09/12/2003
ראיון עם Lehavoth

האם תוכלו לסכם את החוויה של השהות הממושכת באירופה כלהקה ?

גל : מבחינה מקצועית, מדובר בשמיים וארץ. היום כשחזרנו כולנו לארץ אנחנו מבינים הרבה יותר את מיקומה של סצינת המטאל הישראלית בתפיסה האירופאית, ואני מתכוון לאיפשהו בתחתית הסולם. כל המושג של סצינת המטאל בארץ הוא פשוט אפסי לעומת המטאל בחו"ל, וכדי להבין את זה צריך להיות שם. צריך להופיע בהופעות גדולות בחו"ל לעומת הופעות גדולות פה בארץ, למרות שהדבר נמדד גם בהופעות הקטנות ביותר, כדי להבין את השוני בין העולם שבחוץ לעולם שגדלנו בו פה.

חיים : בארץ אין כלום – זו פשוט בועה אחת קטנה. אנשים פה בארץ חושבים שיש להם בעצם להקות גדולות והופעות גדולות ואירועים גדולים, אבל זה פשוט לא נכון. נכון שבשנתיים האחרונות יש עלייה, יש התפתחות בסצינה המקומית –אבל בתכלס, מדובר בדרך ללא מוצא – זה לא הדבר האמיתי.

גל : פה בארץ הקהל הוא תומך מאד, והסצינה המקומית היא מאד טובה ונוחה ללהקות, זה מן בית לחזור אליו אבל זה לא החיים בחוץ, זה לא העולם החיצוני, איפה שדברים באמת מתרחשים. הסצינה הישראלית פשוט מנותקת מהעולם. נכון שהופעות פה בארץ מביאות הרבה אנשים, 300 אולי 500 אנשים אפילו להופעות מקומיות, ו1000 אנשים ללהקות שבאות מחו"ל, מה שאין בחו"ל – שם להקות גדולות כמו ויידר, שהביאו יותר מ-1000 איש פה בארץ, מופיעות מול 40 איש במועדון קטנטן – אבל הן עושות את זה על בסיס יומי.



מה שאתם אומרים נשמע לי קצת סותר. אם הקהל פה תומך יותר, אז זו הוכחה שהסצינה שלנו חזקה יותר וטובה יותר, לא ? עובדה שבאירופה הקהל קר ללהקות, מגיעים פחות מ-50איש להופעה וכולם עומדים, אין תנועה בקהל, כאילו הם באו לבית קפה. זה לא עושה את הסצינה המקומית יותר טובה בסופו של דבר ?


חיים : לא. פה בארץ אמנם יש לך את הקהל הזה, אבל מדובר בחברים שלך, ובחברים שלהם, אז זה טוב שיש לנו הרבה חברים, אבל הרעיון הוא להופיע מול קהל שלא מכיר אותנו ולהיחשף. פה יש לך הופעה פעם בחודש, אולי פעמיים, ולכן יש לך כל כך הרבה אנשים בכל הופעה, שם אנשים צריכים להתלבט אם ללכת לקניבל קורפס או לדיינג פטוס כי זה נופל על אותו ערב, ובאותה העיר. פה אנשים צריכים לנסוע מרחק של 200 ק"מ כדי לראות להקה ישראלית בברבי בת"א, וזה אירוע ארצי, שם כל עיר לעצמה ואפילו פחות. מופיעים שם על מנת להופיע, זה הכל תלוי כמה אתה משקיע כמובן בלהקה שלך. למה שתרצה לנגן בלהקת מטאל ? כי אתה רוצה להיות בלהקה, להופיע, לעשות מוזיקה. זו הסיבה.

