Read this interview in English

כמה להקות יכולות לספר שהופיעו לצד חברים מ-Evergrey ו-In Flames כשהם עדיין לא בדיוק ידעו מה הם עושים? Evocation היא להקה כזאת. כולנו מכירים את השמות הגדולים של הדת' מטאל השבדי הקלאסי, להקות כמו Dismember ו-Entombed, אך לצידן פעלו להקות אדירות אחרות בז'אנר שנשכחו עשרים שנה מאוחר יותר. Evocation הוציאה שני דמואים שזכו לביקורות נלהבות בשנת 1992 ואז בעצם התפגרה. לאחר שב-2004 הוציאה חברת תקליטים קטנה אוסף שכולל את אותם דמואים, נוצר עניין מחודש במוזיקה של הלהקה והיא החליטה להתאחד. זה הביא לעולם את אלבום הבכורה Tales From The Tomb שיצא ב-2007 – פיסה של דת' שבדי איכותי שנשמעת כאילו נוצרה בתחילת שנות ה-90' ואף כוללת עטיפת אולד-סקול אמיתית של האומן הבריטי Dan Seagrave. כשהם החלו להופיע, חברי הלהקה הבינו שעוד יש אוהבי דת' אולד-סקול רבים שישמחו לשמוע אותם ממשיכים, לכן לאחרונה יצא גם אלבום שני, Dead Calm Chaos, שמשלב דת' ברוטלי איכותי בדת' שבדי מלודי יותר, וכולל גם הופעות אורח מפתיעות של שני ענקים מהסצנה השבדית. לכבוד צאת האלבום וחזרתה של הלהקה לחיים ישבנו לשוחח עם הסולן.

אהלן Thomas, מה אתה יכול לספר לנו בינתיים על האלבום החדש?

אהלן אלון, לאלבום קוראים Dead Calm Chaos, והקלטנו אותו שוב באולפן שלנו ששיך ל-Vesa, הגיטריסט. אנחנו עדיין בחברת התקליטים Cyclone Empire ואנחנו מרגישים טוב מאד לגביו. הסשן האזנה הראשון לאלבום היה בפסטיבל Wacken וקיבלנו ציונים מעולים עליו, כמובן שזה נפלא בגלל שיש הרבה ייאוש ועבודה קשה מאחרי העשייה שלו, כמעט גמרנו את עצמו איתו. העטיפה של האלבום הפעם נעשתה יחד עם Travis Smith, והיא נראית מעולה. יש לנו גם הופעות אורח של Andres Bjorler (מ-The Haunted ו-At The Gates) וגם של Dan Swano.

עד כמה היית אומר שהוא דומה, או שונה מהאלבום הקודם?

קודם כל, צעדנו צעד רציני קדימה כמוזיקאים. הסאונד הרבה יותר טוב ובוגר אבל הוא עדיין דת' ועדיין אולד סקול כמו שאנשים מצפים מאיתנו. השירה והכתיבה שלי גם התקדמו המון בכיוון הנכון, אני מרוצה מאד מהקול שלי שהפך להיות חזק יותר, עם יותר רגש, אבל גם קל יותר להבנה, וזו הייתה המטרה שלי – שכל אדם יוכל להבין מה אני שר, אפילו אם הוא שונא דת' מטאל. אני מבטיח שזה לא איזה ניו מטאל, זה עדיין גס וברוטאלי. הגיטרות והתופים גם נשמעות ממש טוב הפעם.

לגבי האלבום הקודם דווקא – אני רואה אותו כאחד מאלבומי הדת' מטאל השבדים הטובים ביותר מאז שנות התשעים, עד כמה אתה מרוצה מהתוצאה בו?

אני מודה לך על המחמאות, אני ממש נהנה מזה שאנשים אהבו את האלבום. כמובן שאנחנו מאד מרוצים ממנו, וקיבלנו תגובה חיובית מאד מכל העולם עד שהיה קשה לנו להאמין. האמת היא שאנחנו עדיין לא מאמינים… [צוחק]… זה היה אלבום אישי מאד בשבילנו, בדיוק מה שחלמנו עליו מאז הילדות – אלבום בכורה והעטיפה של Dan Seagrave עם המילים שלנו. כשהתחלנו את ההקלטה עצמה ידעתי שזה יהיה נהדר, אבל זה אותו דבר עם האלבום החדש, שהפך להיות טוב יותר ויותר ככל שהתקדמנו. הרבה מאד אנשים דחפו ועבדו קשה עליו, Martin וכל הצוות שלו בחברת התקליטים השקיעו מאמצים רציניים בו. הדבר הטוב ביותר לגביו זה שהאלבום גרם לאנשים שונים מהעסק להתחיל להיות שוב בקשר, אז בדרך מסוימת גדלנו ביחד, וזו הסיבה למה בחרנו בחברת התקליטים Cyclone – לייבל קטן שבו קל להישאר מפוקס.

