lost, אנחנו עובדים על אלבום חדש ויש לנו גם כמה הופעות קרובות אז כרגע אנחנו מבלים הרבה אחד עם השני, מעבר לזה אני לא ממש מת לצאת מהבית עם הגשם שיורד כאן כרגע.

גם אצלנו בדיוק יורד גשם..

באמת? לא חשבתי שהמדינה שלכם יודעת מה זה גשם! בכל פעם שהייתי אצלכם היה יופי של מזג אוויר, ואילו אצלנו בצפון אנגליה נדיר מאד לראות שמש..אני מניח שזה הגורל שבחרתי לעצמי כשלא עברתי לאיזה אי טרופי..

תגיד, אם אתה מתרכז עכשיו באלבום החדש של Paradise Lost, אז מה קורה עם Vallenfyre?

קצת פחות דברים, אמנם אנחנו נפגשים, אבל רק בתחילת שנה הבאה נרים קצת את העניינים וגם נצא להופעות, כרגע זה לא מסתדר לכולנו כי לרובנו יש הרכבים אחרים, Adrian איתי ב Paradise, Hamish ב My Dying Bride – בקיצור, לוח זמנים עמוס ביותר.

יש כבר כיוון לגבי מה שקורה עם Paradise Lost?

מתחיל, אני מניח שזה לא יהיה רחוק מהאלבום האחרון – אולי יותר כבד, אני מניח שהמוזיקה שאני עושה עכשיו עם Vallenfyre משפיעה עלי גם עם מה שאני עושה עם Paradise. זה כמובן לא יהיה אותו מוצר אולד-סקול שעשיתי באלבום של Vallenfyre, אבל ללא ספק המשך של החזרה לכבדות של האלבומים האחרונים.

בוא נגיע ל Vallenfyre, איך התגובות לפרויקט אולד-סקול דת'/דום שאף אחד לא ממש ציפה שתעשה?

"צוחק" בינתיים בעיקר טובות, הרבה מאד אנשים אומרים לי שזה בדיוק מה שהם היו רוצים לשמוע מ Paradise Lost והם לא קיבלו כבר 20 שנה, וזו הייתה הכוונה – לעשות אלבום שנשמע כאילו הוצאתי אותו בסוף שנות התשעים, כמו אלבום הבכורה שלי עם Paradise.

יש לא מעט להקות שעושות רטרו-דת' מטאל, שמנסות לחקות את הסאונד השבדי או אלו שדומים לו, זו גם הייתה הכוונה אצלכם?

למזלי אני לא צריך "לחקות" כלום, שמעתי לא מעט להקות שעושות רטרו אבל בגדול רובן מפספסות את העיקר, זה לא רק הסאונד – זה גם המוזיקה, והתחושה שיוצרת הלהקה, ואני חושב שקשה מאד להגיע לזה באמת אם לא חיית ויצירת מוזיקה בתקופה ההיא. אני ידעתי איך נשמעתי לפני 30 שנה ואני יודע איך לגרום לזה להישמע ככה שוב, בגלל זה אני מעריך שרוב האנשים מאד אהבו את האלבום, למרות שאני חייב לומר שגם שמחתי למצוא כמה קטילות באינטרנט.

שמחת?

כן, יש בזה משהו מרענן, ראיתי איזו ביקורת שמישהו שכתב ואמר "למה לעשות מוזיקה שלא אקטואלית כבר 30 שנה?" לא התאפקתי והגבתי לו "כי מי שעושה אותה לא אקטואלי כבר 30 שנה.." אותי בכל אופן זה הצחיק.

איך הגעת לסאונד הכל כך מדויק הזה? זה נשמע כאילו הקלטתם ב Sunlight Studios עם Tomas Skogsberg הנודע..

למען האמת זה היה די DIY, הקלטנו פה באנגליה, ועם ציוד די בסיסי – אבל שוב, ברגע שמי שעושה את המוזיקה ואת ההפקה יודע איך זה צריך להישמע, זה פשוט יוצא כמו שצריך.

בוא נגיע למה שהוביל אותך להתחיל – ממה שהבנתי הכול התחיל בצורה טרגית, במוות של אביך מסרטן, והמוזיקה הייתה פורקן שבסוף הפך למשהו רציני יותר.

נכון, איבדתי את אבא שלי, וזו באמת הייתה תקופה קודרת בחיים שלי. אבא שלי היה חבר טוב, הוא היה מישהו שממש הקשיב למוזיקה שאני שמעתי כשגדלתי והתחלתי עם הלהקה, והוא תמיד תמך – היה מסיע אותנו להופעות, עוזר בכל מה שאפשר, לא הכרתי אנשים כמוהו בשום מקום אחר. המוות שלו היה קשה לי, ואני יכול לומר שגם היום לא ממש התגברתי על זה לגמרי. את המוזיקה של Vallenfyre התחלתי לכתוב לאחר מותו כסוג של פורקן לאבל שלי, היה משהו בחזרה למקורות המוזיקליים שלי ששימח אותי, ונתן לי הרבה תקווה להמשיך הלאה.