גל : הרעיון הוא להופיע ולחשוף את המוזיקה שלך לאנשים שלא מכירים אותה ולא לאותם אנשים שוב, ושוב, ושוב. צריך להיות בחו"ל כדי להבין איך זה עובד. לא רואים את אותו פרצוף פעמיים, אנשים אחרים באים לכל הופעה. נכון שהקהל אינו זורם ואוהד כמו בארץ אבל בארץ זה הקהל שלך' הם חברים שלך והם יאהבו אותך מעבר לעובדה שיש להקת ברוטאל. להופיע בארץ לא דורש הקרבה כמו להופיע בחו"ל

חיים : ולהיות להקה זה להקריב, במיוחד בסגנון כזה קיצוני. זה לעבוד קשה, ולוותר על הרבה מאד כדי להצליח, וההצלחה בהחלט לא מובטחת – אבל אתה יודע את זה, וזה למה בחרת להיות בלהקת מטאל- כי אתה אוהב את המוזיקה ואוהב לחיות אותה, ואין דרך אחרת יותר מאשר להופיע שוב ושוב, יום אחרי יום בהופעות בחו"ל, לא משנה אם זה מול 3000 אנשים בפסטיבל גראסהופ או אם זה במועדון קטן מול 50 איש.

ניר (לאחר התייעצות עם ברמן, המתופף של "בצפר") : בתכלס, הכי כיף זה להיות Dr. Dre, אתה מופיע מתי שאתה רוצה, ומול 40,000 איש.



תוכלו לספר קצת איך להקות מחו"ל קיבלו אתכם, במיוחד Aborted, אליהם נקשרתם מאד ?

ניר : אבורטד ממש לא הבינו מה אנחנו עושים שם. מה פתאום עזבנו הכל והגענו עד לבלגיה ? ובשביל מה ? כדי להופיע מול הרבה פחות אנשים שהרבה פחות מכירים אותנו ?

חיים : גם בחו"ל אותם כללים תופסים, שתדע לך. להקות בחו"ל מתחלקות גם הן לאלה שמקריבות ואלה שלא. גם ללהקות מקומיות שם החיים קשים כמו להרבה אומנים פה בארץ. זה מאד קשה לעשות כל סוג מוזיקה, קשה להתפרנס מזה אלא אם לוקחים את זה עד הסוף. אבורטד למשל זו להקה שמקריבה, ורואים תוצאות.

גל : הרבה להקות ראו אותנו כסיקור רומנטי, כישראלים. הם כמובן שמעו פה ושם על להקות מהארץ, על סאלם, על אורפנד לנד אבל לא האמינו שהם יראו להקה ישראלית בעיניים. הפתיע אותם גם שישראלים מכירים להקות "אנדרגראונד" מחו"ל – כנראה שהאינטרנט עשה רק טוב פה בארץ מבחינת ההיפתחות לעולם.

חיים : ישראל בשביל האירופאים זה ממש לא אירופה בשביל הישראלים. אנחנו כמו מוזמביק בשבילם, פריפריה מרוחקת ומנותקת.

גל : מהבחינה האישית, אבורטד ולנג-צ'ה היו תותחים. לא תאמין כמה החבר'ה האלה השקיעו כדי שאנחנו לא נישן ברחובות, הם ממש הפכו למשפחה שלנו. הם דאגו לנו פשוט להכל.

ניר : היי ! גם אני דואג לך להכל !

גל : יש לי מקום בלב בשבילך, דולי.

חיים : תבין שאנחנו פשוט לא עומדים בסטנדרטים כלפי חוץ. אז יופי, יש לנו 2-3 מעודנים עם סאונד סביר ואווירה סבבה, אבל אין לנו שום דבר מעבר לזה. אתה רואה בחו"ל שבכל עיר בינונית יש פי שתיים ממה שיש לנו בכל הארץ.

גל : אם דיברנו מקודם על הקרבה ועל אבורטד, אני רק רוצה להבהיר שהחיים לא קלים שם בכלל. אבורטד, למשל לא נחים לרגע, הם חיים מהופעה להופעה, ואני מדבר על סדר גודל של יום-יום, גם אם זה אומר לעלות כלהקה הפותחת של פסטיבל גראסהופ בשעה 15:00 אחר הצהריים.



מה יש לכם לומר על הדעות שאתם נהיים יותר ויותר ניו-מטאל במוזיקה שלכם ?