למה בעצם כיוונתם עם האלבום? אתם רציתם סאונד דת' קלאסי ומסורתי מלכתחילה?

פשוט עשינו את זה, הקמנו את Evocation שוב וזאת הייתה ההזדמנות שלנו לנקמה… טוב, לא ממש. רצינו אלבום שיהיה לו את הסאונד שאליו התגעגענו כל כך, והסאונד היחידי שהכרנו. אתה צריך לזכור שאף אחד מאיתנו לא ניגן ממש דת' מטאל אחרי שהלהקה התפרקה, היה קל פשוט להתחיל מאיפה שהפסקנו. הלכנו על הצייר Dan Seagrave, קיבלנו את ההתלהבות הישנה שלו ופשוט נהנינו מכל רגע. כולנו היינו בלהקות אחרות, וניסינו כל מיני סוגי מטאל, אבל הדבר היחידי שכולנו אוהבים והנאמנות שלנו נתונה לו, זה מה שעשינו בתחילת שנות התשעים – אז ידענו שיהיה אפשרי ליצור את מה שאנחנו עושים הכי טוב, מוזיקה כבדה וברוטאלית.

האם משהו מהשירים, מילים או ריפים, נלקחו מהשירים שכתבתם בשנות התשעים?

אני חושב שריף אחד הוא משם, ואני חושב ש-Marko גם השתמש בריף בשיר "From Menace To Mayhem" אבל מעבר לזה הכל נכתב בשנתיים לפני שהאלבום הראשון יצא. עבדנו מהר ועשינו כיף, ועכשיו אנחנו נהנים גם כן. יש רק בעיה אחת – אנחנו תמיד מתישים את עצמו מאיזו שהיא סיבה, כמו ב-1992, היה לנו את הרעב, אבל לא תמיד את הסבלנות. כיום אנחנו מנסים להישאר רגועים וליהנות כמה שאפשרי, בלי לדאוג לכסף או להצלחה, בגלל שדת' מטאל הוא לא בדיוק החלום האמריקאי, לא?

בוא נחזור קצת לעבר הרחוק, איך התחלתם את הלהקה בשנות התשעים?

מההתחלה הכרנו אחד השני דרך הוקי קרח וסקייטבורדינג כשהינו צעירים מאד. אני פגשתי את Marko בבית ספר. מהרגע הראשון שבו שמעתי את האלבום Leprocy של Death הפכתי להיות מכור. לי ול-Johan Oudhuis (מלהקת Lake Of Tears) הייתה להקה וגם ל-Janne ו-Vesa הייתה להקה. Marko פשוט ישב בבית וגילה מה בדיוק עושה גיטרה. אני ידעתי ש-Vesa רוצה להקים להקת דת' מטאל והוא קודם שאל אותי אם הוא יכול להצטרף אלי ואל Johan ללהקה. לאחר כמה זמן Marko חבר אל Janne ו-Vesa במה שהפך להיות Evocation והם היו צריכים נגן בס. באותה תקופה שרתי וניגנתי בגיטרה, אך כשניסיתי לנגן על הבס, קיבלתי תחושה טובה והצטרפתי אליהם ב-Evocation. כשהסולן באותו זמן (Jani Karvola) עזב את ההרכב, החלפתי לבס ושירה עד שזה היה קשה מידי בשבילי ועברתי רק לשירה. לאחר שהוצאנו את הדמו Ancient Gates הצטרף אלינו Christian Saarinen שניגן ב-Cemetary, ואז דברים התחילו לרוץ.

מה אתה זוכר מהסצנה השבדית של התקופה ההיא?

בן אדם, אני לא זוכר מה קרה אתמול! [צוחק]… בהתחלה זה היה נהדר, כולם אהבו את כולם וזה היה מדהים, אני חושב שאנחנו בדת' חייבים הרבה תודות לסצנת הת'ראש על זה שייצרה אווירה חיובית עבורנו. כל נושא החלפת קלטות הדמו, המגזינים, המסיבות, ההופעות, השיער הארוך וכו'. ואז כל השטויות המגעילות התחילו להשמיד את זה. אני מניח שזו הסיבה שאנחנו נשמעים טוב היום, פשוט לא איכפת לנו יותר.

אילו הופעות זכורות לך במיוחד מהתקופה ההיא?

