Read this interview in English

ז'אנר הדום מטאל התאפיין בלא מעט גרסאות שונות, כאשר בקצה הספקטרום המלודי ניצבו תמיד שתי הגדולות, Candlemass השבדית, ו-Solitude Aeturnus האמריקאית, ששני אלבומיה הראשונים נחשבים לנכסי צאן ברזל של הז'אנר ולא הייתה זאת הפתעה כשפורסם לאחרונה כי סולן הלהקה – רוברט לאו, הוא זה שיחליף את סולנה המיתולוגי של Candlemass – משייה מרקולין – באלבומה החדש. לאחרונה הוציאה הלהקה אלבום חדש בשם Alone, שממשיך את הקו הקודר אך עם זאת מלודי של אלבומי העבר של הלהקה. לכבוד צאתו, דיברנו עם מקים הלהקה והכותב העיקרי בה, ג'ון פרז.

הי ג'ון, ברכות על האלבום החדש, מתי בדיוק הוא שוחרר?

האלבום החדש, Alone, יצא בנובמבר שנה שעברה בחברת התקליטים Massacre, הוא בדיוק יוצא עכשיו בארה"ב דרך חברת התקליטים Locomotive.

למה בחרתם להוציא את האלבום דרכם?

אחרי שהוצאנו את האלבום Downfall בחברה מקומית בארה"ב בשם Pavement התברר לנו שרוב המעריצים שלנו מרוכזים לא בארה"ב אלא באירופה ובמיוחד בגרמניה, כך שזה היה הגיוני עבורנו לחפש חברת תקליטים שמבוססת שם כדי להגיע יותר טוב לקהל שלנו באירופה. יש לנו מעריצים בכל מיני מקומות בעולם, וגם בארה"ב, אבל כדי לשפר את המכירות הכי הגיוני היה להשקיע במרכז המעריצים.

למה קוראים לאלבום Alone? ואיך זה מתקשר עם העטיפה הדכאונית שלו?

האלבום מייצג את התחושות שעברו על רוברט בשנים האחרונות, הרבה מהמילים שלו מתקשרות לזה וגם העטיפה קשורה לשם האלבום. אתה רואה אנשים ברקע, אבל לפעמים גם כשיש אנשים מסביבך אתה עדיין לבד.

איך היית מתאר את האלבום מבחינה מוזיקלית?

האלבום הכי כבד והכי מדכא שאי פעם עשינו. הוא מכניס הרבה מהכתיבה האפית של האלבומים המוקדמים שלנו ומשלב אותו עם תחושה חזקה של כתיבה כבדה. אני מתכוון לזה שהשיר כבד גם מבחינת הכתיבה שלו ולא רק הסאונד שלו. אתה לא חייב להוריד טון ל-A כדי להיות כבד, זה הכול תלוי בשיר. כמובן שצריך סאונד של דום כדי שילך עם השיר, ואני חושב שיש את זה באלבום פה יותר מבכל אלבום אחר שעשינו.

למה לקח לכם כל כך הרבה זמן לעשות אלבום אחרי הקודם, Adagio?

שני חברים בלהקה עזבו אחרי האלבום, אדגר ריביירה וג'ון קובינגטון, וזה עיכב אותנו מאד. אנחנו מאד בררניים לגבי מי שאנחנו רוצים או לא רוצים שיינגן איתנו, ולקח לנו הרבה זמן למצוא חברים חלופיים. בכל מקרה לקחנו הפסקה קצרה אחרי שהאלבום יצא, בשנה שאחרי זה אדגר עזב ואחרי זה ג'ון. אחרי זה רוברט עבר גירושין ולא היה לו מקום לגור, הוא היה מחוץ לעניינים לתקופה. זה באמת היה מאבק להגיע לאן שהגענו עכשיו, אבל אני שמח שהחזקנו מעמד.

עכשיו קצת חזרה בזמן, אתה וותיק אמיתי בעולם המטאל, מה הייתה הלהקה הראשונה שלך?

Ripping Corpse, להקת ת'ראש אמיתית בסגנון Exodus, הקמתי אותה באמצע 1985.

איך הגעת ללהקה?

חיפשתי אנשים לעבוד איתם בערך שנתיים לפני כן אבל האהבה שלי למטאל בתקופה ההיא הייתה לדברים מאד קיצונים ומחתרתיים. לא הייתה לי בעיה למצוא אנשים שירצו לנגן כמו Ratt, Judas Priest, Scorpions ו-Van Halen, רציתי מטאליסטים אמיתיים שירצו לעשות בלגן אמיתי כמו החומר המוקדם של Exciter, Motorhead, Saxon, Angelwitch, Savatage, Hellhammer, Venom ודומיהם. אחרי שנתיים בחור בשם וולטר טשלר ענה על מודעה ששמתי בחנות מוזיקה וישר הסתדרנו.

למה עזבת את הלהקה?

