Read this interview in English

להקת הפאוור מטאל הבריטית Intense מנסה לעשות צעד ולהחזיר קצת כבוד למטאל המלודי הבריטי, אותו מטאל שפעם משל בז'אנר עם להקות כמו Iron Maiden ו-Judas Priest, שבשנים האחרונות עסוק יותר בלחקות את להקות הפופ מטאל האמריקאיות. אלבומה החדש של הלהקה, As Our Army Grows, שיצא לאחרונה, הוא אות ומופת למטאל מלודי מסורתי אמיתי, עם כל ההשפעות הבריטיות הנכונות. לכבוד צאת האלבום שוחחנו עם שון הת'רינגטון, סולן הלהקה.

היי שון, האלבום החדש יצא ממש עכשיו, איך התגובות אליו?

האמת היא שקצת מוקדם מכדי לדעת, הוא בדיוק יצא. קיבלנו פידבק די חיובי כאן בינתיים, אז אנחנו ממשיכים לדחוף אותו כמה שאפשר.

באופן אישי אני חושב שמדובר באחד מאלבומי המטאל המלודי החזקים שיצאו בשנה האחרונה, די נדהמתי שלא שמעתי לפני כן על הלהקה, איפה התחבאתם?

*צוחק* תודה, זה נחמד לשמוע את זה. בהחלט לא התחבאנו, פשוט לא הייתה חברת תקליטים שתתמוך בנו לפני כן. עם חברת התקליטים Napalm אני מקווה שנגיע להרבה אנשים שלא שמעו עלינו לפני כן.

תספר לנו איך התחלתם.

בהתחלה הלהקה הייתה פשוט כמה חברים שנפגשו והתחילו לנגן, לצערי זה לא עובד בדרך כלל *צוחק*… דברים הפכו להיות רציניים רק אחרי הוצאת האלבום Dark Season בחברת התקליטים שלי, Full Volume Records, ב-1997/1998. לאחר מכן נפרדתי משאר חברי הלהקה כי הם התקדמו בכיוון שונה שלא היה לי נוח איתו, אספתי את צוות הנגנים העכשווי, כאשר את סטיב בריין, הבסיסט, צירפתי לפני שלוש שנים. אנחנו יחידה די הדוקה מאז.

למה בעצם ליצור להקת מטאל מסורתית כמו שלכם? זה לא שבאנגליה יש קהל לזה מאז שנות השמונים…

אני רק רציתי לעשות מוזיקה. לא תכננתי באופן מודע שהלהקה תעשה מוזיקה כזאת… זו פשוט הייתה המוזיקה שלה הקשבנו ולכן זה היה רק טבעי לנגן אותה. אנחנו בהחלט לא להקה שמונעת ע"י אופנות, אנחנו מנגנים מה שאנחנו מנגנים כי לדעתי אתה חייב להיות נאמן לעצמך ולנגן מה שאתה אוהב. אנחנו עיקשים ובאמת לא איכפת לנו אם אנחנו "גזעיים" או לא, כל עוד אנחנו מאושרים.

אילו הופעות יצא לכם לעשות לפני צאת האלבום?

בשנה שעברה יצא לנו לנגן בהולנד ובבלגיה לראשונה, וזה הייה נהדר. קיבלנו תגובות מעולות וטיפלנו בנו ממש יפה למרות שאלו היו סה"כ מועדונים קטנים. אנחנו אוהבים גם פסטיבלים וניגנו ב-Bloodstock ו-13th Day כאן באנגליה, וגם בפסטיבלים Dong Open Air ו-Metal Bash בגרמניה, שם ניגנו לצד להקות כמו Sonata Arctica, Children Of Bodom, Primal Fear, Epica, Finntroll והרבה אחרות. ב-2004 ניגנו ב-Bloodstock באולם הראשי לפני קהל של 2,500 איש, זה היה נהדר.

הלהקה המלודית היחידה שבאה כרגע מאנגליה מלבדכם היא Dragonforce ולדעתי היא שונה מאד ממה שאתם עושים – הם מתרכזים בעיקר ביכולת נגינה ואתם בכתיבה. מה לדעתך מבדיל בין השתיים?

כן, אני מכיר את הרמן ועוד כמה מהחבר'ה שלהם והם באמת שונים מאד מאיתנו. יחסית ללהקת פאוור מטאל אנחנו אפלים מאד, וקיבלנו כבר כמה תגובות שכדאי שנקרא רק מטאל וזהו… אבל חייב להיות איזשהו תת ז'אנר אני מניח. המוזיקה שלנו כבדה יותר ואנחנו מנסים להימנע ממילים עם קלישאות, אנחנו משקיעים הרבה מחשבה בכתיבת השירים והטקסטים וזה אולי באמת גורם שמפריד בינינו ללהקות אחרות.

האלבום כולו עוסק בנושאים הקשורים לפנטזיה, יש איזשהו מוטיב חוזר באלבום?

