Read this interview in English

כבר קרוב ל-20 שנה ש-Katatonia השבדית עושה דום מטאל איכותי. הלהקה החלה בצד המחוספס של הז'אנר עם כמה אלבומים שעד היום נחשבים לטובים ביותר שלה (כמו Brave Murder Day), והמשיכה משם לצד יותר רגוע, אך לא פחות אפל ומעניין. אמנם שניים מחברי הלהקה ממשיכים לעסוק במטאל עצבני בלהקת הבת שלהם Bloodbath (ביחד עם Mikael Åkerfeldt, סולן להקת Opeth), אך זה לא אומר שהאלבומים האחרונים של Katatonia נפלו באיכותם, כשלאחרונה, שחררה הלהקה את אלבומה החדש Night Is The New Day, והוסיפה אותו לרפרטואר המרשים שלה. לכבוד כך, וכמובן לקראת ההופעה המדוברת של Katatonia בארץ הקודש, ישבתי לדבר עם גיטריסט הלהקה ואחד ממקימיה, Anders Nyström, על דום, דת' ודם.

Katatonia עברה מסע ארוך יחד כלהקה, מבחינה מוזיקלית ומבחינות אחרות. נכון לעכשיו, איפה אתה מרגיש שאתם עומדים?

אני חושב שמה שהעובדה שיש לנו את אותה המשימה כבר 20 שנים הפכה להיות נקודת המוצא המתמשכת שלנו. אנחנו – אני ו-Jonas – שני חברי הלהקה המייסדים, היינו בני נוער בתחילת הדרך, והמשכנו במשימה הזו מתוך הרגשה שזה יהיה הישג לכל החיים. אני מתכוון, אנחנו צועדים בדרך הזו כבר 20 שנים. בשבילי, זה יותר ממחצית חיי, כך שהלהקה היא משהו איתו אני חי על בסיס יום יומי, "גב אל גב" עם חיי האישיים. קטטנויה הפכה לחלק כל כך אינטגרלי מחיינו. אם היא אי פעם תילקח מאיתנו, אני אפילו לא מעז לחשוב כיצד נושפע מכך. אני חושב שאנחנו עומדים במקום בו הקרבה ללהקה גדולה מאוד, יום יום, בלי למאוס בסצנה, ובמצב בו עדיין יש לנו אמביציה, אנחנו עדיין רעבים לזה, עדיין רוצים להתמודד עם אתגרים חדשים – מוזיקלית ומבחינות אחרות.

האלבום החדש שלכם מכיל אלמנטים של סאונד שנשמעו לפני כן בעבודותיכם, בשילוב עם חומר חדש, שקצת משנה את הסאונד שלכם. איך היית מתאר את האלבום?

אני חושב שבבסיסו, Night Is The New Day הוא פשוט אלבום חדש בשבילנו, אבל כדי שנוכל להוציא אלבום חדש הוא צריך לענות לקריטריון מסויים, ולהיות יותר טוב מקודמו. כולם לא בהכרח יסכימו שהוא טוב יותר, אבל מבחינתנו הוא כן. אני מתכוון לכך במובן של מבט על האלבום מהזווית שלנו, במשמעות שהלחנים צריכים להיות יותר מגוונים, Jonas צריך לשפר את השירה שלו, שאר המוזיקאים צריכים להשתפר בעצמם, ואנחנו צריכים לשלב את הסאונד החדש אליו התפתחנו. האלבום החדש נכנס יותר אל עולם האלקטרוניקה, זאת אומרת, עד היום לא היה ל-Katatonia אלבום עד כדי כך אלקטרוני, אבל עם זאת אני לא חושב שהסגנון שלנו השתנה, אנחנו לא להקה אלקטרונית, רק משתמשים באלמנטים האלו כדי לשלב אותנו יותר בעולם המטאל, דרך זהות וסאונד ייחודיים. האלבום החדש מבחינתי הוא רק עוד אלבום, רק עוד אלבום חדש, אבל עם זאת לקחו לנו 3 שנים להוציא אותו, כך שזה לא היה חופשי מקשיים וטרדות, הושקעה הרבה עבודה קשה, הרבה מאמץ כדי 'להיכנס' אל האלבום ולהוציא אותו לאור. אם לא היינו מרוצים ממנו, אם לא היינו חושבים שהוא טוב יותר מאלבומים קודמים, כנראה שעדיין היינו עובדים עליו. ככה אני רואה את זה.

