Serj Tankian – בוחר את המתים

Read this interview in English

אחת הלהקות המצליחות ביותר של העשור האחרון היא System Of A Down, המשלבת מטאל, פאנק ומוזיקה אוונגרדית יותר בצורה שהפתיעה את כולם כשהצליחה בקנה מידה בין לאומי עצום. הלהקה, שכל חבריה ממוצא ארמני-אמריקאי, מכרה מיליוני עותקים מאלבומיה, למרות שאלו הכילו מטאל כבד ואגרסיבי, גראולים ולא מעט מחאה וביקורת כנגד התרבות האמריקאית והמערבית בכלל – וכנגד הממשל האמריקאי הנוכחי באופן ספציפי. לאחרונה נשמעו לא מעט שמועות על יחסים עכורים בתוך System Of A Down, ונאמר כי הלהקה ככל הנראה הפסיקה לפעול.

בדיוק בזמן הנכון, מוציא סולן הלהקה הנחשב, Serj Tankian, את אלבום הסולו הראשון שלו – Elect The Dead, בחברת התקליטים שלו, Serjical Strike. לאחר לא מעט שיתופי פעולה – בין השאר באלבום בשם Serart, פרויקט מוזיקה ארמנית שעשה עם מוזיקאי ארמני נחשב, וכן אלבום משותף עם Buckethead, הגיטריסט האמריקאי המסתורי – זו הפעם הראשונה שבו ניתן לשמוע את המוזיקה שאותה כתב טנקיאן בעצמו. לכבוד האלבום החדש, שוחחנו עם סרג' עליו, על להקת העבר הנודעת שלו, ועל חייו האישיים בראיון שופע אופי עם אחד הסולנים היותר נחשבים שידע עולם המטאל מזה זמן רב.

אהלן סרג', רציתי להתחיל בהווה ובאלבום הסולו החדש שלך – Elect The Dead, מה אתה עושה בימים אלו כשהוא יוצא?

אני עושה חזרות, הרבה ראיונות, מתכונן לצאת לסיבוב הופעות, ומתמודד הרבה עם הנושאים היום יומיים של Serjical Strike מסביב להוצאת האלבום.

מה אתה מרגיש ברגעים אלו? לחוץ? נרגש?

מאושר, נרגש, מלא אנרגיה, מאותגר ותשוש… [צוחק]

קראתי שאתה לא אוהב לפרש דברים באופן מוחלט לגבי הטקסטים ושם האלבום, אבל השירים נשמעים כאילו הם עוסקים שוב בפוליטיקה ובנושאים חברתיים, כך שקל לראות שזה מתקשר לשם האלבום, זה נכון?

השיר עצמו, "Elect The Dead", יכול להיות מפורש בכמה דרכים, בדיוק כמו שם האלבום. מבחינה רוחנית, המוות הוא החלל הריק, היעד הסופי, החלל שמתוכו יוצאים כל החיים וכו'. מבחינה פוליטית יכול להיות שזה מתקשר לשידור החוכמה מעבר לזמננו אנו, מעבר להיסטוריה או העולם החומרי בעצמו כדי לעזור למצוא פתרונות לחיי היום יום שלנו בזמנים הקשים שלנו כיום. יש כאלו שהציעו שהקורבנות של הפסגה של התרבות אמורים לקבל את זכות הבחירה של המנהיגים הבאים שלנו כדי להבטיח שנקבל מסגרת צודקת יותר.

באלבום עצמו, אני מבין שאתה עשית את רוב הנגינה. עד כמה אתה שולט בכל הכלים השונים שבו?

ניגנתי פסנתר, גיטרה ובס כבר יותר מ-20 שנה, יותר זמן מהתקופה שבה אני שר. אני פשוט עושה דברים בדרך שלי, ובסגנון שלי.

האלבום עצמו נשמע עבה יותר מכל מה שעשית עם System Of A Down, מלא בהרבה סאונדים וכלים שונים. לכיוון הזה חתרת?