חיים : אני מבין למה אתה מתכוון, אבל תן לי להסביר לך משהו – זה לא בדיוק שהמוזיקה של להבות נהיית יותר ניו-מטאל, זה הרבה יותר פשוט מזה. אנחנו פשוט רוצים לנגן מה שאנחנו אוהבים, ויוצא שזה נשמע קצת יותר מקורב לניו-מטאל, אבל בחומר החדש יש הרבה יותר גריינדקור באותה מידה, או סלדג'.

ניר : תרשום את זה – אין לי מילה

גל : החומר החדש שלנו נשמע אחרת מהדיסק. זה עדיין להבות, זה עדיין ברוטאל דת' מטאל, אבל הוא יותר מגוון ועם הרבה יותר גרוב. אולי זה מה שמטעה לחשוב בשמיעות ראשונות שזה קצת "ניו-מטאל"

חיים : בתכלס, אנחנו אשמים בטענה. גנבנו הכל מבצפר.



מדוע בהופעות אתם כבר בקושי מבצעים את החומר מהאלבום ? אתם לא חושבים שאתם רצים מהר מדי ? שאתם לא נותנים לקהל לעכל את החומר (הקשה לעיכול בלאו הכי) ולהתרגל אליו וכבר אתם מביאים שירים חדשים ומחליפים את הסט ?

גל : שמע, זו כמעט אותה תשובה כמו הקודמת... אנחנו פשוט רוצים לנגן את החומר שאנחנו מנגנים. אני לא חושב שאנחנו צריכים לקדם את האלבום שלנו, הקהל שאהב את המוזיקה שלנו יאהב כנראה גם את החומר החדש, ברגע שיעכל אותו.

חיים : שמע, ללהבות אין קהל יעד מיוחד בשבילה. גם אם יש כמה אנשים כאלה – אנחנו לא מנגנים בשבילם, אנחנו מנגנים בשביל עצמנו, כי אנחנו נהנים מזה. אל תשכח שאנחנו שואפים לנגן כמה שיותר וכמה שיותר בחו"ל, שם כאמור אין לנו קהל יעד בכלל.

ניר : חוץ מזה, מדוע שנרצה לנגן שירים שאנחנו כבר לא רוצים לנגן, מה הטעם בלנגן מוזיקה שאתה לא רוצה לנגן ?



אני חושב שאני צריך לשאול את השאלה שכולם שואלים, למה להפסיק לנגן בלאק מטאל ולעבור לנגן דת' מטאל ? האם זה בגלל שפשוט הפסקתם לאהוב את הסגנון – או שמא רציתם לפנות לקהל שונה ?

חיים (אשר ייחסתי את השאלה כלפיו גם כן, לתקופה שלו בעזאזל) : באיזשהו שלב אתה מבין שאתה מנגן מוזיקה שלא מדברת אליך יותר. הפוזה הזאת כבר לא מעניינת אף אחד, במיוחד לא אותך, אז אתה מפסיק עם זה, זה לא מובן ? ... מלבד זאת, אתה רואה שכסף לא תראה מזה, וחבל להמשיך ולנסות, אז יאללה נעשה גריינד כי אולי יש מצב.

ניר : אולי יש מצב !

גל :אם כי תזכור שלדעתי, האלבום של Satyricon – Volcano הוא בין האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם.



מדוע התרחקתם לאחרונה מסצינת המטאל פה בארץ ? גם לפני שטסתם לאירופה הייתם בנישה נפרדת, מה שהשתקף לא מעט כהתרחקות, כאילו אתם לא רוצים עוד חלק בסצינה המקומית.

גל : אנחנו כלהקה מחזיקים תפיסה שונה על הסצינה פה בארץ, מתישהו הגענו למסקנה שאנחנו רוצים קהל גלובלי לעומת להקות רבות פה בארץ שמסתפקות בקהל מקומי. אנחנו פשוט מכינים את עצמנו לעולם הגדול.

חיים : אנחנו לא מתרחקים מהסצינה, הלהקה הייתה מרוחקת אבל אנחנו היינו פה. ההרכבים שלנו המשיכו להופיע פה בארץ, אם זה Vultures או WhoreXcore או הרכבים אחרים שחברי הלהקה לקחו בהם חלק (כזכור – חיים עזב את ההרכבים Nail within ובצפר לאחרונה, כדי להתמקד בעבודה שלו בלהבות).