אילו תגובות קיבלתם בנוגע לאלבום?

למזלנו, קיבלנו רק פידבק חיובי לגבי האלבום, במיוחד בביקורות. עד כה, לא קראתי אפילו ביקורת רעה אחת. ברור, יש דעות שונות לגביו, במיוחד כשנכנסים לעולם הפורומים והפטפטנים ודברים מהסוג הזה, אבל בדרך כלל רוב הדברים שנאמרים הם פשוט שטויות. המעריצים שלנו התפתחו איתנו, הם מוכנים לאמץ אל לבם את האלבום הזה, אין להם בעיה שיש בו הרבה אלקטרוניקה, או חלקים רגועים ואטמוספיריים, וזה טוב, כי זה המקום בו אנחנו רוצים את המעריצים שלנו. אנחנו רוצים שהם יהיו בעלי ראש פתוח לסאונד שלנו, ולא במצב בו הם רק מתלוננים לגביו, מתגעגעים לגראולים, או טוענים שאנחנו כבר לא מטאל, וכל ה… ובכן, שטויות. אני מאוד מרוצה מהפידבק עד כה, מהמעריצים ומהתקשורת, אני מרגיש בר מזל, זה כבר לא משהו שאני לוקח בתור מובן מאליו. זה נפלא שהוצאנו את האלבום השמיני שלנו וקיבלנו ביקורות כל כך טובות ופידבק חיובי, זה מאוד מעודד.

אני מבינה את מה שאתה אומר. אני מניחה שהרבה אנשים עסוקים בתיוג, ולא רואים מעבר לכך.

כן, וזה מאוד מגביל אותך בכל דבר, אפילו אם אתה רוצה לגדול בתור אדם, זה מגביל את האפשרויות שלך להתפתח. אני לא מאמין שאני אוכל להסכים עם אנשים סגורים מחשבתית.

כיום, Katatonia ביססה את הסטטוס שלה, וזוכה להרבה הכרה והערכה. איך זה מרגיש להיות במקום הזה מבחינתכם?

זה גורם לי להרגיש גאה. זה דבר מאוד מתגמל. זה לוקח אותי למה שאמרתי קודם – אנחנו עושים את זה כל כך הרבה זמן, שזה היה חייב "להשתלם" באופן כלשהו. אני חושב שעמדנו על שלנו לאורך כל הדרך, ותמיד עשינו מה שרצינו לעשות, תמיד הלכנו אחר הלב שלנו, אפילו בהתחלה. אני זוכר שינוי גדול ב-1998, כשעשינו את המעבר מגראולים לשירת קלין, והרבה אנשים לא היו מוכנים לזה, אבל לא נתנו לזה חשיבות [במקור: Rat's Ass]. רק הלכנו בעקבות המשימה שלנו, החלום שלנו, ועמדנו לצדם.

הנה אנחנו היום, אפילו שלא הקשבנו למנהלים וחברות תקליטים ואפילו לא למעריצים. זאת אומרת, אנחנו מקשיבים לדעתם, אבל לעולם לא ניקח אותה ללבנו באופן שישפיע על העתיד של Katatonia. זה היה החזון שלנו מהיום הראשון וכך זה מוכרח להיות, ביום בו זה לא החזון של הלהקה, אין לנו טעם להמשיך. זה דבר מאוד טוב לזכות לסטטוס מסויים, אבל אני מרגיש שכשאנשים מדברים על Katatonia, הם בדרך כלל מתקשרים להגדיר אותנו, וזה בדיוק המקום בו אנחנו רוצים להיות. הם יאמרו "זה נשמע כמו Katatonia", אבל הם לא ממש יודעים להסביר מה זה. יצרנו משהו שנשמע כמונו, ואי אפשר לטעות עם זה, אה? [צוחק]…

בהחלט לא. ובכן, מה העתיד צופן ל-Katatonia?

