Read this interview in English

Zao תמיד היו אלו שקבעו את האופנה, ולא פעלו על פיה. הלהקה, מחלוצות ה-"קור" העכשווי, התחילה דרכה עוד ב-93' והיא אחת המשפיעות הגדולות על הז'אנר ועל צורתו הנוכחית. לאחר אלבום קודם שהיה אלבום קונספט נוצרי, בהתאם לאמונתם של חברי הלהקה, מוציאה הלהקה אלבום חדש בשם The Fear Is What Keeps Us Here שאותו חבריה הפיקו עם טכנאי-העל סטיב אלביני (שעבד עם Nirvana בין השאר). האלבום יוצא בימים אלו בחברת Ferret Records ולכבוד שחרורו שוחחנו עם ג'ף, מתופף הלהקה.

הי ג'ף, מזל טוב על האלבום החדש, באופן אישי אני חושב שהוא אחד החזקים ביותר שהוצאתם, עד כמה אתם מרוצים מהתוצר הסופי?

תודה, אנחנו מרגישים אותו דבר לגבי זה שהוא הכי חזק שלנו. אני חושב שזו הפעם הראשונה מזה זמן ארוך שהצלחנו להשקיע מספיק זמן בכתיבה שלו, לא היה לחץ, הכול פשוט קרה. בכל מקרה שבו מישהו מהלהקה עושה אלבום, עם Zao או בפרויקט אחד, תמיד יש משהו שאותו אנחנו רוצים לחזור ולשנות, ממש קשה לי הפעם לעשות זאת באלבום הזה. אני מניח שאפשר לומר שאנחנו מאד מרוצים מהתוצאה, האופן שבו הוא נשמע אצלנו בראש הוא בדיוק כמו שהוא יצא בסוף.

באלו דרכים הוא דומה, או שונה, מהאלבום האחרון שלכם – Funeral Of God?

הוא די שונה. Funeral Of God היה אלבום קונספט, הוא נשמע כמו סיפור או מיני-סרט, כך שהיה לו סאונד נרחב בהרבה, השירים היו יותר נרחבים ואפיים. האלבום הזה מנסה להיות ההפך, יותר קצר ולעניין – ישר החוצה, אל תיתן לשום דבר לשהות יותר מידי, פגע וברח.

האלבום נשמע הרבה יותר מחוספס, יותר דינאמי, אפשר לייחס את זה לעבודה של סטיב אלביני?

סטיב לא הפיק, הוא אף פעם לא ממש מפיק. הוא מסתכל על הדברים כמו שרברב או חשמלאי, איש מקצוע מיומן. האמת היא שהוא לובש סרבל עבודה להקלטות! הוא לא ממש מדבר על האלבום עד שהוא לא לובש אותו! אבל כן, ההקלטה שלו מוציאה את הצד הבסיסי יותר של להקות, זה הרבה יותר רוק והרבה פחות ליטוש אולפני. המוזיקה הזאת לא אמורה להיות מושלמת או קלה להאזנה, זה אמור להיות תוקפני וקטלני. ידענו את זה כשנכנסו לאולפן, אז השירים די נכתבו עם המחשבה הזאת בראש.

איך התחיל הקשר הראשוני עם סטיב?

חברה שלו, הת'ר, עשתה סרט דוקומנטארי על מוזיקה מחתרתית, והיו צילומים של Zao בתוכו. היא הציגה את עצמה ללהקה והזכירה את העובדה שחבר שלה רוצה להקליט אותנו, הסתבר שהחבר שלה הוא סטיב. הוא הביא את הלהקה לאולפן, עשה לנו סיבוב וכולם נכנסו לעניין. הלהקה רצתה להשתמש בו כבר ב-Funeral Of God אבל זה לא עבד אז מכל מיני סיבות.

אני מבין שעשיתם שימוש בקלטות אנאלוגיות בהקלטה, ושדניאל (הסולן) השתמש במיקרופון ידני שהוקלט דרך מגבר, מה הייתה הסיבה לכאלו טכניקות יוצאות דופן?