ת'ראש היה מלכתחילה סגנון שקשה להתפתח איתו. רציתי ש-Rotting Corpse ילכו יותר בכיוון דברים כמו Celtic Frost, Obituary ו-Death ואילו וולטר הלך יותר בכיוון של Crossover, שאני שנאתי (למרות שאהבתי את הפאנק המוקדם של תחילת השמונים). אחרי שרבנו החלטתי לעזוב ולהקים להקה שתעשה מוזיקה נצחית, בעלת עומק, ומעל הכל – שתהיה כבדה!!

אני זוכר כשיצא אלבום הבכורה שלכם, In The Depths Of Sorrow, אני ואנשים אחרים נדהמנו מהיכולת הווקליות של רוברט, אך הוא הצרף להרכב?

לייל, הבסיסט שלנו אז, ניגן עם רוברט כמה שנים בהרכב פאנק מהמוקדמים בסצנה בשם The Holy, כשלייל הצטרף אז הוא בכלל היה המתופף שלנו! בתקופה ההיא נזדקקנו לסולן כי מי ששר לפני כן, כריס גייבהרט, החליט לעזוב. לייל הציע את רוברט והוא אמר שהוא יכול לשיר יותר טוב מכל אחד אחר בעיר, והוא צדק! ממש התרשמתי מרוברט וידעתי שהקול שלו יתאים בדיוק לשירים שכתבתי, לרוברט יש טעם מוזיקלי דומה מאד לשלי וישר הסתדרנו ביחד ככותבים.

מלבד שניכם כל ההרכב השתנה במהלך השנים, מה קרה לשאר האנשים?

לייל עזב ב-1996 כדי לפנות לכיוונים מוזיקליים אחרים, הוא היום מנהיג להקה בשם Ghoultown שמצליחה מאד באזור שלנו. קובינגטון לא תופף במהלך כמה שנים והוא רק עכשיו חוזר לזה, הוא מנגן בלהקה בשם Kung Fu Preacher, עם אדגר לא דיברתי כבר כמעט שנתיים! לא היו בעיות מיוחדות עם החברים לשעבר, זה פשוט היה הזמן להתקדם ואני לחלוטין מכבד את זה.

נראה כי ישנה חזרה למטאל בעולם באופן כללי, וגם לדום מטאל. זה היווה חלק מההחלטה שלכם להקליט אלבום חדש?

האמת היא שתכננו להקליט את האלבום הזה עוד מ-2002. זה לקח לנו הרבה זמן לעשות את כל מה שצריך כדי להוציא את האלבום הזה כיום. אף פעם לא עצרנו ממש, פשוט האטנו לכדי זחילה במשך כמה שנים!

הוצאתם EP ב-2000 בשם Justice For All, שלא נראה כמשהו אופייני ללהקה, מה יש בו?

זאת הייתה הוצאה מיוחדת ומוגבלת לאספנים שכללה את הדמואים הראשונים שלנו, מ-1987 ו-1988, זה היה מוגבל ל-1000 עותקים וממש קשה למצוא עותק של זה כיום. ממש שנאתי את העטיפה שעשו לזה! אבל רוב פרסטון, מחברת Doom Planet שהוציאה את זה – היה ממש בחור נחמד.

ניגנת עם הרכב בשם Liquid Sound Company, איזה סוג מוזיקה עשיתה איתם?

זה הרכב של אסיד רוק פסיכדלי, עשיתי את זה בשביל הכיף כי אני אוהב את המוזיקה הזאת בדיוק כמו שאני אוהב מטאל. עשיתי איתם שני אלבומים, ב-1996 וב-2001, נוציא גם חומר חדש השנה!

התחלת עם ז'אנר הת'ראש, אבל עברת לדום ולפסיכודליה, אתה עדיין מקשיב לת'ראש?

אני לא מקשיב לת'ראש אבל אני מקשיב לבלאק מטאל, תמיד אהבתי את הז'אנרים היותר קיצוניים שבמטאל ומבחינתי הבלאק תמיד דחף את הגבולות למקומות יותר קיצוניים מבכל מוזיקה אחרת. אני שומע להקות כמו Inquisition, Countess, Dark Funeral, Marduk, Immortal, Dimmu Borgir, Belphegor, Faustcoven והרשימה נמשכת! אני עלול להקליט אלבום בלאק בזמן הקרוב, אני רוצה לעשות זאת כבר שנים אבל עדיין לא יצא לי.

לסיכום, מה צופה העתיד ללהקה?

אנחנו נעשה כמה פסטיבלים ואולי גם סיבוב הופעות קצר באירופה בסתיו. סטיב ורוברט מוציאים אלבום בשם Concept Of God שהם הקליטו עוד ב-2001, זה מטאל די בסגנון שלנו ונראה לי שאנשים יאהבו את זה. כמו כן נעבוד על חומר לאלבום חדש שיצא בשנה הבאה, יש לנו כבר 4 שירים ואני רק מחכה להוציא אלבום נוסף, אפילו יותר כבד מזה!