התמודדות עם אתגרים חדשים. מן הסתם, זה נהיה קשה יותר ויותר ליצור אלבומים, מפני שכל אלבום צריך להיות טוב יותר מקודמו, לכן אנחנו כל כך מרוצים מהאלבום החדש, כך שכרגע מאוד קשה לדעת כיצד נתעלה על עצמנו, אבל בסופו של יום, הדרך לא הולכת רק בכיוון אחד בשביל Katatonia. אנחנו יכולים לנוע קדימה ובו זמנית לעשות סיבוב של 180 או 360 מעלות, למצוא צלילים חדשים, השפעות מוזיקליות חדשות, ופשוט להביא את הדברים האלו אל הלהקה. זה הדבר המרגש שעשינו עם האלבום החדש, לקחנו חלק מההשפעות האלקטרוניות והשתמשנו בהן כדי להיטיב עם הסאונד שלנו. מי יודע מה נעשה באלבום הבא? אני יודע שגם אם נרגיש שהגענו לנקודת עצירה, שיש חומת אבנים ענקית לפנינו, ננסה למוטט אותה, ואם זה לא יעבוד, נלך מסביבה. בו בזמן, נמצא דרכים חדשות לעשות דברים, כך שיש אתגר גדול לפנינו. זה מאוד מרגש לחשוב על זה, מפני שזה מה שאנחנו אוהבים לעשות, מוזיקה מעולה.

הלהקה היא עבודת חייך. מה הדבר האהוב עליך בהיותך חבר ב-Katatonia?

הדבר האהוב עליי הוא שאני זוכה לעשות את מה שאני אוהב. אני לא חייב ללכת לעבודה שאני שונא, שתעשה אותי אומלל, ואם הייתי צריך, אני לא חושבת שהייתי מוצא משמעות להיותי כאן, חי, על כדור הארץ [צוחק]… אני מניח שבאופן מסוים אני חי את החלום שלי, מפני שאני באמת עושה את מה שאני אוהב לעשות. זו תשובה קלה, זה הדבר האהוב עליי מתוך הכל. ככל שאני חושב על זה יותר, אני יכול להיות אדם בכיין שמתלונן כל הזמן, אבל כשאני יוצא מזה ומסתכל על התמונה הגדולה, זה נפלא. זאת אומרת, אני יושב עכשיו ברומא, איטליה, יפה פה, כל האנשים בסיבוב ההופעות חברים טובים, כולם מסתדים נפלא… אנשים בטח היו משלמים כדי לעשות את זה, את יודעת למה אני מתכוון? זה נפלא! אני מאושר! [צוחק]…

הרבה מנסים "לעשות את זה" ולהצליח, אבל מעטים מצליחים. לדעתך, מה גרם לכם לזכות בכזו הצלחה?

אני חושב שזה שילוב של דברים. ראשית יש לכולנו תשוקה בוערת לשמר את זה, מה שמחזיר אותי לחזון ארוך טווח. אני חושב שלהרבה להקות אין את הסבלנות וכושר העמידה שצריכים כדי להצליח ולגדול. חלק מהלהקות, שכבר מאוד גדולות, הפכו לכך בן לילה כתוצאה מריגוש, ומה שבדרך כלל רואים עם להקות כאלה הוא שבאותה מהירות בה הן עלו והצליחו, הן נופלות ונשכחות. זה מה שטוב לגבינו, יש לנו מוסד מבוסס, וקהל גדול שגדל לאורך זמן. כל זה בשילוב עם להיות במקום הנכון בזמן הנכון, זה שילוב הקסם הקטן שכאן. אם אתה יכול להצליח בדברים האלה, ההצלחה בטח ממתינה לך.

הרבה אנשים, לפי מה שאתה אומר, מחכים ל-"הצלחה אינסטנט".