כדי לחזור בחזרה למה שהקלטה הייתה פעם, מסמך שמתעד את הלהקה מנגנת. לא רק שרצינו שהאלבום ישמע כמו שאנחנו נשמעים בהופעה, אלא שגם תהיה בו אנרגיה יותר תוקפנית. יש הרבה אלבומים שנשמעים "נחמדים" בחוץ שאנשים יכולים לקנות, אנחנו רצינו להציע אלטרנטיבה. משהו מעניין, משהו שיאלץ אותך לגבש דעה עליו. נראה שאנשים או אוהבים או שונאים את ההפקה ואת ההגשה של האלבום… וזה בדיוק מה שחשבנו שיקרה, כמובן שאנחנו אוהבים את זה.

Funeral אכן היה אלבום קונספט, גם החדש כזה?

לא, בכלל לא. אלבום קונספט אחד מספיק בינתיים. אולי בהמשך יהיה עוד אחד. כל פעם שאתה כותב שירים חייב להיות איזה משהו מקשר בגלל שזה תיעוד של דברים שעוברים עליך באותו זמן, אבל אין משהו כמו הסיפור שהיה באלבום הקודם. הייתי אומר שהמוטיב העיקרי בשירים באלבום הוא של "אובדן שליטה".

מה משמעות השם – The Fear Is What Keeps Us Here?

יש כמה דברים שאתה יכול לקחת מזה. פחד שולט בך, בכל צורה שהיא. העיר שבה אנו חיים היא מאד מרוכזת בתוך עצמה, הרבה אנשים שנולדו פה – מתים פה, ומבלי אפילו לנסוע יותר ממרחק של שעה מהעיר. "הפחד" מהעולם החיצוני משאיר אותם כאן. אנשים נוטים להיתקע בעבודות שהם לא אוהבים בגלל הפחד מלהתקדם הלאה, הפחד מכישלון. אפילו איתנו, אתה נכנס למוזיקה כשאתה צעיר כי אתה נהנה מזה, אבל אתה ממשיך עם זה בגלל שאתה חייב, אם לא תעשה את זה אתה תתכווץ ותעלם. זאת לא ברירה יותר, אתה נמצא בזה לכל החיים, אתה ממשיך לעשות את זה בגלל שאתה לא יודע איך ואם תהיה מאושר מלעשות משהו אחר.

מה פירוש העיצוב (הדיכאוני) של החוברת בדיסק?

שוב, רצינו משהו פשוט ולעניין. כמו המוזיקה שלנו, רצינו משהו שלא יאמר לך מה הוא, משהו שאנשים יכלו להצמיד פירוש משלהם למה שהוא. הדמות המכוסה בדיסק מייצגת בגדול את הפחד, כל דבר עלול להיות מתחת לכיסוי הזה… מה שאתה מפחד ממנו נמצא שם מתחת.

אני מבין שהשיר "Its Hard Not To Shake With A Gun In Your Mouth" מדבר על חוסר ההבנה של אנשים לגבי הלהקה, באילו דרכים אתה חושב שאנשים תופסים אתכם לא נכון, ואך השיר מתקשר לזה?

אנחנו מקבלים הרבה תגובות לגבי מה שאנשים רוצים לקטלג אותנו. לדוגמא זה ההקשר הנוצרי, אנשים לא מבינים ש-כן, הסולן שלנו הוא נוצרי מאמין, זה דבר אישי שלו, אבל זה לא אומר שללהקה יש מטרה להפוך אנשים לנוצרים מאמינים. דן שר על מה שקורה בחייו, ובגלל שהאמונה שלו מאד אישית ומאד פרטית עבורו, הוא לא שר עליה כמו שהוא שר נגיד לפני 8 שנים. לכל אחד בלהקה יש אמונה אחרת והן לא ממש מסתדרות, אז למה שנחבר אמונה אחת שתיוצג במוזיקה שלנו?

אנשים ממש נוטים להיות קשים בנושא הזה והיה מעריץ אחד שעשה חיים קשים לדן ודי חצה את הגבול איתו, הבחור הזה שאל אותו למה הוא לא מפיץ את הבשורה של ישו במוזיקה של Zao והוא נהיה ממש אגרסיבי וכעוס לגבי זה, הבחור הזה היה צריך להסתכל בראי כי הוא ללא ספק היה צבוע. דן בא ואומר את זה ישירות בשיר שלו: "הקול שלך הוא חצוצרה קוראת, המודיעה על ההרים שהזזת, אבל אהבה היא הדבר הרחוק ביותר ממך."

נראה כי האלבום הזה באמת מתרכז פחות בדת מבעבר, למה זה?