כן, רציתי משהו יותר תזמורתי ועם סאונד מלא שכבות לאלבום הזה, מעבר לסאונד של להקה בת 4 כלים. זאת חוויה מצוינת להאזנה באוזניות כתוצאה מזה.

השירה ב-SOAD, במיוחד באלבומים האחרונים, התאפיינה בעיקר בהרמוניות שנוצרו מהשילוב של השירה שלך ושל הגיטריסט של הלהקה, דארון. עד כמה שונה היה לעשות את השירה באלבום הזה בלעדיו?

לא ממש חשבתי על זה, אני חושב בעצמי על קול כל שהוא ושם אותו בהקלטה. עשיתי פשוט שכבות רבות של שירה.

עד כמה שונה החומר שכתבת בעצמך מזה שכתבת בעבר עם דארון?

תמיד כתבתי לבד, גם את השירים שהבאתי ל-System. זה התחיל פה, באולפן שלי. ההבדל עכשיו הוא שגם ניגנתי, עיבדתי והפקתי הכול גם כן, דבר שיש לי ניסיון רב איתו מלעשות את זה לפרויקטים כמו Serart, או שיתופי פעולה אחרים, פסי קול לסרטים וכו'. אני כותב הרבה מוזיקה, רובה בוודאי לא ישמע מעולם, החל ממוזיקה קלאסית, פופ, רוק, מטאל, מוזיקה גותית, ניסיונית, נויז, ג'אז, מה שתרצה.

הסתובבו הרבה שמועות בשנים האחרונות לגבי לחץ הולך וגובר על מערכות היחסים בתוך SOAD, יש אמת בשמועות האלו? היה לזה חלק בכך שאתם עושים כרגע מוזיקה בנפרד?

תמיד יש יותר שמועות מאשר אמת בתוך תעשיית הבידור באופן כללי. אכן היו לנו בעיות כלהקה כמובן, והיו לנו חילוקי דעות יצירתיים פה ושם, וגם מאבקים אישיים מידי פעם, אבל תמיד נשאר חברים ונכבד אחד את השני, למרות כל זה. פשוט הגיע הזמן שנתן עדיפות לחיים של עצמנו ולהרפתקאות אומנותיות מלבד הלהקה, במקום להמשיך כמו שהיה.

עכשיו קצת לנושאים אישיים אם זה בסדר מבחינתך, אתה ומשפחתך היגרתם לארה"ב מלבנון, עד כמה ההיסטוריה האישית שלך, בלגדול במקום כמו בירות, השפיעה עליך כאדם וכמוזיקאי?

הייתי בן 7 כשההורים שלי היגרו לארה"ב. מכיוון שנולדתי ארמני וגדלתי במזרח התיכון אני בטוח שיש לזה השפעה גדולה מאד עלי. אני בדרך כלל מבין ומקורב יותר לפוליטיקה באזור יותר מאשר רוב האמריקאים לדעתי. מבחינה מוזיקלית יש לי מבחר נרחב מאד, והטעמים שלי בהתאם.

למדת שיווק בקולג', מה גרם לך לבחור בנושא הזה? היה לזה חלק בעיצוב הדעות שיש לך על ארה"ב ומסחריות באופן כללי כיום, משהו שבלט בטקסטים ב-SOAD?

כן, למדתי עסקים בקולג' לפני שעברתי למוזיקה. אבל זה לא מה שנתן לי את הדעה שלי על קפיטליזם, הטוב והרע שבזה וכו'. זה בא מהניסיון שבלעבוד ולחיות, מלקרוא, לראות ולהבחין מה קורה מסביבי בעולם. קפיטליזם היא רק מערכת כלכלית, כמו סוציאליזם וקומוניזם. אף אחת מהמערכות האלו אמורות להחזיק את הדמוקרטיות שלו כבת ערובה.

יש הבדל בטקסטים שכתבת לאלבום לעומת מה שכתבת ל-SOAD?