כן, חלק מהאנשים. אני מתכוון, הצלחה בשבילי היא לא רק במובן כספי, זה במובן של לעשות מה שאני אוהב. אפילו אם לא הייתי מקבל כסף בעד זה, עדיין הייתי מחשיב את הלהקה כהצלחה. לצערי, אנו זקוקים לכסף כדי לחיות, אבל אני מרגיש שכל עוד אני מקבל מספיק כסף כדי לשלם את החשבונות, זה בסדר מצדי. אז יש לי את חיי לחיות באופן חופשי ככל שארצה. זה לפחות טוב יותר מלשבת ליד הקופה בסופרמרקט, ולעשות משהו שאני שונא כל היום. מבחינתי, הצלחה היא לעשות מה שאתה אוהב, גם אם אתה לא רוקסטאר עשיר ומפורסם. אף אחד מהלהקה עשיר, אנחנו לא גרים באחוזות או מה שרואים ב-"MTV's Cribs". אנחנו כמו השכנים הממוצעים, שמגשימים את החלום והמשימה שלהם בחיים.

אז אין לכם 10 מכוניות פרארי ובריכת שחייה, אה? [צוחקים]… ובכן, בתור נגן גיטרה, אתה לוקח חלק גם מפרוייקטים מוזיקליים אחרים (Bloodbath לדוגמה). איך היו החוויות האלו?

מאוד בריאות, באמת. יש לי אמרה אהובה, אני אוהב לומר ש-Bloodbath היא חופשה בשביל Katatonia. אם אני באמת משווה את שתי הלהקות "גב אל גב", זה כמו… Katatonia תמיד תהיה הלהקה החשובה והראשית של חיי, אבל זה גם אומר שכל מה שאני עושה עם Katatonia מאוד מאוד רציני, ומצריך הרבה עבודה קשה. עם Bloodbath אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים יותר להנות, ולאף אחד לא תהיה בעיה עם זה. זה הולך יד ביד עם דת' מטאל, ובאופן כללי אני מרגיש ש-Bloodbath קלה יותר. אני לא צריך לדחוף את עצמי כל כך בשביל להיות חבר בה. זה יותר טבעי, יותר קל לנגן, זה לא אתגר גדול, ואנחנו לא צריכים להסתכל עמוק אל תוך הנפש כדי לכתוב שיר. אנחנו בטח יכולים 'לאלתר' אלבום של Bloodbath תוך כמה שבועות, בזמן שלקח לנו 3 שנים ליצור אלבום של Katatonia. הנה לך, זה ההבדל. אבל אני חושב שלהיות ב-2 להקות בו זמנית עושה אותי אדם הרבה יותר מאושר, כי אני עדיין מעריץ של אקסטרים-מטאל, ומפני ש-Katatonia יותר ויותר מתרחקת מאותם הימים, להיות חבר ב-Bloodbath יוצר איזון בעולם המוזיקלי שלי, וזה מאוד בריא.

ממה שאני קוראת בנוגע ל-Bloodbath, כולכם חברים, נכון?

כן, זו בטח הסיבה שהקמנו את הלהקה. לא היינו מקימים להקת דת' מטאל בימים האלו לולא היינו חברים, זה היה פשוט מוזר מדי.

Katatonia ללא ספק התקדמה והתפתחה במהלך הזמן. מה היית אומר שתרומתך היצירתית לתהליך הייתה?