איך זה הבשיל ללהקה של ממש ותקליט?

התחלנו להקליט, עשינו איזה דמו שלא ממש ציפיתי שיצא ממנו משהו, ואז שלחתי אותו ל Jens Prueter, איש ה A&R של Century Media – חברת התקליטים של Paradise Lost, והוא חזר אלי נלהב ואמר שאני חייב להוציא את זה והוא מוכן מייד להוציא לנו את האלבום. Jens הוא איש אולד-סקול אמיתי, כמוני, וגדל על אותה מוזיקה, ואם הוא התלהב כל כך הבנתי שכנראה שיש פה משהו, משם זה המשיך ל EP שהוצאנו – ומשם לאלבום המלא שיצא ממש עכשיו.

למה Vallenfyre?

בדיוק קראתי ספר על השפה האנגלית העתיקה, זו שבה השתמשו בימי הביינים, ושתי מילים שם התחברו לי – Vallen זה אומץ, סוג של גרסא מוקדמת של Valient, אמיץ, ו Fyre זה פשוט Fire בדרך שבה כתבו את המילה פעם, אני חיברתי את שתי המילים ומאד מרוצה מהתוצאה.

אני חושב שבאופן כללי ניתן לראות ב Century Media סוג של חזרה לאולד-סקול, אם זה איתכם ואם זה החתמה של הרכב ישראלי כמו Sonne Adam שמושפע מאד מהחומרים המוקדמים שלכם.

האמת היא ששמעתי המון על Sonne Adam, זה היה בעיקר Jens שאמר לי שאני חייב לשמוע אותם ולדעתי הוא כבר שלח לי את הדיסק בדואר ואני אקבל אותו בזמן הקרוב מאד, אין ספק שיש חזרה למקורות, בסופו של דבר היה קסם במוזיקה הזו, היה משהו כבד, מסתורי וחד פעמי שקשה מאד להעתיק כיום – ומי שעושה את זה טוב, הוא סוג של מייצר מחדש את הקסם הזה.

בוא נגיע לקשר שלך עם ישראל – היית פה כבר כמה פעמים, תשמח לחזור?

בהחלט! כל פעם שהייתי אצלכם עם Paradise Lost נהנתי, מההופעה הראשונה בשנות התשעים התמכרתי לחומוס וגם לאנשים אצלכם, הקהל אצלכם מדהים ותמיד אנחנו מתקבלים בשמחה אדירה – אולי בגלל שלא רואים אותנו יותר מידי אצלכם,

אתה זוכר דברים מההופעה האחרונה כאן?

בעיקר שהופענו באיזה דיסקוטק שלא ממש בנוי להופעות מטאל..היו כל מיני פנסים ומנורות מוזרים שאני זוכר שדי נדהמנו מהם, מצד שני זה היה מגניב – אני ממש אהבתי להופיע שם כי זה היה שונה ומצחיק, אשמח להופיע שם שוב.

הפעם האחרונה שהיית כאן הייתה דווקא בתור אורח עם Orphaned Land בהופעה החגיגית שלהם, איך זה היה?

מוזר! פעם ראשונה שהוזמנתי לדבר כזה ואני חייב לומר שהרגשתי ממש בר מזל שהח'ברה שם עשו את זה בשבילי.

אני אישית יודע שהם מאד הושפעו מהמוזיקה שאתה כתבת ב Paradise Lost, אני מניח שאתה אחת הסיבות היותר רציניות לעצם היות Orphaned Land מי שהיא היום.

הם אמרו לי גם את זה, וזה תמיד מרגש אותי מחדש, לשמוע להקות שהתחילו בעקבות או עם השפעה של Paradise והיום עושות משהו כל כך מיוחד ויוצא דופן, זו הייתה הופעה מדהימה בשבילהם, אני ראיתי אותה מאחרי הקלעים ופשוט נדהמתי מהכוח שלהם שם והאהבה של הקהל.

זה היה משהו שבא לך בקלות? לעלות על מטוס ולבוא להופיע איתם?

כן, הם אחלה אנשים ומאז שהכרתי אותם אני מאד מחבב אותם, אני במיוחד אוהב את אורי, הבן אדם הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שאני מכיר, והזקן שלו זו תופעת טבע שצריך למסגר.

טוב, לסיום – מסר אחרון לקהל הישראלי?

אני מקווה שהם ייהנו מהאלבום הזה, זה לא לכל מעריץ של Paradise, אבל אני גאה מאד במה שהשגתי כאן, ואני מקווה שהם יהיו שותפים לזה.