המילים באלבום הן אישיות יותר כמובן, יותר אינטימיות ברגעים מסוימים.

כששמעתי אותך לראשונה ב-SOAD חשבתי על שני סגנונות שירה שנשמע שהשפיעו עליך, זו של מייק פאטון, ושירה מזרחית, עד כמה שני אלו באמת היוו השפעה עליך?

אני אוהב הרבה אמנים מהעבר, מהווה מכל מיני ז'אנרים שונים, כולל את פאטון ומוזיקה מזרחית. אני אוהב את הגישה של פאטון לניסיוניות בשירה, כמו שאני אוהב את זה אצל פרנק זאפה.

כשהתחלתם עם SOAD, ולפני כן עם Soil, היה קשר לעובדה שגם אתה וגם דארון ממוצא ארמני לעובדה שהתחלתם לנגן ביחד? ולמה גייסתם את שאר חברי הלהקה ממוצא ארמני גם כן?

זה היה מקרי למחצה שכולנו היינו ארמנים ב-SOAD. פגשתי את דארון כשניגנתי קלידים בלהקה אחרת. הלהקה שלו עשתה חזרות באותו מקום שבו אנחנו עשינו. כששתי הלהקות התפרקו המשכנו ביחד, לשנינו הייתה תשוקה ליצירתיות ומוזיקה. זה היה יותר עניין אומנותי מאשר השורשים התרבותיים המשותפים שלנו שגרמו לזה לקרות. את שאר החברים פגשנו בדרך דומה מזה שחלקנו חדר חזרות והסתובבנו ביחד.

אין לי ידע נרחב מידי בנושא, אבל אפשר לנחש שהשואה הארמנית, שבוצעה ע"י הטורקים, היוותה חלק חשוב מהעבר התרבותי שלך, כמו שהשואה הייתה עבורי כיהודי בישראל. באיזו רמה אתה חושב שזה השפיע עליך כמבוגר?

הסיפור של השואה האמנית וההכחשה שלה ע"י הדמוקרטיות כביכול בארה"ב, וכן, גם ע"י ישראל, היא משהו שהוא כמובן צבוע מאד, והוא גרם לי להיות מודע יותר לאי-צדק מסביבו לעולם, ומילא אותי עם יותר אמפתיה לבעיות של אחרים, אם הן פוליטיות, אקולוגיות, כלכליות, חברתיות אישיות וכו'.

יש אמרה בישראל "לא נשכח ולא נסלח" שמרמזת על היחס העתידי של העם היהודי לגרמניה, אבל האמת היא שיש יחסים דיפלומטים מצוינים עם המדינה ההיא, אנשים מטיילים שם באופן קבוע, קונים מוצרים גרמנים וכו', זה דומה עם העם הארמני? אתה תומך במדיניות של "לסלוח ולשכוח" לעומת זו שהזכרתי?

אני לא חושב שיש שום דבר בעולם שיכול לכפר על האבידות של העם היהודי בשואה, שנגרמו ע"י הנאצים. לעומת זאת, הסיבה שבגללה יהודים יכולים לבקר בגרמניה, לקנות מוצרים גרמנים ולהיות ביחסים תקינים איתם, היא שהם הכירו בפשעים שאבותיהם ביצעו ועשו מה שיכלו כדי לפצות (למרות שזה נטול בספק אם זה מספיק או לא). במקרה של טורקיה, הם עדיין מכחישים את החלק של השלטון העותומאני ברצח העם הארמני, ולכן הם באופן קבוע יוצרים מצב שבו אין צדק, והזיכרון של הקורבנות לא זוכה להיות מכובד באמצעות האמת. אני מאמין בכל ליבי בלשכוח ולסלוח, אבל קודם כל צריך שיעשה צדק, לפחות ברמה מסוימת.

הרבה פעילי שמאל בארה"ב כיום מחזיקים דעות זהות ושליליות על הכיבוש הישראלי של השטחים, אתה ידוע כפעיל אקטיבי כנגד אלימות, מה אתה חושב על המצב הזה?

