Read this interview in English

להקת הדת' מטאל האמריקאית Jungle Rot פועלת משנת 1995, והוציאה עד היום חמישה אלבומים של דת' מטאל בלתי מתפשר. למרות שסביב סולן הלהקה, דייב מאתריז, משתנה ההרכב כמעט בכל אלבום, הוא תמיד מצליח ליצור אלבומים שזוכים לשבחים, ביניהם גם האחרון, War Zone. שוחחנו עם הבאסיסט ג'ימס גננז, על האירועים שעוברים בימים אלו על ההרכב.

היי ג'ימס, בוא נתחיל עם אירועים עכשוויים, מה קורה עם הלהקה כרגע?

לאחרונה אנחנו כותבים שירים חדשים, עושים קצת הופעות מקומיות, פסטיבלים וכו'. אנחנו מקווים לחתום על חוזה עם חברת תקליטים בקרוב, בתקווה שזאת תהיה חברה שיהיה אכפת לה מאיתנו ותעשה קצת עבודה עבורנו. אנחנו גם מקווים לחזור לאירופה ולעשות גם שם הופעות בקיץ.

אני מבין שהוצאתם DVD בשם Live In Germany לאחרונה, מה הוא כולל?

זאת בעצם ההופעה שלנו מפסטיבל Fuck The Commerce בגרמניה מ-2005, במסגרת סיבוב ההופעות Fueled By Hate. יש בו 14 שירים מכל האלבומים עד האלבום Fueled By Hate. הוא צולם ע"י כמה מצלמות והסאונד הגיע ישר מהלוח. אני חושב שזה היה יכול להיות יותר טוב, אבל זה סביר ומייצג טוב את מה שאנחנו עושים בהופעה.

עברה שנה מאז שיצא האלבום War Zone, עד כמה טוב הוא התקבל?

די טוב! רוב הביקורות היו חיוביות, אנשים שכבר היו מעריצים שלנו לא התאכזבו, ואני מקווה שהשגנו גם כמה מעריצים חדשים באמצעותו.

עד כמה שונה הוא היה מהאלבום שלפני, Fueled By Hate?

הוא בעצם נכתב ע"י הרכב אחר, אז יש בו שינויים מעטים. מבחינת הצליל זה בהחלט Jungle Rot! מבחינת Fueled, היו שאמרו שיש בו קצת הארד קור, ואילו War Zone הוא יותר חזרה לדת' מטאל מסורתי. אני אישית שומע את שני הסגנונות בכל האלבומים של הלהקה, לדעתי זה חלק מהסאונד שלנו.

הסאונד בשני האלבומים חד ומדויק מאד, איך הגעתם אליו?

לזה אנחנו שואפים: ביצוע. אנחנו עושים חזרות קדחתניות לפני שאנחנו נכנסים לאולפן, ועם כל האימונים שיש, עדיין יש זמן באולפן להגיע לתוצאה מושלמת. מעבר לזה צליל הגיטרות שלנו לא מעורפל, הוא חד במיד-ריינג', כך שהוא חותך היטב, כמו מסור חשמלי…

קצת בחזרה בזמן, איך בדיוק התחלתם?

דייב התחיל את הלהקה לפני יותר מ-12 שנה, הוא פשוט מצא מוזיקאים מהאזור שלו שהיו באותו ראש כמוהו. משם הוא המשיך, כמו שרוב הלהקות מתחילות.

איך התחיל כל העיסוק עם מלחמה, במילים ובתדמית?

זה פשוט מתאים לסאונד שלנו. מאד יציב, מאד מלחמתי, כמו טנק. מעבר לזה מלחמה מעניינת אותנו, כמו גם הסיבות לה. אנחנו מנסים לגעת בכל הנושאים האלה, אבל גם להכניס קצת הומור של אולד סקול דת' מטאל בשירים. מעריצים אמיתיים של הלהקה יודעים לזהות את ההומור הזה.

איך אתם מתמודדים עם הנושא במילים? אתם מהללים אותו? מבקרים אותו?

חלק מהשירים נכתבים מנקודת המבט של האדם הרע, מה שיכול לך לגרום שאנחנו מהללים את המלחמה. כמו כן יש גם ביקורת חברתית. אישית, אנחנו לא מהללים את המלחמה, אבל נראה שהיא חלק יותר ויותר טבעי מההיסטוריה שלנו כבני אדם. זה פשוט יצא שזה הנושא שבו אנחנו בוחרים לגעת הכי הרבה.

הלהקה עברה לא מעט שינויים בהרכב, מה גרם להם?