הוא פחות או יותר אותו דבר כמו בעבר, להבדיל מ-Funeral, ששוב, היה אלבום קונספט ודמיוני לחלוטין, כמו סרט או ספר. האלבומים לפני זה, מלבד הממש ראשונים – לא היו כל כך מרוכזים בדת. היה רושם שזה כן היה כך, אבל זה נבע בעיקר שלהקה שווקה בצורה כזאת ע"י אנשים מאשר הקשר שלה לדת. שוב, אני חושב שבגלל זה המילים של דן עובדות כל כך טוב, אפילו אם הוא שר על האמונה שלו, זה תמיד באופן אישי מאד ודי מטושטש, אם אתה רוצה להצמיד שיר שלו לאלוהים, אתה יכול, אבל אתה יכול גם להצמיד את הפירוש ליחסים שלך עם החברה שלך, או אשתך, או היחסים שלך עם הורייך.

האומנות הטובה ביותר לא אומרת לך מה היא מנסה לומר, אם תסתכל על ציור אבסטרקטי וראית בו עץ והאומן יאמר "לא, זה אישה. זה מה שזה וזה כל מה שזה יכול להיות" זה יהרוס לך. עכשיו לא תוכל ליהנות מהציור כי אתה יודע שטעית לגביו. שוב, לכל אחד מאיתנו יש מערכת אמונות בדרגות שונות, אני לא חושב שדן רוצה שיהיה מסר אחיד אחד שעלול להרחיק מאזינים, ובטח שלא חברים אחרים בלהקה. יש הרבה להקות שכן עוסקות בצורה ישירה בנושאים האלו, שהם יעשו זאת, לנו יש משהו משלנו קורה.

נוצר הרושם שהלהקה משקיעה הרבה מחשבה בטקסטים, במשוואה של מילים=מוזיקה, מה לדעתך יותר חשוב ללהקה?

משמעות זהה. המוזיקה באה קודם, תמיד. דן כותב מילים כל הזמן אבל הוא מחכה שניתן לו את המוזיקה כדי לבחור באלו שירים הוא ישתמש במילים קימות ולאלו הוא צריך לכתוב. הוא תמיד מנסה להתאים את אופי המילים לאופי השירים. אם זה שיר ממש כעוס, הוא ישים בו מילים כעוסות, אם הוא נשמע עצוב – אותו דבר. בסופו של דבר אנחנו רוצים שהם ישבו יחד ושתהיה להם משמעות. שוב, המסר לא כזה חשוב, המסר הוא מה שנתפס ע"י המאזין, אבל התוכן מאד חשוב ומאד מושקע.

סצנת ה-"קור" הנוכחית נמצאת כרגע בשיא מבחינת הצלחתה, מה אתה חושב על האווירה הידידותית לסגנון, ולאן אתה חושב שזה יוביל את המוזיקה הזאת?

אני לא בטוח איך לענות על זה. אני לא ממש עוקב אחרי הסצנה שכנראה אני חלק ממנה. אני חושב שכולנו כאלה, אנחנו פשוט עושים מה שאנחנו עושים – זה מה שהלהקה תמיד עשתה. ב-9 מתוך 10 מקרים אנחנו אפילו לא יודעים איך הלהקות האלה נשמעות. אני חושב שזאת אחת הסיבות שהאלבום יצא כמו שיצא, חשבנו על זה שאנחנו לא אוהבים את הטרנד הזה, אנחנו לא אוהבים את הכיוון שאליו פונה המוזיקה, אז נעשה אלבום שאנחנו רוצים לעשות, כזה שנוכל לשמוע עוד 20 שנה ושלא אכפת לנו אם הוא יתאים או לא.

מה מתוכנן ללהקה עכשיו מבחינת הופעות?

הרבה הופעות. אני מקווה שנגיע להרבה מקומות שאליהם לא הגענו. יפן, אוסטרליה, דרום אמריקה, איפה שאתה רוצה. אבל אנחנו הכי חזקים בארה"ב כרגע אז יהיו הרבה הופעות כאן. אנחנו רוצים לעשות סיבוב הופעות יותר גדול לאלבום הזה מבעבר. אז אולי תראה אותנו גם אצלכם!

מסר אחרון לאוהבי Zao הישראלים?

אני עדיין בשוק שיש לנו אוהבים בישראל! ברצינות, כששמעתי על הראיון הזה שאלתי את עצמי: "ישראל?? הם יודעים מי אנחנו??, לא היה לי מושג, אבל זה מרגש…