מדינה שכובשת לא יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטיה בפה מלא. הבית הבטוח ביותר בשכונה הוא זה שבו כל השכנים הפכו להיות חברים, לא זה עם הגדרות הגבוהות ביותר. אני מאמין בלב מלא בכך שהדרך היחידה שבה הישראלים והפלשתינאים יוכלו להיות בטוחים היא לדאוג שיהיה פתרון שמכיל שתי מדינות נפרדות, עם כוונות חיוביות. השלום בין שתי המדינות יכול להיות מובטח ע"י כוח בין לאומי שמורכב מבעלות הברית מהאזור, ועם ברכת האו"ם. ישראל יכולה לעשות זאת ע"י שיחות עם החמאס ועם הפתח וע"י זה שתיסוג לגמרי מהגדה המערבית ומעזה, וחלקים מירושלים, כמו שכבר שקלו בקבינט של אולמרט.

תנו להם את החופש שלהם, את האדמה שלהם, את המים שלהם, את החופש האווירי שלהם וכו', תשתמשו במצרים וירדן כמי שיבטיחו את העסקה, כפי שכבר דובר בעבר. אני לא עיוור לכל נושא הביטחון שקשור בזה, ואני מבין שכל זה מסוכן לעשות עם כל מה שקורה אצלכם, אבל מה הפתרון האחר? הדבר החשוב ביותר הוא לעשות את כל זה עם המניעים הנכונים, לעשות שלום ולהימנע מבעיות העתיד של קורבנות שיהפכו לטרוריסטים.

קראתי לאחרונה שעברת לניו זילנד, כתוצאה מחוסר ההסכמה שלך עם המלחמה בעירק, זה נכון? מה הוביל אותך למעבר?

לא עזבתי את ארה"ב, אני אזרח של שתי המדינות בו זמנית, יש לי בית בניו זילנד ואני אוהב את המקום, זה אחד המקומות הכי מתקדמים מבחינה אקולוגית, ואחד הארכיפלגים היפים ביותר בכדור הארץ.

כתבת בזמנו מאמר בשם "Understanding Oil", שיצא לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ועליו ספגת לא מעט ביקורת. מה אתה חושב על הנושא הזה כיום? אתה מתחרט על כתיבת המאמר?

זה קל מאד להביע דעה כשדעת הקהל תומכת בך. אחרי ה-9/11 תגובת הנגד הייתה חזקה בארה"ב, באופן מובן, וכל מי שהתנגד לגישה של תקיפה בחזרה אולץ לשלם על זה. הסינגל שלנו, "Chop Suey" [מהאלבום Toxicity של SOAD] הורחק מתחנות רדיו, שדרנים ירדו עלינו מעל גלי האתר, שנאו אותנו וכו'. שנים לאחר מכן, כיום, אנשים באים ומודים לי על שאמרתי מה שבסופו של דבר באמת קרה. אני עדיין לא מרוצה כי הממשל האמריקאי ובעלי הברית שלו לקחו את האזרחים של ארה"ב למסע כזבים, וכעת אנחנו מוצאים את עצמנו בחובות, באמצע כיבוש וכו'.

אני יודע קצת על הארגון שהקמת, Axis Of Justice. אבל מה הארגון בדיוק? במה הוא עוסק?

AOJ הוא ארגון שלא למטרות רווח שהתחלנו אני וטום מורלו, הגיטריסט של Rage Against The Machine. אתה יכול להוריד עותק של הצהרת הכוונות שלנו מהאתר שלנו. הוא נועד לממן ולתרום למטרות צודקות ולשמש כפלטפורמה פוליטית לדברים שהחלטנו שנתערב בהם. לקחנו על עצמנו כמה מטרות שונות כמו נושאי עבודה, חקלאות שיתופית, האכלת חסרי בית, הכרה בשואה הארמנית, נושא חופש הביטוי בטורקיה, עבודה עם אמנסטי, המלחמה בעיראק וכו'.