פנטזיה עם מנה טובה של מציאות הייתי אומר… *צוחק*. אין ממש קונספט באלבום, מלבד טרילוגיית השירים שמסיימת אותו – "The Chronicles Of The New Flesh", שאת כולה כתב ניק. זה ההתייחסות שלו לסרט של דויד קרוננברג משנות השמונים בשם Videodrome. השירים לוקחים אותך לאורך השינוי שעובר על הדמות הראשית – זה יופי של סרט, תשכור אותו אם לא ראית אותו…

יש סופרי פנטזיה מסוימים שהשפיעו יותר מאחרים עליך בכתיבת המילים?

יש מספר סופרים שהשפיעו עלי בדרכים מסוימות, יש את דויד אדינגס, רוברט ג'ורדן וטרי ברוקס, אני מנסה לקרוא בכל יום כשיוצא לי. את המילים לשיר "Mirror Shroud" כתבתי בהשפעת ספר, כאשר החפץ עליו הוא מדבר זה מעין גלימה שמפתחים התמכרות ללבוש אותה, היא הופכת אותך לבלתי נראה וככל שאתה לובש אותה יותר, אתה הופך לאט לאט לשד… אני לא ממש זוכר מי הכותב, זה משהו שקראתי מזמן.

מה אומרות המילים הכתובות משני צדדי עטיפת האלבום? באיזו שפה הן כתובות?

זה כתב מלאכי. העטיפה מבוססת על השיר "Our Last Hope", ששם האלבום מופיע בו כשורה בפזמון. השם מבוסס על הסרט The Prophecy 3: The Ascent. אני מעריץ גדול של סדרת סרטי הנבואה, והם מספרים על מלחמה בגן עדן שהתחילה מכך שחלק מהמלאכים לא אוהבים את אהבת האל לבני האדם. כשדיברתי עם מתיאס נורן, הצייר, על העטיפה ביקשתי ממנו שיראה את הסרט כדי שיבין את סוג הדימוי שאני רוצה. הוא הלך וקנה את הסרט וחזר עם הציור הזה, שגם מופיע במוטיבים בתוך העטיפה של הדיסק, הקטעים של הכתב המלאכי פשוט התאימו, ואנחנו משתמשים בסמלים כאלו גם כדי לסמן כל אחד מחברי הלהקה, אין להם ממש פירוש בדרך שאנחנו משתמשים בהם.

יש השפעות ברורות מ-Iron Maiden בחלק מהשירים, במיוחד ב-"Our Last Hope" – אני צודק?

אני חושב שהמוזיקה שלהם השפיעה על כל אלבום מטאל שיוצא בעולם, והם בהחלט גם השפעה במוזיקה שלנו, לא הייתי אומר שזה באופן מיוחד בשירה אצלנו, אבל אולי ניק חווה איזה רגע Maiden *צוחק* וכתב לזה את המוזיקה.

מכיוון שאתם די חייזרים בסצנה הפרו-אמריקאית שיש היום באנגליה, איך התקשורת והקהל מתייחסים אליכם?

אנחנו מקבלים קצת יותר סיקור עיתונאי עכשיו באנגליה בגלל שיש פה מישהו שעושה את זה עבורנו, כך שזה טוב, וגם התגובות, מבחינת ביקורות וכאלו, היו חיוביות. כמו כן מספר שירים שלנו נכנסו לאוספים שונים וזה מצוין עבורנו. עם האלבום האחרון נאלצנו להילחם כדי שיכתבו עליו במגזינים הגדולים. המדיה באנגליה הייתה די בסדר איתנו, במיוחד מאז ההופעה ב-Bloodstock ב-2004, הרבה אנשים אהבו אותנו בהופעה ההיא והם נשארו איתנו. אבל אנחנו כן צריכים עוד הופעות פה כדי שעוד אנשים יכירו אותנו.

יש איזו תחושה של חזרה של מטאל באנגליה לאחרונה, עם להקות כמו Sabbat שעושות איזושהי חזרה. אתה חושב שזה ימשך?

אני מקווה שכן. זה נהדר במיוחד לחבר'ה הצעירים לראות להקות שהם לא האמינו שיצא להם לראות, ולנו הוותיקים יותר זה כיף לזכור. כל עוד אלו להקות נורמאליות רק טוב יכול לצאת מזה שהן מתאחדות, זה יהיה מעניין לראות מה עוד יתפתח פה.

עכשיו כשהאלבום יצא, אילו תוכניות יש לכם מבחינת הופעות?

אנחנו מאד אוהבים לעשות פסטיבלים, רק שקצת מאוחר עכשיו מבחינת תיאום, אנחנו גם מקווים לעשות סיבוב הופעות כלהקת חימום, משהו שלא יצא לנו לעשות בעבר ואני מקווה שנוכל לתקן את זה. בגדול, אנחנו רוצים לנגן בכל מקום שאפשר ובכול מקום שאנשים ירצו לראות אותנו!