בגדול זה הסיפור על המזל הרע של דייב, שהוא לא מצליח למצוא מוזיקאים עם מחויבות שיישארו בלהקה. אנשים באים ואנשים הולכים ודייב הוא בעל אישיות די קיצונית, אנשים נוטים לחשוב שהוא טיפוס מרושע כשהוא בכלל לא כזה. אנשים פשוט לא יודעים איך להתמודד עם האישיות החזקה שלו. זה המצב אני חושב, אנשים אחרים פשוט לא התאימו, ולכן הם הוצאו מהלהקה או עזבו.

למה אתה חושב שהלהקה עדיין שורדת כשכל כך הרבה להקות דת' משנות התשעים נעלמו?

דייב הוא ממזר עקשן. הוא אוהב להיות בלהקה הזאת ולא יכול לדמיין לא להיות בה. אני חושב שהוא ימשיך לעשות את זה לא משנה מה יקרה. הלהקה תמיד הייתה נאמנה למי שהיא, אף אחד מאיתנו לא מתנגד לקדמה אבל הלהקה היא מי שהיא. לשנות את הנוסחה של מה שאנחנו עושים פשוט יגרום למי שאוהב אותנו מההתחלה להפסיק לאהוב אותנו, אני חושב שזה עזר לנו לשמור על הכבוד שלנו ועל בסיס המעריצים, שנשאר איתנו בטוב וברע.

קראתי באתר שלכם ש -דפקו" אתכם בסיבוב ההופעות שלכם ב-2006, מה קרה שם?

רק משחקים עם סוכני הופעות. יש לנו סוכן פה בארה"ב שהוא חרא רציני, הרבה להקות מארה"ב יודעות על מי אני מדבר. לא היינו מוכנים לאכול את החרא שלו והוא איים מספיק על בעלי מועדונים וסוכני הופעות אחרים כך שנדפק לנו סיבוב ההופעות שלנו.

יצא לכם להופיע לאחר הבלגן הזה?

לא, לא הצלחנו. קיווינו לטוב, אבל לא הצלחנו לתאם סיבוב הופעות שהיה שווה את זה.

איך התחיל כל הסיפור של זה שג'ימי ג'סטה לבש חולצה שלכם במסגרת ההנחייה שלו בתוכנית Headbanger's Ball?

ג'ימי הוא חבר טוב שלנו. האלבום הראשון שלנו ייצא בחברת התקליטים שלו – Pure Death. יש לנו היסטוריה איתו. כך שכשניגנו עם הלהקה שלו כאן בשיקגו הסתובבנו איתו ונתנו לו חולצה של War Zone, והוא החליט ללבוש אותה בתוכנית שהוא מנחה. זה עזר לנו המון. קיבלנו המוני בקשות ב-MySpace ואלפי השמעות. ואז קיבלנו כמה מכתבים ממעריצי דת' מטאל שכתבו לנו שאנחנו רכיכות כי ג'ימי ג'סטה לבש את החולצה שלנו, קראו לנו "נו מטאל" ו-"הומואים של הארד קור" ומה לא, וזה ממש מטומטם והתייחסתי לזה באתר שלנו: אני פשוט שונא את כל הדיבורים האלה ומלחמות הז'אנרים האלו. זה כמו מלחמות כנופיות ילדותיות.

מה אתה חושב על סצנת המטאל העכשווית בארה"ב, וכל נושא ה-Metalcore שגדל כל הזמן?

זה קשה יותר ויותר לעמוד במה שקורה בסצנה, זה זז בכל כך הרבה כיוונים, אפשר לאבד את עצמך בקלות. אני שם לב רק ללהקות שבמקרה אני נוחת עליהן שאני אוהב, או ללהקות שתמיד אהבתי. אני אוהב חלק מהלהקות אבל לא את כולן, אפשר לומר שחלק מהלהקות לא עושות את זה עם אמונה של ממש במה שהן עושות. באופן אישי לא מעניין אותי אילו להקות גדלות ואילו לא, מטאל אמיתי תמיד יהיה בדיוק מה שהוא – מטאל אמיתי. וזה לא יעלם כמו שטרנדים נעלמים.

אני מבין שעשיתם שתי גרסאות לקליפ לשיר "Victims Of Violence", מה ההבדל ביניהן?

זה רק בעריכה. הגרסא הלא ערוכה כוללת יותר תמונות של אלימות מלחמתית, וזה בשחור לבן. חברת התקליטים רצתה את הגרסא הרגילה בצבע, זה כל ההבדל. הלהקה בהחלט מעדיפה את הגרסא בשחור לבן.

מה התוכניות שלכם לעתיד הקרוב?

לעבוד קשה יותר עם השותפים העסקיים שלנו. לעשות כמה שיותר הופעות ולהוציא אלבום חדש! תודה על הראיון, וכולם מוזמנים ליצור איתנו קשר!