להיות פעיל חברתית וגם אמן מצליח מהצד השני זה דבר מקובל מאד בארה"ב מאד בקרב זמרים ושחקנים. אתה חושב שהעובדה שאתה אמן מצליח מאפשרת לך לעזור יותר עם הפעילות שלך מאנשים רגילים?

זו דרך נרחבת יותר להפיץ את הרעיונות האלו, אבל לאו דווקא משהו בעל אפקט גדול יותר. אני חושב שלאמנים יש לא פחות אחריות לצלול לתוך הנושאים האלו מלכל אחד אחר, צריך מיעוט מרוכז וחזק כדי לשנות את הכיוון של הרוב, ואנחנו כולנו חלק מזה.

שאלה קצת קשה, יש כאלו שיאמרו שלמחות כנגד קפיטליזם ומסחריות מלהקה ואמן שחתומים בחברת תקליטים ענקית, וידיאו קליפים שמוקרנים ב-MTV ומכירות של מיליונים היא סוג של צביעות. מה היית אומר על הטענה הזו?

אני חתום בחברת התקליטים שלי עצמי, Serjical Strike, אבל התשובה שלי היא: היית משתמש במשלוחים של Fedex כדי לעזור לילדים רעבים במקום כל שהוא?

בחזרה למוזיקה. במה שאתה עושה עם SOAD, ויותר מזה, במוזיקה שלך, יש איזו נימה טרגית, משהו שבולט גם בשירה שלך. זה משהו שאתה מכוון אליו?

כשזה מגיע לכתיבת השירים, אני פשוט כותב מה שאני משדר באותו רגע. זה לא מתוכנן בשום צורה לא מבחינת המוזיקה ולא מבחינת המילים. אני מסכים שיש מלנכוליה עמוקה באופן אישי ועולמי באלבום, עם נימה של תקווה בסוף, אני מקווה שזה מספיק כדי ליישר את הדברים.

קראתי שהאלבום מכיל חומר שנכתב על ידך בתקופות שונות בחייך, אז עד כמה רציף הוא כאלבום אחד? החומר בתקופות שונות שלך חייך שונה מבתקופות אחרות?

אני חושב שזה אלבום רציף מאד, למרות שהוא לא אלבום קונספט או משהו. השירים, וגם הרעיונות והמילים זורמים היטב מהאחד לשני. אני אוהב לפתח את הקשרים בין דברים שלא התחברו לפני כן אם זה שירים, קטעים מוזיקליים, מילים וכו', זו החוויה הרב-גונית שהיא החיים שהיא התא המוחלט של החוויה העולמית שלנו.

אגב, אתה מתכוון להופיע עם חומר סולו שלך בלבד, או גם חומר של SOAD? מתי אתה מתחיל להופיע?

רק שלי, אני מתחיל השבוע בארה"ב, ובחודש הבא אני יוצא לאירופה.

מה תעשה עם להקה שתנגן איתך?

יש לי הרכב מלווה של כמה חברים מוזיקאים מעולים שינגן איתי בהופעות, החלטנו לקרוא ללהקה: The Flying Cunts Of Chaos.

לגבי SOAD, היית אומר שהלהקה בהקפאה, או התפרקה?

אנחנו כרגע בהפסקה עד למועד בלתי מוגדר.

לסיכום, מכיוון ש-SOAD הייתה אחת הלהקות הזרות המוכרות ביותר בישראל בשנים האחרונות ויש שצופים הצלחה דומה גם לאלבום שלך, היית רוצה לעביר מסר אחרון לקהל הישראלי?

אם אני זוכר נכון בדיוק היה ראש השנה אצלכם, אז שנה טובה – מי ייתן ותהיה לכם שנה של שלום, אהבה, הבנה, הרמוניה והגשמה עצמית, כיחידים וכקבוצה.