גל :שמע, השינוי שלי היה בדיוק מתי שלהבות התחלפו מלהקת בלאק מטאל ללהקת ברוטאל דת' מטאל. היה אז ערב הארדקור עם להקות כמו D.P.A – וזה היה ערב ההארדקור הראשון שלי. מעולם לא ראיתי הופעת הארדקור לפני כן, ופתאום אני רואה קהל, שלא עומד כמו בולי עץ אלא מכיר את המילים ושר עם הלהקה, משתולל ועושה פוגו. בתקופה הזאת היה בעיקר להקות בלאק מטאל פה בארץ, כולם היו בפוזה ממש קשוחה, כולם רצו להיות אפלים ולא להיות מקורבים לקהל שלהם, להיות מרוחקים כאילו הם לפחות דימו בורג'יר, והקהל היה עומד שם ולא זז, במקרה הטוב מישהו היה מנסה להתחיל מכות או פוגו וזה היה נגמר מיד בלי שיתוף פעולה וכשראיתי את ההופעות הארדקור הבנתי שזה מה שאני רוצה להכניס למטאל ולהוציא במקביל את הפוזה המטופשת של הבלאקרים הקשוחים, וכשאני מסתכל בדיעבד על הוידאו שלנו מההופעה של להבות בערב השקת האלבום, אני רואה שהצלחנו (כזכור – להבות חוללו מה שלא היה לפני כן מאז ההופעה של ביוהאזארד פה בארץ – כשכחלק נכבד במיוחד מהקהל עלה על הבמה עם הלהקה – והיו לפחות 40 איש על הבמה בו-זמנית).

ניר : פעם גם הופעות מטאל היו אירוע נדיר. היו אולי פעמיים בשנה, היום הסצינה מפותחת הרבה יותר והעניין פה שונה לגמרי. אנחנו לא מנותקים מהסצינה, יש לנו פשוט תפיסה אחרת על הסצינה שאותה אנחנו מנסים להשריש. פשוט תפסיקו להיות מסוגרים בתפיסה שלכם ותסתכלו קצת על העולם הגדול, שמה לעשות הסצינה הישראלית היא בית חם ונוח לעומת מה שיש שם בחוץ.

גל : אני מבין מאיפה המחשבה שהתרחקנו. את הופעת ההשקה שלנו עשינו עם להקות שלא היו קשורות לסצינה בכלל. Chaos Rabak היא להקת פאנק של חברים שלנו, Rabies caste הם להקת סטונר-סלאדג' פסיכודלי וגם הם חברים שלנו, ו- Absence of sincerity (כיום ! Hand made god ) היא מן שילוב של ברוטאל דת' ומטאלקור – וגם הם חברים שלנו. שמע, פשוט רצינו להופיע עם חברים שלנו. זה נקרא להתרחק מהסצינה ?

חיים : אנחנו פשוט עושים מה שאנחנו נהנים ממנו, ובשביל הכיף. להיות חבר של מישהו ולנגן איתו רק בגלל שאתם שומעים את אותה המוזיקה, זה מטופש.

ניר : ובסופו של דבר רואים שפתחנו את הדלת. על הופעת ההשקה היו הרבה תלונות שהופענו עם להקות שאינן מטאל, אבל לאחרונה WhoreXcore הופיעו עם Yidcore ועם Useless I.D. בלי הרבה תלונות מעבר לזה, נכון ?



ומה הלאה ?

כולם : בחזרה לחו"ל !!


חיים : הקלטנו EP בבלגיה, שיצא בתקווה בשנה הבאה, וכעת אנחנו מחפשים חוזה תקליטים חדש, החוזה שלנו עם Fadeless records הגיע לסיום, ובעזרת השם נמצא חוזה תקליטים חדש ונוציא אלבום חדש עוד בשנה הבאה.

גל : השאיפה שלי היא להופיע כמה שיותר בחו"ל.

חיים : והיינו כבר בדרך לשם שוב, אבל לוקח זמן, הרבה מאד כסף והמון מאמץ להתארגן לזה ולהופיע באירועים שונים שם. כמובן להופיע פה בארץ מספר לא מבוטל של פעמים.