להופעה הראשונה שלנו הגיעו יחידות משטרה נגד הפגנות. המארגן חשב שעומד להיות בלגן אז הוא הזמין את המשטרה… בפעם הראשונה שנסנו ל-Gothenburg לראות הופעה של הלהקות Séance ו-Edge Of Sanity כשלהקה בשם Turning Crosses הייתה הראשונה לפתוח את הערב. בשעה שהמתנו בחניה ונהיננו, אחד מהחבר'ה של Turning Crosses הגיע ואמר לנו ש-Edge Of Sanity ו-Séance ביטלו וכל הכרטיסים כבר נמכרו. הוא היה הרוס וביקש מאיתנו לעשות את ההופעה. היינו שיכורים לגמרי בערב ההוא אבל החלטנו לנסות את זה בכל זאת. ההופעה הייתה אדירה. עשינו גם הופעה עם Master ועם Ceremonial Oath (הגילגול המקורי של In Flames) שהגיעו אליה אולי 9 אנשים באותו ההערב, ואני חושב ש-Jesper Stormblad (גיטריסט In Flames) היה אחד המארגנים…

כמו כן עשינו הופעה בפסטיבל מעולה ב-Gothenburg עם Dismember, Exempt, Dark Tranquility, Caedes, Ceremonial Oath ועוד להקות. אלו היו Tomas מ-Evergrey ו-Osacr מלהקת RAM שארגנו את זה. בהופעה צלבנו בחורה על הבמה והצלפנו בה, השתמשנו בדם של חזירים ומילאנו בו את הפה… בן אדם, יש לזה טעם כזה מגעיל שאתה לא יכול אפילו לדמיין… חברי ההרכב Caedes, שבו ניגנו Tomas ו-Oscar, ניסו לשרוף ספר תנ"ך אבל הם לא פתחו אותו אז העמודים לא נשרפו בכלל. היו להם גם צלבים הפוכים ענקיים שהם בנו בסלון שלהם לפני ההופעה – איך הם הצליחו להביא אותם לבמה אין לי מושג… הבמה בכלל נראתה בלגן אחד גדול, דם בכל מקום וכו' [צוחק]… זה היה מטורף, היה אפילו דיווח בעיתונות המקומית על זה, והבחורה, שרה, שהייתה על צלב בהופעה שלנו והולקתה – אהבה את זה!

מה עשיתם כמוזיקאים אחרי שהלהקה התפרקה?

Marko הצטרף ללהקה בשם Rajoitus, המתופף Janne עבר להרכב הארדקור בשם Gripshift, הגיטריסט Vesa הצטרף ל-Stoneflow, הבסיסט Christian הלך ל-Lake Of Tears ואני ניגנתי עם Cemetary שהפכה להיות Sundown. בסופו של דבר הפסקנו לנגן. אני חושב שהייתי פעיל הכי הרבה זמן בסצנה, אבל גם לי הייתה הפסקה בין השנים 1997 ל-2002 שבה לא עשיתי כלום. טיילתי הרבה אחרי 1999 ומתי שהוא על ערסל באסיה איפה שהוא החלטתי לחזור לעסק ויהי מה. קניתי לעצמי בס חדשה, והתחלתי לחזור – לאט אבל בטוח.

מה בעצם גרם לכם לחזור?

מעריצים, מעריצים, מעריצים. עשינו איזה מאמץ אחרון ושלחנו את שני הדמואים לחברה גרמנית בשם Merciless שהחליטה להוציא אותם. קיבלנו ביקורות טובות על חומר בן 12-13 שנה, אז אנשים כמוך לא השאירו לנו בררה וגרמו לנו להתחיל את הכול שוב. היינו כל כך אסירי תודה שאתה לא תאמין, תודה לאנשים כמוך!

איך הדור הצעיר יותר מקבל את המוזיקה שלכם?

זה מדהים, ממש לא האמנו לזה. היו לנו רק שתי ביקורות רעות, אחת אמריקאית ואחת שבדית (כמובן). העיתונות השבדית היא הכי גרועה, לא רק בספורט אלא גם במוזיקה…

מה אתה חושב על סצנת המטאל העכשווית לעומת זו שהייתה כשהתחלתם?

היא ענקית, זה פשוט מדהים. תודות ללהקות כמו In Flames, Behemoth, Dimmu Borgir, Soilwork, Kreator, Bloodbath וכו' – הן ההשפעות העיקריות על זה שלאנשים צעירים יש חלום להיות רוק סטארים מבלי להישמע כמו Guns N' Roses או Metallica.

אז מה צופה לכם העתיד עכשיו?

יש לנו עוד הופעות מתוכננות, אפשר לומר בהחלט שהלהקה נמצאת בתזוזה. אני רוצה להודות על הראיון, ולכל מי שאוהב את ההרכב, נראה אתכם בשנה החדשה!