בתחילה היו לנו עמדות בלהקה, כתוצאה מכך אני כתבתי את המוזיקה ו-Jonas כתב את הליריקס. זה היה כך לפרק זמן של כמה שנים, למען האמת. מה שהשתנה לאחר מכן היה ההתפתחות שלנו בתור מוזיקאים, במהלכה גיליתי ש"וואו, אני יכול לעשות יותר מזה", וגם Jonas. הוא לא רק טוב בכתיבת ליריקס, למעשה הוא גם כותב שירים טוב מאוד. גם אני מצאתי שלפעמים יש לי צורך לכתוב ליריקס, כך שתרמנו זה לזה, ועזרנו זה לזה לגרום ל-Katatonia להתפתח. נכון לעכשיו אני לא רואה את העמדות שלנו כתובות באבן יותר, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למעשה, Jonas כתב את רוב המוזיקה באלבום החדש, יותר ממני, מה שהפתיע רבים, אבל הנה לך. אנחנו כבר לא מחלקים את החובות שלנו בלהקה, זאת אומרת, נלך בדרכו של מי שמגיע עם החומר הטוב ביותר. כבר אין לנו "תארי עבודה" כמו "אני הגיטריסט, אני כותב את הריפים" או "אני הסולן, אני כותב את המילים". עכשיו זה יותר כמו "אני חבר ב-Katatonia, אני יוצר שירים!".

איזה עצה היית נותן לגיטריסטים צעירים, או למוזיקאים באופן כללי, שמנסים להתפרסם בזכות המוזיקה שלהם?

זה קשה. אני מתכוון, אני לא רוצה לדכא אף אחד, אבל אני חושב שעכשיו זה הזמן הגרוע ביותר להיות בלהקה, מבחינת מכירת אלבומים, מפני שלא מוכרים יותר מדי אלבומים. אם מישהו רוצה להיות בלהקה בשביל להיות מאושר, נפלא, זה בסדר, זה לא קשור לכל זה. אבל אם אתה רוצה "לעשות את זה" בתור להקה, זה לצערי הזמן הגרוע ביותר להתחיל. בו בזמן, מי יודע מה יביא העתיד, כך ששוב הכל סובב סביב אמביציה וחזון ארוך טווח, מפני שאם תוכלו לשרוד את השפל הטכנולוגי הנוכחי, את האנרכיה והכאוס בתעשיית המוזיקה, אולי זה ישתנה בעתיד ותוכלו להביט לאחור ולחשוב על זה בתור "השפל הגדול" במוזיקה או משהו בסגנון.

עצתי לאנשים היא פשוט ללכת בעקבות הלב שלהם, ובאמת להקשיב לכישרון שלהם, מפני שאם הם ישקרו לעצמם, זה רק יחזור אליהם בסוף הדרך. אין דבר גרוע יותר מאשר להיות בלהקה ולא להיות מרוצה ממנה, ואז לפרוש או להעיף חברים, זה הדבר הגרוע ביותר. אני יכול לתאר את זה בתור איבוד הקשר עם אשתך או בן משפחה, זה כואב מאוד ומשפיע עליך הרבה. אז לכו בעקבות הלב שלכם, ואל תצטרפו ללהקה רק בגלל "הייפ" מסויים סביבה, או בגלל שהיא נראית מצליחה, זאת אומרת, אני לעולם לא הייתי מצטרף ללהקה רק בגלל שהיא מצליחה אם לא הייתי מרגיש את המוזיקה בלבי.

כשאתה אומר אנרכיה וכאוס בתעשיית המוזיקה, אתה חושב שהיא מעצבת את עצמה ומגדירה את עצמה מחדש?

אני מקווה. מפני שמתוך זה יבוא סדר. כל חברות התקליטים והאנשים בתעשייה צריכים לחשוב כיצד לפתור את זה. כרגע, כולם פשוט דוחפים בכיוונים שונים, ושום דבר טוב לא יוצא מזה. זה פשוט, אם חברות התקליטים מנסות להיאחז בקונפורמיות ובעבר, הילדים הצעירים ינצלו את מה שעומד מולם, את כל עניין ההורדות, מפני שזה זמין, זול, ונדחף לפניהם כל היום. צריכים לספק לילדים שירות טוב, מדיום מתאים למוזיקה. אני מרגיש גם שלהרבה ילדים צעירים היום אין כבוד לאמנים. אם אנחנו מדברים על תופעת ההורדות, אני רואה תגובות אונליין בהן כתוב "אני מוריד מוזיקה כדי לדפוק את חברות התקליטים", אבל בעצם הם דופקים אותנו. זה בלאגן גדול בדרך הזו, ואנחנו באמת תלויים בזה, אם לא נרוויח מספיק כסף ממכירות אלבומים, לא נקבל כסף להקליט אלבום חדש. עם כל זה מסביב, דברים כאלה באמת יכולים לגרום למוות של להקה.