ומה יקרה עם מספר הפרוייקטים המוזיקלים שאתם מריצים במקביל ?


חיים : מנגנים בשביל הכסף, כי כיף לנגן, מה עוד יכול לקרות ?

גל : Vultures (הרכב האינדסטריאל שמשלב את גל ואת ניר גוטריימן, הגיטריסט השני בלהבות שלא נכח בראיון, אשר מנגן כיום גם ב-Salem) התחילה בגלל שרציתי לתת לצד שלי שלא הגיע מהמטאל לצאת בנגינה, והדבר נחת עלי בתקופה הכי נוחה בחיים. לאחרונה Vultures הקליטו אלבום שלם וכמו כן גם EP ואני מניח שעדכונים נוספים יגיעו בשנה הקרובה.

חיים : וכמובן ש-WhoreXcore אינשאללה ימצאו חברת תקליטים ויקליטו כבר אלבום ! מה עוד יכול לקרות ?



עכשיו, לכל מה שחברי להקה ישראלית צריכים לעבור אצלי, מסלול הייסורים אשר נלקח ממטאל-סלאדג', בו אני אנסה להפיל על החבר'ה מושגים המוכרים להם, בהקשר מסוים – והם ינסו לצאת הכי נקיים שאפשר


Arallu

כולם : גבר !!! שבני יחזור הביתה בשלום.


Metalist הפקות

חיים : זה שווה שיש את זה כי זה פותח הרבה דלתות, סחטיין על הפסטיבל ובכלל על היוזמה.


Aborted

גל : חברים, אחים, משפחה, בלגים ציוניים.


Hand made god

חיים : מי ?.. אה, Absence of sincerity. זה הדבר הבא !

ניר : הם הולכים צעד אחד לפני כולם וכבר יוצאים להקליט בחו"ל.


Sepultura

גל : Third world artists, ועל זה יש לי המון רספקט אליהם.


Leng tche

חיים (טופח בחוזקה על שכמו של ניר ) : דולי הגבר ! להקה של גברים.

ניר : חבל שניקולאס עזב. הוא טס לניו-זילנד.


Bartholomeus night

גל : איתי הוא סולן הבלאק מטאל מספר אחת בארץ !


מכבי חיפה

ניר (בזמן שחיים לא שם לב) : קופים... סתם, מלכות עולם.


Nail Within

חיים : הבזבוז הכי גדול שהיה בארץ.

ניר : ומיקו הומו !


Solitay

גל : אני מאד מצפה להופעה שלהם

חיים : ואני עוד צריך לשמוע את האלבום שלהם.


Bichslap

חיים : הלהקה שאני הכי רוצה לנגן בה !

גל : בן זונה של חומר !!! כבדרך אגב הם שינו את השם ל- Brion


Dirge Design

גל : סוון הוא אח יקר, הכי גבר ביקום !


Sewaged

ניר : יאשה הוא גאון ! במקור זה היה אמור להיות כל להבות עם יאשה מנגנים קצת באפלה-גור-גריינד. אבל אל יצא.


Decayed soul

ניר : חבל שהתפרקו.

גל : הרצוג יותר טובים.

חיים : והור-קור הכי טובים !!!


רועי חן (מתופף - איטרנל גריי)

כולם : הגבר מספר אחד בארץ !


Dying fetus

ניר : מאז הפיצול, זה לא קורה.

גל : Misery Index זה הדבר הבא.


Raven music

גל : רייבן מיוזיק מקדמים את המטאל פה בארץ, בתכלס וזו עבודת קודש.


Useless ID

גל : הלהקה הראשונה שעשתה משהו. בסופו של דבר, רק יוזלס ורוקפור עשו ממש משהו בחו"ל, ועכשיו יש להם את השם שלהם שם, הם הטביעו את חותמם כבר. יוזלס הם בעצם המורים שלנו למה שאנחנו צריכים לעשות.


Abed

כולם : ערבים ! מחבלים !

ניר : חרא סולן


(יותם Defiler)

האתר הרשמי