פעם זה עבד ממש טוב, אנשים היו קונים דיסקים ובאמת התרגשו לקראתם, והיום אנשים פשוט אומרים "טוב, אני פשוט אוריד את זה ואראה איך זה נשמע", ואז משליכים את זה הצדה, כי שעה לאחר מכן הם מוצאים עוד אלבום שהודלף. הם מפונקים ביותר מדי אלבומים שיוצאים בו זמנית, ואני חושב שזה מאבד את הקסם. יכול להיות שאני אשמע קצת זקן עכשיו, אבל אני זוכר שהיו משחררים אלבומים, והיה תאריך יציאה, ולא יכולתי לחכות, והייתי נוסע ברכבת התחתית ל-"Downtown" לחנות הדיסקים האהובה עליי, והייתי שואל "טוב, זה הגיע?" והם היו אומרים לי "כן, הנה זה", והייתי אומר "וואוווווווווווו".

קניתי את האלבום, ישבתי איתו ברכבת כל הדרך הביתה, הפכתי אותו לכל הכיוונים, בדקתי את הליריקס, עוד הערות, בדקתי את התמונות. באמת כל כך התרגשתי מכל אלבום, ואני חושב שזה מה שאנשים מפספסים היום, הם פשוט מורידים אלבום ומשליכים אותו הצדה. בימים ההם, לא היה לי הרבה כסף, כך שהייתי צריך להיות מאוד בררן. ידעתי שלא אוכל לקנות את כל האלבומים. היום אנשים רוצים את כולם, ואם הם יהיו יותר בררנים ויבינו שזה (ההורדות) הורג את האמנים והורג את הסצנה זה ישתפר, למרות שהרבה להקות ייעלמו אם לא יהיה להן חזון ארוך טווח.

כיום, יש גל גדול של להקות שמגיעות לישראל. מה גרם לכם לרצות להופיע כאן?

למען האמת, כבר ניהלנו משא ומתן עם גורמים שונים לפני כמה שנים. אני חושב שבפעם הראשונה קיבלנו הצעה בשנת 2005. מסיבה מקוללת כלשהי, זה לא יצא לפועל. אז אמרנו לעזאזל, זה חבל, היינו אמורים לבוא כבר לפני כמה שנים. בכל מקרה, אני לא חושב שזה מאוחר מדי, אני חושב שזה טוב יותר מאף פעם לא, וזה תזמון מושלם מפני שעכשיו אנחנו מבקרים בהרבה מדינות בהן לא ביקרנו בעבר, וכל האג'נדה שלנו היא לבקר בכל מדינה בעולם בה נוכל, כל מדינה שיש בה חשמל [צוחק]… ללא ספק, לישראל יש. היינו מאוד סקרנים לגבי ישראל, שמענו עליה הרבה ויש לכם סצנה נהדרת. למעשה, מכתב המעריצים הראשון שקיבלתי היה מישראל, וזה רק מראה כמה זמן אתם בסצנה בתור מחתרת חזקה, וסצנה טובה מאוד. אנחנו מאוד נרגשים לפגוש את כל הלהקות עליהן שמענו לאורך השנים, וגם רק לחוות את המדינה שלכם, אף על פי שנהיה בה לזמן קצר, נכנסים ויוצאים, אבל ליל ההופעה יהיה מיוחד מאוד מבחינת ההתרשמות.

מה היית רוצה למסור למעריצים של Katatonia בישראל?

הייתי רוצה לומר תודה שעקבתם אחרי הלהקה לאורך כל כך הרבה זמן ועל זה שאתם המדינה הראשונה ממנה קיבלנו פידבק של מעריצים, כך שזה מאוד מיוחד בשבילנו. אנחנו מצפים לראות כמה שיותר מכם בליל ההופעה, לבלות איתכם בערב הזה, ולחוות חוויה מאוד מאוד קטטונית.